הגברת
בן כספית לא מבין איך נתניהו מתכוון לנהל את המדינה הקטנה שלנו אם אפילו את הלשכה הקטנה שלו הוא לא מצליח לנהל
אם כך מנהל בנימין נתניהו משבר שיכול היה להיות קוריוז, לו רק טופל כהלכה, אז אנחנו באמת בצרות. אם הוא נקלע לפאניקה מיוזעת כזו, עם התייעצויות חירום, תביעות דיבה (שלא יגיעו לבית המשפט), הצהרות, צרחות והאשמות קבועות נגד התקשורת, אז איך הוא יתנהג בשעה של משבר אמיתי? ופתאום נזכרים, בעצם, איך הוא התנהג בשעות של משברים כאלה. אין טענה יותר מטופשת ודמיונית מאמירתו של נתניהו אתמול כי "זהו קמפיין מאורגן, שיטתי ומסולף של יריבים פוליטיים".
כן, יש לנתניהו יריבים פוליטיים. כן, הם מספקים חומר לתקשורת. בדיוק כמו שהיריבים של אולמרט מספקים לה חומר, והיריבים של ברק, ושל מי לא. כולם מספקים חומר לתקשורת, כי התקשורת אוהבת חומר. מאוד אוהבת. בעיקר כשהוא ממוסמך בחשבוניות ועסיסי כל כך. נתניהו קיבל כאן, בשנתיים האחרונות, תקשורת נפלאה.
מי שנשחט, בוקר צהריים וערב, הושפל עד עפר ונמשח בזפת ובנוצות, הוא אהוד אולמרט (שהאשים את נתניהו). גם אהוד ברק (שהאשים את ביבי), אגב , לא ליקק דבש. ביבי היה, בשנה-שנתיים האחרונות, כמעט טפלון. את מי הוא מאשים, את ערוץ 10? אותו דרוקר פרסם את "יומני עומרי", ברוך קרא נטפל לאריאל שרון ולאולמרט כשצריך וכשלא צריך וגם ברק חוטף.
"ידיעות", שביבי טוען לרדיפה מצדו, פינק אותו תקופה ארוכה. חוץ מזה, משלושת המועמדים הבולטים לראשות הממשלה, ביבי הוא היחיד שיש לו עיתון. רחמים על חברי הכנסת של הליכוד. זו היתה ישיבת מזכירות, אתמול באשקלון, אבל זה נראה יותר כמו ישיבת אבל. חפויי ראש הם ישבו שם, בפרצופים ארוכים, ומחאו כפיים חלושות.
שוב חוזר הזמר המוכר ההוא,
זה היה אירוע עצוב, אתמול באשקלון, כי הליכוד, רעיונותיו והאג' נדה שלו ראויים לתשומת לב אמיתית, ולא להשתרכות אחרי שובל ההוצאות של משפחת נהנתניהו בלונדון. נתניהו הוא גיבור טראגי. היחס אליו קרוב מאוד, עכשיו, לרחמים. איש מוכשר, רהוט, כריזמטי, מהיר תפיסה. בזמן האחרון הוכח שגם ראה את הנולד. התנגד להתנתקות, בצדק. הציל את כלכלת ישראל. מכונת הסברה משומנת. אז למה, לכל הרוחות, הוא מתעקש בכל פעם מחדש לשפוך את כל החלב הזה? מישהו מאנשיו קונן אתמול שמדברים על הרכילות הזו במקום על "צידקת דרכו".
אכן , דרכו צודקת. אבל בשביל מה הוא צריך לעשות אותה במחלקה ראשונה? ומדוע "הגברת" (כך היא מתעקשת שיקראו לה) שרה נתניהו צריכה להתלוות אליו לכל מקום? כשיש כאן מלחמה ומזעיקים אותך להסברה, אתה בעצם מגוייס למילואים. לשירות מילואים לא לוקחים את המשפחה. לא הולכים לתיאטרון. מדלגים על כמה סיגרים ואפשר גם קצת לחסוך במלון. איזה צורה יש למדינת ישראל אם בכל פעם שמזעיקים את ראש הממשלה לשעבר (ולעתיד) שלה להציל את תדמיתה בעולם, צריך גם לגייס תורם יהודי נדיב שיממן את זה?
נתניהו לא לבד בסיפור הזה. אהוד אולמרט יכול ללמד אותו דבר או שניים על נהנתנות. גם ברק לא טומן ידו בצלחת (אלא אם כן יש בה משהו טעים מאוד לאכול, או סיגר טוב). מה שמבדיל את נתניהו משני אלה, היא האישה. רק אצלו היא משחקת תפקיד כזה. רק אצלו יש לה השפעה דרמטית כל כך. כל מי שמכיר, יודע. הניקוי היבש, עיצוב השיער ושאר הגינונים האובססיביים של המסעות הללו, באים ממנה. כמו גם פיטורי העוזרים, כמו גם עזיבתם של כל החברים.
אין מקורב לנתניהו שלא שואל את עצמו, כמה פעמים ביום, איך איש נבון כזה לא רואה ולא מבין מה קורה לו. כמה מהם גם העלו את השאלה בפניו. נתניהו בדרך כלל שותק. לך תדע מה קורה אצלו בפנים. אולי הוא מדחיק, אולי הוא מפחד ממשהו, אולי הוא פשוט לא מסוגל. ואם הוא לא מסוגל לנהל את הלשכה הקטנה שלו, איך ינהל את המדינה הקטנה שלנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
