אין עוד מלבדו
למה כינה הרב עובדיה יוסף את המרוקאיות "בהמות"? כי מרן תוקף את כל המזרחים, בלי אפליה: כורדים, מרוקאים, תימנים, אפילו את בני עדתו, העיראקים. מנהיג ש"ס רוצה למחוק בכוח את השוני במנהגי עדות המזרח, "כור היתוך" ממנו ייצא אגרוף ברזל ספרדי אחד.תומכיו משווים אותו לבן-גוריון.מתנגדיומדברים על "שיטות של מאפיה", ומשתתקים לפני שיקלל גם אותם. הרב עובדיה שלא הכרתם
"במרוקו - כך היה מספר לי עליו השלום הרב משאש - הן לא ידעו כלום. אוכלות ושותות כמו בהמה". ההתבטאות הזו של כבוד הרב נגד הנשים המרוקאיות נגעה בעצב רגיש במיוחד. נסו פעם להגיד למרוקאי משהו רע על סבתא שלו - ותבינו. בעצם - אל תנסו. למען היושר ייאמר שהרב עובדיה דווקא בא לברך, לשבח את השיפור שחל בהשכלתן של הנשים בדורות האחרונים. אלא שכדי להמחיש זאת, הסתייע בסקירה ההיסטורית של הרב שלום משאש, בכיר רבני מרוקו בדור הקודם, שתיאר את מצבן הנורא של הנשים המרוקאיות באותה תקופה: הן חותנו בגיל צעיר, לא ידעו קרוא וכתוב ולא ידעו לברך ברכת המזון. בקיצור: "אוכלות ושותות כמו בהמה".
למען היושר ייאמר גם שהרב כבר הכחיש בעבר את החשד כי הוא עוין מרוקאים. "אני נגד המרוקאים?",שאל בהתרגשות אחרי שהתבטאות קודמת שלו עוררה את זעמם, "מה יש לי נגד המרוקאים? מה עשו לי? מה גנבו ממני? חתני ברוך השם מרוקאים, הכלות שלי הן מרוקאיות" והוסיף בחיבה: "אני אוהב את המרוקאים. קשור עימם בעבותות אהבה. אני אוהב כל עדות ישראל. עם אחד כולנו. מה, אני אשנא את המרוקאים?".
אבל ההתבטאות שהסעירה את הרוחות היתה רק עוד רטט קל בכנפיים העצומות שמנסה ש"ס - או בשמה המלא "התאחדות הספרדים שומרי תורה" - לפרוש מעל כל בני עדות המזרח. המפעל המהפכני שמוביל מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף יוצא עיראק, העמיד בפני כל בני חסותו את האתגר לוותר על המנהגים שהביאו איתם מארצות מוצאם ולהתאחד תחת דרכו ההלכתית של מרן.
מדובר במפעל כביר (ר' "על מה הרעש"), שמתקרב בתעוזתו למפעל שהקים ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן- גוריון."גם בן - גוריון וגם הרב עובדיה רצו להשאיר את מורשת הגלות על סף הארץ ולפתוח פה דף חדש", אומר פרופ' צבי זוהר, חוקר היצירה התורנית ההלכתית של חכמי ארצות האיסלאם בעת החדשה, איש אוניברסיטת בר - אילן, אשר אבחן ראשון את ההשוואה המתבקשת בין שני המנהיגים. כור היתוך? כן. אבל מי שמתקרב לכור היתוך, עלול לחטוף כוויות.
על מה הרעש
הקמפיין המרכזי שמנהל הרב עובדיה במשך שנים, למעשה מפעל חייו ההלכתי, הוא הניסיון להוביל את כל הציבור הספרדי לבטל מנהגים המנוגדים לשיטתו ההלכתית. הרב זוכה מחסידיו לתואר העל "מרן", אבל כשהרב עובדיה עצמו אומר "מרן" הוא מתכוון למרן רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" במאהה?16: חיבור הלכתי בן ארבעה חלקים המקיף את רוב תחומי החיים, שהתקבל בעולם היהודי
בשעה שבני עדות אחרות מרשים לעצמם לחלוק על השולחן ערוך, בבסיס שיטתו של הרב עובדיה עומדת הקביעה ש"בארץ ישראל קיבלנו עלינו הוראות מרן", שכן פה קארו הוא ה"מרא דאתרא" (אדון הארץ, הבעל הבית) אשר על ידי "מאתיים רבנים נסמך" (ראשי תיבות: מרן).
מנגד , מתנגדיו מעירים כי גם הרב עובדיה עצמו פוסק לעתים כנגד מרן.
הקמפיין ההיסטורי של הרב עובדיה קשוח ורווי מאבקים, ולשיאיו הוא מגיע בעיקר מול שלוש עדות עיקשות במיוחד: המרוקאים, התימנים והעיראקים, בני עדתו של הרב עובדיה.
המרוקאים שסירבו לציית לדרישתו הבלתי מתפשרת לוותר על מנהגיהם הייחודיים חטפו כבר בעבר מקלחות של צוננים מהרב. "אנשים עקשנים שבאו ממרוקו", הוא תקף אותם בדרשה לפני ארבע שנים. "הם חושבים שהמנהגים שלהם הם הלכה למשה מסיני", והוסיף עקיצה: "כתוב 'כי מציון תצא תורה'. הם במקום הפסוק הזה כתבו'כי ממרוקו תצא תורה'".
לפני כשנה קבע הרב עובדיה כי מנהג מרוקאי שמאחוריו עומדים חשובי רבני העדה מסתמך בעצם על מנהג עממי, "דלת העם", ואמר : "חביבי, יש לך כל הפוסקים האלה, מה מרוקו? אנשים מדלת העם הם יחלקו על הפוסקים האלה? ". לאחר מכן הוסיף: "זה סתם עקשנות להגיד 'מרוקו, מרוקו'. מה , מרוקו ירדה מהשמים? צריך להיות מנהג שזה על פי ההלכה". אפילו נגד המנהג המרוקאי להתנשק בבתי הכנסת, פסק הרב כי "מנהג זה אינו נכון לפי ההלכה ומצווה לבטלו". הפסיקה פורסמה בהבלטה לפני כחודש במוסף התורני "עונג שבת" המצורף לבטאון ש"ס "יום ליום" ועוררה גם אז תרעומת.
בדרשה כעוסה במיוחד שנשא לפני שש שנים נזף הרב במרוקאים המסרבים לקבל את שיטתו ההלכתית. "לך למרוקו", אמר , "תעשה שמה מה אתה רוצה. בארץ ישראל קיבלנו הוראות מרן. מחר יבוא לי אחד מכורדיסטן יגיד לי'בכורדיסטן היינו לובשים נעליים ביום כיפור' -אז אני אצטרך לפסוק כמו כורדיסטן? אני יש לי מרן. מה אכפת לי מכורדיסטן? יבוא אחד יגיד לי 'בבוכרה היינו עושים ככה', 'בטושקט היינו עושים ככה'. מה השטויות האלה?...יש לנו תורה אחת. באנו כולם לארץ ישראל ברוך השם כולנו תלמידיו של מרן. לא זזים מדבריו ימין ושמאל. לא תשמעו לאנשים שאומרים מנהג, מנהג, מנהג. לא שווה כלום המנהגים, כולם הבל וריק...כל אחד אומר לי'זה מנהג, זה מנהג, זה מנהג'. מה זה מנהג? מה זה אכפת לי? לעשות נגד מרן? חס ושלום. היה לא תהיה". בהזדמנויות אחרות אמר נגד קשי העורף הנאחזים במנהגי עדתם: "מנהג זה אותיות גהנם".
אבל כאמור, הרב עובדיה לא מסתפק במרוקאים. ממש לאחרונה התייחס גם לכורדים. הפעם, מסתבר, דווקא בורותם של הגברים הוציאה אותו מכליו. עפ"י עדותו, מסתבר כי השכלתם של הגברים הכרודים היתה דומה לנשים המרוקאיות: "איש שאכל ושבע יכול להוציא אישה (ידי חובה, בהקראת ברכת המזון - א.ב). אישה לא יכולה להוציא איש. יש לה בן, בן 13, 14, אבל מסטול - לא יודע לברך ברכת המזון. רוצה היא לברך לו? לא יכולה להוציא אותו ידי חובה. חייב לומר אחריה מילה במילה:'ברוך' -'ברוך', כמו הכורדים בזמנם שהיו אומרים, מסכנים לא יודעים להתפלל. היה צועק החזן (והם חוזרים אחריו - א.ב): 'ברוך' -'ברוך'. 'מודים' -'מודים'".
להגנתו של הרב ייאמר שהרב, עיראקי במוצאו כאמור, לא מפלה אף עדה. "עיראקים משובשים", אמר באחת מדרשותיו וכפי שהוא מעיד על עצמו:
"אני אוהב את כל העדות באופן שווה. יש לפעמים הלכות של עדות אחרות שנכשלים בהם ואני מביא עליהם. למשל העדות של הבבלים נכשלים בדבר אחד, כשעושים הדלקת הנרות בערב שבת, קודם מדליקים את הנרות ואחר כך מברכים...ואני אמרתי שהבבלים עושים בזה שלא כהוגן. אז אני שונא בבלים? אני בבלי בעצמי", אמר ומיד הדגיש את עיקר העיקרים שלו: "הלכה זה הלכה. הלכה לא פוחדת משום אדם".
את שורשי התעוזה של הרב עובדיה אפשר לאתר אצלו כבר בגיל 12, כשהגיע בראשית שנות ה-30 לאם הישיבות הספרדיות "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים. על מעמדו הייחודי כבר כתלמיד רך בשנים סיפר פעם באחת מדרשותיו: "מורה שלנו היה רבי יעקב עדס. היה מדבר עם הכיתה שלי, היה שם כל עיניו עלי. הוא מתווכח איתי ואני מתווכח איתו והיו כועסים החברים שלי: מה זה מורה פרטי שלך?".
את הקרב הראשון ניהל הרב עובדיה כנגד בני עדתו שלו, העיראקים. בגיל 18, לבדו , יצא העלם הרך חזיתית נגד ה"בן איש חי", הרב יוסף חיים, מענקי רבני המזרח ובכיר רבני עיראק עד פטירתו בראשית המאה ה- 20. באומץ לב בלתי נתפש העז הרב עובדיה הצעיר לערער עליו וחטף אש צולבת מכל הכיוונים.
"הייתי בן 18 שנה, היה בית כנסת 'אוהל רחל' של פרסים", יספר הרב לימים. "רבי יעקב דואק היה מלמד אותם. והנה הוא היה צריך לעבור לבית וגן, קרא אותי אמר לי 'תיתן את השיעור במקומי'. אמרתי 'טוב, אני מסכים' והתחלתי ללמד אותם. היה שמה אחד, אליהו אבא שאול, אביו של הרב בן ציון אבא שאול. ההוא שמע אותי אומר שהבן איש חי לא צודק, והלך הוא לחכם צדקא ואמר לו 'בא אחד, בבלי אחד, שמו חכם עובדיה, חולק על רבי יוסף חיים'. שלח וקרא את אבא שלי ואמר לו 'מה עושה הבן שלך? חולק על בן איש חי?', אמרתי לו:'חולק על בן איש חי. מה יש?'".
ירושלים הספרדית געשה. "הטיפשים האלה היו צועקים'איך חולק על יוסף חיים, חולק על יוסף חיים..", שחזר הרב. "מה זה בן איש חי? בן איש חי ירד מהשמים?..אם תלמיד חכם טועה-חס וחלילה מכשיל אלפים. אלפים לומדים בן איש חי ועושים כדבריו, עד שאני באתי ופרסמתי את זה. אלפים שומעים אותי דרך הלוויין במוצאי שבת. ברוך השם אלפים חזרו בתשובה".
לשידורי הלוויין מייחס הרב תפקיד מרכזי בהצלחתו להנחיל את דרכו ההלכתית. לפני שנים התחילו בש"ס להעביר את דרשותיו של הרב עובדיה מבית הכנסת היזדים שבשכונת הבוכרים לעשרות מוקדים ברחבי הארץ ומחוץ לה. שידור הלוויין מהיזדים לא רק מפיץ הלכות אלא שהוא מטיל אימה על מתנגדיו הספרדים הפוטנציאליים.
"הרב עובדיה יקלל אותי ביזדים", זו המנטרה של כל מי שמסביר את חששו לצאת בפומבי נגד הרב. וזה, אגב, למרות שדרשות מוצאי השבת מועברות כבר למעלה משנה בבית הכנסת בבניין מגוריו של הרב בשכונת הר נוף.
החשש הזה מהרב-עובדיה-יקלל-ביזדים מקיף את כולם: רבנים המעזים לחלוק על הרב הלכתית, ספרדים שמעזים להתארגן פוליטית נגד ש"ס או רק מותחים ביקורת על כשלונות מנהיגיה הפוליטיים, וגם אלה מביניהם שחולמים להקים ארגון כשרות שיתחרה בזה של בנו של הרב עובדיה, הרב משה יוסף, העומד בראש בד"צ "בית יוסף". ולחשש הזה יש סיבות טובות.
לפני חודשיים, למשל, יצא העיתון "ארבע כנפות", שהרב אמנון יצחק (המכונה "גדול המחזירים בתשובה" ) הוא הסמכות הרוחנית שלו, למתקפה נגד השתתפות הזמר יעקב שוואקי באירוע תורני שנערך בבנייני האומה בהשתתפות הרב עובדיה. לגמרי במקרה הגיע באותם ימים הרב עובדיה להעביר שיעור מיוחד בנושא השמיטה לישיבת "חזון עובדיה", שבה לומד בנו של הרב אמנון יצחק. בסיום השיעור נקרא תלמיד הישיבה הצעיר אל הרב עובדיה, וזה ביקש ממנו להעביר אזהרה לאביו. "תגיד לאבא שלך שאני מכבד אותו", סיפרו עדים לשיחה, "אבל אם הוא לא ישתוק, גם אני לא אשתוק".
אבל לא רק באמצעות שידורי לוויין נפרע הרב עובדיה ממתנגדיו. מנהיגה הרוחני של ש"ס הוא יוצר תורני פורה שכבר הוציא למעלה מ 40 ספרים. ואלה, מתברר, משמשים במה מכובדת להתקפות על מתנגדיו. על הרב אליהו תופיק כתב הרב עובדיה, ושימו לב לעברית: "אברך אחד. . . לא זכה לשמש כל צרכו שיצא בספרו'קול אליהו' לחתור אחר ספרי 'יביע אומר' אשר טפחתי ורביתי בעמל ויגיעה והוא כאפרוח שלא נפתחו עיניו...נער בער...כל מה שכתב האברך הנ"ל דצווח ככרוכיא על דברינו, דבריו מהבל ימעטו ובמקום שעמד לא ישב. . . והוא כמתלהלה יורה זקים".
וזה עוד כלום לעומת מה שחטף הרב יעקב תופיק, רבה הספרדי של העיר החרדית ביתר עילית. לפני שש שנים הוא העז להוביל בבחירות בעיר מפלגה ספרדית שהתחרתה בש"ס. בהקלטה מיוחדת נגד הרב תופיק ונגד יד ימינו הרב דוד טהרני אמר הרב עובדיה כי מדובר ב"תלמיד המבעט ברבותיו" ואף ציטט נגד הרבנים המורדים את המימרה המפחידה מהגמרא "המורה הוראה לפני רבו חייב מיתה".
בספרו "חזון עובדיה חנוכה", שיצא לפני שנה, מכנה הרב עובדיה את הרב יצחק ברדא, אוטוטו יהודי בן 60, בכינוי "אברך צעיר" רק משום ש"הרהיב עוז לצאת נגד מרן והאחרונים". הקצף על הרב ברדא יצא בשל העובדה שחלק על פסיקת הרב עובדיה כי מועד הדלקת נרות חנוכה הוא ב"צאת הכוכבים".
לקינוח הקטע החריף כותב עליו הרב עובדיה: "וידעתי בני ידעתי כי הנ"ל עומד במרדו וממשיך לפסוק גם בעניינים אחרים נגד פסקי מרן השולחן ערוך, וכל יראי ה' יתרחקו מהוראותיו". לתואר המעליב "אברך אחד" זכה גם הרב יצחק רצאבי, מחשובי הרבנים התימנים בישראל: "והנה גם הלום ראיתי לאברך אחד בשם ר' יצחק רצאבי. . . שמכרכר בכל עוז להחזיק במנהג שנהגו קצת מיוצאי תימן".
אפילו על ידידו הקרוב וחברו משנות הנעורים בישיבת פורת יוסף הרב בן ציון אבא שאול, כתב הרב: "ונוראות נפלאתי על מה שכתב ידיד נפשי. . . ועשה עצמו שלא ידע את יוסף. . . ושרא ליה מריה (יסלח לו אלוקים - א.ב). . . וכל פלפולו של האור לציון אין לו שחר, והוא כדמעייל פילא בקופא דמחטא (מכניס פיל בחור של מחט) ".
קרב קטלני במיוחד מנהלת הנהגת ש"ס נגד הרב הספרדי השני בחשיבותו, ביוקרתו ובעוצמתו, הרב מרדכי אליהו. בין הרב עובדיה לבינו זורם הרבה דם רע, בעיקר מאז שנת83', כשהרב אליהו תפס את תפקיד הראשון לציון לאחר מה שנתפש כתרגיל הדחה של הרב עובדיה יוסף מכס הרב הראשי.
הרב מרדכי אליהו, המכונה על ידי חסידיו "מרן המקובל האלוקי", היה מקורב מאוד לזקן המקובלים הרב יצחק כדורי. אפילו מקורב יותר מהרב עובדיה. כשנפטר הרב כדורי לפני שנתיים הרב אליהו הוא שעשה לו את הטהרה. אשתקד, במלאת שנה לפטירתו, נערכה לו אזכרה שבה אמורים היו להשתתף גם הרב עובדיה יוסף וגם הרב מרדכי אליהו. המארגנים חשבו שמנעו תקריות משום שהקפידו-כפי שמקפיד כל מי שמזמין את שני הרבנים לאירוע שהוא מארגן-לסדר את העניינים כך שהרב עובדיה והרב אליהו יגיעו בשעות נפרדות. ש"ס לקחה על עצמה את מלאכת הוצאת המודעות והכל נראה בסדר. אלא שבסופו של דבר יכלו חדי העין להבחין בשני סוגי מודעות זהות לחלוטין זו לצד זו. באחת, שאותה הוציאה ש"ס, הושמט שמו של הרב אליהו, ובשנייה, שמיהרו להוציא אנשי החצר, הופיעו זה לצד זה בשורה הראשונה ובאותו גודל ובאותו תואר "מרן", שני הרבנים.
זה לא נגמר כאן. לקראת ט"ו בשבט בשנה שעברה יצא לאור ספרו ה41 במספר של הרב עובדיה, "חזון עובדיה ט"ו בשבט". בספר מכנה הרב עובדיה את הרב אליהו "אחד המתיימר להיקרא'רב'", ובהתייחס לפסק הלכה של יריבו ההלכתי הוא מוסיף בלעג "לא יאומן כי יסופר וכל השומע יצחק לו".
בדרשה סמוכה להוצאת הספר חזר הרב עובדיה ותקף את הרב אליהו באותו עניין ואמר: "זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה - זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה. דברים תמוהים מאוד. כבר כתבתי בספרי נגד זה".
לסיפור הזה יש השלכות רחבות בהרבה מכפי שנראה לעין במבט ראשון. כאן למעשה טמון הפתרון לתעלומה מסקרנת: איך יכול להיות שתחנות הרדיו החרדיות פיראטיות הש"סניקיות, המכונות "ערוצי הקודש", נסגרו , מנהלי ושדרי תחנת הדגל של ש"ס "כל האמת" מובלים למעצרים - וכל זה בלי לשמוע ציוץ של מחאה מכיוונה של ש"ס. יותר מזה, התחנות נסגרו לחלוטין דווקא כששר התקשורת הוא איש ש"ס, אריאל אטיאס, ואחרי שנים שהתחנות הללו נחשבו לאחד מסמליה הענקיים של התנועה, שהתהדרה בסיסמאות על חופש הביטוי ועל זכותו של הקול המזרחי האותנטי להישמע מעל גלי האתר.
הסבר ראשון: ש"ס הפכה למפלגה החרדה לשלטון החוק. הסבר שני ואמיתי יותר: התחנות הפכו עצמאיות מדי והתייצבו כגורם כוח בלתי נשלט על ידי ש"ס בתוך הציבור הספרדי. אם לא די בכך שבהתלהבות השדרים מהאידאל הקסום של חופש הביטוי הם העזו מעת לעת למתוח ביקורת על הנהגת ש"ס, ב"כל האמת" אף העזו לשדר שיעורים הלכתיים של היריב הרבני המר, הרב מרדכי אליהו, ושל בנו העצמאי של הרב עובדיה, הרב יעקב יוסף, שלא חושש לחלוק על אביו בהלכה ולכן מושמץ על ידי חלק מהמשפחה. הרב אליהו זכה בשידורים בתואר העל "מרן", ואף חובר לכבודו שיר קצבי שנוטל מהרב עובדיה ומפסיקתו ההלכ? תית את הבכורה הבלעדית: "מקווים ומצפים כולנו יחד לשמוע את דברי הרב. דברי חוכמה, בינה ודעת, קבלה ודעת בן איש חי".
והפזמון : "מורנו רבנו חכם מרדכי הוא הצדיק של הדור הזה. הראשון לציון קרוב לאל עליון מקובל אלוקי הוא מופת הדור".
בש"ס מכחישים כי יש להם אחריות לסגירת התחנות ולמעצר אנשיהן. עם זאת מקורבי שר התקשורת אטיאס אומרים כי הוא צבר לא מעט נקודות זכות נוספות אצל הרב עובדיה בשל העוש בדה שהופסקו שידוריו של הרב מרדכי אליהו.
לא כולם מוכנים להאמין שזו עמדת הרב. בני אלבז, פעם זמר הבית של ש"ס ומסמלי הש"סניש קיות העממית, עלה לאחרונה להתראיין בנושא בתחנת הרדיו החרדית החוקית "קול חי" וזעק: "איך אפשר, שומו שמים, שמה שלא עשו טומי לפיד, שריד, השמאל-יעשה שר מטעם ש"ס? אני חזרתי בתשובה, שמישהו יסביר לי".
כולם מבינים שהנהגת ש"ס מרוצה מסגירת הערוצים, מהמשרד לביטחון פנים נמסר כי "המשטרה מטפלת בערוצים שמשרד התש קשורת מפנה אליהם".
השדר גדעון כץ שלח רמז עבה שלא רק שש"ס נלחמת בערוצים, היא אפילו עושה זאת בשם הרב עובדיה, ואמר לאש לבז: "אתה ידוע כמי ששם את מרן הרב עובש דיה יוסף עטרה על ראשו - אומרים שזה בשם השולח שלהם". אלבז, על סף בכי, הכריז: "אם הרב עובדיה יוסף שליט"א יבוא ויגיד שאני תומך בזה שסוגרים את ערוצי הקודש - אני, בני אלבז, מוריד את הכיפה והציצית".
העלבונות המאוחרים כלפי העדה המרוקאית עוררו תגובות מעורבות. "לא קרה שום דבר. אנחנו יודעים שבענייני הלכה הרב לא רואה אף אחד ואין לו סנטימנטים לאף אחד", מייצג רב מרוקאי אחד את עמדת חסידיו המרוקאים הרבים של מנהיגה הרוחני של ש"ס. "אין ויכוח שהרב עובדיה הוא גדול הגדולים", אומר רב מרוקאי ש"סניק אחר שדווקא קנאי למנהגי העדה ולכן מוסיף: "אבל בשביל זה אתה יכול לרמוס עדה שלמה?". לטענתו , "הרב הוא יהודי צדיק, יהודי טוב, אבל יש סביבו מאפיה, שחוש שבים שאם לא פוסקים כמוהו מזלזלים בו. חס וחלילה. למה? כל החיים שלנו נחלוק בהלכה ונישאר ידידים. יש המון קושיות על הרב אבל אף אחד לא רוצה להתעסק איתו כי הוא ייצא עליו בלוויין".
אבל יש גם אופוזיציה מרוקאית חריפה הרבה יותר. "אני עוד אצא נגדו, אני לא עושה לו חשבון בכלל", הצהיר השבוע אחד מבכירי הבכירים של רבני העדה. "אני לא מפחד מהקללות שלו, הקללות שלו לא מגיעות לתקרה. לא מעזים לדבר בגלל שיש מאפיה. הוא רוצה להיות במקום מרן וזה לא בא בחשבון. הוא לא בדרגת מרן השולחן ערוך".
ומה קורה בשטח? האם בני העדה המרוקאית נענים לדרישות הרב עובדיה ומוותרים על מנהגיהם? "אף אחד לא נענה, הוא צועק ולא נענים לו. יש בעל בית על התורה? מה זה הדש ברים האלה? הוא יכול להגיד, יש עוד רבנים, הוא לא הרב היחידי".
הרבנים המותקפים עצמם אינם מגיבים. לפחות לא בפומבי. חלקם מבטיחים שעוד יבוא יום תשובה. אחדים, כמו תלמידי הרב בן ציון אבא שאול, מצהירים כי עוד ייצא לאור חיבור תורני שיעמת את תורת רבם עם זו של הרב עובדיה. בין התימנים יש כבר מי שהקימו בשקט את "מועצת מאורי התורה", פרפראזה על תואר הרבנים התימנים "מורי", ומבטיחים כי עוד יכריזו על עצמאות המועצה התימש נית בראשות "מרן רבנו שלמה קורח שליש ט"א ראש וזקן רבני תימן", מול מועצת חכמי התורה של ש"ס שבנשיאות הרב עובדיה.
רק לאחרונה נתקלנו בזעם תימני למשמע דבריו של הרב עובדיה: "עכשיו באו לארץ ישראל.'כל ההולך ממקום למקום ואין דעתו לחזור'. תימנים דעתם לחזור לתימן? חלאס, הם באו פה. וכל אחד, ברוך ה', בני מקום ובני נחלה. ולכן, מכיוון שאין דעתם לחזור חייבים לנהוג כמנהג המקום. פה נוהגים כמו מרן. אין להם רשות ...".
במקרים ספורים בלבד אפשר למצוא רבנים המזוהים עם ש"ס שמגיבים ישירות על התקפות הרב עובדיה נגדם ואפילו בחריפות. כך, למשל, היוקרתי ברבני טוניס וראש ישיבת כיסא רחמים הרב מאיר מאזוז העז לכתוב לאחרונה, כהקדמה לדברים שבהם הוא חולק על הרב עובדיה: "הרב אהובנו ומאור עינינו. אך האמת אהובה יותר". הוא קובל על הדרך שבה דחה הרב עובדיה את אחת מפסיקותיו ותוקף: "ולא כמעללינו גמל עלינו, שאני הרימותי את כיסאו מעל לכיסא אליהו הנש ביא ואמרתי חכם עדיף מנביא. . . והרב ביקש מתלמידי לשעבר (הרב גולן אלוף) לכתוב נגדי". ועוד כותב, בביטחון עצמי גדול, הרב מאזוז-שלא בכדי מסומן כאחד מכוכבי העתיד הקרוב של רבני ספרד-על מחלוקתו עם הרב עובדיה: "ולא שאני מצפה שיסכים לדברי, לא הוא ולא זולתו, רק שדברי ודבריו יישארו לדורות הבאים".
די במפתיע הדברים עברו בשקט ולא נשמעה תגובה מכיוון היזש דים. לפחות בינתיים.
ועוד לא דיברנו על האויב הקטן, אך האיכותי, המכונה פלג "מרביצי תורה ספרדים". כינוים של ספרדים חרדים המתנגדים לש"ס, גדלו כתלמידי המנהיג הליטאי הרב שך, מזלזלים ברב עובדיה, ורואים עצמם חלק מעולם התורה האשכנזי. רבים מראשי הישיבות הספרדיות המובחרות נחשבים ל"מרביצי". פעם, בראשית שנות התשעים, על רקע הקרע בין הרב עובדיה לרב שך, כהסבר להעדפתו את האשכנזים הטיח אחד הבכירים שבהם את המילים הנוראיות: "אני מעדיף שהילדים שלי ילמדו תורה ביידיש מאשר קללות בערבית".
בגיל 87, אחרי 60 שנות מאבק ועם מעמד תורני שאין דומה לו, מפעל האיחוד ההיסטורי של הרב עובדיה יוסף עודנו רחוק מקו הגמר. הצלחתו אדירה והיא נשענת, בשטח, על כוחה של ש"ס ועל כוחם של שידורי הלוויין, אך שורשיה נעוצים בהערצת גדלותו התורנית הנדירה והחד פעמית.
ובכל זאת גם במלחמתו בתוך הציבור הספרדי וגם במאבש קיו מול החרדים האשכנזים הרב עובדיה בודד בצמרת. צריך לספור ולזכור: אם לוקחים את רשימת 25 הרבנים הספרדים החשובים בישראל, לפחות 20 מהם מתנגדים לאספקטים שונים בשיטתו ההלכתית, חלקם יריבים מרים, שמחכים לרגע הנכון לצאת נגדו. מצד שני, ציבור מעריציו של הרב עובדיה יוסף גדול מזה של כל ה20 האלה יחד.
מתנגדיו הספרדים של הרב עובדיה מסבירים את הזעם: "מה שהרב עובדיה נלחם שהאשכנזים לא יעשו לספרדים, הוא עושה לנו". אבל עד כמה הם כבר יכולים לכעוס על הרב עובדיה על דבריו על אודות הנשים המרוקאיות, אך בשל סגנונם הבוטה? מעבר לכך, טרם ניתנה תשובה מספקת לשאלה, למה זה כל כך נורא מבחינתם אם הרב עובדיה רוצה לאחד את כל המזרחים לאגרוף ברזל אחד, ובדרך דורש מהם לוותר על כמה מנהגים?
ועוד משהו. הסבתא המרוקאית הפרטית והאהובה שלי לא אחת לחשה לנו, הנכדים, עד כמה עצוב לה שהתחתנה בגיל 12 ושאינה יודעת קרוא וכתוב. אך ברגעים שלא נישקה אותנו, פיה לא פסק מלמלמל תפילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
