מאשת פוטיפר לבת פוטיפרע
השתלבותו של יוסף בחברה המצרית הגיעה לשיאה בנישואיו לאסנת. נמלבד ההערכה הרבה ששררה כלפיו כפותר החלומות והצלחתו כשר האוצר, הוא גם השתלב בתוך משפחה מצרית מכובדת. איך קרה שמאחורי כל גבר מצליח יוצא מצריים, עומדת אישה נוכרייה? הרב ברנדס לפרשת מקץ - שבת חנוכה
כך או כך, מעניינת העובדה שלמרות שיוסף נמלט מפני אשת פוטיפר, בסופו של דבר נשא לאשה בת שר מצרי, ויתכן אפילו שנשא את בתה של אותה אשת פוטיפר, שממנה נמלט. יש מי שתמה על כך, ויש מי שציין זאת לשבח.
אחד הפתרונות שמציע המדרש לבעיה, כיצד נשא יוסף בסופו של דבר נערה מצריה, הוא על ידי סיפור אגדה מופלא, שאסנת זו היתה בתה של דינה, שנולדה לה בעקבות האונס בשכם. היא נתגלגלה למצרים, אומצה בביתו של פוטיפרע, ובבוא העת, זיהה יוסף שלפניו נערה מבית אביו ונשאה לאשה.
אולם על פי הפשט אין צורך להרחיק לכת עד כדי כך. אין כל פלא בכך שאבות האומה נשאו נשים נכריות. איסור נישואי תערובת עם בני עמים אחרים עדיין לא היה קיים בספר בראשית, ואף דיני העריות לא נהגו באופן המקובל בתורת-סיני, שהרי יעקב אבינו נשא שתי אחיות. אמנם, האבות העדיפו לקחת נשים מן המשפחה שלהם בחרן, ולא מבנות כנען, אך זה נבע בכך שחשבו את בנות כנען למי שגדלו בחברה מושחתת מבחינה מוסרית.
לפיכך, גם בלא ההסבר הפלאי של המדרש, המכניס את אסנת תחת כנפי משפחת יעקב, אפשר להצדיק נישואין עם נכריה, כשמדובר במישהי ראויה.
ברור גם מה ההבדל בין אשת פוטיפר לבין בת פוטיפרע. הראשונה ביקשה לזנות תחת בעלה, ויוסף דחה אותה בטענה מוסרית פשוטה: "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך, באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לא-להים". לעומת זאת אסנת היתה פנויה, ומותרת לנישואין. פרטי אישיותה אינם מפורטים בתורה, מלבד העובדה שהיתה בתו של "כהן און". תואר מדיני או דתי, שהודגש כאן כדי לבטא את היותה "מבית טוב". בדומה לכך, גם צפורה, אשתו של משה רבנו, היתה בתו של "כהן מדין". יתרו, אביה של צפורה, אכן הוכיח בהמשך שהוא אדם בעל מידות וחכמת חיים, וסייע לחתנו משה בהנהגת העם המתחדשת.
נראה, שהתורה מחשיבה את בית ההורים כגורם משמעותי בגידולם של הבנים והבנות, ושתפקיד ה"כהן" גם באומות העולם מעיד על היותו איש מעלה, גם אם דתו אחרת מתורת ישראל. מובן, שהדברים אמורים על דרך ההכללה, ואנו מוצאים גם כהני דת ושליטים מתועבים בכל האומות, בכל הדורות ובכל הדתות.
אלא שכשהתורה מציינת את התואר הזה בלא תוספת, אפשר להסבירו על דרך הכלל, כפי שהוא משתמע בפשטות, כתואר
השתלבותו של יוסף בחברה המצרית הגיעה לשיאה בנישואיו לאסנת. מלבד תפקידיו הבכירים בהנהגת המדינה, ההערכה הרבה ששררה כלפיו כפותר החלומות והצלחתו כשר האוצר, הוא גם השתלב בתוך משפחה מצרית מכובדת. נולדו לו ממנה בנים, נכדיו של כהן און שחזותם החיצונית היתה מצרית לכל דבר, וכך גם שפתם, עד כדי כך שהאחים, בבואם מצרימה, לא יכלו לזהות כלל שהאדם העומד לפניהם יש לו זיקה כלשהי לארץ כנען, ולתרבות העברית שלהם. נראה, שגם המצרים עצמם שכחו לו את עברו כעבד, והתיחסו אליו כעצם מעצמם לכל דבר.
דמותו החיצונית של יוסף עומדת בניגוד גמור לעולמו הפנימי, המקושר כל כולו למורשת אבותיו, המקפיד על רמה מוסרית גבוהה מאד, גם במילוי תפקידיו וגם ביחסו לבני אדם, והמקיים מעין "ערוץ תקשורת" פתוח עם הקב"ה, בין אם בפתרון החלומות, בין אם בהסתמכות על הגנתו וישועתו והצלחתו בכל מעשיו, והן במחויבות המוסרית כלפיו, שהרי גם את אשת פוטיפר דחה באמרו "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לא-להים".
דמותו של יוסף היא אב-טיפוס ליהודי שנאלץ לחיות חיים כפולים בגולה. מצד אחד, על מנת לשרוד ולהצליח ולהגיע להישגים, הוא מתפקד כמו סביבתו הנכרית, תוך שמירה על גבולות הכרחיים שגם הנכרים מכבדים אותם. מצד שני, הצד הפנימי והרוחני - הוא חי חיים יהודיים מלאים.
יוסף מציב את הדגם המהופך לדגם המתבולל - אדם שמבקש להתדמות לסביבתו הנכרית, ותמורת זאת מוותר על יסודי אמונתו ודתו. המתבולל הוא אדם שנטייתו מוכרעת לצד האחד - הצד הנכרי, ואילו יוסף וממשיכי דרכו, נמצא תמיד בחיים דו-קטביים.
דעת לנבון נקל, שיוסף לא יכול היה להסתיר מיהו מאסנת אשתו ואם ילדיו. והיא היתה שותפה לו בדרכו המיוחדת. אפרים ומנשה היו עתידים להיות שבטים בישראל, הם עצמם גדלו בחיים כפולים, דו-לשוניים: מצרים בהנהגה החיצונית, ודוברי עברית מבית. אמנם, מקומה של אסנת בסיפור המקראי צנוע ביותר, וגם בתודעה המסורתית אינו תופס מקום מפואר כנכריות אחרות שהצטרפו לעם ישראל: צפורה המדיינית אשת משה או רות המואביה, סבתו של דוד המלך. ובכל זאת, אין לשכוח את חשיבותה.
בחג החנוכה, שבו מעלים על נס את המאבק נגד ההתייוונות וההתבוללות הרוחנית, כדאי לזכור את הנערה מבית הכהן המצרי, שהיתה שותפתו של יוסף הצדיק בכינונו של בית עברי בארץ נכר, בגידולם ובחינוכם של שני בניהם למדרגת שבטים מן המנין בישראל. זו כנראה אינה הדרך הסלולה והנוחה לחיות חיים יהודיים שלמים, אבל יחידי הסגולה שמצליחים בה ראויים למלוא ההערכה על הישגיהם.
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. לאחרונה ראה אור ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
נא להמתין לטעינת התגובות
