סרן דוד ירה במחבל ודיווח למג"ד: הרגתי אותו
שניות אחרי שירה וחיסל את המחבל ב"מרכז הרב", התקשר סרן דוד שפירא למפקדו: "המג"ד, סיימתי היתקלות", דיווח. מפקדיו של הקצין שהפך לגיבור ימליצו להעניק לו ציון לשבח על תפקודו
"הוא לא רצה להתערבב", סיפר אתמול סגן-אלוף יקי, מפקד גדוד הצנחנים 890 שבו משרת שפירא. סגן-אלוף יקי מכיר את שפירא מאז התגייס, באוגוסט 97'. "הוא לקח את האירוע קשה", סיפר סא"ל יקי. "כאב לו. בסופו של דבר מראות קשים. הוא רץ. הוא חיפש את המחבל. זהו. אחרי שהרג אותו, הוא ראה אותו עם אפוד, מחסניות, עם נשק בצולבת".
ביום חמישי בערב, שניות אחדות אחרי שהרג את המחבל, התקשר שפירא לסא"ל יקי. "המג"ד", אמר לו שפירא, "סיימתי עכשיו היתקלות. הרגתי את המחבל. אני בסריקות. אדבר איתך עוד מעט". "לא הבנתי יותר מדי", שחזר אתמול סא"ל יקי. "קלטתי שזה האירוע של הישיבה, כי ראיתי בטלוויזיה שזה ליד הבית שלו. לא יותר. אנחנו בגדוד מקפידים לאמן את הלוחמים לבצע ירי אחרי מאמץ. זה דבר לא פשוט. שפירא אמר לי: 'המג"ד, אתה רואה, פגעתי במחבל בירי אחרי מאמץ, ובעמידה'".
אחר כך, כשהיה שוב בבית, התקשר שפירא למג"ד וסיפר לו את שעבר עליו. "הוא שמע יריות. בהתחלה הוא חשב שאלה פיצוצים של פורים", אומר יקי. "מהר מאד קלט בשמיעה החדה שלו שאלה יריות. הוא לקח את הנשק מהארון ורץ החוצה. זאת סיטואציה קשה. יש לו שני ילדים קטנים, בני שנתיים וארבע וחצי, אישה בהיריון מתקדם. אחד הילדים נרדם בדיוק, השני עוד היה ער. הוא פשוט לקח את הנשק ויצא".
"כשהגיע לישיבה, הוא פגש שוטרים בכניסה", מוסיף סא"ל יקי לספר. "הם אמרו לו: 'לאן אתה הולך, בלי (אפוד) קרמי, בלי מיגון'. שפירא אמר לשוטרים: 'עופו מפה. איזה קרמי, איזה מיגון'. הוא רץ פנימה, לחפש את האירוע. הוא הבין שזה בספרייה. הוא מכיר את המקום, אז הוא ידע לאן ללכת. הוא עשה למחבל איגוף, נכנס לזיג, דלת, פינה שממנה הוא יכול היה לראות אותו, וירה בו בעמידה. 16 כדורים. אחרי שהוא סיים את העניין הוא לקח את אנשי המשטרה והסתובב איתם. הם סרקו את המקום יחד".
כשנשאל המג"ד יקי אם סרן שפירא סיפר לו מה עבר לו בראש באותם
"המחבל היה כשיר לירי", הוסיף המג"ד. "פשוט לא היה לו יותר במי לירות. אנשים נכנסו לחדרים וסגרו אותם עם שולחנות, או קפצו מהחלונות החוצה. שפירא הבין - מרגע ששמע את היריות ועד שהאירוע נגמר - שהוא בא לחפש את המחבל. לא היה לו זמן לחשוב. היה לו ברור שהוא יכול למות, בטח. אבל הוא נכנס פנימה. הוא השאיר את אשתו והילדים בבית, ורץ לתוך האירוע. לתפוס את המחבל".
ביום חמישי יצא לסידורים שקשורים לגדוד. הוא היה אמור להישאר שבת, אבל בסופו של דבר הוחלט שייצא הביתה. בערב, כשהתחיל האירוע, סיים בדיוק לקלח את הילדים. אחד מהם כבר נרדם. "דיברתי עם הודיה אשתו", סיפר סא"ל יקי. "היא אמרה שיתקשר אלי כשיסיים לקלח אותם. כשחזר אליי כבר סיפר לי שהרג את המחבל. הוא גם עדכן את אשתו. היא היתה בהתחלה בחרדה גמורה".
את השבת עשו בני משפחת שפירא בבית. טיילו, אכלו אצל קרובים. ביום שישי שלחו את הבן הגדול, לביא, לבני משפחה. לא רצו שיפגוש בהמון האבל. לקראת כניסת שבת חזר הביתה. "אבא, יחד עם יצחק דדון, ירה במחבל ופגע בו", סיפרו לילד. הדבר הראשון שהבן אמר היה: "אבל אבא, בכלל לא היית אמור להיות השבת בבית".
"ססמת הגדוד היא: 'לא חוזרים עד שמבצעים'", הוסיף סא"ל יקי. "שפירא עמד בזה. הוא פעל תחת אש. אנשים פחדו להיכנס פנימה, אבל הוא נכנס. גם אם הוא אומר שהוא לא היה גיבור, שהוא עשה את המצופה ממנו. להשאיר שני ילדים ואישה בהיריון, לצאת מהבית ולהיכנס לתוך אש, כשאתה יודע שאתה יכול למות, זה לא משהו שבשגרה".
יום לאחר הפיגוע קיבל סרן דוד שפירא שיחת טלפון לא שגרתית. על הקו היה הרמטכ"ל. רב-אלוף גבי אשכנזי הביע בפניו את הערכתו על המהירות והנחישות שבהן פעל באירוע, ואמר שהוא מצפה מכל קצין לנהוג כך - בין שהוא בתפקיד ובין שהוא בחופשה.
"אני מתגורר מול הישיבה", סיפר סרן שפירא לרמטכ"ל. "בזמן הפיגוע השכבתי את ילדיי לישון. שמעתי צרורות, הצצתי מהחלון, לקחתי את הנשק ורצתי לישיבה. בכניסה פגשתי שני שוטרים. שאלתי אותם היכן המחבל, והבחנתי בו ממרחק של שניים או שלושה מטרים בלבד". הרמטכ"ל אמר לקצין: "בפועלך הבאת לידי ביטוי את ערכי רוח צה"ל, הפגנת דוגמה אישית, תושייה, קור רוח, אומץ לב וחתירה למגע עד להכרעת המחבל. פעלת כמצופה מקצין".
זמן קצר לאחר הפיגוע שוחח שפירא עם אלוף פיקוד המרכז גדי שמני, שהגיע לזירת האירוע. הוא סיפר לאלוף כי השוטרים שעמדו בפתח הישיבה ניסו למנוע ממנו להיכנס (בשלב זה שוטרי הימ"מ עדיין לא הגיעו למקום, והמחבל ירה בתלמידי הישיבה באין מפריע). הוא עקף את השוטרים, נכנס לתוך המבנה, איתר את המחבל וירה בו 16 כדורים.
האלוף שיבח את שפירא ואמר לו: "אין ספק שזו ההתנהגות הראויה לקצין בצה"ל". שפירא הצטנע: "אני עשיתי את מה שהמפקדים, החברים והפקודים שלי היו עושים. אני לא רואה בזה דבר חריג". מאוחר יותר, התקשר אליו מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף-משנה הרצי הלוי, ושיבח אותו על מעשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
