לא סופרים אותן
עו"ד בת שבע שרמן, טוענת רבנית:"בתי הדין סוגרים תיקי עגונות ומסורבות ומכווצים את הסטטיסטיקה". בתי הדין : "אנחנו עושים הכל לאתר בעלים סרבנים"
לשאלת היקף התופעה מקום צנוע בהרבה מאשר המקום שבית הדין מבקש לתת, שהרי אף אם מדובר במספר מועט של מקרים, ולא כך הדבר, התופעה כל כך חמורה מבחינת השלכותיה, והתנהלות בית הדין בעניין העגונות ומסורבות הגט כל כך רחוקה ממינהל תקין ומדיון החותר להשגת אמת ועשיית דין צדק עד כי אף אם היה מדובר במקרה אחד בלבד – הייתה על בית הדין הרבני חובה מוסרית ובוודאי חובה דתית לפתרון הבעיה.
אך גם אם נתייחס לעגונות כמספרים סטטיסטייים, האמת היא שבית הדין הרבני מצמצם את היקפי התופעה, הגדרותיו צרות מידי ולא מדויקות והמונחים בהם הוא בוחר להשתמש אינם מסגירים את האמת, בקצרה, המספרים מוטים.
דרך אחת להטיית המספרים, היא לסגור את תיק תביעת האשה לחיוב הבעל גט, מבלי להביא העניין לכדי סיום. לאחרונה נכחנו בתופעה חדשה בבית הדין הרבני – סגירת תיקים באופן חד צדדי על ידי בית הדין ללא קבלת תגובת הצדדים לעניין. כך, נשים אשר תיקן מתנהל לאורך שנים בבית הדין הרבני נסגר ללא גט, הן נותרות בעגינותן– ובית הדין יכול לצאת בתוצאות סקר חדש, בהן נשים אלו אינן נכללות.
כך למשל ארע בלפחות שלושה מקרים שונים המטופלים כעת ב"יד לאשה", לצורך הגנה על פרטיותן שונו שמות הנשים.
במקרה הקשה הבא, סיכם ביה"ד את החלטתו כך:
"להעביר את התיק לארכיב. נעשו הרבה נסיונות לשכנע את הבעל,...והבעל עודנו עומד במריו, ונקלענו למבוי סתום. השם יתברך ירחם על האשה, ויכניע את ליבו הערל של הבעל חסר הלב."
יעל – עגונה זה 12 שנה, שבעלה חי באפגניסטן, נישאה בטורקמניסטן נישואי רמאות לאדם שהסתיר ממנה כי הוא מבוגר ממנה ב-15 שנה, התייחס אליה עליה בגסות, נעלם לתקופות ארוכות ולאחר 3 שנות נישואין בלבד נטש אותה לחלוטין. כשהתברר ל"יד לאשה" כי אחד מעדי הקידושין הוא אחיו של הבעל, פנינו לבית הדין בבקשה לביטול הנישואין.
ביה"ד האזורי קבע כי "...לדון בביטול הקידושין היא אחריות כבדה וקשה לי לשאת בזאת. אני מציע להעביר את הטיפול לכב' נשיא ביה"ד הגדול שליט"א". נשיא ביה"ד הגדול – הר' עמאר העביר את האחריות לביה"ד האזורי לעגונות בירושלים אשר הציע לשלוח שליח ביה"ד לבעל, דרך שגרירות ארה"ב, הנסיון כשל – כאשר נוצר קשר עם הבעל הוא דרש עשרות
במקרה של נויה, שתביעתה לגירושין מתנהלת זה מעל ל- 4 שנים, קבע בית הדין לאחר 3 שנות התדיינות כי הבעל חייב לתת גט, זאת בשל עילות גירושין רבות, ביניהם: שכרות, שימוש בסמים, אלימות, פירוד של מעל ל- 8 שנים ומרידה הדדית. בשל עמידת הבעל בסירובו לתת גט קבע בית הדין, כי יש לכפות את הבעל במאסר.
לפני כחצי שנה שב והבהיר בית הדין בפסק דין כי על המשטרה לאסור את הבעל לשלושה חודשים, בשל סרבנותו, מאסר שיבוטל אם יתן הבעל גט. בעוד נויה ממתינה כי משטרת ישראל תמלא אחר פסק הדין ותאסור את בעלה סרבן הגט, קיבלה נויה שלא היתה מיוצגת באותה עת פסק דין, ובו הודעה בזו הלשון: "ניתן פסק דין סופי, ויש לסגור את התיק מהעדר פעילות". כך תוכל מערכת בתי הדין הרבניים להתנער ממקרה נוסף של מסורבת גט".
המקרה האחרון, הוא מקרה של פנינה, תיקה היה מטופל על ידי הנהלת בתי הדין בנסיון לרצות את דרישותיו הסחטניות של הבעל למשך שנתיים, ועל-כן בתקופה זו נעדרה בו כמעט כל פעילות. פנינה פרודה מבעלה זה 17 שנה, ניהלה את תביעתה לגירושין זה 14 שנה בבית הדין.
לאורך כל שנות הדיונים סירב בעלה לגרשה, כשהוא מעלה דרישות שונות כתנאי למתן גט, בית הדין לא דן בתביעתה של פנינה, אלא הורה לצדדים להגיע להסכם בניהם. לפני כשנתיים – לאחר תריסר שנות התדיינות, הגיעו הצדדים להסכם גירושין – בו ויתרה פנינה על כל זכות תביעה כנגד בעלה. בעלה של פנינה הוסיף ודרש כי חובו לביטוח לאומי יבוטל אף הוא כתנאי לגט. בית הדין אישר את ההסכם והפנה את הטיפול בדרישת הבעל לביטול חוב הבעל בביטוח הלאומי לנציג הנהלת בתי הדין.
הטיפול בביטול החוב התעכב ולפני כחצי שנה פנתה פנינה בבקשה לסידור גט כשהיא מגובה במכתבו של אחי הבעל, שניסה לגשר בין הצדדים, המציין כי "עת רצון כעת" והבעל מוכן לתת גט ללא תנאי. הצדדים היו מוכנים, אך בית הדין לא היה מוכן. בית הדין פסק שיש להבהיר לבעל כי אין כל אפשרות לביטול חוב הביטוח הלאומי לאחר הגט, וכי רק "אם הבעל יחתום על ויתור על הדרישה לביטול החוב" [– ההדגשה במקור], יקבע מועד לסידור גט. לבסוף, לאחר שנתיים בהן טיפלה הנהלת בית הדין הרבני בדרישת הבעל למחיקת חובו – נדחתה הבקשה על ידי המוסד לביטוח לאומי. פנינה שבה וביקשה כי בית הדין ידון בתביעתה לחייב הבעל בגט – בדיון בתיק הגירושין המתנהל זה 14 שנה, קבע בית הדין: "תיק הגירושין סגור, ביה"ד מציע לאשה לפתוח תיק תביעת גירושין".
נראה כי במלחמת המספרים הכל מותר, בית הדין סוגר תיקים ללא כל הצדקה, הנשים נותרות בעגינותן ובית הדין רוחץ בנקיון כפיו ואומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה וענינו לא ראו".
בניגוד לעמדה המושמעת במאמר, הנהלת בתי הדין הרבניים משקיעה משאבים רבים לאיתור בעלים שעקבותיהם נעלמו בארץ או בחו"ל ומעגנים את נשותיהם. כל מקרה ומקרה מטופל באופן אישי, אם באמצעות מינוי חוקר פרטי במימון מדינת ישראל לצורך איתו מקום מגוריו של הבעל, ואם על ידי שליח, נציג הנהלת בתי הדין הרבניים אל הבעל על מנת לשכנע אותו לתת לאשתו גט".
"לדוגמא בשנת 2007 הצליחה הנהלת בתי הדין הרבניים לסייע ל-110 נשים עגונות ומסורבות גט שבעליהן נמצאים בחו"ל במדינות חבר העמים, אירופה וארה"ב והתירה אותן מעגינותן".
"ממחקר שנערך על ידי הנהלת בתי הדין הרבניים בסוף שנת 2006, עולה כי בישראל ישנן כ-180 מסורבות גט ועגונות ומנגד ישנם כ-190 מסורבי גט".
"הנהלת בתי הדין מגנה את תופעת סרבנות הגט ומקווה שבני הזוג יסיימו את הליך הגירושין במהירות האפשרית מבלי לגרום נזק לעצמם לילדיהם ולסביבתם הקרובה".
נא להמתין לטעינת התגובות
