הים הצהוב
בגיל 15 נדהמו חבריו של אלי מרום מעיניו המלוכסנות והודבק לו הכינוי צ'ייני. זהו סיפורו של החניך שלא ידע לשחות, ומפליג לתפקיד רב החובל מספר 1 של צה"ל
החודש מונה אלי מרום, "הקצין הסיני", למפקד חיל הים. צ'ייני, בן 52, היה לאלוף הראשון בצה"ל ממוצא סיני. על הדשא במושב נתיב השיירה חגגו לכבודו החברים מבית הספר לקציני-ים בעכו ומקורס החובלים. בני מחזור כ"ה. חבורה קטנה, מגובשת. אחוות הלוחמים שלהם נבנתה בהרבה שעות ים. הם הרימו כוסית לחיי מפקד חיל הים החדש. "אדמירל וג'נטלמן", אמרו עליו. ימאי מוכשר, קשוח, מקצוען. כריזמטי, אבל גם שטותניק. לעתים שנוי במחלוקת. או שאוהבים אותו או שאוהבים לשנוא אותו. אחד מהשניים.
לבית הספר לקציני ים בעכו הגיע בלי לדעת לשחות. רזה וקטן, נזכרו חבריו. סיני. "אנחנו לימדנו אותו לשחות", סיפר אורי ארנון, בן נתיב השיירה שבביתו נערכה המסיבה. חמש שנים ישן ארנון מיטה מעל מיטה עם צ'ייני. בבית הספר בעכו ואחר כך בקורס חובלים. "חודשים היינו גוררים אותו עם חגורת הצלה עד שהצליח להיפרד ממנה ולמד לשחות", סיפר.
"זה שצ'ייני היה שונה בתווי הפנים שלו", אומר קצין בכיר לשעבר בחיל הים, "דרש ממנו להראות כל הזמן שהוא טוב מאחרים. מהר מאוד הוא היה מהטובים ביותר". הוא מכיר את צ'ייני עוד מתחילת דרכו בחיל. "מבחינת חיל הים", אומר הבכיר, "צ'ייני הוא עכשיו האיש הנכון בזמן הנכון. חיל הים צריך טלטלה, וצ'ייני הוא האיש. בדיוק כמו אשכנזי לצה"ל. הם גם אותו טיפוס, אשכנזי וצ'ייני. דומים מאוד באופי. שניהם אנשי ביצוע, לא מיוחצנים, לא יפיופים. אנשי עבודה. כמו הגולנצ'יק שנהיה רמטכ"ל, צ'ייני זה ה'ימצ'יק' שנהיה אדמירל".
צ'ייני עצמו שומר על שתיקה. הוא מודע לגודל האחריות שמוטלת על כתפיו. חיל שלם נושא אליו עיניים. המינוי שלו, הוא יודע, נעשה בתנאים רגישים. קודמו בתפקיד אלוף דודו בן-בעש"ט ביקש לפרוש מוקדם מהצפוי. הפרישה של בן-בעש"ט באה כנראה בעקבות מחדל הפגיעה בספינת הטילים אח"י חנית בתחילת מלחמת לבנון השנייה, לפני יותר משנה. אח"י חנית פעלה מול חופי ביירות שעה שנפגעה מטיל. המערכות האוטומטיות שלה להגנה נגד טילים לא הופעלו. ארבעה מלוחמי הסטי"ל נהרגו באסון, שהשאיר אחריו צלקת גדולה, תחושת חמיצות ונמיכות רוח. ביקורת קשה נמתחה על בן-בעש"ט גם במסקנות הביניים של ועדת וינוגרד.
המינוי של צ'ייני, דווקא על רקע אירועי אח"י חנית, אמרו השבוע בחיל הים, יותר מסמלי. מרום היה פעם קצין מכונה, "צ'יף". כך החלה בעצם הקריירה הצבאית שלו. הוא קצין המכונה הראשון שהגיע לתפקיד מפקד חיל הים. כשפוגע טיל בספינה, הסבירו לי השבוע בחיל, תפקידו של הצ'יף לא יסולא בפז. הוא הפרסונה שעליה כולם מסתכלים. זה שאמור להציל את הספינה. המקצוענות וקור הרוח של קצין המכונה הם קריטיים.
"אם צ'ייני היה מעורב, אח"י חנית לא היתה נפגעת", העריך השבוע בכיר לשעבר בחיל
המראה של מרום, פניו כפני זר, מסגיר רק את קצהו של סיפור המשפחה. שואה ותקומה. נדודים ואהבת הארץ. האב אריק מרום הוא יקה, יליד גרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון נעצר ונשלח למחנה עבודה. חברים הצליחו לשחררו, בתנאי שיעזוב את גרמניה. אריק הצליח לקבל ויזה רק לסין. "במושגים של היום זה היה כמו לנסוע לירח", אמר פעם מפקד חיל הים על אביו. מרום הגיע לשנחאי. שם, בקהילה היהודית שהיתה לו כבית, הכיר את לו-צ'יי, יהודייה, בת לאם רוסייה ולאב סיני. הם התאהבו והתחתנו. עברו לגור בקינגדאו, עיר נמל גדולה בצפון-מזרח סין. לאט-לאט התבססו ופתחו מסעדה בשם "צ'רליז קפה".
המנטליות הסינית התאימה להם כמו כפפה ליד. אנשים שקטים וצנועים. גם אחר כך, כשהגיעו לארץ, הרבו לשתוק. "אישה שלא אמרה דברים סתם", אמר השבוע צביקה, אחיו של צ'ייני, על אמו, כששאלתי מה נשאר בה מהמנטליות הסינית גם שנים אחרי. עלייתו של מאו טסה-דונג לשלטון טרפה את הקלפים. רכושם הולאם, והמשפחה החליטה לעלות לארץ. אז כבר היו להם שישה ילדים - שלוש בנות, שלושה בנים. בשלב ראשון נתקלו בסירוב. אחר כך אישרו השלטונות רק לאריק לצאת מסין. לו-צ'יי והילדים, אמרו להם, הם סינים. בהתערבות ארגוני סיוע בינלאומיים הצליחו לצאת.
בקיץ 1955 הגיעו אריק ולו-צ'יי לארץ. תחילה לשער-עלייה בחיפה, ואחרי כמה שבועות למושב שדה-אליעזר. בחגיגות היובל שנערכו למושב לפני כמה שנים, זכתה משפחת מרום למקום של כבוד. משה בן-מובחר, יושב ראש האגודה של המושב, דיבר על ציונות והגשמה, מופת של אהבת הארץ. לו-צ'יי השאירה בסין את כל משפחתה. היא למדה עברית, והחליפה את שמה ללאה. לסין לא חזרה מעולם. "יש לי אתכם, זה מספיק לי", היתה אומרת לילדיה תמיד. רק אחרי מותה, כשבנה הבכור משה, בעצמו תת-אלוף במיל' בחיל הים, פתח את נספחות צה"ל בסין ומונה לנספח שם, נסעו בני משפחת מרום לטיול שורשים.
"עשר השנים הראשונות בארץ היו קשות מאוד", אמר השבוע צביקה מרום. "אבא היה יכול לחזור לגרמניה, אבל החליט לא לנדוד יותר. הוא הגיע לארץ והיה צריך להתחיל מהתחלה, בפעם השלישית, בגיל 40 פלוס, עם שבעה ילדים, בני אפס עד 12". שלושה חודשים אחרי שהגיעו לארץ, בנובמבר, נולד צ'ייני. "אליעזר", קראו לו. על שם אליעזר רוטשילד, האיש שעל שמו נקרא מושב שדה-אליעזר. אליעזר, אמרו השבוע ותיקי המושב, היה ילד שובב. תוסס, ידעה לספר הגננת אידה. אנרגטי. מנהיג חברתי מגיל צעיר, אמר השבוע בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות-חרמון, שגדל איתו. שיחקו גולות, "בלורות".
ילדי המושב היו מוקסמים מהעיניים הסיניות ומהעובדה שבבית משפחת מרום דיברו "אנגלית אמיתית". כמו באמריקה. במשק המשפחתי גידלו תפוחים, שזיפים ואפרסקים. מטע ועצים נשירים. בחצר היו להם אווזים. הילדים כולם עבדו עם ההורים. "עד היום, כשאומרים לי תותים, אוטומטית מתחיל לכאוב לי הגב", סיפר פעם צ'ייני.
בשלב מסוים שכרו חנות בשוק בטבריה. לאה היתה נוסעת לשם כל יום מוקדם בבוקר, למכור סחורה. גם אחרי שאריק נפטר, בדיוק חמש שנים ושבוע לפניה, המשיכה לנסוע באוטובוס עם התוצרת החקלאית שגידלה. "כולנו עבדנו מגיל צעיר מאוד במשק", אמר השבוע צביקה. "לכל אחד היה חלק אחר שלו היה אחראי. אפשר להגיד שבעשר השנים הראשונות אחרי שעלינו לארץ ממש נאבקנו על הקיום. רק בשנת 1965, כשאבא קיבל פיצויים מגרמניה, רווח לנו קצת".
ב-1969, בגיל 15, הלך צ'ייני ללמוד בבית הספר לקציני-ים בעכו. הוא גדל הרחק מהים ולא ידע אפילו לשחות. תחילה נרשם לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, אך לא התקבל. שם חשבו שהוא רזה מדי. רק אז הגיע לעכו, למגמת "מכונה". בבית הספר הנהיגו "נוהל השכמות צ'ייני", סיפר השבוע אורי ארנון, היום סגן ראש מועצת מטה-אשר. צ'ייני התקשה לקום וכולם היו מתעוררים רבע שעה קודם כדי לנער אותו. שם גם הודבק לו הכינוי "צ'ייני".
אחיו הבכור משה כבר למד שם לפניו. למדריכים החזות הסינית לא היתה זרה, לחניכים כן. "הגענו לבית הספר וצ'ייני איחר", מספר ארנון. "החניך התורן לא ידע עדיין איך קוראים לו, אז הוא קרא לו' צ'ייניז, בוא הנה'". היום מרום חותם, גם במסמכים רשמיים, בשמו המלא, ומתחת, בכתב יד, "צ'ייני". אחיו הגדול משה הוא "צ'ייני הגדול", והוא "צ'ייני הקטן". משה הגיע לדרגת תת-אלוף ושימש גם ראש מספן ציוד בחיל הים.
"באחת הפעמים משה, צ'ייני הגדול, הוציא הוראה באחד הבסיסים שסטי"לים חייבים לחכות לגוררת שתכניס אותם פנימה, לקראת עגינה", סיפר השבוע קצין לשעבר בחיל הים. "כולם קיימו את ההוראה, חוץ מצ'ייני הקטן. הוא נחשב תמיד 'שייט על'. לא עניין אותו. הוא הגיע עם הסטי"ל, נכנס, עגן אותו וסגר פינה. על הרציף חיכה לו משה. צ'ייני ירד מהספינה, והם פשוט הלכו מכות".
צ'ייני היה בקורס החובלים הראשון אחרי מלחמת יום כיפור, בינואר 1974. התגייס לצבא שהיה מצולק וכואב. בני הימייה מעכו זכו אז לדחיית שירות של שנה, כדי שיוכלו להפליג קודם בצי הסוחר. צ'ייני הפליג לדרום אפריקה. כשהקדימו לבני מחזורו את הגיוס, הוא איחר. לטירונות לא הגיע. רק בקושי הצליח להצטרף אחר כך לבני שכבתו מבית הספר. קורס חובלים נחשב ארוך ושוחק. החניכים מחפשים פורקן. צ'ייני, סיפרו החברים בערב שנערך לכבוד מינויו, היה ממובילי מעשי השובבות. בחור שמח. באחת הפעמים נכנסו עם זרנוקי מים למגורי הצעירים בלילה והציפו אותם. "אם הייתי יודע את כל הדברים האלה לא בטוח שהייתי נותן לו לסיים את הקורס", אמר גדעון קספר, שהיה מפקד קורס חובלים, לחברים שהתכנסו על הדשא.
הוא התחיל במסלול מכונה. מסלול טכני. בוגריו לא מפקדים על כלי-שיט ולא מתקדמים מעבר לדרגת תת-אלוף. הבחינות לקצין המכונה ה"צ'יף", קשות מאוד. צ'ייני עבר אותן במכה ראשונה ובהצלחה. קצינים לשעבר בחיל הים אומרים שנחשב לקצין מכונה מהטובים שהיו בחיל. "דווקא החזות החיצונית שלו לא תמיד היתה בעדו", אומר אורי ארנון. "אני זוכר שהיינו סג"מים (סגני-משנה), זו היתה התקופה שכולם פחדו מקוזו אוקמוטו (המחבל היפני שביצע פיגוע טרור בנמל התעופה לוד במאי 1972 והרג 26 בני אדם, חק"ב). לצ' ייני היתה קרחת והם היו די דומים. זה לא היה נעים להסתובב ככה".
אחרי שסיים את תפקידו כקצין מכונה בסטי"ל, החליט לעשות הסבה. הוא סיים את ההסבה והיה לקצין גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר) בסטי"ל. הדרך למעלה נפתחה. צ'ייני סימן את עצמו וסומן גם בידי אחרים בחיל. רק פעם אחת במהלך שירותו הצבאי התלבט אם להשתחרר. הוא רצה למלא התחייבות שנתן לאביו. הבטיח לחזור לשדה-אליעזר, לעזור במשק. אלא שאז הציעו לו לפקד על סטי"ל. צ'ייני התנצל בפני אבא, ונשאר בצבא. ההורים, אמר השבוע צביקה מרום, מעולם לא כעסו על כך שהבנים שלהם, כולם קציני צה"ל, חתמו קבע לתקופות ארוכות. להפך, היו גאים בבניהם ובצה"ל. בצוואה שלו ביקש אריק מרום שכל בניו יגיעו ללוויה שלו במדים. "היה לו חשוב", אומר צביקה.
צ'ייני מילא שורת תפקידים. בין השאר היה מפקד פלגת סטי"לים, מפקד שייטת הסטי"לים, מפקד בסיס חיפה, היה ראש מספן מודיעין חיל הים, ראש מספן ים וראש מטה החיל. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ובעל תואר שני במדע המדינה. נחשב מקצוען, קפדן, כריזמטי. בעל חשיבה מיוחדת, הסביר השבוע בכיר לשעבר בחיל הים. ישרה ופשוטה. צ'ייני, אמר אותו בכיר, יודע לפרק כל תהליך ולפשט כל אירוע מורכב. "יש לו ראיית תמונת קרב שאין לאחרים", אומר בכיר אחר בחיל. "בזמן קרב מתרוצצים בים עשרות סטי"לים, צוללות. לדעת למפות עיקר מטפל זה לא פשוט".
אדם אייזן, אלוף-משנה במיל', מי שהיה בתפקידו האחרון מפקד מספנות חיל הים: "אם הייתי יוצא לקרב ימי, כמו שעשינו ביום כיפור, זה איתו. ללא עוררין. יש לו את זה". תמיד מוקף באנשי מודיעין, מתייעץ. כששאלו אותו פעם אם הפלשתינים מחזיקים תחמושת מסוג מסוים, אמר שהוא לא יודע. "אבל", המשיך, "זה שאני לא יודע לא אומר שאין".
בחיל הים, עכשיו, ממקום של תסכול, רוצים להפוך את האמירה הזאת של צ'ייני לתורה. "איש שיורד לדקויות, לא נותן לדברים להחליק", אמר השבוע קצין לשעבר בחיל. "לפני שהפך למפקד בסיס חיפה, הגיעו צוללות חדשות מגרמניה. הוא היה זה שנסע לחו"ל ולמד במשך חודשים על הצוללות האלה, מתחתית ועד סוף. בתדריכים עם קציני חיל האוויר היה מתקן אותם הרבה פעמים, תופס אצלם טעויות. איש קשה. אוהב משמעת. משטרה צבאית ביקשה לבדוק את החיילים בבסיס חיפה. צ'ייני הכריז על שלושה ימי תרגיל. אף אחד לא יצא מהבסיס. המשטרה הצבאית קיבלה את שלה".
מקצועית, אמרו השבוע קצינים בחיל הים, אין מחלוקת שצ'ייני הוא בין הטובים, אם לא הטוב מכולם. הבטן הרכה שלו היא בתחום אחר. צ'ייני, אומרים, אוהב אלכוהול וחיים טובים. אחד שהוא "מסמר המסיבה", אוהב חגיגות. מהבחינה הזאת הוא נחשב קצין שנוי במחלוקת. מקורביו אמרו השבוע שאם יש ממש בדברים, הרי הם מיוחסים לתקופה ישנה, לימים שהיה קצין צעיר.
"אומרים שפעם האוניות היו עשויות מעץ והימאים מברזל. היום הימאים עשויים מעץ והאוניות מברזל", המשיל השבוע בכיר לשעבר בחיל. הסיפורים על הוללות בקרב קציני ים, הסביר, גם על צ'ייני, כבר לא רלוונטיים. אבל הוא בהחלט צבעוני, שונה, לא רק בגלל המראה שלו. "באחת הפעמים, כשהיה מפקד סטי"ל, הורידו ספינת מחבלים", סיפר השבוע קצין לשעבר בחיל. "אין כמעט סטי"לים שעשו את זה. צ'ייני חזר לבסיס עם דגל של פיראטים. הוא עורר מהומה. יש לו אופי כזה, מושך אש. מין ביל קלינטון. אחד שהריץ מדינה שלמה, אבל נפל בסוף עם סיפור טיפשי כמו מוניקה לווינסקי".
אין מבצע נחשב בשנים האחרונות שבו היה לחיל הים חלק וצ'ייני לא השתתף בו, אמרו השבוע קצינים בחיל הים. הוא היה האיש שהוביל את ההשתלטות על האונייה סנטוריני, שנשאה נשק לפלשתינים, במאי 2001. שמונה חודשים אחר כך, בינואר 2002, עמד בראש המבצע ללכידת קארין איי, הספינה שנשאה 20 טונות של תחמושת לרשות הפלשתינית, במסגרת מבצע "תיבת נח". צ'ייני היה אז ראש מספן ים.
את התוכנית למבצע, ששונתה מספר פעמים, הדפיס במו ידיו, בלילה. הוא ריכז את ההכנות המודיעיניות והמבצעיות של המבצע והיה גם מהדוחפים לביצועו. אחר כך גם הוביל את המבצע בשטח. עשר דקות מרגע ההשתלטות כבר הגיע לקארין איי, עלה על סיפונה והנהיג את הכוח שתפס אותה. הוא ריכז את הטיפול באמצעי הלחימה ובחקירת השבויים. המבצע, שנעשה בים סוף, סמוך למים הטריטוריאליים של מצרים, נחשב גם היום לרגיש ונועז. "הפעולה הראשונה מסוגה בהיסטוריה של השתלטות מבצעית, אנטי-טרוריסטית וחמושה, על אונייה בלב ים", אמר פעם צ'ייני. פרשת קארין איי חשפה אותו לראשונה לציבור.
מיד אחר כך, במסיבת עיתונאים שנערכה באילת, הציג אותו בנימין בן-אליעזר, אז שר הביטחון, לעם ישראל. צ'ייני חש אי-נוחות. כשהזמינו אותו חבריו מקורס החובלים, כבר אחר כך, להרצות על הפרשה, התחמק. "בתחקירים של האירוע, בתוך הצבא, צ'ייני קיבל מחמאות", אמר השבוע בכיר לשעבר בחיל הים. "היו הערות בשולי הדברים, אבל בסך כל הוא זכה להוקרה".
הוא נשוי לאורה. הכירו עוד כשהיה קצין צעיר. היא היתה אז מוכמת חוף, בקרית שליטה, בחיל הים. מהר מאוד התחתנו. תקופה קצרה התגוררו בשדה-אליעזר, אבל עכשיו הם גרים בכרמיאל. יש להם בן ושתי בנות. הבן, אלעד, מפקד סטי"ל. זו רק שאלה של זמן, אמרו השבוע קצינים בחיל הים, עד שהשניים יפליגו יחד. גם הוא, כמו אביו, מכונה בחיל צ'ייני. "בתחילת הדרך עשו לו חיים קשים", אומר אחד הקצינים שהיו איתו בקורס החובלים. "למרות הכל, הוא ניצח את כולם".
לפני כשלוש שנים התמודד מרום בפעם הראשונה על תפקיד מפקד חיל הים. אז לא זכה. דודו בן-בעש"ט ניצח אותו, וצ'ייני נשלח לסינגפור, להיות נספח צה"ל. הוא חשב שיחזור לארץ ויפשוט את המדים, אלא שאז באה המלחמה. "כמה ימים לפני שהמלחמה הסתיימה נסעתי לתל-אביב", סיפר השבוע אורי ארנון. "במקרה פגשתי שם את צ'ייני, בים. החלפנו דעות על המצב. שנינו הבנו שאירוע אח"י חנית לא מוסיף גאווה לחיל. כל מי שהיה פעם על ספינת טילים יודע שלחטוף טיל זו בושה".
ביולי השנה הגיש בן-בעש"ט את בקשתו לפרוש. כמה ימים אחר כך כבר חזר צ'ייני משליחותו בסינגפור. באוגוסט החליטו הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק על מינויו למפקד חיל הים. לפני כשלושה שבועות, בראשית אוקטובר, נערך טקס ההחלפה. לטקס בבסיס חיל הים הגיעו כל חבריו של צ'ייני ממגמת המכונה בקורס החובלים. "צ'ייני שלח לנו הזמנות, וידא שכולם מגיעים", סיפר השבוע ארנון.
מה יעשה בחיל הים? פעם אמר שחולפות 15 שנים מרגע שרעיון כתוב ועד שהוא מתחיל להתגלגל ולהגיע לביצוע. לצ'ייני יש הרבה מאוד רעיונות, אבל אין הרבה זמן. המבחן שלו, גם הוא יודע, מתחיל עכשיו. הוא רוצה לראות חיל שיש לו עליונות ימית בכל רחבי הים התיכון ומשתלב בהכרעה ביבשה, אמר על חיל הים בריאיון שנתן לפני חמש שנים. "צ'ייני ימשוך את חיל הים למקצועיות ודייקנות בביצוע ולמשמעת ברזל", אמר השבוע בכיר לשעבר בחיל הים. "לפעמים אנשים נמצאים בערפל קרב. אצלו זה לא יהיה. צ'ייני ישקיע גם בראייה ארוכת טווח. הוא איש שיודע להסתכל בגובה הים והמים, אבל גם קדימה, לאופק".
נא להמתין לטעינת התגובות
