דרושה מנהיגה
התנהגותו העילגת של רן ארז מבישה והמורות זקוקות למנהיגה. גדעון רייכר מציע את יולי תמיר
פרופיל יולי תמיר
מנהיג השובתים כעס על ההסכם שהשיג הארגון המתחרה של היסודיים, וכך התנסח אמן הלשון הרהוטה: גם אם היו יוצקים עופרת רותחת לוורידים שלי לא הייתי מסכים. הוא גם איים כי יפנה לאו"ם ולאונסק"ו נגד מדינת ישראל, שהיא מדינת העולם השלישי כדבריו. כאשר ראש עיריית חיפה, יונה יהב, הסביר בראיון ברדיו, בשפה מתונה ורהוטה, כי אינו רוצה להניח לתלמידי עירו לשוטט ברחובות ובשווקים בחוסר מעש, הוא זכה לקיתונות של שופכין מילוליים מפיו של עמוד האש ההולך לפני מחנה המורים.
כל הופעה של רן ארז, האדם הנרגן הזה, ששפתו דלה וגינוניו המוניים, מגמדת את דמותם של המוני המורים שאותם הוא מייצג. האם ייתכן כי החלוץ לפני המחנה הצודק במאבקו, יתנסח בבוטות, המקרינה כוחניות שאולי ראויה למאבקיהם של עובדים, שסרבליהם מוכתמים בשמן ופיח?
שפה עילגת ונטולת גינויים
הסגנון הוא האדם. ככל שיהיה צודק, ראוי שהמסרים שהוא מעביר ינוסחו בשפה, שצבא המורים והתלמידים הנושאים עיניהם למנהיגם לא ישפילו אותן מחמת הבושה. ראוי שמנהיגם של ציבור שובתים יתנסח בשפה תקיפה, ויאמץ לעצמו סגנון של שררה, אולם כאשר זו עילגת ונטולת דימויים, היא מגמדת את עוצמתו הרוחנית של המאבק להטבת תנאיהם של מורי העם. נדמה לעתים כי ארז הוא שוחר פוליטיקה מובהק, המתאמן עתה במרץ לקראת כהונה נטולת חן בכנסת ישראל.
כאשר מטים אוזן קשבת להתנסחותו, המתנגנת בלחן עממי, ומתבוננים בשפת הגוף הכוחנית המתלווה לצרימה הדוחה, מתגנבת ללב התקווה כי הציבור
בשלה השעה לאמץ מנהיגה רבת ידע והשכלה, שתהיה עמוד האש ההולך לפני מחנה ההוראה. ואולי תהיה זו שרת החינוך והתרבות עצמה, בתום מועד כהונתה של הממשלה הזו? שהרי היא עצמה מכהנת כמרצה בכירה באקדמיה בישראל ואף בחו"ל. פרופסור תמיר תדע לייצג נאמנה גם את עניינו הצודק של המורה להתעמלות, רן ארז.
נא להמתין לטעינת התגובות
