צאו מהאדישות
דליה שיינדלין מזהירה מפני ניסיון להגבלת ביהמ"ש העליון שנוגעת בסוף לכולנו. אל תגידו 'לא ידענו'
נראה כי גם הישראלים לומדים לשכוח את חשיבותה של הרשות השופטת. שיעור תמיכת הציבור הגבוה מאוד בעבר כלפי מערכת המשפט הולך ומצטמק. בשנים האחרונות מדד הדמוקרטיה של המכון לדמוקרטיה הישראלי מראה כי ב-2004 הביעו אמון במערכת המשפט 79% מהציבור, אך שיעור זה צנח ל- 61% בשנת 2007. גם שיעור האזרחים הסבורים כי בית המשפט הוא המוסד השומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה בישראל נצל: מ-48% בשנת 2005 ל-39% בלבד השנה. ירידה דומה, אמנם, מתגלה כלפי כל מוסדות הציבור בשנים האחרונות, לרבות מפלגות, הכנסת, וראש הממשלה; אך מיאוס מבית המשפט העליון - הנראה כאילו גם הוא נגוע בפוליטיקה - משול להשלכת התינוק עם המים. בית המשפט הינו מוסד שמחויב דווקא לציבור ולא לפוליטיקאים.
באין מחאה ציבורית רועשת, סבור שר המשפטים שניתן לפורר את סמכותו של מוסד זה. הוא ניסה להסיר את זכותו של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת, להגביל את כהונת נשיא בית המשפט לשבע שנים, ולרכז יותר כוח בידי הרשות הפוליטית לגבי מינוי שופטים. הוא בונה על אדישות הציבור.
ואכן הציבור באמת מתקשה להתקומם. לשאלה במדד הדמוקרטיה "האם לדעתך צריך להסיר את הסמכות של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת", עלה שיעור האנשים שהשיבו "לא יודע" מ- 14% ב-2004 לרבע (25%) ב-2006. מסקר חדשות ערוך 10 ומכון מחקר "הגל החדש" שהתפרסם ב-8 באוגוסט, עולה כי לרוב ניכר בציבור אין דעות בנושא. לשאלה "באיזו עמדה אתה תומך (של בייניש או של פרידמן)", השיבו 41% כי הם אינם יודעים. 46% אף אינם יודעים מה עומד מאחורי הרפורמות של פרופ' פרידמן (שיקולים עניינים או אישיים), ולשאלה על דעתם לגבי הרפורמות של פרידמן, ענו 43% שהם "לא יודעים". לא פלא שהשר קולט אור ירוק מהציבור: המחאות היחידות מגיעות מהפרשנים ומאנשי האקדמיה – מאליטות. דווקא הקבוצה שקולה אינו נשמע, היא הציבור.
הבעיה אינה חוסר יכולת הציבור להבין. לישראלים פשוט ישנן בעיות בוערות יותר: קסאמים, התייקרות הלחם והדלק, החיילים החטופים ועוד. אבל ישנם כמה דברים שעלינו לדעת לפני שעונים "לא יודע" בשאלון הבא:
ראשית, בהיעדר חוקה, בית המשפט העליון הוא המגן היחיד בישראל נגד כוח מרוכז בכנסת. בארה"ב, לבית המשפט העליון זכות לקבוע שחוקים של הקונגרס אינם חוקתיים, כמו במדינות דמוקרטיות רבות. בארה"ב מצב זה מוסיף מאזן אחד נוסף לחוקה. בישראל גם אין חוקה וגם פרידמן רוצה להסיר את המאזן היחיד. שנית, הניסיון לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים - משמעותו שליטה פוליטית רבה יותר על בית המשפט, וכוח מרוכז בידי שר המשפטים. שלישית, הניסיון להגביל את כהונתו של נשיא בית המשפט העליון לשבע שנים יערער את יציבותו ויתרום להחלשת המוסד. נשיאו הקודם, אהרן ברק, אמר בעבר כי היה זקוק לחמש השנים הראשונות רק כדי להפנים את תפקידו.
דוגמה אקטואלית
לציבור לא היתה ברירה בבחירת פרופ' פרידמן לשר, הוא גם לא בחר במתקפה שלו על בית המשפט, ובקרוב גם לא תהיה לו ברירה אלא לקבל את הכוח הבלתי-מרוסן של הרשויות הפוליטיות על חוקי המדינה. הברירה היחידה שנשארה בידי הציבור היא למחות, אך אי-מעורבות של האזרחים מעיד כנראה על אי קשב לסכנה בה נמצאת רשות השופטת. את זה ניתן לשנות. על התקשורת להבהיר איך השינויים נוגעים ישירות לחיינו. ולנו האזרחים יש את אחריות לשים לב למה שקורה למוסדות הדמוקרטיים שלנו. אסור לנו להגיד "לא יודע".
הכותבת היא יועצת פוליטית וסוקרת דעת קהל, עוסקת בייעוץ אסטרטגי ומחקר עבור קמפיינים בחירות בישראל ובחו"ל, כולל שלוש מערכות בחירות לראשות הממשלה בארץ ועבודה דומה בשבע מדינות שונות ברחבי העולם
נא להמתין לטעינת התגובות
