אני רק שאלה
כמו לכל דוס מחמד בעיתונות, גם לעינת ברזילי זה קרה. כותרת טעונה אחת על הרב מילובביטש הבהירה לה עד כמה שברירי הפאסון הליברלי שלה בעיני הקולגות ובעיני עצמה
מאז רבו חובשי הכיפה שפילסו את דרכם ביער האפל של התקשורת העוינת, ואפילו רכשו להם מספר חברים שנוסעים בשבת, ואף אחד כבר לא מתרגש שמהדורת החדשות ברדיו נפתחת ב"חודש טוב".
אלא שכל דוס מחמד מגיעה שעתו, השעה שבה עומדת למבחן המחמדות שלו בעיני הקולגות. זה קורה כשלמשל בערוץ התרבות של nrg מעריב עולה ראיון עם יגאל תומרקין(למחמד יש אפילו ציור שלו בבית) ובכותרת הכתבה מופיע הציטוט הבא, ואני אגיד את זה פעם אחת כי זה עולה לי בבריאות : "הייתי רוצה לפגוש את הרבי מלובביטש בבית זונות".
או אז, באינסטינקט קמאי, נזעקת דוסית המחמד לערוץ התרבות ומבקשת מהעורך רב הקסם, להסיר את הכותרת המבזה, שפוגעת בתשתיות נפשה המאמינה, לא לפני שהיא נעמדת על עקביה האחוריים ומזכירה לכולם שהיא מתנגדת לסרבנות, תומכת בנישואים אזרחיים לפסולי חיתון, ומוכנה שאביב גפן ישיר לה בחתונה, אבל בכל זאת, הרבי מלובביטש!!
והמבחן הזה הוא משחק סכום אפס: אם עמדת בו ועמדת על שלך, אתה מסתכן באיבוד דימוי המחמד לנצח, והפיכתך לסתם עוד דוס שזורק אבנים בשבת על מכוניות חולפות. אם ויתרת ואמרת לעצמך: נו, בסדר, הרבי נעלב - שהרבי יעניש. אני לא בעסק. הרי שוויתרת על נשמתך ואז אתה אולי מחמד אבל כבר לא דוס, ושלא תעז יותר לבקש העלאה במשכורת בתפילת שחרית.
רגשי נחיתות? אני?
תכונה נוספת של המבחן הזה היא שהוא עובד רק בכיוון אחד. כלומר, אם נניח, היה ברוך מרזל מתראיין ל-nrg יהדות, ואומר שהוא היה רוצה לפגוש את יצחק רבין באותו המקום בדיוק, האם מישהו מהקולגות החילוניים היה מרגיש צורך להישבע שהוא מעריץ את דניאלה וייס, צופה באדיקות בתוכניות המסורת של ערוץ 1 וחולה על צ'ולנט לפני שהוא מבקש להעיף ובצדק, את הכותרת המציבה את ראש הממשלה לשעבר, במוסד שלובשים בו בעיקר ביריות?
האם היתה עורכת ערוץ היהדות מתעקשת בטענה ש"נוגע ללב, אבל עיתונות זו עיתונות, ובשביל כותרות כאלה עושים ראיון עם דמויות אקסצנטריות כמו מרזל או תומרקין?" ואם כן, האם היתה טענתה מתקבלת?
סביר להניח שלא. טלפון אחד, והכותרת היתה מתחלפת ובצדק. אבל דוס המחמד, שרכש את מעמדו וביסס את מקומו על דעותיו המתונות, זיקתו לתרבות הכללית והבנתו את דרכי העולם,
דוס המחמד יודע: יבוא יום ובו יידרש להביע עמדה נחרצת בנושאים הקשורים בעצם דתיותו - תחבורה ציבורית בשבת, סירוב פקודה בשם ההלכה וכאלה - ואז ברגע אחד יישכחו החצאיות המעודכנות, הצחוקים בברזייה, והעובדה שרק אתמול יצאתם לשתות יחד אחרי העבודה, והוא כבר יכול לשמוע את המחשבות של הקולגות: "יכול להיות שברזילי מתחזקת בזמן האחרון? באמת שמנו לב שהיא נוטלת ידיים לפני הפסטה..".
אז מה זה אומר? אחד מהשניים: או שהעיתונות עדיין חשדנית כלפי מה שלא צמח במילייה שלה, או שהדוסים עוד לא השתחררו לגמרי מרגשי הנחיתות הבסיסיים מול "התקשורת". כמו בכל מקום, גם כאן האמת נמצאת איפה שהוא באמצע.
והכותרת של תומרקין? הוחלפה כמובן. לא כי ביקשתי, אלא כי במערכת nrg מעריב יושבים אנשים מורכבים ורגישים בזכות עצמם שמבינים דבר או שניים בבני אדם. אבל אני אפסיק פה, בכל זאת, לא רוצה להיות דוסית מחמד.
נא להמתין לטעינת התגובות
