תוכנית נתניהו: העברת התקציב והקפאה ארוכה
האם נתניהו יכול לחתום על הסכם עם הפלסטינים? כן, כי מצבו הקואליציוני נוח, כי קדימה תלך איתו לו רק ירצה. אבל גם לא, כי הוא מפחד
מתברר שנשיא המדינה שמעון פרס (וגם שר הביטחון ברק) לא השקיע את מרצו לריק. הדרך לשכנע את אשת ראש הממשלה לעשות את כברת הדרך הזו הייתה פשוטה: ברגע שהבינה שאם ביבי לא יקפוץ למים הוא עלול לאבד את השלטון, היא התיישרה. השררה קודמת לאידיאולוגיה.
למרות זאת, מסר בית הנשיא בתגובה כי "נשיא המדינה לא דן עם רעיית ראש הממשלה בנושאים מדיניים ולא ניסה לשכנע את הגברת נתניהו בנושא ההקפאה או בכל נושא מדיני אחר. הנשיא מקיים שיחות מדיניות מעת לעת עם ראש הממשלה בלבד. כל טענה אחרת אינה נכונה ומעוותת את האמת".
גם לשכת שר הביטחון הגיבה לדברים וטענה כי "שר הביטחון אהוד ברק לא שוחח עם רעיית ראש הממשלה מעולם בנושאים מדיניים וממילא אינו יודעמה עמדתה", נכתב בתגובה.
יש לציין כי "מעריב" פרסם בכותרתו הראשית לפני מספר חודשים את דבר שתי ארוחות הערב העוקבות שהתקיימו בבית הנשיא, יום אחרי יום, בהשתתפות הנשיא פרס, ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה. הנושאים שנדונו בארוחות הללו היו מדיניים. הפרסום לא הוכחש ומאז אף התקיימו מפגשים נוספים ברוח זו.
לפני שבועיים פורסם כאן כי שר הביטחון אהוד ברק משקיע אנרגיות ביועצי ראש הממשלה (בעיקר רון דרמר) וגם בגברת נתניהו, במאמציו לשכנע את נתניהו להאריך את ההקפאה וללכת לתהליך מדיני. הדברים לא הוכחשו.
מדוע הוכחשו עכשיו? באיחור גדול כל-כך? אפשר רק לנחש: מכיוון שהפעם הפרסום כלל גם פסקה לא מחמיאה על "הגברת" הראשונה, יש להניח שהיוזמה להכחשות יצאה מכיוונה, ואל תתפלאו אם מחר יחפזו בית הנשיא ולשכת שר הבטחון להכחיש גם את זה. כן, זה עצוב, אבל זה מה שיש.
התוכנית של נתניהו היא להעביר את תקציב המדינה בקריאה שנייה ושלישית וללכת להקפאה. ארוכה מקודמותיה. בשני שלבים. השלב הראשון יארך חודשיים-שלושה ותוכרז בו הקפאה מוחלטת. אחר כך, בעוד תשעה עד עשרה חודשים, מדיניות של ריסון בנייה שתאפשר התחלות בנייה מצומצמות לצורכי ריבוי טבעי בלבד, בגושי ההתיישבות בלבד.
כך יעניק נתניהו לאובמה שנה לצורך מיצוי המשא ומתן. נכון, הוא היה יכול לעשות את זה קודם וגם לקצור לא מעט פירות מדיניים, ביטחוניים ואסטרטגיים, אבל כזה הוא ביבי. לעולם ישלם את המחיר המופקע ויקבל הכי פחות סחורה שאפשר.
מה ירצה נתניהו להשיג במהלך שנת המשא ומתן? יש כאלה שמדברים גבוה. "הוא הולך על הסכם", לחש השבוע אחד מאנשי סודו הקרובים של ראש הממשלה, "הוא יפתיע את כולם". את ההבטחות הללו, שנאמרות בדרך כלל בלחישה, מכירים רבים. מהנשיא פרס, הנשיא אובמה, שר הביטחון ברק, בכירי הממשל האמריקאי, ח"כים במפלגת העבודה, בוז'י הרצוג, ואפילו ח"כים בקדימה.
כן, תחזיקו חזק, ביבי הולך להסכם מסגרת. באופק כבר מתחילה להתבהר התמונה המיוחלת מטקס הענקת פרס נובל לשלום, עם הקהל הנרגש, החגיגיות האירופית הקרירה, נאום התודה לרעייתי שהלכה איתי כל הדרך, וכו'. הבעיה היא, שבדרך לשם ייאלץ נתניהו להתמודד עם בעיה קשה: אופיו, אישיותו החלשה, היותו איש נפחד, רדוף, נטול עוצמה פנימית אמיתית, חסר ביטחון עצמי.
זה לא שאין תוכניות. הוא משתעשע עכשיו, ראש ממשלתנו, באפשרות להשאיר התנחלויות בעומק השטח הפלסטיני. למה לא, בעצם? הוא מכנה את האסטרטגיה הזאת, כפי שכבר נכתב כאן, "שיטת המובלעות". כך, למשל, עופרה ובית אל. כך, למשל, היישוב היהודי בחברון. ההישג הכי גדול שלו, על פי אנשיו, יהיה להשאיר את אריאל בישראל. אולי, אפילו, בלי הזרוע כולה, שנשלחת כמו אגרוף לעומקה של פלסטין. אולי רק אריאל, והכביש המוליך אליה. גרסה ישראלית ל"מעבר הבטוח".
מהם הסיכויים שכל זה יקרה? אפסיים. לא כי ביבי לא רוצה, אלא כי הוא לא יכול. ובישראל, כמו בישראל,
יכול, כי מצבו הקואליציוני נוח, כי קדימה, המפלגה הכי גדולה בכנסת, תלך איתו כל הדרך אם רק ירצה, כי אף אחד במפלגתו לא קורא עליו תיגר אמיתי כרגע. לא יכול, כי הוא מפחד, ואולי גם כי הוא לא באמת רוצה.
הוא בודק את המצב והתוכניות הללו בסקרים חשאיים. מקבל נתונים לא רעים. אגב, הסקרים האמיתיים מצביעים על גלישה מסוכנת בתמיכה בו. עלייה עקבית בתמיכה ביריבתו. הוא גם מנסה להכין לעצמו רוב בקבינט לצורך ההקפאה. כך, למשל, הופעל לחץ על הרב עובדיה (זה התיק של פרס), שהבהיר לאדונים אלי ישי ואריאל אטיאס, שהם לא יעצרו תהליך מדיני. פירוש הדבר שאם וכאשר תגיע הצבעה על הקפאה לקבינט, יכול להיות ששרי ש"ס ייעדרו ממנה.
ומה עושים עם ליברמן? שאלה קשה. איווט מסתובב בתחושה שנתניהו יפטר אותו ויחליף אותו בציפי לבני. קשה להאמין שזה יקרה. יכול להיות שנתניהו פשוט יבקש ממנו את תיק החוץ (ויקווה שזה יהיה מספיק מעליב כדי יפרוש עם מפלגתו), אבל מה שבטוח זה שראש הממשלה ווה שמישהו אחר יעשה בשבילו את העבודה הקשה.
למישהו הזה קוראים יהודה וינשטיין והוא היועץ המשפטי לממשלה. וינשטיין למד בעל פה את תיק ליברמן (אפילו לקח כמה ימי "חופש" לצורך המשימה). הוא קרוב להחלטה. אם יחליט להעמיד את שר החוץ לדין, יפזר את העננה המרחפת מעל חייו של בנימין נתניהו. אנחת הרווחה של ביבי תצא מקיסריה ותגיע עד נוקדים. האיום האמיתי היחיד, הגדול, העוצמתי, יוסר מעליו. העננה תיעלם.
ליברמן הוא הנגטיב של נתניהו. נטול יכולת ורבלית, כריזמה מוגבלת, אפיל תקשורתי נמוך. אבל איזו עוצמה. ליברמן, בניגוד לנתניהו, מנהל מצוין. יודע להחליט ויודע לבצע. במשרד החוץ לא כולם (טוב, גם לא רובם) אוהבים את הדעות של ליברמן, אבל יש שם תמימות דעים נדירה באשר ליכולותיו, לכושר הניהול שלו, לאיכות האנשים שלו (שגם מתנהגים כמו בני אדם, לשם שינוי).
בדיוק הפוך מהחבורה העלובה, המפוחדת והמסוכסכת שנשרכת אחרי נתניהו (ואיש ממנה חי עוד לא חזר). והכי חשוב: אומץ. כשליברמן יחליט, אם יחליט, לחצות איזה רוביקון, אפשר כבר להספיד את אלה שממתינים לו בצד השני. ביבי? בטח יסתבך במהלך החצייה ויטבע.
מה תעשה קדימה? תלוי את מי שואלים. מה שבטוח זה שכל יום שחולף מקטין את הסיכויים של נתניהו לצרף את קדימה לקואליציה. הוא עוד עלול כרגיל לאחר את הרכבת למה שני הצדדים, הכל כלול. גם מתווה ההסדר וגם חבילת הפיתויים. ישראל תקבל ברית הגנה בתנאים נוחים, גיבוי מול איראן, חבילה בינלאומית ענקית לשיקום הפליטים וכו' וכו'.
יכול להיות, אומר גורם שבקיא במתרחש, שזוהי החלופה המועדפת על שני הצדדים. הרי גם נתניהו וגם אבו-מאזן חלשים, לא מסוגלים לקבל את ההחלטה או לחתום עליה. אם זה יוצג כתכתיב של העולם, בהובלה אמריקאית וגיבוי הליגה הערבית, יכול להיות שיש לזה סיכוי.
עכשיו זה רשמי: מבקר המדינה יבדוק את פרשת המסמך. עושי דברו של אהוד ברק ניסו השבוע, בספין מגוחך, לייצר מצב כאילו ברק פנה למבקר וביקש ממנו לבדוק, והוא נעתר לבקשתו. האמת, כרגיל, הפוכה.
המבקר אוסף חומר ומנהל בדיקה לא רשמית כבר שבועות. לפני כחודשיים כתבתי לו, מעל גבי העמודים האלה, מכתב אישי ובקשה דחופה לקחת את העניין הזה על עצמו. כבר אז החלה העבודה השקטה. גם הרמטכ"ל אמר אז שהוא תומך בהעברת הבדיקה לגוף חיצוני, בלתי תלוי (כמו משרד המבקר).
גם אלופים וקצינים בכירים בצה"ל פנו, במישרין או בעקיפין, אל המבקר. אהוד ברק, למי ששכח, העדיף אז להקים את "ועדת בריק", גוף מטעמו, מלא בעושי דברו, שהיה אמור להתיז (שוב) את ראשו של גבי אשכנזי. ברק התעקש על הוועדה שלו עד שבא היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין וגלגל אותו מכל המדרגות. אז למה נזכר פתאום, השבוע, "לפנות למבקר"?
פשוט מאוד: כדי להסיט את תשומת הלב מפרשת הפיליפינית. אגב, עכשיו זה כבר ברור ובטוח שהייתה עוד פיליפינית, לפני וירג'יניה, וכפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, טוב יעשו החוקרים אם יבדקו אם הפיליפינית הראשונה יצאה מהארץ ושבה אליה במהלך הקדנציה שלה בטירת אקירוב (ואם כן, מי סייע לה במעבר ביקורת הדרכונים).
אגב, אולי אפשר יהיה לדלות פרטים גם מכמה עיתונאים שממשיכים ללקט זרעונים מכף ידם המושטת של ברק ואנשיו, הם בטח נחשפו למצעד הפיליפיניות הלא חוקיות הזה במהלך בילוייהם באותה טירת מיליונים (ביקורי עבודה, כמובן).
המשימה המונחת לפתחו של מבקר המדינה רגישה וקשה. לא בטוח שיצליח לעמוד בה. המלצה: תקדים לכל תהליך הבדיקה, אדוני המבקר, שתי שיחות אישיות עם שני אנשים שהיו המכותבים הישירים, בזמן אמיתי, של כל מה שקרה כאן בשנה האחרונה בין שר הביטחון לרמטכ"ל. האנשים הללו הם נשיא המדינה שמעון פרס והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק.
אחר כך אתה מוזמן לשאול את עצמך, את חוקריך, את האלוף במיל' יעקב (מנדי) אור (האחראי לחקירות הביטחוניות במשרד המבקר), את השאלות הבאות: למה דווקא במינוי הרמטכ"ל הנוכחי לא ראיין ראש הממשלה אף אחד מהמועמדים (והיו רבים הפעם)? בפעם הקודמת (מינוי מופז) הוא דווקא ראיין.
למה התעקש אהוד ברק לפרסם את דבר המינוי ואת שמו של המועמד "הנבחר" חצי שנה לפני תום הקדנציה של המכהן (אף שהנוהג הוא לפרסם שלושה חודשים לפני. ברק עצמו, כרמטכ"ל, נאבק עד זוב דם כדי שלא יעזו לפרסם את שם יורשו בטרם עת)? הרי ברק עצמו המציא את התפיסה לפיה פרסום מוקדם של מינוי כזה הופך את הרמטכ"ל המכהן לברווז צולע.
ולמה התעלמו שר הביטחון וראש הממשלה מהמלצתו החמה של היועץ המשפטי לממשלה להמתין עם המינוי? למה מיד עם יציאת מכתבו של היועץ, זומנו המועמדים ל"ראיונות" אצל השר למחרת בבוקר(יום שישי!?) מנין החיפזון המוטרף הזה? ולמה איחר שר הביטחון לאותם ראיונות ביום שישי בצהריים כמעט שלוש שעות? האם היה לפני כן אצל ראש הממשלה בקיסריה? האם שם נסגר המהלך והאלופים התראיינו "על ריק"?
ואם כבר אתה שואל, אז אפשר לתהות מה גרם ללשכת שר הביטחון להוציא את ההודעה הבלתי נתפסת נגד דובר צה"ל, בפברואר שעבר, על אף שברק עצמו ידע ויודע גם היום שידו של הדובר לא הייתה קשורה להדלפה שעליה יצא קצפו? ולמה התעקש ברק להכריז שהוא לא מעניק לגבי אשכנזי שנה חמישית, אף על פי שמעולם לא התבקש להעניק לו שנה כזאת?
מרוב פיתולים ותחכומים גרם ברק לקיצור כהונת הרמטכ"ל מארבע שנים לשלוש (על חשבון גלנט), אבל ככה זה עם ברק, הדברים תמיד מתקצרים וקטנים ומתפוגגים עד שנעלמים. דוגמאות? מפלגת העבודה, המטה הכללי של צה"ל, מחנה השלום, רשימה חלקית.
וראוי שתשאל, אדוני המבקר, מדוע מנע שר הביטחון מהרמטכ"ל לפגוש את ראש הממשלה אולמרט במשך יותר משנה, ואחר כך ניסה את אותו הטריק עם נתניהו? ומדוע הוא מנע ממנו לפגוש את ראש המודיעין המצרי עומר סולימאן (לבקשת המצרים), והאם מניעת פגישה כזו לא פגעה באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל (אלא אם כן ברק חשד שאשכנזי מתכוון לתכנן עם סולימאן פוטש נגדו במפלגת העבודה)? ומדוע הוא מנע ממנו לפגוש את שר החינוך גדעון סער ועוד רבים נוספים?
ומדוע ועדת טירקל, שאמורה לבדוק את טוהר המידות של המינויים הבכירים, לא עשתה את עבודתה? אתה מוזמן לשאול גם במשרד המשפטים. בכיר שם אמר לי השבוע שוועדת טירקל פשוט לא מילאה את תפקידה ושהתנהלותו של יואב גלנט, כפי שנחשפה בעמודים הללו על ידי קלמן ליבסקינד, הייתה לא ראויה ובעייתית מאוד (זה עולה גם מהדוח של מייק בלאס, המשנה ליועץ המשפטי, שהוגש לוועדת טירקל אבל לא נעשה בו כל שימוש).
אתה גם מוזמן, אדוני המבקר, לבדוק את מעורבותם במינויו של גלנט של צבא הלוביסטים הגדול ביותר שנאסף כאן למטרה דומה מאז ומעולם. הוא כולל עורכי דין מהצמרת, בנים-של שועים ונשיאים, עיתונאים בכירים, אנשי עסקים. ואתה יכול לנסות לבדוק אם בועז הרפז נהג לבקר בלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון ברק בשנים 2000-1999, בהיותו קצין לובש מדים. אתה יכול לנסות לבדוק קשרים עסקיים בין הגיבורים השונים של המהומה הזו, בעבר, בהווה, ובעיקר בעתיד.
לא בטוח שתצליח, אדוני המבקר. המשימה קשה והאנשים שאותם תבדוק מתוחכמים. זה שנות דור, עוד מהצבא, הם מתורגלים בטשטוש עקבות, פעילות נפתלת, שיטוי בסוכנים ומצגי שווא. כדאי שתשמור גם על החצר האחורית שלך ותוודא, למשל, שלא יהיו רמיזות על משרות משתלמות במערכת הביטחונית לכל מיני בכירים בסביבתך. כבר היו דברים מעולם.
ובכל הזמן הזה שאתה טרוד במלאכה הקשה הזו, שאל את עצמך, אדוני המבקר, מה אתה באמת חושב ויודע על גיבורי הפרשה שלנו. מה הספיק הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, לעשות בחייו. קריירה צבאית, אלוף פיקוד צפון טוב, סגן רמטכ"ל לא רע, מנכ"ל משרד הביטחון ואחר כך רמטכ"ל שהופקד על שיקומו של צה"ל. רוב השנים הללו לא דיבר, רק עבד.
לעומתו, שר הביטחון. כל מה שנגע בו, נחרב. קיבל ב-99' מדינה במצב סביר, החזיר עיי חורבות בוערים. קיבל מפלגה במשבר, הרס אותה לגמרי. קיבל מטכ"ל מתפקד ועובד, לא השאיר אבן על אבן. ואילו בשנים המעטות שבהן יצא לאזרחות, הצליח לצבור עשרות מיליוני שקלים, מיליונר כבד מאוד, בדולרים. ממה? ממי? או, כמו שהיטיב לנסח את זה אמנון אברמוביץ', פחות מעניין הפיליפינית, יותר מעניין הבית שאותו ניקתה.
ועוד משהו: אל תשכח, אדוני המבקר, לאורך כל תהליך הבדיקה, את העיקר. לא את המסמך, אלא את פרטיו. הרי הם התקיימו במציאות. הם קרו בשטח. המסמך הזה סיכם דברים שהיו וניבא דברים שקרו אחר כך (ברזולוציות מדהימות). יש מי שהמליץ להעניק חנינה לבועז הרפז ולמנות אותו לראש אמ"ן. תחזית כל כך מדויקת של המציאות טרם נראתה פה. השאלה היא, למה קרו הדברים האלה? מדוע יצאו שר הביטחון ואנשיו למסע הרג שיטתי כזה. מהן המוטיבציות הגלויות והסמויות של הפרשה הזו? כל אבן שתרים, אדוני המבקר, תחשוף מרבץ חדש של עקרבים. האמת היא, שאני לא ממש מקנא בך.
בשבוע שעבר פורסם ב"ידיעות" תחקיר (שער ב"7 ימים") תחת הכותרת "לגיון הזרים של נתניהו". ליבת התחקיר הייתה מסמך נדיר שנמרח על כל השער ובו רשימת התורמים הזרים של בנימין נתניהו. רשימה ארוכה ומגוונת של בעלי הון, בעיקר יהודים-אמריקאים, בעיקר ימנים, אותם דירג נתניהו בעצמו, בכתב ידו, בסולם חשיבות יורד.
בראש הרשימה, במקום ראשון גורף, נמצא שמו של שלדון אדלסון, איל קזינו אמריקאי יהודי (חם), שהוא גם המוציא לאור של "ישראל היום" (עלון תעמולה משפחתי שמעניק שירותי חינם בשווי של עשרות מיליוני שקלים בשנה למשפחת נתניהו). ואז, כשפניתי לטקסט, הפתעה. למרות המקום הראשון הבלתי מעורער שלו, אדלסון לא מוזכר בטקסט כלל. לא מניה, לא מקצתיה. נאדה. כאילו לא היה מעולם.
מוזר. אני לא מכיר את שחר גינוסר, אבל מדובר בתחקירן עם קבלות. כשהוא כותב שהעובדה שמרבית גיוס הכספים של נתניהו תלויה בחבורת יהודים ימנים שיושבת במנהטן, לא ברור למה הוא מתעלם מהדובדבן שבקצפת, הלוא הוא אדלסון.
מה גם, שמידע לא חסר. כל מי שייכנס לאתר האינטרנט של "גלובס" ימצא שם סיפור על כנס של ארגון ציוני אמריקה, שהתקיים בדצמבר שנה שעברה בניו יורק. ארגון ימני במיוחד, בראשו עומד מורטון קליין, מהימנים והבוטים שבמנהיגי יהדות ארצות הברית. שלדון אדלסון, שנחשב פטרונו של קליין ושל הארגון, נכח גם הוא. קליין אמר במהלך האירוע ש"הקפאת הבנייה בשטחים היא אירוע גזעני" ושהפלסטינים אינם ראויים למדינה משלהם, ועוד שלל ציטוטים והתקפות על מדיניות נתניהו. אדלסון, על פי השבועון היהודי "פורוורד", הוסיף ואמר ש"בכל פעם שמורטון פתח את הפה, חשבתי שאני הוא שמדבר".
שיקול הדעת המקצועי של גינוסר הוכח כאן כלקוי מיסודו. כל מה שצריך זה להיכנס ל"גוגל". או לקרוא "ישראל היום". מה גם שבאחד מאתרי האינטרנט התפרסם לא מזמן ש"ידיעות" העבירו לאדלסון רשימת שאלות לתגובה לקראת התחקיר הזה. מה ענה להם אדלסון שגרם לגינוסר, או למישהו במערכת, להעלים אותו מהסיפור? האם קורה כאן משהו מתחת לפני המים שאנחנו לא יודעים עליו?
שלדון אדלסון נמצא בראש רשימת התורמים של ביבי לא בכדי. גורמים שעבדו עם ואצל נתניהו מספרים שאדלסון לא היה תורם לנתניהו כסף. ביבי תמיד הקפיד להגיד לאנשיו "להשאיר את אדלסון לדברים הגדולים". פה 5,000 דולר, שם 2,000 דולר, קטן עליו. לא צריך להטריד אותו בקטנות.
עוד דבר שנתניהו תמיד אמר לאנשיו זה שהוא לא יצליח להגיע לשלטון ולהישאר בו אם לא תהיה לו מדיה. מה זאת אומרת? פשוט לגמרי: נתניהו ידע שהוא צריך אחיזה בתקשורת. שתהיה לו תקשורת משלו. זה נשמע דמיוני, אבל במדינת היהודים שום דבר לא דמיוני מדי. עובדה, זה קרה. ו"מדיה" זה, באמת, "דבר גדול". תפור על אדלסון.
מדובר בתרומה בשווי של עשרות מיליוני שקלים בשנה, מאות מיליונים אם מודדים חמש שנים. לא סתם הזיע נתניהו והזיעו קשה אנשיו כדי לבחוש ולטרפד כל מיני יוזמות והצעות חוק שעלו בכנסת במטרה להצר את צעדיו של החינמון הזה, שמייצר מראית עין של עיתון, אבל לא תוכלו למצוא בו את מה שהעיתון אמור לעשות: לבקר את ראש הממשלה, לחטט בקרבי לשכתו, לבדוק את התנהלותו ולחשוף את מחדליו. אילו ידיו של מבקר המדינה לא היו עמוסות כל כך בימים אלה, היה צריך להזעיק אותו גם לכאן.
אקו"ם