בשם הבן
נחמן זולדן, הקבלן שהקים את מרבית ההתנחלויות ושכל לפני מספר חודשים את בנו עידו בפיגוע, עסוק בימים אלה במה שהוא רואה כצוואה הגדולה ביותר של בנו: בנייה יהודית במזרח י-ם
גם לנחמן זולדן יש ילדים. "שישה", הוא מספר, "כולל עידודי". זולדן (59) הוא מי שמוכר גם כ"בונה ההתנחלויות", בעל חברת הבנייה קדומים 3000, שבונה בראס אל-עמוד, בקדומים, בקרני שומרון, בעלי, בקריית ארבע, בהר ברכה, באלון מורה ובמקומות רבים אחרים ביש"ע. "רק ביש"ע", הוא מדגיש.
בחוץ כולם חיכו לסערה הגדולה, אבל אתמול ישב זולדן בקרוואן שלו באתר הבנייה, החלונות היו פתוחים, ורוח קרה נשבה פנימה. הוא הביט בפרויקט החדש-ישן שלו וראה בו את הצוואה שהוריש לו בנו, עידודי.
קולו נשבר כבר בתחילת השיחה. "אני לא יודע מה קורה לי", הוא מודה, "אני דווקא לא אחד כזה שבוכה. שנייה, אני אתגבר על זה", הוא אומר ומנסה למחות את דמעותיו. לא קל לו לדבר. הוא מביט בתמונה של בנו מעל חוברת ההנצחה שהמשפחה הכינה, ומעביר את אצבעו מעל דמותו המחייכת של עידו, בנו הרביעי. הוא היה בן 29 בנובמבר האחרון, אב לשניים, כאשר נרצח על ידי שלושה פלשתינים כשהיה בדרכו הביתה בשעת לילה מאוחרת, סמוך להתנחלות קדומים שבשומרון.
הרוצחים היו צעירים בני 22 שנלכדו לאחר מכן, והודו שהם שוטרי הרשות הפלשתינית. בתמונה שלנגד עיניו רואה זולדן את עידו באתר בנייה, חיוך גדול על שפתיו, והוא לובש חולצה כחולה ומאובקת. "הוא קרא לזה בגדי המלכות שלו, את מבינה? בגדי העבודה היו הבגדים היחידים שהוא לבש.
הוא באמת היה משהו מיוחד. בגיל 16 הוא קיבל פרס מנשיא ישראל דאז עזר ויצמן, בסך 1,000 שקלים , בזכות העבודה שלו עם ילדים אתיופים בתנועת הנוער בני עקיבא. אז מה הוא עשה בכסף הזה? הוא אסף עוד 1,000 שקל ולקח את כל הילדים לטיול בנגב. כזה ילד הוא היה, בלי פשרות. הכל הוא עשה באופן מוחלט, עד הסוף".
בסך הכל שלושה חודשים עברו מאז נרצח עידו, וזולדן דווקא מעלה הילוך. פרויקט הבנייה שלו, העומד בעין סערה ציבורית ובלב שכונה ערבית הומה במזרח ירושלים, יצא לדרך לאחרונה. היסודות כבר הונחו ו-60 יחידות דיור יוצעו למכירה בקרוב. הפעם זה ממש לא יהיה במחיר מציאה. המבנה מוקם בסמיכות לפרויקט שכבר קיים, ובו 51 יחידות דיור המאוכלסות במשפחות צעירות, דבר שכמובן יעמיק עד מאוד את האחיזה היהודית בשטח.
אופי הפרויקט שעתיד להסתיים בעוד יותר משנתיים, עתיד להיות יוקרתי במיוחד ויציע בין היתר דירות פנטהאוז עם נוף מרהיב וקרוב במיוחד של הר הבית. המרחק הוא מרחק נגיעה, ממש אפשר להסתנוור מקרני השמש שנשברות על כיפת הזהב. בשבת המשפחות אינן הולכות לבית הכנסת, אלא ישר לכותל המערבי, ברגל. "אנחנו בונים כאן פרויקט יוקרה. יגורו כאן משפחות שירצו איכות חיים ונוף מדהים של הר הבית וירושלים. ודאי שיש פה אידיאולוגיה, אבל אידיאולוגיה עם כסף", הוא מסביר.
אבל אידיאולוגיה נוספת מנחה כעת את זולדן, זאת שהותיר לו בנו ועליה הוא מקפיד כעת באדיקות, על אף שהיא עולה לו בלא מעט משאבים כספיים. באתר הבנייה שלו אמנם שותים "קפה שחור של ערבים", אבל כל העובדים, ללא יוצא מן הכלל, הם יהודים. "עידו האמין רק בעבודה עברית", הוא מספר. "אפילו אני בהתחלה לא יכולתי להעסיק אותו, כי הוא לא הסכים לעבוד אצלי. אמרתי לו,'אתה גדול עליי'. הוא אהב לעבוד בידיים, האמין שזה פאר היצירה, לבנות את הארץ. איזה בן יש לי". הוא
הוא נזכר איך הפתיע עידו את כולם לאחר לימודיו בישיבה הגבוהה בבית אל, שבסיומם התעקש להתגייס לצבא בגיל 22 ולא במסגרת "הסדר", אלא לסיירת עורב של חטיבת גולני. "הוא אמר לי, אבא, הכל זה חלק מהתוכנית. אצלו במחלקה לא קיללו ולא תלו תמונות של בחורות מתוך כבוד אליו, הוא לא היה צריך לבקש. אחר כך הוא התחתן עם אשתו תהילה, המשיך לקצונה, ובסוף השתחרר. כולם העריצו אותו, עד הסוף. אחר כך הוא חבר לגרעין של מתנגדי פינוי חומש. היו צריכים לשבור את הציפורניים כדי לגרש אותו משם, הוא בחור חזק".
זולדן תמיד אהב את הרעיון של עבודה עברית "אמיתית", אך לא יישם אותו. עד שיום אחד הראה לו עידו כיצד הדבר ניתן לביצוע, באמצעות שיטות בנייה מעט שונות, ואז החל במה שהפועלים היום קוראים לו "המהפך". "אני והפועלים, אנחנו אחים", אומר זולדן, "אנחנו מדברים, חולקים ארוחות, ואני מכיר את המשפחות שלהם. את מה שאני משקיע עכשיו, בתוספת תשלום לפועלים יהודים, אני חוסך אחר כך בעבודה ערבית גרועה שאני צריך לתקן".
אליאב פרידמן, חייל משוחרר בן 23 ממעלה אדומים, פועל בניין באתר, אוהב את העבודה בידיים, ואילו חברו לעבודה יוסף ניר, בן 24 מירושלים, חושב שזו הדרך היחידה לשקם את הארץ. בכל מקרה, לשניהם אין ספק בנוגע לזכותו של הפרויקט להיבנות. "זו האדמה שלנו, אנחנו צריכים לקבוע עובדות בשטח. ממש לא מפחיד לעבוד כאן", אומר פרידמן, "הערבים סתם פחדנים ולא נחמדים, הם אפילו לא עוצרים לי טרמפ".
ומה התושבים הערבים חושבים על פרויקט היוקרה שיקום להם בלב השכונה? זולדן מדבר על יחסי שכנות מצוינים. "הם מודים לנו שבאנו, מחירי הדירות שלהם עולים, ואנחנו משפצים את המדרכות. האנשים פה לא חיים בפחד, ואין שום בעיות. אם כבר, הם שונאים את הרשות הפלשתינית, לא אותנו".
מחמוד , בן 30, דווקא מרוצה פחות מהקמתה של שכונה שתחסום את הנוף, אך גם מדבר על יחסי שכנות סבירים. "אנחנו לא רבים איתם. אני אומר שלום-שלום, אבל אני לא שותה איתם קפה". לדבריו , לאחר שנמכר בניין משטרת ש"י הניצב בסמוך וגם הוא עתיד להפוך לבניין מגורים, תיחסם הדרך לשכונה על ידי היהודים במקום, והעסקים הקטנים כמו המכולת והמסגרייה ייסגרו.
דירות פנטהאוז ודופלקסים על רקע השכונות הצפופות של מזרח ירושלים נראה להרבה מאוד אנשים כנטע זר ולא שייך. המחלוקת החלה לפני יותר מעשור. על האדמה ששימשה כבית קברות ליהודים לפני יותר מ-100 ונמכרה לאיש העסקים ארווין מוסקוביץ' כבר אין ויכוחים, אבל הבנייה שם בלב אוכלוסייה הומה, צורמת להרבה מאוד אנשים.
"אין פה שום מחלוקת. זאת אדמה של יהודים, יש לנו זכויות עליה, ואם נצטרך עוד אדמות תמיד נוכל לקנות, זאת לא בעיה", אומר זולדן כשהוא משקיף על הנוף מהגג של הבניין הבנוי. למטה הוא רואה את שטח הבנייה שבו יקום הפרויקט העתידי. הוא מהורהר. "אני מתנחם בבנייה של ארץ ישראל. אני רוצה להיות עסוק בזה כמה שיותר".
מחר הוא יקבל פרס הוקרה על מפעל חיים מכנס ירושלים, האלטרנטיבה הימנית לכנס הרצליה. "כן, זה כבוד גדול. אבל אם עידודי היה שומע את זה, הוא היה אומר תפסיקו עם הדיבורים ולכו לעבוד. אני ניסיתי לעשות תמיד את מה שחשוב בשביל ארץ ישראל.
מי שמתנגד לבנייה במזרח ירושלים לא מבין שהם רוצים את הכל. מתי כבר תבינו שהם מדברים על כל החבילה? הכל זה שלבים. בהתחלה גוש קטיף, אחר כך ירושלים, אחר כך כפר סבא. אם כבר, אני חושב שתושבי תל אביב וחיפה הם ההוזים האמיתיים. הם לא יודעים מה סדר העדיפויות הנכון, כנראה הם עסוקים בדברים אחרים". את פעילי עמותת שלום עכשיו המתנגדים בעקביות ומפגינים בשכונה, הוא מגדיר "יהודים טועים", ומסביר כי אינו רואה בהם אויבים.
יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, אמר אתמול בתגובה לדברים: "ההיגיון שלנו ברור מאוד, בלי פשרה בירושלים לא יהיה הסכם ולא יהיה פתרון של שתי מדינות לשני עמים. אנחנו חושבים שבמקומות שבהם יש מחלוקת מדינית על העתיד שלהם, התערבות של אנשים בעלי דעות ימניות קיצוניות בתהליך קבלת ההחלטות מזיקה, ותהיה בכייה לדורות. הטענות שלי הן בעיקר לממשלה שנותנת להם את החופש לבנות במקומות בעייתיים. יש גם קרקעות יהודיות בירדן ובסוריה, ואני לא מתאר לי שהם רוצים לבנות שם פרויקטים. מי שישלם את המחיר של הסכסוך שיתפוצץ בעקבות זה, יהיה אנחנו. בנייה במזרח ירושלים יכולה להצית אש".
זולדן בונה ויוזם עוד ועוד פרויקטים בהתנחלויות כבר שנים. השמות שהוא מעניק למקומות הם כמעט תמיד שמות הנצחה. הפעם המכללה למנהיגות יהודית שהוא בנה בקדומים, תיקרא על שם בנו. "תמיד חשבתי שאולי זה יכול לקרות לי, או לאחד מהבנים שלי. זה אחד הסיכונים שאנחנו לוקחים. ישראל היא מקום מסוכן, תמיד ידעתי את זה", הוא אומר.
"זה המחיר שאני צריך לשלם", הוא אומר, "ודאי שזה קשה לי מאוד. הכאב שלי עצום. אבל מה שמכאיב לי יותר הוא ההתנהגות של השלטון. זה מפני שיש לנו מנהיגות של פולנים. תמיד אומרים שקשה יותר להוציא את הגלות מהיהודים מאת היהודים מהגלות. ביום שבו הוא נרצח (ערב ועידת אנאפוליס, ל"ש) נתנו להם רובים, אחר כך רצו לתת להם שריוניות. הכל הפקר, אף אחד לא עוצר לחשוב. אני בכל אופן יודע שעידודי דאג יותר לעם ישראל, הוא לא פחד למות".
נא להמתין לטעינת התגובות
