דוריס לסינג זכתה בפרס נובל לספרות
הסופרת הבריטית, המזוהה עם רעיונות פמיניסטיים וקומוניסטיים זכתה היום בפרס נובל לספרות. בין ספריה המוכרים: "מחברות הזהב" ו"זיכרונותיו של ניצול"
הסופרת הבריטית דוריס לסינג זכתה היום בפרס נובל לספרות. לסינג, שנולדה בשם דוריס מיי טיילור להורים בריטים באיראן נחשבת לאחד הקולות היחודיים בספרות העולמית. עבודתה מזוהה עם עמדה פוליטית-פמיניסטית. יצירתה המפורסמת ביותר היא "מחברת הזהב", שראתה אור בשנת 1962 ותורגמה לשפות רבות.
"מחברת הזהב" הוא רומן מקיף ורב-רבדים המגולל פרק בחייה של סופרת המתמודדת עם בעיות בחייה הפרטיים, ביחסיה עם גברים ונשים, בגיבוש השקפת עולמה המוסרית והפוליטית. הוא מתרחש על רקע המאורעות המסעירים של שנות הארבעים והחמישים. הרומן נחשב בעיני חוקרים רבים לספר פמיניסטי קלאסי, אבל לא בעיני הסופרת עצמה - שאינה אוהבת להיות מוגדרת כסופרת פמיניסטית.
יצירתה של לסינג מחולקת באופן גס לשלושה שלבים: בין השנים 1944 עד 1956 כתבה על נושאים חברתיים ולעבודתה היה גוון קומוניסטי. מ-1956 עד 1969 עסקה בתימות פסיכולוגיות, ואז עברה והתמקדה בחקירת התימה הסופית (תימה פילוסופית של האיסלאם, הדגול באהבת הזולת והכוונה שבעשייה) אותו חקרה בסידרת הספרים Canopus.
אחרי נושא ה"סופיות" שילבה לסינג בעבודתה את שלושת הנושאים גם יחד. סידרת הספרים שכתבה בשם "ילדי האלימות" הם אוטוביוגרפיים למחצה ומספרים על דמות בשם "מרתה קווסט" הגדלה בדרום אפריקה ואחר כך משתקעת באנגליה.
לסינג פרסמה שני רומנים תחת שם העט ג'יין סומרס "The Diary of a Good Neighbour" ואת "If the Old Could", המבקרים הספרותיים התעלמו מהם עד שלסינג חשפה את זהות הכותבת. בנוסף כתבה גם מספר סיפורים קצרים על חתולים שהם החיות החביבות עליה.
בין ספריה של לסינג שראו אור בעברית ניתן למנות את "מחברת הזהב" (1962), "זיכרונותיו של ניצול" (1974) "העשב פוזם" (זב"מ 1984), "נישואין כהלכה" (1986), "ארבעה שערים לעיר" (1993) ועוד.
לסינג, שעברה עם משפחתה לזימבבואה כשהיתה בת 3, התחנכה במנזר קתולי בסליסבורי. בגיל 14 עזבה את בית הספר והתחילה לעבוד כמטפלת, מרכזנית ופקידה. על אף שילדותה היתה קשה ואומללה, יחסה של לסינג בכתביה על אפריקה מלא רגשות חמלה גם על חיי הבריטים הקולוניאליסטים וגם על הילידים האפריקנים.
בסופרת חוותה ילדות לא פשוטה ונזרקה מבית הספר בגיל 13. עם השנים הפכה אוטודידקטית לספרות. לדבריה, משלוחי הספרים שקיבלה מלונדון באותן שנים קשות היו לה למצבורי דמיון שפיתחו את יכולותיה הספרותיות. בין מושאי ההשראה הבולטים שלה נמנים צ'ארלס דיקנס, קיפלינג, די.ה. לורנס, טולסטוי, דוסטייבסקי ועוד. כסופרת מפורסמת הרבתה לומר כי ילדות קשה הינה מתכון בטוח עבור כותבים באשר הם.
בגיל 15 נטשה לסינג את ביתה והפכה לאומנת. בעלת הבית שלה העניקה לה את ספריה בתחומי הסוציולוגיה והפוליטיקה בעוד שגיסה של אותה אישה חיזר אחריה נמרצות. באותה תקופה החלה לכתוב סיפורים קצרים. שניים מהם אף התפרסמו במגזינים שראו אור
שנים מאוחר יותר, תורגמו חוויותיה האישיות מחייה באפריקה השסועה לכדי יצירות ספרותיות שדנו במאבק האימתני בין המצפון האישי והחברתי שנוגדים זה את זה. בין השאר, הרבתה לסינג למחות כנגד האפליה של האוכלוסיה השחורה בדרום אפריקה ועל מה שכינתה כ"עקרות של התרבות הלבנה" באותן שנים.
לסינג עבדה כבר בגיל 18 בפרלמנט הרודזי (כיום זימבבואה) ועזרה בהקמת מפלגת שמאל אנטי-גזענית. ב-1938 נישאה לפרנק ויסדום, וילדה שני ילדים. נישואיה באו לקיצם ב-1943 כשעזבה את משפחתה והצטרפה לקבוצה קומוניסטית. זמן קצר לאחר מכן התחתנה עם גוטפריד לסינג שהיה פעיל מרכזי בקבוצה, וילדה לו בן.
בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה לסינג התפכחה מאשליותיה בקשר לתנועה הקומוניסטית, ועזבה את התנועה סופית בשנת 1954. גם נישואיה השניים לא עלו יפה ובשנת 1949 עברה יחד עם בנה הצעיר לגור באנגליה. שם החלה לכתוב רומנים וסיפורים, ב-1949 פורסם בלונדון הרומן הראשון שלה "העשב פוזם" The Grass Is Singing.
נא להמתין לטעינת התגובות
