5 נעדרי תל-א'ריש: חייהם ומותם
60 שנה חלפו בטרם זוהו גופות חללי הקרב במלחמת העצמאות. זוהי המורשת שהותירו אחריהם
סגן יחיאל (חיליק) רוזנפלד ז"ל, מפקד מחלקה, היה בן 21 בלבד כשנפל בקרב שבו ניסה הגדוד לכבוש את תל-א'ריש בי"ט בניסן תש"ח. רוזנפלד נולד להורים רחל וזליג בקולשובה שבפולין, ועלה לארץ עם משפחתו בגיל שמונה. הוא סיים בית-ספר יסודי בראשון לציון ואת בית-הספר המקצועי על שם מקס פיין בתל-אביב, ואז החל לעבוד כמסגר מכני.
רוזנפלד עמל קשות לשפר את המצב החומרי של משפחתו, אך בבוא העת לא נרתע מלהתגייס לגדנ"ע, הגם שהדבר עלה לו במקום עבודתו. הוא סיים קורס מ"כים ועסק בהדרכה, ומשם הועבר לחיל השריון. בהמשך סיים קורס מ"כ קרבי, ובתפקיד זה השתתף בהקמת 11 נקודות בנגב.
בראשית מלחמת העצמאות התנדב רוזנפלד לשירות פעיל, ובמהרה סיים קורס קצינים ונתמנה למפקד מחלקה בחטיבת "גבעתי". בתום שורת פעולות שבה השתתף במסגרת זו, לקח סגן רוזנפלד חלק בקרב תל-א'ריש, שבו עמד בראש מחלקתו. על אף שנפצע, נשאר רוזנפלד בעמדתו כדי להשגיח שאנשיו ייסוגו בסדר צבאי, למניעת אבידות מיותרות. בעמדה זו נפל.
טוראי דוד כוכבי ז"ל היה בן 19 במותו, יליד תימן. כוכבי התייתם מאביו בגיל רך ובגיל תשע עלה לארץ עם אחיו ומשפחת קרובים. את לימודיו השלים בבית-ספר בכפר מרמורק שליד רחובות, ולאחר מכן החל לעבוד בפרדסים. במהרה השתרש בחיי הארץ והצטרף לתנועת "הנוער העובד", שם השתלב בחיי חברה ענפים והשתלם בשיעורי-ערב. במקביל עסק בספורט במסגרת פעילות של "הפועל". בהיותו בן 14 יצא עם קבוצתו להכשרה בכנרת, ועם הכשרתו הצטרף לפלמ"ח והתאמן בבית השיטה ובכפר גלעדי.
כוכבי עבר קורסים לימאות,
בשובו לרחובות עבד בשמירת לילה, וכשהחלה מלחמת-העצמאות, הצטרף לחטיבת "גבעתי" כמקלען. בקרב העקוב מדם על תל-א'ריש היה כוכבי בעמדה קדמית ביותר, שהפקודה על הנסיגה לא הספיקה להגיע לאנשיה, ושם נפל.
טוראי יצחק חממי ז"ל שנעדר גם הוא לאחר קרב בתל-א'ריש, נולד להורים מלכה ומנחם עשרים שנה קודם לכן בחלב שבסוריה, והיה תלמיד מצטיין וספורטאי מעולה.
מילדות חלם לעלות לארץ ובגיל 16 גנב את הגבול מסוריה עם אחותו, והגיע בשלום לכפר גלעדי. חממי מצא עבודה בקואופרטיב להובלת משאות בראשון לציון, צירף פרוטה לפרוטה, וכעבור ארבע שנים העלה את הוריו והכין להם שיכון במושבה.
באותה שנה התגייס חממי לשורות ה"הגנה", ושובץ לחטיבת גבעתי. הוא היה ידוע כבדחן, אך גם ידע אחריות מהי. לאחר מותו ציטטו אותו חבריו כאומר כי "אם לחיים, אם למוות - בטוחים אנו בניצחון, מעטים מול רבים", אמר. חממי נפל בקרב כלוחם.
בתקופת מלחמת-העולם השנייה שירת טוראי יהושע (יאשקה) לוסטיג ז"ל במשך כחמש שנים בנוטרות והדריך קורסים, בעיקר בספורט שימושי. גם בהמשך, כשעבד בחברת-החשמל, המשיך לעסוק במקביל בהדרכה ובמילוי תפקידים בשירות ה"הגנה".
מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר על חלוקת הארץ לשתי מדינות, שאחריה רצה מלחמת העצמאות, התייצב לוסטיג לשירות פעיל בפלוגת חי"ש, ואחר-כך צורף עמה לגדוד בחטיבת "גבעתי". לאחר חורף עשיר בפעולות קרב ובעבודת הדרכה וארגון בצבא ההולך וקם, ניתנה לו חופשה בת שבועיים לרגל נישואיו. חתונתו היתה חתונת חיילים עליזה בהשתתפות רוב חברי גדודו.
עוד בטרם תמה חופשתו נודע לו שגדודו יוצא לפעולה בכיוון יפו, ומיד הצטרף לחבריו ויצא גם הוא. הוא נלחם בגבורה בהתקפה על תל-א'ריש בעת מבצע "חמץ" לכיתור יפו. חבריו סיפרו כי ברגע מכריע בקרב קרא לוסטיג לעברם: "חבריה, נסתער, אין המצב רע כל-כך, אין לסגת!" - וכעבור מספר דקות, במהלך הסתערות על עמדת האויב בתל, נפגע מכדור ונפל. זמן קצר לפני מותו נתמנה למנהל בית-הספר לספורט שימושי בצבא, אך לא הספיק לשמש בתפקידו זה.
רב"ט מנחם קלרמן ז"ל, בן טובה ויצחק, היה בן 23 במותו בקרב אל-א'ריש. הוא נולד בעיר אוטבוצק שבפולין ובהיותו בן 10 עלה לארץ עם הוריו, שהתיישבו בנס ציונה. בבית-הספר הצטיין בלימודיו ובהתנהגותו.
עם בואו לארץ הצטרף ל"מכבי הצעיר" ולאחר זמן עבר ל"הפועל" ואף שימש זמן מה כמזכיר הסניף המקומי. קלרמן הוסיף להשתלם בשיעורי ערב בקורס של בית-ספר תיכון, ונתקבל לעבודה כפקיד בדואר. בן 15 הצטרף ל"הגנה", עבר קורסים והשתתף באימונים ובהדרכה.
בשנת 1944 התנדב לבריגדה היהודית, ללא נטילת רשות משלטונות הדואר. בתקופת שירותו הוצב באיטליה, באוסטריה ובארצות השפלה, ולאחר המלחמה השתתף בפעולות העזרה לשארית הפליטה ובארגון ההעפלה לארץ.
כשחזר ארצה עבד תחילה בחקלאות, אחר-כך למד טפסנות בניין ועבד במקצוע. חלק ניכר מזמנו הוקדש לפעילות ב"הגנה" וב"משמרת הצעירה", והוא אף נבחר למרכז הארצי של המשמרת. לאחר כ"ט בנובמבר התייצב ושירת בגבעתי כלוחם וכמ"כ, והשתתף בכל הפעולות נגד הכנופיות בדרום. בייחוד הגדיל לעשות בפיצוץ מפקדת חסן סלמה.
בקרב תל-א'ריש נפצע קלרמן ברגלו בעת מתקפת הנגד שערכו הערבים על גדודו, וחבריו הפצירו בו לעזוב את המערכה - אך הוא סירב. לאחר שחבשו את פצעו, הוסיף להילחם עד שנפגע מצרור כדורים בראשו. דבריו האחרונים היו: "תמסרו שלום הביתה" ונפל.
נא להמתין לטעינת התגובות
