שליפות עם מנחם בן
שירה? ברובה משעממת. התנתקות? שנאתי את הרעיון. סרבנות? מסיבות מצפוניות בהחלט כן. רונה קינן? מעדיף את עלמה זק. תורה? פלאית ואלוהית. מנחם בן, עיתונאי, משורר ומבקר ספרות שולף
השתתף בתכנית התרבות "המעגל הקטן" ובתכנית הסאטירה "המחשוף". פרסם אחד עשר ספרים, ביניהם ספרים לילדים. זוכה פרס ראש הממשלה לספרות ופרס ברנשטיין לביקורת. כותב ב"מעריב" בענייני תרבות וספרות, פוליטיקה וחברה. מרצה בכל מיני מסגרות, בין השאר במכון מגיד ללימודי פנאי של האוניברסיטה העברית ובבית אריאלה בתל אביב.
נשוי ואב לשישה, מתגורר בכרמיאל.
אלוהים
אני מאמין באלוהים באופן מוחלט ובתנ"ך באופן מוחלט. אני רואה בכל מי שאיננו מאמין באלוקים דמות חשוכה בהכרח. לא מדובר רק באמונה אלא בידיעה ממש, המוכחת בכל רגע. די להסתכל בכל פרח, בכל עץ, בכל חיה, ולשאול: מי צייר את כל זה? מי פיסל את כל זה? אם משלמים על ציור החמניות של ואן-גוך 74 מיליון דולר, כמה שוות החמניות עצמן מבחינה אמנותית? הרבה יותר, נכון? נו, ומי צייר את החמניות, אם לא אלוהים?
התנ"ך
אני הוגה בו יומם ולילה, מאוהב בו עד מוות. מה יפה יותר מספר בראשית? מה יפה יותר מפרקי הנבואה של ישעיהו – גדול המשוררים שהיו בעולם מאז ומעולם? תנו לי את כל העולם – כל הנפט, כל הזהב, כל היהלומים, כל המניות בכל הבורסות, תמורת מגילת אסתר הקטנה, ואני לא מוכן בשום אופן.
דארווין
ההשקפה הדארוויניסטית היא תחתית הטמטום בעיניי. היא מוכיחה שהעולם אכן מטומטם. וכדאי לדעת: אין שום הוכחה לדארוויניזם, ומי שאומר שיש – משקר.
תורה
פלאית ואלוהית ומקסימה בלי גבול, אבל רק התורה האלוקית בתנ"ך. התלמוד האנושי מפוטפט יותר מדי, שגוי מאוד לפעמים, ועוסק בקטנות ובתפלויות יותר מדי, אף על פי שגם בו יש כמובן דברים מקסימים. פרקי אבות למשל. אני מתעב למשל את האמירה התלמודית השוביניסטית כי האישה מסרחת מטבעה משום שנבראה מצלע ואילו האדם נברא מעפר. איזו מין אמירה זו? אני מעדיף ריח נשים על ריח גברים.
הממסד הרבני
אני מתעב אותו בעיקרון. וחביבים עליי במיוחד משפטים מִשְׁנָאִיים בנוסח "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". אני שונא בעיקר את הגזענות היהודית, האנטי-גויית, של הרבנות. בעיניי, כל מי שרואה את עצמו באמת בתור יהודי – הוא יהודי. ובתנ"ך, אגב, היהודיות נקבעת על פי האב ולא על פי האם. לכן דוד המלך היה יהודי, אף על פי שמוצאו מרות המואביה. גם ביחס למצוות אני חלוק לגמרי על התפיסה האורתודוקסית: אני מקיים מצוות גם בלב. למשל, מדליק נרות בחנוכה בלב, לפעמים, כשלא יוצא לי להדליק נרות ממש. מקים סוכה בלב, בסוכות וכו'.
שכר ועונש
בהחלט, אבל הכול בעולם הזה, ככתוב בקהלת: "ועל כל נעלם יביא אלוהים במשפט, אם טוב ואם רע". והמשפט הוא משפט החיים. הגיהינום וגן העדן הם בחיים עצמם, איש כמידתו, אף על פי שאנחנו לא מסוגלים לשפוט את מלוא טווח השפיטה האלוהי ולהבין אותו. ככלל, יכול להיות למשל איש נטול רגליים שיהיה הרבה יותר מאושר ממני. אז מי בדיוק נענש ומי לא ועד כמה ולמה וכו' וכו'. אין גבול לשאלות ולתשובות. בכל מקרה אני מקבל את משפט היסוד שאין עוולתה באלוהים. צדק מוחלט מעצם הווייתו.
שבת
זכירת השבת כמוה כקיומה בעיניי. אני זוכר את יום השבת, ולכן אני מקיים אותה. אני כמובן נגד חילולי שבת בוטים. השבת הדתית בוודאי יפה בעיניי, אבל אני נגד דקדוקי הלכות מייגעים.
חרדים
יש קסם בתמימות שלהם, אבל צריך להוציא אותם מן הגטאות הרבניות ומן הישיבות המתישות. צריך לאפשר להם לחשוב לבד ובאופן עצמאי. לחיות חיים חופשיים. לבחור. בחיים הפרנסתיים הטפיליים שלהם יש סכנה אמתית גם לעצמם וגם להוויה הציבורית בישראל. והרי התלמוד מזהיר אותנו ממי שבטל מעבודה ועוסק בתורה בלבד.
נישואין אזרחיים
אין חשוב מזה. זה המפתח להתעצמות ישראל. חצי מן היהודים בעולם מצויים בקשרי חיתון עם לא יהודים, והדרך היחידה לא לאבד אותם היא לחבק את כולם, להעלות את כולם לארץ ולהעביר אותם תהליך השתראלות – משמע, היהפכות לישראלי. בהחלט לא תהליך גיור. אגב, אין מילה יהודית יותר מן המילה "ישראלי".
פלסטינים
חבל עליהם. הרי כל מה שהיו צריכים לעשות כדי לשגשג לצידנו הוא להפסיק לרצוח בנו. אבל הישמעאלים מתים על כלי נשק, מה לעשות. ככתוב כבר בספר בראשית על ישמעאל: "והוא רובה קשת". מאז ועד היום. תן להם רובים, הם יירו בהם. לכן, מי שמשאיר בידם נשק, מבטיח
כיבוש
חסד עשה אתנו אלוהים וחסד עשו אתנו הסכמי אוסלו שהפרידו בינינו לבינם, ובראו להם את הרשות הפלסטינית. שאם לא כן באמת היינו צריכים לבלוע אותם בתוכנו. לכן לשמאל היה תפקיד חשוב בעצם יצירת המציאות המאפשרת לנו להמשיך לשלוט ביטחונית בכל רחבי ארץ ישראל, להוציא את עזה, ומנגד לתת להם את הריבונות הקטנה שלהם, הפוטרת אותם מאתנו.
ערביי ישראל
חבל שלא הכנסנו אותם לבתי הספר העבריים, ותחת זאת פתחנו להם בתי ספר ערביים משלהם, וכך הנצחנו את הנחיתות התרבותית שלהם בתוך הארץ. אני מתעב את התנועה הכנענית בגלל האנטי-יהודיות שלה והאנטי-אלוהים שלה, אבל בעניין זה היא צדקה: צריך היה לפעול בכיוון של עברות הערבים בתוך הארץ.
גוש קטיף
שנאתי את הרעיון. כתבתי נגדו שוב ושוב, ופרסמתי בעניין זה כמה וכמה מאמרים. לא עזר. מנגד להיפטר במכה אחת ממיליון וחצי ערבים גם לא הולך ברגל. ולהפריד בין ערביי עזה לערביי הגדה, גם שווה משהו. אז צריך לחכות ולראות. לפעמים צריך להקריב כלי חשוב כדי לנצח במשחק. ובכל זאת, בראייה לאחור וגם לפנים, אסור היה לפנות ואסור לפנות כל יישוב עברי שהוא.
סירוב פקודה
מסיבות מוסריות, תמיד, ובוודאי.
שחיתות
אני שונא בעיקר את הצדקנים הנודניקים למיניהם בנוסח התנועה לאיכות השלטון, תנועת אומ"ץ, מבקר המדינה, יואב יצחק, ירון זליכה, היועץ המשפטי, פרקליט המדינה. על כל אלה נאמר בקהלת : "מקום המשפט שמה הרֶשַע ומקום הצדק שמה הרָשע". אני לא חושב שאולמרט מושחת, למשל. צריך גם גמישות וטעם טוב וחמלה והכרת החיים, ואין את זה לכל הנודניקים האלה בנוסח אליעד שרגא הג'ינג'י, שמלאו לבו להתנגד לחנינה המינימלית כלפי נעמי בלומנטל. אידיוט.
אהוד אולמרט
בחור טוב. פיקח. מוגבל מבחינה רוחנית. אני אוהב את אהבת אשתו לפליטים מסודן. ואני כועס עליו מאוד על שמינה את מאיר שיטרית שונא-העולים ו"הזרים" לשר פנים בישראל.
דוח וינוגרד
שטויות. זו הייתה אחת החשובות ואחת המוצלחות במלחמות ישראל, עם כל הצער והכאב על אבדן החיילים והאזרחים. כולנו מתבשלים עכשיו ברוטב וינוגרד, ולכן לא עושים שום דבר חשוב ואמיץ והכרחי ברצועת עזה. על ירי הקאסם על מיטת התינוקת למשל היה צריך להגיב בהפצצת הפרלמנט בעזה ובפגיעה בביתו הפרטי של הנייה, אחרי שהיינו מזהירים את משפחתו לצאת. השלב הבא היה צריך להיות הריגת הנייה עצמו, בתגובה על ירי הקאסמים על ילדי ישראל.
משה קצב
אני בטוח שלא אנס, וייתכן שבהחלט שיש לנו כאן עלילה חמורה מאין כמוה שמי שלבה אותה בעיקר היה היועץ המשפטי הילדותי שלנו, שטיפל בכל העניין מלכתחילה מתוך טמטום ניכר. מנגד אם יתברר בכל זאת שאנס, צריך בהחלט להכניס אותו לכלא.
השד העדתי
הוא קיים, למרבה הצער, וצץ מחדש שוב ושוב. למשל ביחס לעמיר פרץ, שהיה שר ביטחון מצוין לדעתי, אבל סבל מתדמית המרוקאי עם המגאפון.
מילים
עדיפות למילים העבריות האלוהיות . אתם יודעים, אלוהים קרא לאור "יום" וקרא לחושך "לילה". הוא לא קרא להם "דיי" או "נייט", נכון?
שירה
רוב השירים משעממים ורוב השירה משעממת. מה שמעניין הם רק השירים הנפלאים, אבל אין מי שיצביע עליהם. חוץ ממני.
ניקוד
אין שירה בלי ניקוד מלא, אם גם לאו דווקא ניקוד תיקני. אני בעד ניקוד על פי הדיבור. הניקוד צריך ללכת אחרי הדיבור ולא לפניו, אבל רק כשמדובר בשירה. בענייני ניקוד חלקי אני בעד שני כללים פשוטים: סימני הפתח והצירה צריכים להכיל את כל הניקודים החופפים.
אלתרמן
גדול השירה העברית החדשה, אבל גם כאן חשוב להבדיל בין הטוב לרע. ספריו הטובים ביותר הם "כוכבים בחוץ" ו"חגיגת קיץ". לעומת זאת "שמחת עניים" הוא ספר די מכני ודי מלאכותי. גם "הטור השביעי" גאוני בעיקרו, ולעומת זאת, מחזהו "פונדק הרוחות" הוא פצצת שעמום.
יונה וולך
משוררת גדולה שתרמה תרומה גדולה לחידוש האמונה באלוהים בישראל.
עמוס עוז
הספר האחרון שלו גרוע להחליא. באוטוביוגראפיה שלו יש חלקים רבי-עוצמה. כללית, הוא עסוק בעיקר בטיפוח הכבוד שלו כסופר, ולכן איננו מתלכלך ישירות בפולמוסי החיים בארץ, ולכן השפעתו מוגבלת מאוד. אני ממש לא מתפעל ממנו בסך הכול.
שום גמדים לא יבואו
מופע ספרותי מלאכותי ומייגע מאוד בעיניי. הייתי הראשון, וזמן רב גם היחיד, שתקף את הספר ותאר אותו כניסיון מתנשא בסך הכול לכתוב בעילגות לא-אותנטית, ולהבין כביכול את ה"מזרחיות" מבפנים, תוך שימוש בטכניקות של דמיון מודרך שלמדה שרה שילה מבעלה, שזה מקצועו.
"התקווה"
אני הייתי בוחר המנון אחר, כי אני לא אוהב להעליב את הלא-יהודים שבינינו. למשל את בנות הזוג הלא יהודיות של כל מיני יהודים רוסיים. הייתי בוחר את "אדון עולם" להמנון או את "הכול פתוח" של נעמי שמר. אבל כמובן שיש קסם גם בדבקות בהמנון הישן והמילעילי הזה.
שפה רזה
טוב היה ניסיון מסוים, בשלב מסוים, לכתוב בפשטות יחסית ולמרוד בדור הקודם הליטראטי מדי, והיה בהחלט משהו מבורך בניסיון הזה שהיו שותפים לו סופרים כמו גדי טאוב או אתגר קרת. ועם זאת, עדיין הספרות העברית זקוקה להרזיה לשונית אמתית, כדי שתיכתב בלשון בני אדם ולא בלשון ספרותית דשנה מדי בנוסח גבריאלה רות-אביגור, סופרת בעל קסם, אבל בלתי קריאה לחלוטין. צריך להרזות גם את תיאורי-היתר והתפלספויות היתר וחיטוטי היתר.
סלנג
חלק בלתי נפרד מעושר השפה ואני בהחלט בעדו. איך אפשר בכלל להיות נגדו? זה כמו להיות נגד האוויר שאנחנו נושמים. מנגד, כדאי תמיד להתרחק מזיהומים מיותרים.
האקדמיה ללשון העברית
קצת פאתטית, קצת מיושנת, אבל טוב שהיא קיימת, ולוּ כדי לאשר פה ושם שמילים שנחשבו ללא-תקינות. למשל "להקריא", שהאקדמיה הכירה בו מזמן. כדאי שהם יכירו גם במילה "פיתָרון", למשל.
רפואה אלטרנטיבית
תלוי מה. יוגה עושה טוב לאנשים, ככל שראיתי. אני לא נוטה לרפואה הומיאופתית. התרופה המופלאה ביותר שאני מכיר היא טריפ של אל.אס.די, אבל כבר עשרות שנים אי-אפשר להשיג את החומר המקורי.
סכיזופרניה
מחלה עם התחלה, אמצע וסוף. בזמן ההתקף הממושך אפשר וצריך לקחת תרופות. החכמה הגדולה היא להפסיק את התרופות ברגע שההתקף באמת עובר ולחזור לשפיות. יש לי בן שלקה בשלושה התקפי סכיזופרניה, ובין ההתקפים – ובלי תרופות כלשהן – כתב כמה מהשירים הכי יפים שקראתי בחיי. הרי יש קשר רוחני טבעי בין נביאים ומשוררים לבין משוגעים. ומשוגע איש הרוח.
הומוסקסואליות
הבעיה שלי היא רק עם התופעה ההומוסקסואלית כשלעצמה. תועבה אמיתית. תופעה מגעילה ונוראית, אבל אין לי שום דחייה מן ההומואים עצמם. יש בהם אנשים מקסימים ויוצרים נפלאים לפעמים, שנלכדו בתוך מלכודת האומללות הזאת. אני מוכן לנשק כל הומו שנראה טוב על שתי לחייו. אבל לא בפה. איך אמרה התובעת במשפט רמון: "נשיקה עם הלשון זה מעשה מגונה". בעיקר נשיקה הומואית מגעילה. פוי ופיחס. אני הומופוב גאה.
איידס
אני מסכים עם פרופ' פיטר דוסברג מאוניברסיטת ברקלי ועם חתן פרס נובל פרופ' קרי שאין איידס ואין נגיף איידס וכי מדובר באוסף מחלות ישנות שאין לנגיף "האיידס" שום קשר אליהם. אם בכלל זה נגיף, כי למשל פרופ' פאפאדופולוס מאוסטרליה טוענת שבכלל לא מדובר בנגף. גם היא טוענת שמדובר בהמצאה מוחלטת.
גל"צ
אני בעדם. מוסד מרכזי בתרבות הישראלית. תמיד חיילים צעירים וחיילות צעירות. אין יפה יותר מזה, וזה מבטיח התחדשות מתמדת. אני בעד הצמדת חייל או חיילת צעירים לכל מגיש ותיק: אגמון, מולי שפירא, יעל דן, רזי ברקאי. כולם יהיו סקסיים יותר בהגשה המשותפת.
ערוץ 2
ארץ נהדרת גאונית בחלקה. אבל אני שונא את האנטי-ישראליות של מחלקת החדשות. אהרל'ה ברנע וכאלה. גם הפרסומות איומות.
נינט טייב
לא נורא מעניינת. הכריזמה שלה בעיני הילדות מונחת בעיקר בעובדה שהמציאה את עצמה מחדש בתור רזה, אחרי שהייתה שמנה.
רונה קינן
נחמדה ורוחנית, אבל אני לא נורא מוקסם ממנה. עלמה זק מקסימה אותי יותר.
פפרצ'י
הבו לי פפרצ'י שיצלמו אותי בבואי ובצאתי. למה לא מצלמים אותי?
מכבי תל אביב
אני שונא את כל תרבות הכדורגל והכדורסל. ואת מכבי תל אביב בכלל זה. עבודת אלילים מגעילה, מטומטמת, אף על פי שאני משחק כדורגל לא רע. מדובר במשחק ילדים נפלא, אבל אנחנו הרי כבר לא ילדים.
הארי פוטר
אני מעדיף את ספרי הילדות שלי:דוליטל הרופא, חסמב"ה, ז'ול ורן. אבל כל דור ילדים והספרים שלו. קראתי רק כמה עשרות עמודים מתוך אחד הספרים וראיתי שרולינג כותבת יפה, אבל אני בהחלט לא נופל מהכיסא. "דוליטל הרופא ומאורעותיו" וגם "עליזה בארץ הפלאות" הרבה יותר יפים בעיניי.
חב"ד
יופי של שמחת חיים, אבל הרעיון שהרבי הוא המשיח פשוט מגעיל. איך אפשר להאמין בהבלים האנטי-יהודיים האלה? הרי בפרק י"א בישעיהו כתוב במפורש מהו התנאי להוכחת בואו של המשיח: שהעולם נגאל. קודם "והִכה ארץ בשבט פיו" ואז "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". עד שהעולם לא יהפוך לגן עדן, איש אינו המשיח.
נ-נח-נחמן-נחמן מאומן
נחמד. מקסים, חביב, וגם בעל סיפורים רבֵּי יופי, שלא לדבר על המשפט המופלא: "כל העולם כולו הוא גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". גם אני קצת נחמן, כי קוראים לי מנחם.
קבלה
הקבלה היא שעמום עצום. בעיקר עץ הספירות הזה, סוג של ניסיון מוזר להבין את אלוקים מבפנים: כאן החסד וכאן הגבורה וכאן התפארת, כאילו אלוקים היה מנוע שאנחנו לומדים את חלקיו. זה לא אומר שאין פה ושם מדרשי קבלה יפים, אבל הרוב הוא טרחני ותפל ורע ומיותר.
הר הבית
כל ארץ ישראל וכל ירושלים היא הר הבית בעיניי. הרעיון שיחזרו להקריב קרבנות בהר נראה לי כרעיון זוועה. "חסד חפצתי ולא זבח".
הרצל
איש יהודי נפלא. נכון שלא היה לו מושג ממשי במסורת העברית, אבל עובדה שדווקא הוא, ולא אחר, ייסד את הקונגרס הציוני, ופתח את המהלך הגדול של הגאולה הציונית. מה שמוכיח שאלוהים בוחר את נביאיו.
ציונות
אתחלתא דגאולה, אם נפעל נכון. צריך להרחיב את המושג "יהודי" כדי שנהיה כאן עשרות מיליונים.
פוסט ציונות
מטומטמים שלא מבינים את בסיס העניין.
יונתן פולארד
ממשלת ישראל טיפלה ומטפלת בעניין בחוסר אומץ מובהק ובחוסר יצירתיות חמור. היה צריך לארגן את כל הלובי היהודי באמריקה למתן חנינה לפולארד ולעשות את זה לפני הבחירות באמריקה ומול כל הממסד הביטחוני האמריקאי שאפשר בהחלט להביס אותו. הייתי ממנה את נתניהו על העניין הזה.
עובדים זרים
אני אוהב אותם, קודם כלו מפני שאני לא אוהב עובדים פלסטינים. צריך בהחלט לאזרח את כל ילדי העובדים הזרים שצמחו כאן.
הירוקים
אני כמובן בעדם, אף על פי שהייתי מעדיף שיילחמו בעיקר נגד הזרמת הביובים לים ולנחלים ונגד זיהום האוויר ופחות על שימור שטחים ירוקים. הרי צריך להתיישב באיזשהו מקום.
בני עקיבא
מיטב הנוער הישראלי. באמת. רק הם הסיכוי האמיתי לשימור התנ"ך ולשימור העבריוּת והציונות ואהבת הארץ. המקסימים ביותר הם הצעירים ביותר.
מסעות האל-אס-די
לקחתי בשנים 1969-70. הראשון שבהם, עם דוד אבידן, ואז נולדתי מחדש. על פי הספירה החדשה אני בן 38. המסע הזה הפך עליי את עולמי, בבחינת: "נפתחו לפניי השמים ואראה מראות אלוהים".
בראון
החלפתי את שם משפחתי מ"בראון" ל"בן" בעקבות מסעי האל-אס-די שלי. את הפרינציפ לקחתי מנתן זך, ששמו המקורי הוא זייטלבך, והוא לקח את האות הראשונה והאחרונה של שמו. אני בעד שמות עבריים בכלל ועִברות הארץ בפרט.
משיח
השם "בן" הוא בעל משמעות משיחית: "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו ותהי המִשרה על שִכמו" (ישעיהו). המשרה היא, אגב, משרת המשיח. וכן, אני רואה את עצמי בתור מועמד למשרת המשיח.
אינטרנט
נפלא. מה יש להגיד.
סליחה
ממישהי בשם ז'קלין בנימין – זה היה שם נעוריה – מנתניה. בחורה מקסימה, שהכרתי לפני ארבעים שנה בערך. לא יצא לי מאז לבקש ממנה סליחה, כי לא ראיתי אותה מאז. היא יודעת על מה הסליחה. אם השליפות האלה מגיעות אליה בטעות, אשמח אם תיצור איתי קשר בטוקבקים.
nrg יהדות
יופי של אתר. גם נועז וגם מחובר למקורות העבריים האלוהיים. גם יהודי גם פתוח. יופי. הצירוף הנכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
