הג'יהאד היהודי
הם פשיסטים ופנאטים, המסוכנים לעצמם, לסביבתם, ובעיקר- לקיומה של מדינת ישראל. בן-דרור ימיני על ג'יהאדיסטים בני דת משה
אלא שהחמאס ותומכיו אינם לבד. בישראל הולך ונוצר גרעין קשה של ימין קיצוני שלא יאפשר כל הסדר. רוב המתנחלים, אפשר וצריך להניח, הם אזרחים נאמנים. אם היה הסדר, ואם היה לו רוב, ייתכן שהיה אפשר לממש את ההסדר הזה. זה הרי כבר קרה. הרי כבר היתה התנתקות. אלא שמאז ההתנתקות חלה הידרדרות. אין צורך ברוב המתנחלים, מדובר במאות אלפים, כדי לעצור את ההסדר. הרי גם במסגרת הסדר יוכלו רובם להישאר בגושי התיישבות. הבעיה היא עם כמה עשרות אלפים. הם פשיסטים. הם פנאטים. הם מסוכנים לעצמם ולסביבתם. והם בעיקר מסוכנים לקיומה של מדינת ישראל. ג'יהאדיסטים בני דת משה.
השבוע היה זה הרב וולפא שקבע שמדינת ישראל היא "מדינת אויב." ממש כך. התרת דם. הכרזת מלחמה בין הג'יהאדיסטים היהודים לבין מה שהוא קורא "הציונים." זה לא מקרי שיש לימין הקיצוני ולשמאל הקיצוני שנאה תהומית לציונים. הרי הם חסידי אותה אידיאולוגיה של "מדינה אחת."
יש מי שרוצה לטעון שהג'יהאדיסטים היהודים הם קטנים ושוליים. זו טעות. הפורעים בג'בל-מוכבר השבוע; הנערות המתפרעות שאינן מכירות במדינה ומעדיפות להישאר בכלא; תלמידי ישיבות חרדיות שהופכים לפשיסטים לאומניים; נוער הגבעות שמכריז על מרד במדינה; רבנים שמוציאים פסקי הלכה שנראים כאילו הוצאו על ידי האימאמים מהטליבאן. ואצלנו יש עוד מי שמתעקש שמדובר ב"שוליים."
"שיח הזכויות" שהתפתח בישראל איפשר לג'וק הקטן להפוך למפלצת קטנה. והמפלצת הולכת וגדלה. וולפא מרשה לעצמו לקרוא לישראל "מדינת אויב," השמאל הקיצוני מרשה לעצמו לכנות את ישראל "מדינה נאצית" ולקרוא לחיסולה, והשייח ראאד סלאח קיבל משרה מלאה בהסתה. משום
צריך לדייק בעוד משהו: הימין הקיצוני לא ימנע את השלום, משום שהחמאס עושה ויעשה עבורו את העבודה. הימין הקיצוני עושה משהו אחר. הוא מחסל את הסיכוי למדינה יהודית. ככל שיתרבו המאחזים בלב אוכלוסייה ערבית, כך יקטן הסיכוי למדינה יהודית. כך יוגשם חזון החמאס והשמאל הרדיקלי ל"מדינה אחת."
הבעיה איננה הכיבוש. הכיבוש הוא רע הכרחי, שהיה יכול להסתיים אילו לפלשתינים היה רצון בהסדר. ואין להם. הבעיה היא מפעל חיסול המדינה היהודית באמצעות מאחזים של ג'יהאדיסטים יהודים בלב האוכלוסייה הערבית. את המפעל הזה היה צריך לעצור. ייתכן שכבר מאוחר מדי.
השבוע היו שהשוו בין הדיכוי האכזרי בטיבט לבין מה שקורה אצלנו, בחצר האחורית, בשטחים. השוואה מתועבת. עוד תוצר של תעשיית השקר נגד ישראל. הטיבטים, ככל הידוע, לא רוצים להשמיד את סין. הם רוצים רק, ואך ורק, אוטונומיה בטיבט. אפילו לא עצמאות.
הסינים, ככל הידוע, לא הכריזו אף פעם על כך שהם מוכנים לעצמאות בטיבט. גם האוטונומיה המחוזית שכאילו יש שם היא לא יותר מהצגה. האוטונומיה שיש לפלשתינים גדולה הרבה יותר. ובכלל, ישראל הציעה לפלשתינים הכל. או כמעט הכל. יש ויכוח אם מדובר היה ב-92 או ב-95 אחוז. נתפשר על 90 אחוז. הפלשתינים אמרו לא. הם תמיד אמרו לא. משום שהם, או לפחות אלה שמייצגים אותם, בניגוד לטיבטים, אינם רוצים מדינה לצד ישראל. הם רוצים את חיסול ישראל.
אבל לחסידי תעשיית השקר זה לא ישנה. העובדות, כידוע, אף פעם לא יבלבלו אותם.
נניח, רק נניח, שמלומד ישראלי יכתוב ספר הקובע שאין עם פלשתיני, ושגולדה מאיר, שכל כך הרבה פעמים הושמצה על אותה אמירה ישנה, "אין עם פלשתיני," צדקה בעצם. אין ספק שאיש אקדמיה כזה יהפוך לליצן הכפר האקדמי. עמיתיו יתרחקו ממנו. הוא יהפוך למנודה. לונדון וקירשנבאום יזמינו אותו, אבל בעיקר כדי להפוך אותו לבדיחה.
העניין הוא שספר כזה דווקא יצא. אלא שיש לו טענה הפוכה: אין עם יהודי. הספר לא הוצא על ידי קמפוס האוניברסיטה האיסלאמית בעזה. הוא יצא כאן, בישראל, על ידי היסטוריון שנחשב לרציני. נכון שאין כל חדש בספר. נכון שזו הטענה הישנה של אש"ף, כמו של אינטלקטואלים מוסלמים רבים, כמו של בועז עברון, שפרסם בעבר את הספר "החשבון הלאומי." ולמרות זאת, אין צורך לזלזל בספר. הספר סוקר, גם אם לא ממש לעומק, וגם אם יש ספרים טובים יותר בתחום, את הבניית הרעיון הלאומי. מדובר, בדרך כלל, בספקולציות. בזיכרון מדומיין. כך עמים רבים. כך העם היהודי עם ה"היסטוריונים" המגויסים שלו, דוגמת גרץ ודובנוב.
אין לי בעיה עם הסקירה ההיסטורית, אף על פי שיש היסטוריונים בעלי ממצאים קצת יותר מבוססים. אחת הטענות המרכזיות של הספר היא שהיסטוריונים גייסו את עצמם כדי ליצור, יש מאין, זהות לאומית. אלא שזו בדיוק המחלה הקשה של המחבר, פרופ' שלמה זנד: הוא גייס את עצמו כדי לבצע חיסול ממוקד של הזהות הלאומית היהודית. אין עם יהודי, ומשום שאין עם, גם אין לו זכות למדינה משלו. ג'יהאד נגד מדינה יהודית כבר אמרנו. אז יש גם ג'יהאד אקדמי.
כמו במקרים אחרים מהסוג הזה, הרי איש אינו טוען שאין זכות קיום לגרמניה. גם אין איש ששולל את זכות ההגדרה העצמית של הגרמנים, או של אלה שהחליטו שהם גרמנים. ולפי כל קריטריון היסטורי, ליהודים יש מורשת משותפת, דתית, היסטורית וקהילתית הרבה יותר רצינית מזו של רוב הלאומים שנוצרו במאות השנים האחרונות. ולמרות זאת יש תעמולת זוועה אדירה שמגויסת למטרה אחת: שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, שהיא למעשה שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל.
אנשי אקדמיה ישראלים הם שחקנים מרכזיים בתעשיית הזוועה הזאת. כך שכתיבה מעין זו אינה אקדמית. היא עוד נדבך בג'יהאד נגד מדינת ישראל. הפעם זה ג'יהאד אקדמי. הספר הזה ראוי להפרכה הרבה יותר רצינית מהכתוב כאן. זה ייעשה בנפרד, בהקדם האפשרי, כאן ב-nrg מעריב.
אני מתנדב בזאת לעשות יחסי ציבור לאחד, פרשן ספורט, שהוא גם איש שמאל סהרורי. קוראים לו חיים ברעם, ויש לו טור באיזה מקומון ירושלמי. לאיש יש דעות מטורפות. פה ושם אני עוסק בדעות כאלה, כחלק מחשיפת תעשיית השקר, וגם את השפעתן במדיה, באקדמיה ובעולם. מדי פעם נוהג אותו ברעם לתקוף אותי. לגיטימי. אלא שאף פעם, ממש אף פעם, לא ביקשתי לסתום את הפה לעיתונאים מסוגו של ברעם. אם יש לי ויכוח איתם, ויש לי, הוא לגופו של עניין.
ברעם אינו מתמודד עם הדעות שלי. אולי זה קשה לו, משום שאני חובב עובדות והוא חובב ספקולציות. הוא מעולם לא סתר עובדה כלשהי שפרסמתי. הוא מעולם לא הצליח לטעון שנתונים כלשהם במחקרים השוואתיים שפרסמתי, הם שקריים או מסולפים. זה גדול עליו. זה ממוטט את כל תעשיית השקר שלו. זו הסיבה שאף פעם לא הגבתי להתקפות שלו. לא היה על מה להגיב. אלא שברעם ירד למקום חדש: הוא פנה לעורכים שלי, במסגרת הטור שלו, כדי שאלה יפטרו אותי. נמוך יותר אי אפשר.
אם עד היום לא היה ברור שהשמאל מהסוג של ברעם הוא פשיסטי-בולשביקי (זו הברית החומה-אדומה,( אז הנה, ברעם דואג להבהיר. ולמען הסר ספקות, אין לי כל יומרה לבקש מעורכיו של ברעם לפטר אותו. גם לא מהבעלים של המקומון עמוס שוקן. ממש לא. בניגוד לברעם, אני מאמין בחופש הביטוי, גם של אלה שאת הדעות שלהם אני מתעב.
נא להמתין לטעינת התגובות
