"רק רציתי לתרום מהניסיון והשיער הלבן שלי"
הוא ישב מול הטלוויזיה כשהחלו הקרבות, וידע: צה"ל חייב אותו בלבנון. סא"ל במיל' אבי כהן יקבל את צל"ש הרמטכ"ל על תפקודו בלבנון תחת אש ותוך סיכון חייו
-מצדיעים להם - ערוץ מיוחד ב-nrg מעריב
השנה היא שנת 2000, מפקד גזרת בינת ג'בל בפיקוד הצפון היה סא"ל אבי כהן מפרדס חנה, נשוי ואב לשניים. כשפינה את לוחמיו הוא נפרד מלבנון, לאחר 18 שנות עשייה מבצעית בין אזרחי לבנון, מחבלי החיזבאללה וחיילי דרום לבנון (צד"ל). כהן האמין כי לא ישוב לראות יותר את הנוף הלבנוני בתקופה הקרובה.
שבע שנים אחרי, כהן כבר פרש מצה"ל והוא בן 50. הוא יושב מול מרקע הטלוויזיה ועוקב בדריכות אחר הנעשה בגבול הצפון, ממנו היה בעבר חלק בלתי נפרד. "החלטתי לא לשבת ולהעביר ביקורת מול הטלוויזיה, אלא ללכת ולתרום מהניסיון שלי ומההיכרות שלי עם הגזרה".
סא"ל במיל' כהן אמר שלום לבני משפחתו ועלה צפונה. "הצבא אמר לי אחרי השחרור משירות הקבע שאני זקן ואין צורך שאעשה שירות מילואים, אז באתי להתנדב. עליתי על מדים ונסעתי לחמ"ל הנדסה של פיקוד צפון. בהתחלה סייעתי רק בתכנון ועצות למפקדים".
כעבור מספר ימים מתחילת הפעילות הקרקעית החלו כוחות ההנדסה בשטח להיתקל בקשיים. סא"ל כהן המכונה בפי חבריו מפיקוד צפון "ברימו", החל במסע שכנועים למפקדים לאפשר לו להיכנס לשטח ברגל כדי לתרום מניסיונו בתחום. לאחר הפצרות ולחצים הוא חתם על נשק ופיקד על כוח שנכנס לשטח לבנון וצעד 7 ק"מ עד ליעד הראשון. תחת אש וטילי נ"ט המשיך הכוח להתקדם ברגל, חלק מחיילי הכוח נפצעו ופונו לאחור אבל כהן המשיך ללכת.
"כוח ההנדסה בשטח היה צריך לפרוץ דרך ל"מכון המים" בכפר א-טייבה, שהיה בעבר מוצב של צה"ל. אני מכיר את הגזרה הזו היטב וכשהגעתי לשם נתתי עצות למפעילים. לא רק איך להגיע אלא כיצד לחמוק ממוקשים, מה עושים בעת התקפה, והם היו ממש גיבורים". כהן הצליח לחבור לכוח העיקרי, וגילה שם לתדהמתו שני חניכים שלו מקורס מפקדי פלוגות, מאוחר יותר, לקראת סוף המלחמה, נפצע אחד מהם.
אבי ומפקדי הכוחות עקפו את המכשולים והצליחו להילחם ולפרוץ דרך לחטיבת חי"ר וכוחות הלוגיסטיקה שהביאו אספקה ללוחמים. כהן חזר לחמ"ל אך בערה בו רוח הלחימה. הוא החליט להצטרף לגדוד
כשהגיע הגדוד לכפר קנטרה נפתחה אש כבדה לעבר הכוח של אבי כהן והלוחמים הצעירים. ארבעה כלים נפגעו כתוצאה מפגיעה של טילי נ"ט ביניהם טנק, פומה, ודחפורים. כהן, נדרש לפנות פצועים תחת אש תוך סיוע לכוחות בשטח להילחץ מאש הנ"ט ומאוחר יותר לחלץ את הכלים לשטח ישראל.
"קיבלתי הנחיות לחזור אחורה אבל מבחינתי היתה משימה לביצוע. ידעתי היטב מה המשמעות של הרכס הזה ששולט על קנטרה. ידעתי מה יקרה אם לא נבצע את המשימה, ידעתי שאסור להפסיק. המושג 'אחריי' שוב הוביל אותי כמו בימים הטובים שלי בדרום לבנון. ישבו לצידי לוחמים נפלאים, שלא ידעו מה זה חיזבאללה, מה זה סאגר, איך הוא פועל, איך עוקפים מיקוש מורכב - הרגשתי לאורך כל הלחימה שליחות אדירה".
סא"ל במיל' אבי כהן סיים את המלחמה וחזר הביתה. רעייתו חבי ושני ילדיו לירן-חי וליטל, אירחו בזמן שהוא היה בדרום לבנון, תושבים מקריית שמונה. על התנדבותו ללחימה בדרום לבנון, על חילוץ הפצועים ופריצת הדרך לכוחות השיריון, החי"ר והלוגיסטיקה יהיה "ברימו" זקן החיילים שיעמדו בטקס ויקבלו את צל"ש הרמטכ"ל.
"אני לא רציתי לשבת מול הטלוויזיה אלא בסך הכל לתרום מהניסיון והשיער הלבן שלי, כמו שאבא שלי לימד אותי. בסופו של יום, הגיבורים האמיתיים הם לוחמי ההנדסה שהולכים ראשונים בכוח ופורצים לכולם את הדרך תחת הסכנה הברורה".
נא להמתין לטעינת התגובות
