שרי נגד החדשות
חודשים ספורים לפני שהיא אמורה לפרוש, שרי רז מביטה על היורשות ולא מרוצה. היא לא מבינה את המשכורות בערוצים המסחריים, עוקצת את מיקי חיימוביץ', "לא מסוגלת לשמוע את יונית לוי" ומוכנה לעבוד ברשות עד יום מותה
מסע במסדרונות ערוץ 1 עד לחדרה של רז ממחיש עד כמה חמור המצב שם. בכל חדר מדברים על 850 העובדים שייאלצו ללכת בקרוב, על פרישה, על פיטורים, על פחד. אנשים מחשבים פיצויים, ותק ודרגות, ומחמיצים פנים. אך מי שישבה במהדורת החדשות הטלוויזיונית הראשונה ששודרה אי פעם בישראל לא מתבלבלת. רז מסתגרת בחדרה שבקומה הרביעית, מוקפת בהרים של קלטות, דיסקים וניירת, וסוגרת אחריה את הדלת. "אני חיה בתוך בועה כאן כי אני שקועה בתרבות", היא מסבירה, "אני מסורה לעניין הזה, אוהבת את זה, מכורה לזה. אנשים צוחקים עליי, מתייחסים אליי כמו אל פראיירית. אומרים לי 'אין לך בית'. אז אני חיה בתוך אירועי התרבות, שלדעתי הערוץ חייב לקהל ההולך ומצטמצם שלו".
זו הדרך לשרוד כאן?
"בשבילי זו היתה הדרך. אני לא חלק מקליקה מסוימת, או מכל האינטריגות שהיו כאן במהלך השנים".
למרות הבחירה שלה לחיות בתוך בועה, רז בהחלט מבחינה במתרחש סביבה וכואבת את הסיטואציה. "זו הרגשה לא טובה. זה ערוץ שעשה הרבה ואפשר לראות את זה בשידורים המחזוריים בלילה. אנשים נפלאים ומקצועים עשו תוכניות מצוינות מתוך הנשמה.
והיום?
"גם עכשיו יש מאבקים. אבל קשה לשפוט לפי שעה. המנכ"ל הנוכחי מוטי שקלאר עובד בסך הכול שנה, וגביש (משה גביש, יו"ר הוועד המנהל של הרשות - ל.א) האסרטיבי הוא איש חכם אבל רק נכנס כרגע. אני מתארת לי שהוא ישיג את מה שהוא רוצה. כמות האנשים תהיה אחרת, העבודה תצא כנראה החוצה, אולי יעשו ערבוב בין אנשי הרדיו והטלוויזיה, אף שאני לא חושבת שזה טוב. בינתיים אומרים שישלחו הביתה 850 אנשים, זה המון, בלתי יתואר".
איך מתפקדים במקום עבודה שחוסר הוודאות הוא אחד המאפיינים העיקריים שלו?
"כשחוסר הוודאות הופך לדבר קבוע, אתה מתרגל לזה. מאז שהתחלנו תמיד איימו שיסגרו את הערוץ הזה. אז אנחנו כבר לא מאמינים לזה".
כשהיתה בת 28 הגישה רז פינת אופנה צנועה במהדורת מבט הראשונה של הטלוויזיה. לימים התיישבה כמגישה כמעט שווה, לצד שלל המגישים שסיפקו לעם בציון את מהדורת החדשות הוויזואלית היחידה. בסמוך להקמת הערוץ השני בראשית שנות ה-90 נפלה החלטה להשאיר את חיים יבין לבדו, ורז הפכה לכתבת התרבות של הערוץ. "אמרו לעשרה אנשים שחיים נשאר לבד", היא נזכרת. "באותו זמן עשיתי את המהדורה של מוצאי שבת, כך שלא נשארתי בלי כלום. התמסרתי לכתבות ונשארה לי גם ההופעה. מפני שערוץ 1 זכה כל-כך הרבה שנים ל-100% רייטינג, אנשים זוכרים אותי עד היום. עכשיו יש יומן התרבות, ואני מקווה שהערוץ החדש יתמסר יותר לענייני חברה ותרבות".
ובכל זאת, לא לקחו אותך להגיש את יומן התרבות, אלא נתנו לליאת רגב.
"הנטייה היא לתת לאנשים צעירים יותר לעשות את זה. מקובל עליי. אני מאוד לא קנאית. יש לי את הפינה שלי, אני מקדמת אמנים, עושה כתבות ל'רואים עולם'".
העובדה שדיברו עכשיו עם אושרת קוטלר על אף שהתפקיד הובטח לגאולה אבן, לא גורמת לך לחשוב שכלום לא השתנה?
"אסור היה לעשות את זה. איך אפשר להשוות את קוטלר לגאולה אבן? גאולה נפלאה. לא שאני פוסלת את קוטלר. היא נאה ואינטליגנטית, אבל את השנינות של גאולה אין לה. גאולה אידיאלית למחלקת החדשות, היא אוצר. אני חושבת שכשהחזירו את חיים, גאולה היתה צעירה נורא וקטנה כזו במידותיה. יש לה את הבעיה הזו גם היום. כשהיו מגיעים פוליטיקאים, הם היו די בשוק שילדה כזו מראיינת אותם. אבל אחרי שהם ראו את חדות הלשון שלה, כולם רחשו לה כבוד".
מי צריך לשבת לידה?
"זאת בעיה. מישהו מבוגר מדי ייראה כמו סבא שלה. צריך למצוא את החתן הנכון, לא מישהו שהיא תתבאס ממנו".
למה שלא תגיש לבד?
"הם רוצים הגשה זוגית, כמו בערוצים האחרים. זוגיות מאפשרת קלילות יותר במהדורה. גם אנחנו עשינו את זה בזמנו, רק שלא היו בינינו שיחות קלילות, כי אז התייחסנו לעצמנו מאוד ברצינות".
דיברת על כך שגאולה יפה, ותמיד היו ביקורות כלפי מנהלי הטלוויזיה שכשהדברים נוגעים לנשים, הן תמיד צריכות להיות יפות וצעירות.
"צעירה לא, נאה ויפה כן. זה חשוב נורא, כי אתה מסתכל עליה המון זמן. היא לא צריכה להיות מלכת היופי, אבל צריך שיהיה נעים להסתכל עליה".
היתה תחרות בין מגישות ערוץ 1? את ודליה מזור חברות, למשל?
"אנחנו לא מדברות בטלפון, אבל יש בינינו יחסי ידידות. היא, למשל, נראית מצוין, על אף שהיא התבגרה".
ולמרות זאת אחרי שנים אמרו לה ולדניאל פאר להפסיק לעשות מבזקים.
"כי הנטייה כאן ובכלל היא להביא צעירים. חושבים שאם יהיו מגישים צעירים הכול יהיה בסדר, וזה לא בדיוק ככה. במהדורה של 10 למשל, הכתבים צעירים, אבל הם עובדים כמו חמורים. לא היה שום צידוק לישיבה שלהם באולפן, אם היה להם את החומר הטוב אחרי הפתיח".
באיזו מהדורה את צופה?
"אני אוהבת מאוד את המהדורה של 10, אבל בזמן האחרון יש שם קצת התרופפות. לפני שנה ושנתיים כשהיו רעבים הם עשו מהדורות מצוינות. אבל מיקי ויעקב בסדר גמור. הם נראים טוב ומשדרים משהו טוב יחד, שזה משהו חשוב נורא".
ומה על מהדורת החדשות של ערוץ 2?
"גדי סוקניק לא מילא את המסך. הוא לא כמו חיים. הוא דק. והיא (יונית לוי), יש לי בעיה עם הקריאה שלה, אני לא יכולה לשמוע איך שהיא קוראת. על אף שהיא בחורה אינטליגנטית ויפהפייה, חצי מהמילים שלה אני לא שומעת בכלל. ודווקא כשהיא מנסה להיות קלילה יותר היא בולעת יותר מילים. ויש לה בעיה עם הנשימות. עליי זה מכביד. כשלה קשה לנשום, גם לי קשה לנשום. יש שם בעיה והם צריכים לפתור אותה".
אחת הבעיות המהותיות שיש לרז עם מגישי מהדורות החדשות בכל הערוצים היא השכר שהם מקבלים. "מגישי המהדורות שכרו סוכנים והביאו להעלאת המשכורות. בעיניי זה לא היגיוני, כפי שלא היגיוני לתת למנכ"לי הבנקים את המשכורות הענקיות", היא אומרת. "ההורים שלנו שבאו מהתפוצות לא רצו חברה כזו כמו שיש עכשיו כאן. הסוכנים העלו את המשכורות ואז גם אצלנו אנשים דרשו סכומים כאלה, ואי אפשר, אנחנו שירות ציבורי. זה אחד הדברים שקברו את הערוץ, ולא השעות הנוספות של העובדים".
ואת נשארת כל השנים עם משכורת צנועה?
"המשכורת שלי צנועה, ואני לא להוטה כל-כך לכסף. אני יכולה לעשות דברים בהתנדבות ולא עלה בדעתי לקחת סוכן".
לחיים יבין יש סוכן.
"עיני לא צרה. אז יש לו עוד דירה ועוד אוטו ועוד נעליים. כמה נעליים אני יכולה לקנות? זה בכלל לא מדבר אליי. אנשים עובדים פה שנים, נתנו להם משכורת יסוד נמוכה מאוד - 6,000 שקל, וועדי העובדים האידיוטים הסכימו בזמנו למשכורת היסוד כי פיתו אותם בשעות נוספות, בעיתונים, באחזקת אוטו, באחזקת טלפון".
השכר הגבוה פוגע בעבודה העיתונאית?
"לדעתי כן. זה פוגע גם במוסריות. עינייה של מיקי חיימוביץ' זולגות כשיש עניים, אבל יש לה משכורת עתק! אני לא יודעת, אולי הם תורמים בסתר הכוכבים האלה, אבל זה לא נראה כך, אחרת איכשהו היו מדברים על זה".
את חושבת שהיום עושים ברשות השידור עבודה אופטימלית?
"מבט היא תוכנית ברמה. יש אנשים טובים, אבל צריך הנהגה כדי להוביל אותם, אז אם יש מנהל חדשות כריזמטי שדורש מהם את הסקופים, זה עובד".
ניצן חן, מנהל החדשות היום, הוא כזה?
"תראה היום יש. . . אני לא מעוניינת לדבר על מה שהיום יש. אבל צריך להיות לידר".
רז לא תמיד היתה כתבת תרבות שהולכת לקונצרטים. ברזומה שלה כמה תחקירים שזעזעו את המדינה. המפורסם שבהם סיפר על השדכנית הלנה, שהביא לקריסת עסקיה בישראל ודרדר את רז ואת רשות השידור לסכסוך משפטי ארוך שנים. בפעם אחרת היתה רז הראשונה שהצליחה לתעד במצלמות נסתרות את המתרחש בבתי הדין הרבניים בטקס גירושים. לדבריה, היום זה כבר לא חסר לה. "למדתי שעוילם גוילם", היא אומרת. "אי אפשר לשנות את העולם. אם רוצים לעשות תחקירים, צריך להתמסר לזה טוטלית".
מה אנשים אומרים לך ברחוב?
"מנשקים אותי בראש, המון אנשים אומרים כמה טוב שעשית את הכתבה על התערוכה או על הקונצרט. אני די נדהמת כי אני לא מופיעה בכל יום, וגם במקומות של 4 אחוזי רייטינג".
בעלה של רז, דן בירון, נגן אקורדיון ובמאי בגמלאות של ערוץ 1, פתח לאחרונה בר ירושלמי באווירת הסיקסטיז הבוהמיינית של הבירה, תקופה שעליה רז מתרפקת בגעגועים. "ירושלים של שנות ה-60 היתה קטנה יותר והסטודנטים היו ממלאים את הרחובות", היא נזכרת. "פעם כדי לראות דתיים היינו הולכים עד מאה שערים. היום אני בהלם. קפה רימון שסמוך למקום של דני נהייה כמו ישיבה בברוקלין. אני לא מבינה. הם לא לומדים? מסתובבים ברחובות עד הבוקר, וזה שחור בעיניים. אני מגיעה לבניין הטלוויזיה בשבת וצועקים לי 'שבעס'".
לרז שני ילדים ונכדה בת שלוש, "האור של חיי", היא אומרת. היא מציירת, כותבת, תופרת את בגדיה בעצמה ובעיקר מתעסקת בתרבות גבוהה. "יש לי בעיה עם התרבות הלא גבוהה", היא מבהירה. "היא מעניינת אותי פחות".
לאיזו מוזיקה את מאזינה?
"אם אני אגיד מוזיקה קלאסית זה יישמע פלצני. אני אוהבת גם אופרות ומוזיקה עברית, אריק איינשטיין, שלום חנוך, חווה אלברשטיין, מירי מסיקה. באשר לכל שאר הצעירים האלה, שאני אפילו לא זוכרת את השמות שלהם, יש כתבת אחרת שמתעסקת בזה".
מה בנוגע ל"כוכב נולד"?
"לא יכולה לסבול את זה. רק נינט כבשה אותי. היה בה את הקסם של מישהי משום מקום, שעומדת פתאום מלאת ביטחון על הבמה. כל שאר הזמרים ינבלו בדרך ולא יטביעו חותם".
היית רוצה להטביע חותם כמגישה?
"אני מסתכלת על קודמיי, ורואה שמי שלא המשיך, נשכח למחרת. השארתי בסרטייה אלפי כתבות. זה החותם שאני מטביעה. יום אחרי שאלך מכאן, ישכחו אותי. זה ברור".
נא להמתין לטעינת התגובות
