פלשתין מתה
בן-דרור ימיני מאמין במדינה פלשתינית אבל לא בסיכוייה להתממש
רצינו בפתרון הזה, למרות העובדה שאף פעם לא היה עם פלשתיני, ולא מדינה פלשתינית. רצינו להכיר בקיומו של עם פלשתיני, לא משום שהיה דבר כזה, אלא משום שהיה נדמה לנו שזה מה שהם רוצים. ואם זה מה שקבוצת בני אדם רוצה-פלשתינים כמו יהודים - זכותה להגדיר את עצמה.
אלא שהם אינם רוצים. בימים אלה אנחנו חוזים בפרפוריה של התנועה הלאומית הפלשתינית. כן, יש להם עדיין דגל וכמה מוסדות שמתחזים לזרועות שלטון, ואפילו טיוטת חוקה. אבל האפיזודה ההיסטורית הזאת הגיעה לסוף דרכה.
אין כאן שום בשורה טובה לישראל. להפך. כבר עשרות שנים העולם הערבי והמוסלמי מיטלטל בין שני זרמים: הלאומי והאיסלאמי. פה ושם הם נפגשים. בדרך כלל מתנגשים. מה שקורה לעולם הערבי ולמוסלמים קורה גם לפלשתינים. הם נעים מהקוטב הלאומי לקוטב האיסלאמי. המאבק בין הזרמים מתחולל באלפי פרסומים, ספרים, עיתונים וכתבי עת. אבל זה כלום. המאבק העיקרי מתחולל בשטח. הוא גובה מחיר דמים.
צריך להזכיר נשכחות: נפגעי הזרם האיסלאמי אינם כופרים מהמערב. גם לא ישראלים או יהודים. הם מוסלמים. מספר הקורבנות בפיגועי התופת בארצות-הברית, במדריד, בלונדון, בבאלי ובעוד פיגועים מהסוג הזה, כולל כל נרצחי הפיגועים בישראל ובעולם, מגיע לאלפים בודדים. פחות מאחוז אחד ממספר הקורבנות באלג'יריה, בסודן או באפגניסטן. הרבה פחות. המוסלמים הורגים כמעט רק מוסלמים. הזרם האיסלאמי שואף לאיחוד האומה האיסלאמית ולחליפות. אין לו עניין רציני בשאיפות לאומיות פרטיקולריות. אם בכלל, אז רק כשלב ביניים.
נכון שבמדינות רבות במזרח התיכון הזרם האיסלאמי משתתף בבחירות לאומיות. אבל זה בערך כמו שתנועת בל"ד משתתפת בבחירות לכנסת ישראל. זה לא נובע מתמיכה או מהכרה. זה נובע מאינטרסים כפולים: גם טובות הנאה וגם חתירה להריסה מבפנים.
קשה לציין את נקודת המפנה. מדובר בתהליך. הפלשתינים הם חלק קטן, גם אם רעשני, מגל הרבה יותר גדול. אין לגל הזה קשר לציונות או לישראל או לדיכוי או לכיבוש, כמו שיטענו חוגים מסוימים, לא רק אנטי-ציוניים. לתנועה הזאת יש שורשים אידיאולוגיים חזקים במצרים, בהודו, בפקיסטן, באפגניסטן, בסודן.
בשלביה הראשונים ישראל לא היתה קיימת והמילה "ציונות" לא היתה על המפה. ניצחונה של מפלגת "חזית הישועה האיסלאמית" (FIS) בבחירות באלג'יריה, או עלייתם לשלטון בסודן (בראשות ד"ר חסן אל-תוראבי), לא היתה קשורה לישראל. היא כן היתה קשורה לזרם הסלפי ולענפיו השונים, כמו הזרם הווהאבי (סעודיה), " האחים המוסלמים" או הדאובנדי (הודו ופקיסטן). גם עליית חומייני לשלטון לא היתה קשורה לציונות.
האיסלאם הרדיקלי, על זרמיו, התפשט כמו סרטן, היסטורית וגיאוגרפית. חבריו ניסו לחסל כל שלטון בכל מדינה שבה פעלו. הם ניסו לרצוח את נאצר לאחר שהתיר להם לפעול בגלוי, ואת סאדאת הם גם הצליחו. גם את אסד האב הם ניסו לרצוח. הוא נקם בהם ללא רחמים. בשנת 1982 ביצע בהם טבח המוני בעיר אל-חמה שבסוריה.
בפלשתין הם הצליחו הרבה יותר. דמוקרטיה, גם קטנה, גם מקרטעת,
גם בבריטניה הם היו זוכים בבחירות בקרב המוסלמים. 37 אחוז מהצעירים רוצים להשליט את חוק השריעה על כל בריטניה. 86 אחוז (גברים ונשים) רוצים את הנשים רק עם רעלות. זה קורה משום שב-48 אחוז מהמסגדים שולט הזרם הדאובנדי שהוא האח התאום של "האחים המוסלמים". ושם , כידוע, אין פת"ח ואין כיבוש ואין התנחלויות.
אלא אם כן "התנחלות" היא כל מקום שבו מצויים הכופרים. וזו בדיוק הנקודה. לונדון ורומא, גם אם תושביהן מצויים בהכחשה, הן "התנחלויות". בדיוק כמו תל-אביב וחיפה.
תנועת החמאס מגדירה את עצמה כ"זרוע של תנועת האחים המוסלמים". זה בסך הכל סניף מקומי. פלשתיני. אמנת החמאס ברורה מאוד בנוגע למדינה הפלשתינית: "אש"ף אימץ את רעיון המדינה החילונית. . . אולם הרעיון החילוני מנוגד לחלוטין לרעיון הדתי". והמטרה הנכונה היא: "כינונה של מדינת האיסלאם". אין באמנה מילה אחת על מדינה פלשתינית.
ובעצם, גם ערפאת, שהיה ראש התנועה החילונית אש"ף, לא התלהב מרעיון המדינה הפלשתינית. הוא עשה הכל, אבל הכל, כדי לטרפד את הפתרון הזה. ייתכן שהוא רצה מדינה. אבל הוא בוודאי לא רצה אותה לצד ישראל. קלינטון הגיש לערפאת מדינה פלשתינית על מגש של כסף. ערפאת אמר לא.
את העימות הנוכחי עם החמאס צריך לראות בהקשר ההיסטורי הנכון. החמאס אינו פועל למען נסיגה ישראלית. הרי אין לאן לסגת שם. וגם לא נגד הסגר. הרי הסגר הוא פועל יוצא של קסאמים. אנחנו עסוקים באלף ואחת פרשנויות להתנהגות החמאס, ורק דבר אחד שכחנו: החמאס פועל בדיוק לפי אמנת החמאס. הוא אינו משקר ואינו מסתיר.
החמאס יגרום לכך ששום הסדר לא ייצא לפועל. וגם אם נניח, בדוחק, שמשהו יתקדם בין אולמרט לאבו-מאזן, יופיע החמאס כדי להכשיל. הוא יגרום לכך שנהרוג מאות פלשתינים, העולם הערבי יתמלא בהפגנות, ואבו-מאזן יודיע על השעיית השיחות. ואם לא החמאס, אז החיזבאללה.
מדינה פלשתינית היא אינטרס ישראלי. וכמובן גם אינטרס פלשתיני. אלא שרבים מהפלשתינים חושבים אחרת. למעשה, תמיד הם עשו הכל, אבל הכל, כדי לפגוע בעצמם. במובן הזה, החמאס רק ממשיך את הסרבנות לוועדת פיל ולהחלטת החלוקה.
מדינה פלשתינית זה חינוך ותעשייה ומשק וכלכלה ומערכת ביוב ושירותי דואר. מדינה פלשתינית זו אחריות עצמית. זה בדיוק מה שההנהגה האיסלאמית אינה רוצה. משום שמדינת ישראל יכולה להכות מכה אדירה את סוריה, את מרכזי התשתית שלה, את הכלכלה שלה. אבל היא מתקשה, מתקשה מאוד, להכות גופי אידיאולוגיה, כמו החמאס או החיזבאללה, שפועלים מתוך בתי מגורים וגני ילדים. וזו בדיוק הסיבה שאין בעזה שלטון שנושא באחריות וגם לא יהיה.
יש מדינות בודדות שקרובות למודל האיסלאמי. מדינות מטורפות. האחת, סודן הערבית, מבצעת ג'נוסייד בסודנים השחורים. גם הם מוסלמים. האחרת, איראן, מכריזה על כך שהיא רוצה לבצע ג'נוסייד. ויש גם את סעודיה, אחת המדינות החשוכות ביותר בעולם. הסיבה היחידה שהמדינה הזו ממשיכה לתפקד היא הנפט. ללא נפט, תהפוך סעודיה לסומליה.
כך שגם אם אנשי החמאס נתפסים כישרים יותר בעיני בני עמם, אין כאן כל בשורה לפלשתינים. הם לא יהפכו לסעודיה. הם יהפכו לסומליה. בסומליה, אגב, המצב הרבה יותר גרוע. ושם אין כיבוש. שם יש רק מלחמת שבטים וזרמים ומוסלמים במוסלמים. הם עוד יתגעגעו למושחתים של אש"ף והפת"ח.
עכשיו כדאי להביט שוב בעימותים של השנים האחרונות. בשניהם הרקע הוא דתי. לא לאומי. בצפון זה עימות מול החיזבאללה. לא מדינה, אלא תנועה שיעית פונדמנטליסטית. בדרום זה עימות מול החמאס. לא מדינה, אלא סניף של "האחים המוסלמים". בשני המקרים מדובר בזרועות של איראן. שתי התנועות, השיעית והסונית, מאוחדות רק בדבר אחד: הן מתנגדות להקמת מדינה פלשתינית.
אפשר כמובן לשאול, ומה עם היוזמה הערבית? שאלה טובה. אבל כאשר אל-ג'זירה הופכת לתחנת בית של החמאס, כאשר סעודיה היא הגורם המממן העיקרי של המדרסות הרדיקליות, בעולם המערבי והערבי, כאשר האיסלאם הקיצוני מתפשט במדינות ערב כפי שהוא מתפשט במערב, ישראל צריכה לומר כן לכל יוזמה. תמיד לומר כן. החמאס והחיזבאללה כבר ידאגו להכשלה.
זה ייקח זמן עד שהמערב יבין שישראל היא רק תירוץ. זה ייקח זמן עד שהמערב יבין שמי שרוצה לחסל את ישראל רוצה גם את לונדון, פריז ורומא, שמדובר במאבק הרבה יותר גדול. כדי שזה לא יקרה מאוחר מדי, ישראל צריכה להמשיך לומר כן. כן ללא הפסקה. כן שלא ייצא ממנו דבר. בוודאי לא מדינה פלשתינית. בסוף גם המערב יבין. אינשאללה.
נא להמתין לטעינת התגובות
