"אמרו שצריך חילוץ, לא שאלנו שאלות"
סגן יותם שש מחטיבה 401 חילץ במלחמה פצועים תחת אש פעם אחר פעם ויקבל על כך את צל"ש הרמטכ"ל. 22 לוחמים נוספים בחטיבה יקבלו צל"ש
-מצדיעים להם - ערוץ מיוחד ב-nrg מעריב
בחרנו להביא את סיפורו של מפקד צוות בפלס"ר 401, שהגיע לקצה גבול היכולת על מנת לחלץ חיילים פצועים משדה הקרב. סגן יותם שש, הוביל את לוחמיו תחת אש כדי לחלץ חמישה פצועים מירי, שהמתינו בעומק דרום לבנון והרחק מגדר המערכת. שש קיבל דיווח על שני טנקים שנפגעו בשטח נחות מאש החיזבאללה, והכוח בפיקודו יצא לחלץ אותם כשהוא חשוף, והצליח להוציא אותם מטווח האש.
האירוע הראשון החל ברעש גדול. פיצוץ אדיר החריד את האזור ברכס חממיס מעל מרג' עיון. בית שלם עף באוויר, מכתש נוצר בקרקע כתוצאה מהפיצוץ. ארבעה לוחמים מהחטיבה נפצעו. יותם ולוחמיו נכנסו לאווירת המלחמה.
לאחר מכן הם החלו להיערך לקרב הגדול בוואדי הסלוקי. במהלכים הראשונים של התקדמות כוחות צה"ל, נהרג לוחם אחד של הנח"ל ומספר לוחמים נפצעו. לוחמי פלס"ר 401 היו הראשונים להגיע ולחלץ אותם לפאתי הכפר רנדוריה.
למחרת בבוקר המתין הצוות של יותם ככוח עתודה. "צוות אחר של הפלס"ר חטף שני טילים, הבנתי מהקשר שיש להם פצועים", מספר סגן שש. "לקחתי עשרה לוחמים איתי ועקבנו אחר צעדיהם כדי לחלץ אותם".
ירי הנ"ט נמשך, מחבלי החיזבאללה זיהו את ההתקדמות, המשיכו לירות לעברם גם מירי נק"ל, אבל יותם המשיך בהליכה המהירה לעבר הצוות שנפגע. "אמרו שצריך חילוץ? לא שאלנו שאלות ויצאנו לדרך. היו שם שבעה פצועים. הרמנו אלונקות והתחלנו לחזור תחת אש במקומות חשופים מאוד". תוך כדי החילוץ נהרג סמ"ר איתי שטרברגר מירי טיל נ"ט לעברו, בזמן שהרים אלונקה לפנות פצועים. "שמעתי שיש פצוע קשה. רצתי למטה וראיתי אותו נופל".
אבל הקרבות לא פסקו. על הכוח של יותם הוטלה כעת המשימה לבלום התקדמות של חוליות נ"ט מהחיזבאללה באמצעות
טילי נ"ט של החיזבאללה פגעו בשני טנקים של גדוד 9. ארבעה חיילים נהרגו במקום. אחד מהלוחמים לקה בהלם קרב, ועוד שלושה נפצעו. "היה שם ירי מטורף מכל הכיוונים. חיפו עלינו מההר והתחלנו לרוץ עם ארבע אלונקות. ירו עלינו כל כך הרבה שהקליעים פגעו ממש קרוב. אפשר היה לשמוע את זה מתקרב. אבל לשמחתי זה לא פגע באף אחד".
בתום הריצה ופינוי האלונקות התעלף יותם. "היה לי בלק אאוט. לא ראיתי בעיניים. באתי למפקד הפלס"ר וברוב תמימותי התנצלתי שלא רצתי מהר ועיכבתי את הפינוי. אני זוכר אותו שופך עליי מים, מחייך, וצועק עליי שאני אידיוט. למרות שהייתי על סף עילפון לא חשבתי על כלום חוץ מלחלץ את הלוחמים. זה היה טבעי מבחינתי".
כמה שעות אחרי החילוץ האמיץ שביצעו יותם ולוחמיו, הם ישבו על צלע ההר והשקיפו למדרון ממנו באו. לצידם הגיעו שריונרים כדי ליהנות גם הם מהנוף הפראי של האזור. "ישבנו ודיברנו עד שאחד מהשריונרים אמר שהיה עכשיו חילוץ למטה והמחלצים נלחמו כמו אריות. אף אחד לא הרגיש צורך לומר לו שזה אנחנו".
יותם כבר השתחרר מצה"ל, בקרוב יחל את לימודי הקולנוע, ומבחינתו ויש לו רק מסר אחד להעביר, רגע לפני שיקבל את צל"ש הרמטכ"ל: "אני אוהב את הלוחמים שלי בצוות, ואני לא חושב שהם יודעים את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
