בין הזמנים בשחור
אבישי בן חיים מנסה לפענח את הסטטיסטיקה הנוראה בקרב תלמידי הישיבות המטיילים
אסון רדף אסון בשבועיים האחרונים. בנחל צאלים מת תלמיד ישיבת טשעבין. בנחל עמוד מת תלמיד ישיבת פוניבז' לצעירים. בחוף הנפרד בטבריה טבע תלמיד ישיבת שערי תבונה. ואתמול הכתה בחרדים הבשורה הנוראית על ארבעת תלמידי ישיבת מאורות התורה שנהרגו בטיול בנגב. בין לבין חולצו לא מעט חרצ דים מלא מעט אתרי טיול ברחבי הארץ, ואירע נס מופלא אחד לילד חרדי בן שמונה שנעלם בים המלח וחולץ חי ושלם.
למה זה קורה לנו? שואלים
החרדים. אוטוטו יגיע תור חשבון הנפש הרוחני הפנימי והניסיון להבין "מה זאת עשה אלוהים לנו? ". בינתיים, הם עסוקים במסע הסברה מסיבי לצעירים איך להתכונן לטיולים ולהימנע מאסוצ נות בימי החופשה הקצרים שעוד נותרו.
לחופש הם יצאו תחת מטר אזהרות, שהתמקדו יותר בסכנות הרוחניות האורבות "לכל מי שיוצא לזמן קט מתיבת נח של דורנו" הלא הן הישיבות, כלשונו של פובליציסט "יתד נאמן" הרב נתי גרוסמן.
בחורי ישיבות דווקא דוחים את הביקורת הפנימית והחיצונית כי הם יוצאים לטיולים בחוסר אחריות ובלא הכנה. אם הם צודקים, יכול להיות שרצף האסונות בהם מעורבים חרדים בתקופה זו הוא פחות תוצאה של רשלנות חריגה ויותר תוצאה של הסתברות סטטיסטית איומה: אולי בתקופה הקצרה הזו החרדים מטיילים יותר מכולם ולכן גם נפגעים יותר מכולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
