היא חזרה בתשובה
לסיפור של השתנות עמוקה יש פוטנציאל להיות ספר מטלטל. אבל "מקימי" של נועה ירון דיין מתחיל כהבטחה ומסתיים בתעמולה לרבי נחמן. גלעד סרי לוי לא יצטרף לברסלב
"מקימי" – ספרה החדש של נועה ירון-דיין מספר על בעלת תשובה שהייתה כוכבת טלוויזיה ורדיו, ובתהליך ארוך השאירה הכול מאחור והצטרפה אל הברסלבים.
נועה ירון-דיין נולדה ב-1972 למשפחה חילונית. הייתה שדרנית בגלי-צה"ל ומנחת טלוויזיה לילדים ולמבוגרים. כיום היא בעלת-תשובה, חסידת ברסלב ואם לשישה ילדים, והספר, שאמנם אינו אוטוביוגרפיה ממש, מבוסס על סיפור חייה.
החלק הראשון של הספר מציג את העולם החילוני: הכל שקר וכזב, רוחניות משומשת ועשן כבד של ג'וינטים. מטעמי צניעות מובנים לא מפורטים שם מעשים שבינו לבינה, אך מרוח העלילה ניתן להבין עד היכן הדברים מגיעים. בחלק ב' מתחיל המסע אל התשובה, וככל שהסיפור מתקדם העלילה מידרדרת לטובת נאומים לזכותו של רבנו, נ-נח-נחמן מאומן. לאחר לבטים עזים והשגחה פרטית בשפע, מסתיימת העלילה כידוע בחתונה נפרדת, כשרה למהדרין.
הספר הזכיר לי את "נהג חדש", ספרו של שבתאי קור (שם בדוי) שעזב את העולם החרדי לטובת חיים חילוניים. נועה ירון דיין ושבתאי קור, שניהם מייצרים סיפור לטובת אג'נדה. שבתאי קור, כמו נועה ירון-דיין הקים אתר אינטרנט לפרסום משנתו ומנסה לעודד ולתמוך במצטרפים חדשים לדרך שעבר. אך לא רק הכוונות קרובות, גם הסיפור מורכב מאלמנטים דומים. הבניית העבר כאילו המצב השונה כל כך היום, אינו אלא תוצאה ישירה וברורה של האישיות הקודמת. התנגדות החברים, צער המשפחה וסצנת הניתוק הסופית, הכוללת בתוכה עימות בין הגיבור דל הידע במרחב החדש אך רב התושייה, עם הנציג הבכיר והערמומי שמנסה לשאוב אותו בחזרה אל המחנה הנכון.
ההשוואה עם "נהג חדש" איננה שלמה. ירון-דיין מצליחה להחזיק את הסיפור, ולמשוך את הקורא ברצף עד סופו, למרות שהוא צפוי וידוע מראש. הטקסט קולח ולעתים משעשע, אך למרבה הצער הספר
לא מצליח לקחת את חומר הגלם הטעון ולהפוך למשהו מעבר לסיפור תיעודי.
כן, אני יודע שיש בעולם אישה ושמה נועה ירון-דיין שהייתה פעם שדרנית טלוויזיה והיום היא חוזרת בתשובה, אך "עלמה" – הגיבורה בת דמותה לא נראית כבן אדם אמיתי. ראיית העולם שלה סטריאוטיפית, וחוץ מנטייתה להזיל דמעות בכל הזדמנות לא ברור מה מניע אותה. גם שאר הדמויות בספר נותרות ללא נפח של ממש. אפילו בן, הדמות הגברית המרכזית בספר לא מתפענח ונשאר עלום.
ומיהו הרב דניאל, מה יש לו בעולמו חוץ מזקן כיפה ויכולת שכנוע? לעולם לא נדע. נראה כי כל הדמויות בספר נמצאות שם בעיקר כדי לשחרר רפליקות מתוזמנות היטב לחיזוק התזה הברסלבית.
הסיטואציה הבסיסית – שינוי זהות קיצוני יכולה להפוך לספר עמוק מטלטל ומעורר מחשבה. ספר שיעשיר את חייך בתובנות על האדם ונפשו, היא גם יכולה להיות דיון תיאולוגי מעמיק, הזדמנות לחשוב על האדם וייעודו. אך אין כאן לא זה ולא זה.
לטובת הקוראים שאינם בקיאים אזכיר כי הזרם המכונה "נחנחים" הוא פלג קטן למדי ביהדות,
אודה ולא אבוש, עד לפרסום הספר לא הייתי מודע לפועלה של נועה ירון דיין. לא לימיה הסוערים ב"ששי חי" ובערוץ הילדים, ולא לקריירה החדשה שלה כמרצה מבוקשת בערבי נשים חרדיות. כך שנטלתי את הספר לקריאה, היה זה בלי מורא או משוא פנים ומתוך העדר כל שמץ של עניין רכילותי בגורלה של סלבריטי שנעלמה מהמסך.
את הקריאה סיימתי ברגשות מעורבים. אמנם 'מקימי' מציג את עולמם של החוזרים בתשובה מבפנים, בדרך בה הם חושבים ומתארים את חייהם, וזה בוודאי עדיף על יצירות המפגינות בורות מביכה. אך נועה ירון-דיין לא מצליחה להמריא מעבר לתפיסת העולם הפשוטה, שלא לומר פשטנית, שמספקת תנועת התשובה בציר תל-אביב ברסלב.
אני לא הצלחתי להתחבר.
מסתבר שבגלגול הזה כבר לא אהיה ברסלבר.
מקימי , נועה ירון-דיין, עם עובד - בשיתוף קסת מרכז ההדרכה לספריות, 2007 תשס"ז, 328 עמ', 84 ש"ח.
נא להמתין לטעינת התגובות
