דוח וינוגרד של הכנסת: צה"ל לקה בעיוורון
ועדת החוץ והביטחון העדיפה לתקוף בחריפות את צה"ל, שנכשל לטענתה במלחמה, לקה בעיוורון ושיחק לידי חיזבאללה, ובחרה להתעלם מאחריות הדרג המדיני. חברי כנסת: "זה יכול להטעות"
- לקריאת הדוח המלא של ועדת חוץ וביטחון לחצו כאן
לאורך כל הדוח לא מוזכרים שמות - לא של ראש הממשלה אהוד אולמרט, לא של שרהביטחון בזמן המלחמה עמיר פרץ, וגם לא של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, ואין בו כל מסקנות או המלצות אישיות.
הממשלה והעומד בראשה יוצאים "נקיים" מהדוח, שבחר להתעלם לחלוטין מאחריותם לניהול המלחמה, פרט לפסקאות בודדות.
באחת מהן נכתב כי "הממשלה לא קבעה יעדים אסטרטגיים ברורים בעת ההחלטה על היציאה למבצע 'שכר הולם' ערב ה-12 ביולי 2006. עם זאת, בהופעתו בפני מליאת הכנסת ב-17 ביולי הצהיר ראש הממשלה כי הפעולה תימשך עד החזרת החיילים החטופים, הפסקת אש מוחלטת, פריסת צבא לבנון בכל דרום לבנון והוצאת החיזבאללה מהאזור, תוך מימוש החלטת האו"ם 1559".
הביקורת המרכזית כלפי הדרג הצבאי בדוח, המשתרע על פני כ-150 עמודים, נמתחת על כך שצה"ל התבסס במרבית ימי הלחימה על ניסיון לשתק את ירי החיזבאללה באמצעות "אש מנגד", כלומר הפצצות של חיל האוויר והפגזות ארטילריה, ולא ניסה להכריע את המערכה באמצעות פעולה קרקעית.
הדוח מאשים את הצבא בכך ש"לקה בעיוורון" משום ששיטת פעולתו במלחמה התאימה לאסטרטגיה של היריב ו"שיחקה לידי החיזבאללה". הוועדה גם מאשימה את צה"ל ב"קיבעון מחשבתי" וב"כישלון יסודי בקריאת מפת הקרב המתהווה". עוד נכתב בדברי הביקורת כי הצבא לקה ב"שיתוק
על פי הדוח, בשלבי המערכה הראשונים צה"ל הסתפק בטיהור והשמדת מוצבי החיזבאללה לאורך הגבול, פעולות שהתארכו למעשה עד סוף המלחמה. "הפשיטות המוגבלות לא כוונו אל עיקר המערך המבצעי של החיזבאללה ולא השפיעו עליו, וממילא לא הביאו לצמצום הירי הרקטי", נכתב בדוח.
עוד קובע הדוח כי גם ההישגים המבצעיים הנקודתיים, כמו הריגת לוחמי חיזבאללה ופגיעה במשגרים ובטילים ארוכי הטווח, לא יצרו את האפקט המצטבר והמקווה, אלא "שחקו את כוחו ודימויו של צה"ל לנוכח הירי הרקטי המתמשך".
הוועדה מציינת כי כבר בתחילת השלב השני של המלחמה, ב-19 ביולי, הורתה הממשלה לצה"ל להפסיק את ירי הטילים על יישובים ועל מטרות ישראליות ולהסיר איום זה מעליהם, אולם "הצבא לא בחר בדרך פעולה שתאפשר את דיכוי ירי הרקטות קצרות הטווח, וממילא לא עמד במשימה שהממשלה הטילה עליו".
לאור זאת, הלכה והתגבשה בצה"ל ההבנה כי יש צורך בהפסקת ירי הקטיושות על העורף וכי לשם כך יידרש מהלך קרקעי רחב. שלב זה, שהחל ב-27 ביולי ונמשך עד לסיום המלחמה, ב-14 באוגוסט, התאפיין, לדעת הועדה, ב"הססנות, חוסר החלטיות ואף ספקנות באשר ליכולתם של הכוחות הקרקעיים להשלים את המשימה בשטח דרום לבנון – הן ברמה המדינית והן ברמה הצבאית".
בדוח נכתב כי "בתחילת שלב זה התנגד ראש הממשלה למהלך קרקעי נרחב בדרום לבנון 'משום המחיר הלאומי בחיי אדם ושיבוש אורחות החיים הצפויים לעומת ההישג הצפוי במהלך קרקעי' ואולם, הירי הבלתי פוסק מלבנון הביא לבסוף, ב-7 באוגוסט, את ראש הממשלה להכרה כי רק היכולת להפסיקו היא המגדירה את הלחימה הזאת לתוצאה חיובית או שלילית, ועל כן נדרש צה"ל להיערך למבצע קרקעי רחב היקף, בכפוף לאילוצי לוח הזמנים המדיני, אולם רק שבועיים מאוחר יותר אימץ המטכ"ל את רעיון ההשתלטות על המרחב שמדרום לליטני במאמץ רב-אוגדתי".
ועדת חוץ וביטחון קובעת עוד כי הדחיות החוזרות ונשנות לגבי תחילת המהלך הקרקעי הרחב "התישו את כוחותינו ואת העורף ופגעו בגורם ההפתעה מול החיזבאללה". הדוח קובע במפורש כי נטרול הקטיושות לא יכול היה להתבצע רק מהאוויר וכי חוסר ההצלחה של חיל האוויר להתמודד עם מערך הקטיושות אינו מהווה כישלון של החיל, משום שמלכתחילה היה ברור שאין ביכולתו לעשות זאת.
"למרות כל זאת, וחרף התמשכות המלחמה למעלה מחודש והירי הבלתי פוסק על העורף, לא נערך מהלך יבשתי מקיף עד סופה. מלבד הפעולה להריסת תשתיות החיזבאללה בצמוד לגבול, בוצע אוסף של פעולות קרקעיות מקומיות, נטולות מחץ, צרות היקף, ללא תכלית משותפת ואף לא תמיד במטרה לצמצם את ירי הרקטות", קובע הדוח.
חברי הוועדה מציינים כי "ההתכתשות בבינת-ג'בל, שנבחרה כיעד חשוב עקב היותה 'סמל' של החיזבאללה, היא דוגמה מצערת לכך. למעשה שיטת ההפעלה של צה"ל לא הלמה מלכתחילה את הצורך המבצעי של דיכוי ירי הקטיושות. בהעדר דרך אחרת להפחתת הירי, הלחץ המדיני על ממשלת לבנון והפגיעה שספג חיזבאללה במערכיו האחרים התגלו כבלתי מועילים לעניין זה – הרי שמטרה זו נותרה ללא מענה במשך כל המלחמה. צה"ל נכשל בהשגת המטרה האופרטיבית המרכזית במלחמה".
בדוח נמתחת ביקורת גם על כך שרוב יחידות המילואים שהשתתפו במלחמת לבנון השנייה לא התאמנו בחמש השנים שקדמו למלחמה ולמרבית היחידות שפעלו בלבנון במלחמה לא היו תוכניות מבצעיות עדכניות ומלאות למתאר של עימות אם חיזבאללה, וממילא לא התאמנו עליהן.
לא כל חברי הוועדה תומכים במסקנות הדוח על הצורך בפעילות קרקעית נרחבת. חברי הכנסת סילבן שלום (ליכוד), דני יתום (עבודה), ויובל שטייניץ (ליכוד) גרסו כי "המהלך הקרקעי הרחב בימים האחרונים של המלחמה היה מיותר ולא הושג באמצעותו כל הישג".
לטענתם, גם אם יש צדק בדברי אלה הטוענים שהושגו שיפורים כלשהם בנוסח החלטת מועצת הביטחון, כתוצאה מהמהלך, הרי ששינויים אלה אינם משמעותיים. "ממילא לא היה בניסיון לשנות את החלטת מועצת הביטחון כדי להצדיק את המהלך הקרקעי בדרום לבנון, על הפצועים, ההרוגים והקשיים הצבאיים שהיו כרוכים בו", נכתב בדוח.
חברי הכנסת אפי איתם (האיחוד הלאומי-מפד"ל) וישראל חסון (ישראל ביתנו) הצטרפו להערה זו והוסיפו כי "המהלך אף הזיק לדימויה ההרתעתי של ישראל, לאור תוצאותיו הבלתי מספקות".
חברי הכנסת שלום, יתום ושטייניץ אף הסתייגו מההחלטה שלא להתייחס בדוח לאחריות הדרג המדיני וכתבו כי "על אף שהוועדה איננה מתמקדת בבחינת התנהלות הדרג המדיני, הרי שלא ניתן להציג דוח מלא בעניין הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה מבלי לבחון את הממשק שבין הדרג המדיני והדרג הצבאי, והלקחים הנובעים מהתנהלות הדרג המדיני, אשר השפיע באופן מהותי על התנהלות הדרג הצבאי העליון".
גם חברי הכנסת איתם וחסון תמכו בעמדה זו והסבירו כי "חוסר ההתמקדות בדרג המדיני עלול ליצור רושם שהאחריות לתוצאות המלחמה מונחת לפתחו של הדרג הצבאי באופן בלעדי, ולא כך הוא. הדרג המדיני והדרג הצבאי שלובים זה בזה ונושאים יחד באחריות לתוצאות המלחמה".
איתם וחסון מביעים את תקוותם כי סוגיית אחריותו של הדרג המדיני לניהול ולתוצאות המלחמה תיבחן על ידי ועדת הבדיקה הממשלתית אשר מונתה לעניין זה. השניים העירו גם לגבי הניסוחים של הוועדה בפרק בדוח שעוסק ב"הישגי המלחמה" וציינו כי הם אינם מקבלים את התיאור.
אז על מי בכל זאת מוטלת האחריות לכשלי המלחמה בדוח? על המטכ"ל ועל הדרגים הפיקודיים הבכירים, ובראשם פיקוד צפון. "העדר תוכנית התקפה מאושרת ועדכנית ופערים ניכרים בהכנת הכוחות, האמצעים והמפקדות, הם מחדל חמור של פיקוד הצפון ושל המטכ"ל", נכתב בדוח. "המחדל חמור במיוחד לנוכח העובדה שהתלקחות בזירת לבנון ומול החיזבאללה הייתה צפויה בסבירות גבוהה. לצערנו, מצב זה השתקף בבהירות בתפקוד הלקוי של הכוחות במלחמה, ובמיוחד באופן הפיקוד ברמות הגבוהות וניהול המערכה, אשר חסרו היגיון מבצעי מגובש וברור".
"רק הכרעה ברורה ומוחצת של ישראל מאפשרת לה לבסס את ההרתעה ולהעמיקה. בסיכומו של דבר, לא הצליחה ישראל להכריע אויב אשר מנה כמה אלפי לוחמים בלבד", מסכמת הוועדה.
אחד הפרקים בדוח מוקדש לסוגיית המודיעין. הוועדה מותחת ביקורת חריפה על כך שבתחילת המלחמה העלה צבא סוריה את רמת הכוננות והמוכנות שלו בחזית רמת הגולן לרמה גבוהה מאוד, אך צה"ל לא הגיב למצב זה כמתבקש באמצעות עיבוי הכוחות והפריסה ברמת הגולן, עקב הערכה מודיעינית כי אין בכוונת צבא סוריה לתקוף את ישראל.
מצב זה, קובעת הוועדה, היה "חמור ומסוכן", מאחר שטעות בהערכת המודיעין הייתה עלולה לדרדר את ישראל למצב קשה ביותר. הוועדה קובעת עוד כי מערך איסוף המודיעין של החיזבאללה נהנה מהדלפות ומחריגות בתדרוכים ובשיחות רקע שקיימה התקשורת עם בכירים ישראלים.
לצד הביקורת, נותנת ועדת החוץ והביטחון שורה של המלצות. בין היתר, קובעים חברי הוועדה כי יש לגבש מודל רב-שנתי מעודכן לפעילות חיילי המילואים באימונים ובפעילות מבצעית, בדגש על שמירת כשירות המילואים במלחמה, ולקבוע תקציב מינימלי קשיח ונהלי עבודה לצורך שמירת כשירות המערך ומוכנותו בהיבטי אימון, לרבות אימונים מלאים באש ובמסגרות גדולות.
לגבי הממשק בין חיל האוויר לזרוע היבשה, ממליצה הוועדה כי "זרוע האוויר לא תוכל להיות תחליף לכוחות יבשה במשימות של כיבוש והשתלטות על שטח והכרעת האויב בשטחו. על כן, מוטב לחזור ולמקד את מפקדת זרוע היבשה בתחומי עיסוק מוגדרים הקשורים בבניין הכוח היבשה בלבד. הפעלת הכוח ביבשה תהיה נתונה לשליטתו המלאה והישירה של המטכ"ל".
בנוסף לכך, ממליצה הוועדה להשלים את סלילת כביש 6 מהגליל העליון ועד הנגב, דבר שיאפשר העברת ציוד וכוחות במהירות בין כל חלקי הארץ, להסיר את התוכנית לקיצור שירות החובה מעל הפרק ולקיים סדר כוחות המספיק להתמודדות רציפה ומלאה עם הסיכונים השונים בכל החזיתות.
"אי אפשר להשיג שינוי אסטרטגי מבלי להעביר את שדה המערכה לשטח האויב", קובעים חברי הוועדה. "יש לפעול למניעת פגיעה מתמשכת בעורף הישראלי, יש להאיץ את פיתוח יכולות ההגנה האקטיבית מפני רקטות וטילים, המסתמנים כאמצעי תקיפה מרכזי במערכי אויבינו".
נא להמתין לטעינת התגובות
