קול מן העבר
חודשים ספורים לפני מותו העניק מפיק הקולנוע האגדי איציק קול ראיון נרחב לרועי רוזנטל. קול שאחראי בין ביתר, לטרילוגיית סרטי "מציצים" ול"השוטר אזולאי" חזר בשיחה לראשית הקולנוע הישראלי, להימורים שלקח בקריירה ובעיקר לעבודה הצמודה ולחברות המיוחדת עם אורי זוהר. הראיון האחרון
הגעתי לארץ לביקור במטרה לאסוף ראיונות ועדויות ממקור ראשון. לאחר מבצע לא פשוט הצלחתי להשיג ראיון טלפוני עם הרב אורי זוהר. אלא שבמהרה גיליתי שרב זוהר לא ממש מעוניין לדבר על עברו כקולנוען, אלא בעיקר על חייו החדשים. בשיחה בינינו הוא סיפר ששום סרט שעשה לא משתווה להרגשה שהוא מקבל כשהוא מקיים את מצוות הקדוש ברוך הוא. מידע קונקרטי על תרומתו לקולנוע הישראלי, אם כך, לא השגתי מזוהר.
ניסיתי לחשוב מי יוכל לתת לי פרספקטיבה הן על הימים המוקדמים של הקולנוע בארץ והן על עבודתו של זוהר. החלטתי לפנות למפיק האגדי איציק קול, שהפיק בין היתר את "מציצים", " עיניים גדולות" ו"השוטר אזולאי" בארץ, והיה מעורב גם בהפקות בינלאומיות כמו "רמבו" ו"לא בלתי בתי". קול, לשמחתי, הסכים מיד שאגיע אליו לראיון אישי. אני זוכר שהיו לו תחבושות על הרגל, או גבס, ושהיה לו קשה ללכת. לא ידעתי בדיוק מה הייתה הבעיה הרפואית שלו, אבל מבחינה מנטלית הוא היה חד כתער. בדיעבד התברר שזה היה אחר הראיונות האחרונים שהסכים להעניק לפני מותו, אולי אף האחרון שבהם. הזדמנות נדירה ומיוחדת לשיחת עומק עם אחד מאנשי המפתח של תעשיית הקולנוע המקומית, שתרומתו מורגשת עד היום. כמה חודשים אחרי הריאיון, בתחילת יולי האחרון, נפטר קול מסיבוכים של דלקת ריאות והוא בן 75.
היית מהמפיקים הראשונים בארץ שניגש לעשיית קולנוע בדגש על סיפורים אישיים של אנשים רגילים. מה גרם לך לפעול כך בתקופה שהגישה הזאת לא הייתה מקובלת כל כך?
"בשנים הראשונות של הקולנוע הישראלי, הסרטים היו בעיקר על נושאים פטריוטים או חיקויים של סרטים זרים. חלק מהיוצרים היו קשורים לסגנון ארכאי בדיאלוגים וחלק עשו סרטים בסגנון חנטריש עם דיאלוגים של שפת רחוב, שקיבלו עם הזמן את הכינוי "בורקס", כי הם היו כמו עוגה לאנשים פשוטים. באותם ימים הייתי המנכ"ל של אולפני הרצליה וידעתי שצריך להשקיע בסרטים, לאו דווקא בגלל הצד האמנותי של העניין, אלא בעיקר כחפץ חיים של קיום האולפן. במקום לחכות שמישהו יבוא להשתמש בשירותים של האולפנים שלנו החלטתי לקחת על עצמי גם את ההפקה. בתחילת שנות ה-70 הגיע למשרד שלי אורי זוהר, שהכרתי עוד מילדות, הביא לי תסריט בשם "מציצים" ורצה שאקרא אותו. זכרתי שכילד אורי תמיד עשה ההפך ממה שהיה מקובל, והתסריט שלו סקרן אותי. אחרי שקראתי, הייתי המום. לא הבנתי מילה. אחרי קריאה חוזרת הרגשתי פתאום שהדיאלוגים בתסריט שונים מאוד ממה שראיתי בסרט ישראלי אי פעם, ואהבתי את זה. הדמויות דיברו כמו בני אדם נורמליים ולא כמו דיאלוגים שגורמים לך לקבל אקזמה מחוסר אמינות. אז נפגשתי שוב עם אורי ואמרתי לו 'קדימה! עושים!'.
כמה היה קשה לצעוד קדימה עם תסריט כל כך לא שגרתי?
"זה היה סיפור לא פשוט. בתקופה ההיא היה מה שנקרא 'היטל מס עינוגים' מטעם הממשלה, שנועד לפקח על תכנים של סרטים. על כל כרטיס קולנוע היה מס של לפחות 20 אחוז , וכדי לבטל אותו היה צריך להופיע בפני ועדה מיוחדת של משרד המסחר והתעשייה ולהציג מראש את התסריט. אני זוכר שחנה מירון הייתה בוועדה עם כל מיני אנשי ציבור אחרים, והם לא הבינו מה נתתי להם. בתסריט היה תיאור של מבוגרים שמשחקים בכדור מדציני בחוף. אורי רצה להסביר שבכל פעם שאחד מהזקנים תופס את הכדור הוא מפליץ ולכן הוא הוסיף את ההערה 'הזקנים תוקעים פורצים על החוף'. חנה מירון לא הכירה את הביטוי ושאלה אות י'מה זה תוקעים פורצים', בפ' דגושה. בסוף, עם הרבה הסתייגויות, קיבלתי את האישור לסרט, בעיקר כי הוועדה פשוט לא הבינה אותו".
איך הייתה העבודה עם אורי זוהר ועם אריק איינשטיין?
"מאוד מיוחדת. זו הייתה במה בשביל אורי ואריק לשלב חלק מההווי היומיומי בעשייה הקולנועית. אתה רואה שם את השעשועים ההורמונליים שלהם שופעים בלי סוף. הם מציצים, רוצים לזיין ומדברים על איברי מין. אגב, מי שהיה גאוני בדיאלוגים היה אריק איינשטיין, שלא תמיד זכה לקרדיט. על הסט הוא היה מקבל משפט ואומר לי 'לא! ככה לא מדברים!'. ' גוטה, גוטה' ו' יבוא לך', היו רעיונות שלו".
מה לדעתך החשיבות של "מציצים" לקולנוע הישראלי?
"זה היה הסרט הראשון שזרק החוצה את כל המוסכמות של סרט ישראלי. תמיד היו אגדות טיפשיות, רעיונות שמועתקים מחו"ל. פה הסיפור עסק במשהו שדומה להתפתחות של המדינה: פתאום הילדים מתחילים להתבגר אבל הם רוצים את משובות הנעורים. זה יכול להיות תוצאה של המלחמות והטרור. 'מציצים' זה סרט שמראה כמה פשוט להיות ילד. אתה רואה גם את אורי וגם את אריק משתוללים, מציצים אחד לשני, מזיינים, וכמובן לאריק הולך ולאורי לא".
איך הסרט התקבל כשהוא יצא לקולנוע? מה אנשים חשבו?
"ההקרנה של 'מציצים' בקולנוע אוריון הייתה קטסטרופה. המבקרים לא הבינו את הסרט וכולם התקיפו אותי. אנשים אמרו 'איציק חושב שהוא מבשל לנו תבשיל מקולקל, והוא רוצה שנאכל אותו'".
אבל בסוף הוא הפך לאחד הפופולריים שנעשו כאן, לא?
"בהחלט. בתקופה שגרתי בארצות הברית, באתי לביקור בארץ. חברים לקחו אותי לקולנוע פריז ולא האמנתי למראה עיניי. היה אולם מלא בבני נוער שלא נולדו כשהסרט יצא, והם ידעו כל מילה בעל פה. עם השנים זה הפך לסרט קאלט, והיום הוא דווקא מוערך".
למה החלטת להמשיך לתת לאורי זוהר קרדיט ולהפיק את "עיניים גדולות" למרות הכישלון הקופתי של "מציצים" ?
"אהבתי מאוד את התסריט והאמנתי בו מבחינה אמנותית. לא הרבה יודעים את זה, אבל התסריט מבוסס על הסיפור האמיתי של מה שקרה מאחורי הקלעים כשצילמנו את 'מציצים'. זה גם מה שהופך אותו לכל כך מיוחד. במציאות כמו בסרט, שניהם (אורי ואריק) היו מאוהבים בסימה אליהו. בסוף, במציאות, אריק התגרש מאשתו והתחתן עם סימה. במקום במאי ושחקן עשו את הסרט על מאמן ושחקן כדורסל, אבל כל הדינמיקה בין הדמויות היא אמיתית".
לא הפריע לאליה, אשתו של זוהר, שהסרט מראה את מה שקורה בנישואים שלהם על המסך הגדול, והיא עוד משתתפת בסרט?
"חייבים להבין שאליה של אז הייתה מין ילדת פרחים. היא הייתה מודעת מאוד למעללים של אורי ובעצמה הייתה בחורה פרועה. בתקופה שליטשנו את התסריט של'עיניים גדולות', היינו יושבים אצל אורי בבית הרבה גם עם אריק, ואליה הייתה מסתובבת בבית בתחתונים בלי חזייה וזה היה טבעי מאוד.
איך אתה רואה את "עיניים גדולות" בהשוואה לסרטים האחרים שעשית עם זוהר?
"זה הסרט של אורי שאני הכי אוהב. לפעמים מפתיע אותי שאנשים לא יודעים כמה ש'עיניים גדולות' זה סרט טוב. ב'מציצים' הדמות של גוטה מבוססת בחלקה על אורי, אבל גם על אנשים אחרים. ב'עיניים גדולות' אורי זוהר משחק את עצמו, וזה הופך את הסרט לכל כך אמיתי. אני אוהב במיוחד את הסוף. אחרי כל מה שבני פורמן, הדמות של אורי, עושה, אחרי כל הבעיות עם אשתו הוא יוצא למרפסת ורואה בחורה בלונדינית בחזייה וישר מתחיל איתה. זה כל כך אורי".
אם הכול בסרט מציאותי כל כך אז בטח במציאות היה מתח בין איינשטיין לזוהר בנוגע לסימה. איך בכל זאת הם שיתפו פעולה?
"לא ממש התעסקתי בזה, אבל הם הצליחו".
אז לא היו מריבות ביניהם?
"הדבר היחיד שאני זוכר שהיו מריבות לגביו היו הדיאלוגים, אז כפתרון הבאתי את איש הפרוזה יעקב שבתאי שיסייע לנו בכתיבה. האמת שזה לא כל כך עבד כי הוא היה איש פרוזה שכל הזמן רצה לתאר את מה שרואים. הוא לא ממש הבין שבקולנוע אין מה לתאר".
גם "עיניים גדולות" נכשל קופתית, אבל המשכת עם זוהר ל"הצילו את המציל".
"בתקופה של'הצילו את המציל' ניהלתי את העניין הכספי בצורה אחרת. כיוון שהיה מיתון בארץ קבעתי שכל הצוות והשחקנים לא יקבלו כסף מראש אלא אחוז מההכנסות העתידיות". והמהלך השתלם? "כן. הבעיה היחידה היא שאני לא כל כך אוהב את הסרט הזה. אני חושב שגם אורי בסופו של דבר הצטער שהוא עשה אותו, אבל לא הייתה לו ברירה - היה מיתון באותה תקופה".
מה אתה לא אוהב ב"הצילו את המציל"?
"לא היה בו שום חידוש. סתם בדיחות, קומדיה לשמה. לא הייתה משמעות נוספת מעבר לעלילה הקומית". נראה שאורי משחק בסרט דמות שמאוד דומה לגוטה, אבל הוא יותר בוגר, רגיש, יש לו אישה וילדים, כאילו הוא לקח צעד אחורה ומנסה לתקן את הרושם שגוטה השאיר.
יש סיבה לזה?
"קודם כול, הוא עשה את הסרט הזה באווירה של להצחיק את החברה, כאילו הוא בא לצאת ידי חובה. בנוסף, במהלך הצילומים הוא כבר היה בתהליך של חזרה בתשובה, וזה השפיע גם על תוכן הסרט וגם על הצילומים עצמם. יום שישי אחד היינו בים והוא אמר לי 'איציק, אני חייב לצאת כי אני לא רוצה לנסוע בשבת'. היו לו אופניים. אמרתי לו 'אורי, יש עוד סצנה אחת. אם נצטרך לחזור ביום ראשון זה ייקח חצי יום לסדר את הכול מבחינת ההפקה'. אז הוא אמר 'תביים אתה', והלך. בסוף באמת אני ביימתי את הסצנה. עד כדי כך הוא היה פנאטי".
זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשת שהחזרה בתשובה משפיעה על העבודה המשותפת שלכם?
"לא. זה התחיל בתקופה שעשיתי איתו את תוכנית הטלוויזיה 'זה הסוד שלי'. יום אחד אני מחכה לו והוא לא בא. האולפן מלא, והאורחים מחכים. ברגע האחרון הוא מגיע עם כיפה לבנה וציציות ואומר לי 'איציק, אתה יכול לפטר אותי, אבל אני מופיע עם הכיפה'. רק היה חסר לי שיגידו שפיטרתי אותו בגלל שהוא פתאום דתי".
בזמן שעשית כל כך הרבה הפקות עם זוהר ואיינשטיין התחברתם אליהם גם במישור החברתי? היית מבלה איתם בזמנך החופשי?
"התחברתי אליהם במישור האמנותי בלבד. לא הלכתי איתם למסיבות, ולא עישנתי איתם אצל אביגדור על הדשא, ולא עשיתי שום אורגיות ושום בטיח. כל זה לא התאים לי, אבל עדיין אהבתי אותם מאוד".
אתה עדיין בקשר איתם?
"תראה, אריק איינשטיין היום הוא באמת שבלול, ולא בקשר כמעט עם אף אחד. לא יוצא מהבית ורק מתראיין אם יוצא לו דיסק. יושב לו בבית עם סימה, כותב מוזיקה ואוהד את הפועל תל אביב". ואורי ? "למרות שהוא חזר בתשובה אני עדיין שומר איתו על קשר. מדי פעם הוא מתקשר ואומר לי'איציק, הדרגש שלך בישיבה מחכה לך. יש קצת אבק אבל כשתגיע, אני אנקה. ואולי קצת חשוך שם אבל כשתגיע תראה את כל האור שבעולם'. כל הזמן הוא עובד שאני אבוא אחריו".
למה לדעתך הוא חזר בתשובה?
"לפי דעתי זה בגלל שהייתה לו הרגשה שהוא נופל לסמים. כדי למנוע את זה, בכוח רצון אדיר, הוא חזר בתשובה. הוא לקח את אשתו ועבר איתה לירושלים והם התחילו לעשות מלא ילדים אחד אחרי השני".
אתה חושב שהיה קשר לזה שבאותם ימים המשטרה עצרה אותו על סמים?
"תדע לך שבמקרה ההוא עם המשטרה סתם חיפשו אותו. עצרו אותו בחשד שהוא מחזיק מריחואנה ובעצם לא היו להם ראיות. הסיבה היחידה שהוא בילה כמה לילות בכלא ועשה אחרי זה עבודות שירות זה בגלל המהומות שהוא עשה כשעצרו אותו".
מהומות ?
"כן, השופט שדן בתיק שלו נתן לו עוד יום מעצר באבו כביר ואז אורי התנפל עליו וצעק 'מה אתה שולח אותי? אתה היית שם פעם? אתה יודע איך חיים בני אדם שם שאתה חותם בקלות כזאת?'. הוא התחיל מהומה בבית משפט ועל ביזיון בית המשפט קיבל שלושה חודשי עבודות שירות. הוא נאלץ לעבוד בתחנות משטרה בגננות, אבל בסוף כל השוטרים היו עומדים מסביבו והוא היה מספר להם בדיחות. הוא יצא נקי בעניין הסמים, וקיבל עונש רק על ביזיון בית המשפט".
איך השפיעה עליך החזרה בתשובה של אורי?
"זה הפתיע אותי מאוד בהתחלה. כמה זמן אחרי שזה התחיל התקשרתי לאליה, ושאלתי אותה 'מילא אורי, אבל את? את הרי מסתובבת בבית עם הציצי בחוץ, אז איך פתאום את דתייה?'. היא אמרה לי 'תשמע, יש לי אבא לילדים. יש לי בעל. מי עשה את זה? התורה!'. בתקופה שזה התחיל להיות רציני מאוד הוא הגיע אליי לאולפן יום אחד ואמר לי 'תשמע איציק, מצבי קשה, אם תהיה לך עבודה בשבילי תגיד'. בדיוק באותם ימים פנו אליי מחברת הביטוח הסנה ורצו שאפיק להם שלוש פרסומות. ייעצתי להם לקחת את אורי. הם לא ממש רצו לעבוד איתו בגלל התדמית הרעה שלו, אבל בסוף שכנעתי אותם והפרסומות היו מוצלחות מאוד. אורי קיבל הרבה כסף והיה מאושר.
"אחרי כל זה, יום אחד הוא בא אליי ואמר 'אמרתי לך שהקדוש ברוך הוא לא ישכח אותי'. אמרתי לו'מי סידר לך את הכול, הקדוש ברוך הוא? אני סידרתי לך!", והוא ענה 'אתה לא מבין. אני הייתי במצב קשה וחבר שלי בא לעזור. חבר שלי משיג לי עבודה, אני עובד, אני עושה ואני מרוויח. מי ארגן? אתה? לא. הקדוש ברוך הוא ארגן. אתה רק היית שליח'".
אחרי המקרה הזה המשכת לעזור לו?
"בטח, אבל זה נהיה יותר מסובך. אחרי הפרסומות של הביטוח, הרב ווינברג אסר עליו להשתתף כשחקן וכבמאי בפרסומות. אבל ידעתי שהוא עדיין היה צריך להתפרנס. אז הלכתי לרב והתחלתי לצטט לו כל מיני משניות שאני מכיר כי גם אני מכיר איזה ספר. אבל הרב לא הסכים שאורי יופיע בטלוויזיה יותר, והוא הפסיק".
עד היום הוא מופיע בטלויזיה, בשידורים החוזרים. . .
" גם מאחורי זה יש סיפור. אנחנו הרי שותפים בסרט 'מציצים' וכשמהטלוויזיה רצו לקנות את זכויות השידור, צלצלתי לאורי ואמרתי לו שזה טוב לנו מבחינת הכסף. הוא אמר לי 'איציק, אין בעיה אבל יש לי שתי בקשות. שלא ישדרו ביום שישי. ואיציק, עשה לי טובה, את הקטע של 'יבוא לך, יבוא לך' בבקשה תוציא מהסרט וגם את הקטע עם אלטמן הקטן וחוזליטו החמור. לא נעים לי היום שיראו את זה'. אמרתי לו'אורי, עוד מעט אין סרט', אז הוא הלך להתייעץ עם הרב. שתבין, מדובר ברב שבחיים לא ראה סרט או טלוויזיה. אורי חזר ואמר שהרב אישר. מתברר שהרב שאל אותו אם הסרט טוב, ואורי אמר שכן. אז הרב שאל'אז למה שעם ישראל לא יראה את זה?', וככה יצא הסרט להקרנות מחודשות ולטלוויזיה. הרב גם מחל לו על כך שיהיו לו הכנסות מחטאים שעשה לפני שחזר בתשובה. הוא מקבל כסף עד היום. בכל פעם שאנחנו מוכרים זכויות אני דואג לו".
הפקת בארץ כל כך הרבה סרטים, תוכניות ופרסומות, אבל לא ממש ידעו להעריך את עבודת הקודש שלך. זה לא הפריע לך?
"זה לא תמיד היה ככה, הרי על 'השוטר אזולאי' קיבלנו פרסים. אפילו הזמינו אותו להקרנות מחו"ל. ההצלחה הכי גדולה שלנו הייתה בפסטיבל בסן פרנסיסקו. קראנו לסרט באנגלית "The Policeman" ובאותה תקופה בדיוק היו הפגנות של סטודנטים נגד המשטרה בברקלי, בגלל מלחמת וייטנאם. ויצו קנו את כל הכרטיסים לסרט מהפסטיבל כדי שיוכלו למכור אותם שוב במחיר כפול. הסטודנטים חשבו שאין כרטיסים כי לא רוצים אותם באולם, והייתה הפגנת ענק סביב הקולנוע והכול בגללנו. לפני ההקרנה דיברתי עם הקהל באולם. אמרתי להם 'אולי לא באתי עם השם הנכון לסרט, אבל אני חושב שאתם תאהבו אותו - השוטר הזה לא כמו השוטרים שלכם', וכולם מחאו כפיים. למחרת היו ביקורות נהדרות ב"אקזמינר" וב"כרוניקל", שני עיתונים מאוד רציניים. באחד מהם נכתב שחבל שאין לאמריקנים שוטרים כמו שלישראלים יש את השוטר אזולאי. זה ריגש אותי מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
