השפלה בהמשכים
אדישות ישראל לנוכח המשך ירי הקסאמים מעוררת תמיהות. האם מדובר בחשיבה מורכבת, שאיננו יודעים עליה?
כיצד אירע שישראל, שהפליאה להכות באויביה, סופגת מדי יום מהלומות אכזריות ומשפילות, ומרכינה את ראשה בהכנעה? מדוע אנחנו משלימים עם התבוסה הצורבת והמשפילה? האם יש מאחוריה חישוב מורכב ורב תחכום, שאיננו יודעים עליו? מדוע בני הארץ הזו, שעל כל מעשה חבלה היו חוליות של צבאנו פושטות מעבר לגבול ומכות באויב ללא רחם, משלימים עם מטעני המוות היומיומיים?
מדוע נצרנו את נשקנו, וצבאנו המתוחכם הפך לענק המרכין ראש וסופג מהלומות מגמדים הבזים לו? כיצד אירע שהבלתי מגולחים, כדברי מנחם בגין בשעתו, הנושאים את כלי נשקם בראש חוצות ומשגרים לבתינו ולשדותינו מטעני הרס מעופפים, אינם משלמים מחיר כבד?
הייתכן כי ארצנו, המתיימרת לפי מיטב הפרסומים העולמיים לאחוז במאגרי נשק מפחידים ומצוידת במיטב הציוד הצבאי המתוחכם והמעודכן ביותר, משלימה עם מטחים יומיומיים המכרסמים בגאווה הבסיסית של עם, שיש לו ממשלה וצבא? כיצד קורה שמיטב המוחות שניהלו את מלחמות ישראל לדורותיהן, אינם מסוגלים להשיב מכה מוחצת ויעילה לחרפה הזו של טפטוף קסאמים מדי בוקר וערב?
עד מתי? עד אנה? עד מתי?
מדובר בזכותו היסודית של עם להגן על אזרחיו מפני אלה הקמים עליו להורגו. אילו בריון היה מתפרץ ומתפרע מדי יום בביתנו, מנפץ כלים ושובר רהיטים ואחר כך מסתלק לו לדרכו בשלווה, האם לא היינו מפעילים את כל האמצעים על מנת לבלום את הפגע רע הזה? האם היינו מניחים למי שמפר את שלוות חיינו ומאיים על ביטחוננו, בטענה כי לקה בנפשו או עבר ילדות קשה, ומקווים כי ברבות הימים יפסיק להציק לנו?
התבונה גורסת שיש צורך לדכא ביד רמה כל מעשה בריונות הנמשך באין מפריע. צודקים תושבי שדרות כאשר הם שואלים במרירות: כיצד היתה מגיבה ממשלתנו הנחושה אילו מדי יום היו ניחתים קסאמים על ליבה של תל-אביב או חיפה, או מכים ללא הרף
החרפה הזו, החולשה המתמשכת, שמקורה אולי בתחכום מורכב שבן-אנוש רגיל שכמותנו איננו מסוגל לעמוד על עומקו, חייבת להיפסק לאלתר. האופק המדיני מתרחק והולך, והסיכויים למנוע את טפטופי ההרס המתמשך באמצעות משא ומתן - נמוגו. ישבו נא כל חכמי תורת הצבא ויטכסו עצה. הרפיסות שאחזה בנו באזור הכוחני אליו שבנו אחרי אלפיים שנות גלות סופה שתתבע מחיר דמים כבד יותר.
בעוד אנחנו משחררים אסירים והכל מריעים לנו על תבונתנו, באותה שעה עצמה ממשיכה כנופיית החמאס העזתי להמטיר על בתינו כלי הרס ומשחית. עד מתי? עד אנה? עד מתי? כך נשאל כדבר המשורר.
נא להמתין לטעינת התגובות
