"זה לא יהיה טיול שנתי"
בראיון ראשון מאז המלחמה עם סיום תפקידו כמפקד זרוע היבשה אומר האלוף בני גנץ כי רגע המבחן הולך ומתקרב. 'ייתכן שלא יהיה מנוס ממהלך התקפי בעזה'
כמי שמונה בגיל 28 למפקד גדוד וקיבל את דרגת האלוף בגיל 42, דבר לא אמור היה לעצור את המירוץ של גנץ לרמטכ"לות. במסדרונות הקריה בתל-אביב כינו אותו "הנסיך", ובמלחמה הוא היה אחד האנשים הקרובים ביותר לאוזנו של חלוץ.
בשלב מסוים אף תכנן הרמטכ"ל להצניח אותו מעל ראשו של אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, אך בסופו של דבר נשלח סגן הרמטכ"ל דאז, אלוף משה קפלינסקי, למשימה. אחרי התפטרותו של חלוץ היה גנץ אחד משלושת המועמדים להחליפו. משנבחר אלוף (אז כבר במילואים) גבי אשכנזי לרמטכ"ל, נראה היה שהכתר הולך ומתרחק מראשו של הנסיך.
דווקא המינוי של גנץ, בן 48, לנספח הצבאי בוושינגטון, עם סיום תפקידו כמפקד זרוע היבשה (מז"י), עשוי להחזיר אותו לתמונה. סוגיית הגרעין האיראני, החשש מפני התלקחות בזירה הצפונית מול סוריה וחיזבאללה, האפשרות של מבצע רחב היקף ברצועת עזה וההשלכות של נסיגה אמריקנית מעיראק על עתיד האזור כולו יהפכו את התפקיד שלו למשמעותי ביותר, וכנראה ישאירו אותו במירוץ לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל.
כמי שהיה אחראי בשנתיים האחרונות לבנייתם, לאימונם ולהכנתם של כוחות היבשה לקראת מלחמה, הקדנציה של גנץ בזרוע היבשה עשויה לעמוד למבחן כבר בזמן הקרוב. "לא מן הנמנע שנצטרך לפעול ברצועת עזה בהיקפים נרחבים כבר בעתיד הנראה לעין", הוא אומר למעריב בריאיון ראשון מאז מלחמת לבנון השנייה.
"אנחנו ערוכים לזה יותר מאשר בעבר. צה"ל לא שוקט על שמריו, וככל שאנחנו מתארגנים ומתאמנים לעניין הזה, אני יותר ויותר בטוח ביכולות.
מה צריך לעשות כדי לבלום את התעצמות החמאס?
"אני לא רואה בסביבה שום פעילות משמעותית שפוגעת בהתעצמות, וייתכן שלא יהיה מנוס מלבצע מהלך התקפי. כל ילד יגיד לך את זה. לא צריך אלוף שיגיד לך את זה".
ומה שצה"ל עושה בחודשים האחרונים ברצועת עזה זה פעולות הגנתיות?
"גם פעולה הגנתית כוללת בתוכה מרכיבים התקפיים. בעזה מימשנו עד תום את מהלך ההתנתקות, עם כל הכאבים שהיו כרוכים בכך, ומצד שני יש שם ישות עוינת שממשיכה להתעצם ולהתכונן לעימות איתנו. אני לא חושב שאנחנו צריכים לשבת על קו העצירה שלנו ולחכות. לכן הפעילות ההתקפית בפיקוד דרום היא מאוד מבורכת וחשובה בעיניי".
אפשר בכלל לעצור את ירי הקסאם או לצמצם אותו בלי להשתלט על שטח?
"לאוגדת עזה ולפיקוד הדרום יש לא מעט הישגים בלחימה נגד חוליות הקסאמים. אבל צריך לזכור שהקסאם הוא אמצעי פשוט מאוד להפעלה, ואפשר לשגר אותו מחצרות של בתים ומתוך מתקנים אזרחיים. כדי לצמצם באופן משמעותי את הירי לא מספיקה פעולה של אש מנגד ופשיטות, אלא משהו יותר משמעותי".
כלומר , מבצע גדול ברצועת עזה?
"מה שיידרש".
השבוע פורסם כי על-פי הערכה שהציג צה"ל לראש הממשלה, תעלה פעולה קרקעית נרחבת ברצועת עזה בחייהם של כמאה חיילי צה"ל (במלחמת לבנון השנייה נהרגו 119 חיילים). החמאס הצטייד במאות טילים נגד טנקים ובמטענים רבי עוצמה, ארגן את כוחותיו בפלוגות ובגדודים ומפעיל יחידות איסוף מודיעין. במקרה של פעולה נרחבת ברצועת עזה, כוחות היבשה של צה"ל יעמדו בפני אתגר דומה לזה שמולו עמדו ביולי 2006 מול החיזבאללה.
גנץ, אשר מונה למפקד זרוע היבשה שמונה חודשים לפני פרוץ המלחמה בלבנון, מודה כי הכוחות הקרקעיים לא היו אז במיטבם. "הכשירות של הכוח היבשתי היתה מספקת, אבל זאת לא היתה הכשירות הרצויה כדי לממש את מה שנדרש מאיתנו", הוא אומר. "בשבע השנים האחרונות היינו הרבה יותר ממוקדים בתחומי עשייה אחרים, כמו בט"ש (ביטחון שוטף - א"ב). בסך הכל כוחות היבשה תפקדו בסדר, אבל היו להם הרבה קשיים תוצאתיים כי הם לא התאמנו הרבה זמן".
מי אשם בזה?
"אני לא חושב שצריך לחפש אשמים. צריך לזכור כי התקופה שקדמה למלחמת לבנון לא היתה מהשקטות ביותר שידעה מדינת ישראל. אני הייתי מפקד איו"ש (אוגדת יהודה ושומרון - א"ב) כשהעימות הזה החל. הגעתי לשם מלבנון. אני יודע באיזו מציאות חיינו. אני לא חושב שההחלטות היו חסרות אחריות. מצד אחד הצטמצמו משאבים, ומהצד האחר נדרשנו לפתח כל מיני מערכות שהיום אנו נהנים מפירותיהן".
הבעיה , מסביר גנץ, לא היתה ברמת החייל הבודד וגם לא ברמת המחלקה או הפלוגה - מסגרות שהיו רגילות לפעול בצורה אורגנית גם במשימות הביטחון השוטף והלחימה של האינתיפאדה - אלא ברמות הגבוהות יותר.
"ככל שאתה מטפס למעלה, ככל שעוסקים בזה פחות, אז המיומנות טיפה יותר נמוכה, בעיקר מרמת החטיבה", הוא מסביר. "ואז נכנסים להערכת זמנים לא נכונה ולריכוזי מאמץ לא נכונים, שמתאימים לבט"ש ולא למלחמה. הרמטכ"ל אומר, ובצדק, שצה"ל צריך לבנות את עצמו למצב של מלחמה כוללת ולגזור מתוכו את הפעילות השוטפת והמבצעים מיוחדים. אני בהחלט מאמין ביכולת לשלב בין הצרכים הללו".
את תוצאות המלחמה מסכם גנץ במילה החמצה. "החמצה היא משהו שיכולנו להשיג ולא השגנו אותו. קח את הפעילות של אגוז וגדודי הסיור של הצנחנים והנח"ל. היו להם הישגים טובים. גם לשריון, עם כל הרעש שהיה לנו מפגיעות הנ"ט, היו הישגים טובים", אמר.
לדבריו, "לו היינו מפעילים את הכוח בצורה נחרצת יותר ובשלב קצת יותר מוקדם מכפי שהפעלנו אותו, תוצאות המלחמה כנראה היו טובות יותר. אפשר היה לעשות יותר ולהשיג יותר, אבל אני עדיין חושב שלמלחמה הזו היו הישגים שאנחנו לא מדברים עליהם. אנחנו רואים את כמות לוחמי החיזבאללה שנהרגו וכמות הפצועים שהיו להם".
באיזה מצב נמצאים היום כוחות היבשה מבחינת כשירות ואימונים?
"בשנה האחרונה צמצמנו לא מעט פערים, ואני מאמין שזה יימשך גם בשנה הבאה. היקף האימונים שביצענו בזרוע היבשה הוא כפול ויותר בהשוואה לשנת 2006. התחלנו מיד אחרי המלחמה, ולא חיכינו לתחקירים. עשינו 65 תחקירים מקצועיים, אבל אתה לא מחכה שהם יגמרו. אתה רץ. הדרך עוד ארוכה, אבל כבר עשינו לא מעט. החטיבות הסדירות מתחילות סבב שני של אימונים בשנה אחת, מה שלא קרה זה שנים".
השאלה היא אם אנחנו מתאמנים למלחמה הקודמת או למלחמה הבאה.
"מלחמת לבנון השנייה משקפת את העתיד: ירי על העורף תוך ניסיון של האויב להגדיל את טווחי השיגור, להסוות את המשגרים ולשפר את כושר הניידות שלהם. בעבר המלחמה התרחשה רק בחזית, וזה לוקסוס שלא יהיה לנו בעתיד. כדי לקצר את משך המלחמה ולהקל על העורף נצטרך להפעיל כוח מתמרן שמסוגל לכבוש שטח ולהכריע. יהיה עלינו לפעול נגד משגרי רקטות, בונקרים, ביצורים ויחידות גרילה, ואני חושב שאנחנו די טובים בזה".
וכמו במלחמת לבנון השנייה, גם במלחמה הבאה תחזור על עצמה הדילמה שבין כוח אווירי לכוח קרקעי, ושוב נראה באולפני הטלוויזיה את המומחים מתווכחים ביניהם איך להכריע את המערכה.
"תמיד היו ויכוחים באיזה סוג של כוח להשתמש ומתי, באיזו עוצמה ועל אילו יעדים ומטרות, וכנראה שתמיד יהיו. החובה שלנו כזרוע היבשה היא לוודא שיכולת הפעולה קיימת. שלא יהיה מצב שאתה רוצה להפעיל משהו, אבל הוא לא בנוי לכך. ואם הוא יהיה בנוי לתלפיות, זה לא אומר שנרצה להפעיל אותו. אני מאוד מאמין בכוח היבשתי, אבל אסור שאני אדחף לזה רק בגלל הזיהוי הארגוני שלי או התפקיד שלי בתוך המערכת, אלא בהתאם לצרכים שמתעוררים בזמן אמת".
היו שטענו כי גנץ, כמו קציני יבשה בכירים אחרים ובראשם סגן הרמטכ"ל דאז קפלינסקי, לא דחפו מספיק לפעולה קרקעית במלחמת לבנון השנייה. "בני גנץ היה יועץ הרמטכ"ל לענייני היבשה", אומר קצין בכיר במילואים. "תפקידו היה לדפוק על השולחן וחזק בנוגע לעיתוי גיוס המילואים ורמת הכשירות שלהם".
"גנץ הוא בחור ישר, מאוד רציני, הבעיה היא שלפעמים הוא מעט 'פרווה'. תוכנית 'מגן הארץ' נכתבה בתקופה שהוא היה אלוף פיקוד צפון ועליה התבססה תוכנית התקיפה הרב-אוגדתית 'מי מרום', כך שהוא ידע היטב שלא ניתן להכריע מהאוויר את ירי הרקטות. אז אם הוא ידע, למה הוא לא דאג להשפיע בהתאם? למה לא בוצע המהלך הקרקעי לפני?", שואל הקצין.
"שעתיים אחרי שהחלה המלחמה", משיב גנץ לטענות, "אמרתי שצריך לגייס מילואים ולצאת למהלך קרקעי. באתי עם תפיסת עולם שגובשה בתפקידי הקודם כאלוף פיקוד הצפון. ידעתי שאת הלחימה בקטיושות לא יהיה אפשר להכריע ללא תמרון קרקעי משמעותי. נכתבו ספרים בעניין (הכוונה לתוכניות המבצעיות שכתב כאלוף פיקוד הצפון-א"ב) ובוצעו אימונים. זו דעתי, והיא הושמעה במלחמה. יש רגעים שגם הייתי נוקב מאוד".
אחרי המלחמה העיד קפלינסקי על עצמו כי "מספר 2 רק מייעץ, לא מקבל החלטות". גנץ, מיועציו הקרובים ביותר של חלוץ במלחמה, מדגיש כי במסגרת תפקידו לא עסק בהפעלת הכוח. "במקרה הטוב אני יכול להמליץ להם שיעשו כך או אחרת", הוא מסביר. "אני מאוד הקפדתי במלחמה עצמה למלא את תפקידי כמפקד זרוע היבשה במובן של מפקדה שבונה כוח. לתת לאנשים את הכלים לבצע את המשימות שלהם. את זה בעצם הזרוע עשתה. סיפקה ציוד לחימה, ביצעה תחקירים והפיצה אותם לכוחות, שיפרה את אמצעי הלחימה".
לפחות בדבר אחר התקבלה דעתו של גנץ. על-פי עדויות של בכירים במטה הכללי, הוא זה שהציע לכבוש את בינת-ג'בל. "זו בדיוק דוגמה לאיך שאנחנו פוגעים בעצמנו", הוא אומר על הקרב השנוי במחלוקת. "היתה כתבה בטלוויזיה על הקרב בבינת-ג'בל. דיברו שם על כך שנהרגו שמונה לוחמים ונפצעו לוחמים נוספים, אבל אף אחד לא הזכיר שנהרגו 50, 60 מחבלים, ואיך שהמחבלים ברחו משם. למה המפקד לא אמר באותה כתבה מה היו ההישגים של הלוחמים?".
"אני זוכר היטב את פגיעת הקטיושה ליד כפר-גלעדי. זה היה מאוד כואב. 12 מילואימניקים הרוגים. לקחתי את עצמי והגעתי לשם. אתה מגיע למיפקדת החטיבה ורואה שהמערכת ממשיכה לעבוד. במלחמה יש אויב, ולאויב יש יכולות ולפעמים יש אירועים קשים, אבל צריך להמשיך בביצוע המשימה", אומר גנץ.
הדילמה שבין פעולה קרקעית לאווירית משפיעה לא רק על התוכניות המבצעיות, אלא גם על אופן חלוקת התקציב ועל התכנון לעתיד. למשל, אם רוכשים מטוסים חדשים, או משקיעים דווקא בטנקים ובנגמ"שים כבדים. הסוד, אומר המפקד היוצא של זרוע היבשה, טמון במילה איזון.
"זה כמו שולחן שיש לו כמה רגליים. אם הרגליים לא בנויות באיזון, השולחן יהיה עקום. השולחן יתנדנד, ואת המחיר ישלם העורף הישראלי. אין לי ספק שכושר התמרון היבשתי הוא מרכיב מרכזי ביכולת ההכרעה של מדינת ישראל, אבל הוא אינו המרכיב היחיד".
אם כבר מדברים על חיל האוויר מול החילות הירוקים, לפני שבועיים התבשרנו על מינוי ראשון מסוגו של סגנית מפקד טייסת בחיל האוויר. האם נראה בעתיד לוחמת בחטיבת גולני שנלחמת בבינת-ג'בל?
"שירות של לוחם או לוחמת צריך לעמוד בשתי שאלות יסוד. השאלה הראשונה היא אם הם מסוגלים לממש את המשימה המבצעית. לא מדובר ביכולת של אדם בודד. בעבר עשיתי טריאתלון, ותמיד נשים השיגו אותי. אבל באופן עקרוני, לגברים יש יותר יכולת פיזית כי ככה הקב"ה ברא אותנו".
"השאלה השנייה היא אם הלוחם או הלוחמת יכולים לשרוד בזירה המבצעית שבה פועלת היחידה. לכן לוחמות בגולני ובבינת-ג'בל זה כנראה לא ריאלי. מאוד כואב אם חיילת תיפול בשבי, אבל זה לא הסיפור - אלא יכולת התפקוד".
מאז המלחמה נדרש צה"ל להתמודד עם תופעה לא פשוטה: גל של קצינים מוכשרים, רבים מהם ביחידות השדה, שאיבדו את האמון במפקדים והחליטו להשתחרר ולוותר על קריירה צבאית. "אחרי מלחמה תמיד יש משברים", מודה גנץ.
לדבריו, "אנחנו לא מתעלמים מהם. האימונים מחזקים מחדש את האמון. זה לא רק מאמן אותם, אלא גם מחזק את הלכידות בין הלוחמים ואת האמון כלפי המפקדים. המאבק הזה הוא אינסופי. יש תחרות קשה (עם האזרחות-א"ב) על השארת מפקדי פלוגות בצבא. יש משברים נקודתיים. זה מאוד מטריד אותי, ואנחנו לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה".
כעת, לאחר שהעביר את השרביט למחליפו אלוף אבי מזרחי, עומד גנץ לצאת לשליחות בוושינגטון. "תפקיד הנספח הצבאי מתאים לגנץ כמו כפפה ליד", אומר קצין בכיר במטכ"ל. "זהו תפקיד בעל חשיבות רבה למדינת ישראל", מסביר שגריר ישראל לשעבר בארצות-הברית, דני אילון. בגלל חשיבותה הרבה של המשרה, זהו הנספח היחיד שנושא דרגת אלוף. פועלים תחתיו נספחים בנושאי אוויר, ים, יבשה ומודיעין.
"כשאלוף גנץ יגיע לוושינגטון הוא יצטרך להתמודד עם סוגיית דוח המודיעין השנוי במחלוקת של הסי-איי-איי בנושא הגרעין האיראני ולעסוק בשיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות", אומר אילון. "מדובר בתקופה מאתגרת מאוד. הוא יצטרך לעבוד בצורה נחושה ואפקטיבית ולהעביר מסרים חשובים למקומות הנכונים. כשהייתי שגריר עבדו לצדי שני נספחים מעולים: עמוס ידלין (כיום ראש אמ"ן-א"ב) ודן הראל (כיום סגן הרמטכ"ל), כל אחד וההתמחות שלו.
"אלוף הראל היה מסוגל בכל שעה להשיג אנשים בארץ כדי שייתנו לפנטגון תשובות על כל דבר, אפילו על ירי בעזה. הוא זכה להערכה רבה בארצות-הברית. במלחמה עשינו מהלכים חשובים יחד. בין היתר דאגנו לחידוש מלאי התחמושת כדי שצה"ל לא ייאלץ להגיע לקו האדום. חצינו בעיות לוגיסטיקה וביורוקרטיה בבית הלבן".
"עמוס ידלין סייע בפתרון משבר המל"טים (מטוסים ללא טייס-א"ב) עם סין, ומנע נזק גדול למדינת ישראל. אבל היו לצערי גם נספחים שהפכו את העבודה שלהם לפלז'ר. האמריקנים טובים בלארגן טיולים לנספחים. כדי שהם לא יחטטו להם יותר מדי הם דואגים למלא את זמנם בטיולים למקומות נידחים כמו אלסקה והוואי".
בכל הנוגע לתפקידו הבא, גנץ מקמץ במילים. "התפקיד הוא חשוב והתקופה היא מאתגרת", הוא אומר. "אינני חושב שאני מהווה תחליף לדרג שצריך לעסוק בסוגיות הללו בין המדינות (סוגיית הגרעין האיראני וההשלכות של נסיגה אמריקנית מעיראק - א"ב), אבל אני יכול לסייע".
גנץ למוד אכזבות, גם אם לא יודה בכך. לאחר שנפרד מפיקוד הצפון, לפני מעט יותר משנתיים, ציפה להתמנות לראש אגף המודיעין, אך חלוץ העניק את התפקיד הנחשק לידלין, עמיתו מחיל-האוויר. גנץ נאלץ להסתפק בזרוע היבשה, ופניו החתומות בטקס שבו החליף את קודמו, אלוף יפתח רון-טל, אמרו הכל.
זה לא סוד שהתמודדת על תפקיד הרמטכ"ל מול הרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי. אם לא תזכה בתפקיד בסיבוב הבא, תפרוש מצה"ל?
"לכאורה, שמי הוזכר כמועמד גם בסיבוב הקודם. אבל אני עדיין חושב שהבחירה בגבי היתה בחירה נכונה באיש בעל ותק וידע רב. ומאחר ששמי הוזכר בעבר, אני מניח שהוא יוזכר גם בעתיד".
"אני לא עוסק בזה כרגע. יש תפקיד שאני הולך אליו, ובזה אני מתמקד. לכל אחד מאיתנו יש אכזבות, מי יותר ומי פחות".
"במישור האישי אני יכול לומר שאני מלא סיפוק על יותר מ-30 שנות שירות עד היום, 25 שנים מתוכן ביחידות שדה וביחידות מבצעיות".
"מדובר בביטחון המדינה והאזרחים, וזה גובר על הקריירות שלנו. עשיתי הרבה מאוד ויש לי סיפוק רב ממה שעשיתי. אם יקרו דברים אז יקרו, ואם לא יקרו - אז יקרו דברים אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
