קודם כל, צרחות
רפי רשף נראה אמפתי ורגיש על המסך אך גורמים שעבדו בהפקת התוכנית שלו ב-10 מעלים האשמות רבות כלפי המגיש ושותפו להפקה - עלבונות, עבודה בתנאים קשים ובשכר נמוך ו"צלקות וטראומות שנותרו בהם". מקורב: "הם יודעים שיש בעיה ומנסים לתקן"
התוכנית עלתה לשידור לראשונה בדצמבר 2005, בהפקת חברת "נינה הפקות", בבעלות משותפת של עורך התוכנית נחושתן אוקון ורשף בעצמו. התוכנית משודרת בכל ערב ומתאפיינת בסיפורים אנושיים מרגשים, ויכולה, כך נדמה, לארח חלק מ-20 העובדים שפוטרו או עזבו אותה בשנתיים האחרונות. "זו מערכת שאנשים לא מצליחים להחזיק בה מעמד", מגלה מפיקה שעבדה בתוכנית. "אחרי חצי שנה של עבודה הצענו בהומור לעשות לוח נופלים, וכשכל אחד יעזוב נתלה תמונה שלו".
ההסבר לתחלופה הגבוהה בכוח אדם נעוץ, לטענת רבים שעבדו בתוכנית, בצורה הכוחנית שבה מתנהלת המערכת והדרישות הגבוהות של מנהליה. "הכל נעשה שם בצרחות", מגלה תחקירנית שעבדה בתוכנית. "יחסי האנוש שלהם מזעזעים. זו התקופה היחידה בחיי שהצלחתי, בלי לרצות, להוריד שבעה קילוגרמים בתוך שלושה חודשים". ואילו תחקירנית אחרת מוסיפה: "כולם סובלים שם. הכל שם מתנהל בצעקות, אין בוקר טוב ואין שנייה לנשום. מכיוון שזו תוכנית אקטואליה יומית, ברור שהמערכת תהיה לחוצה ותובענית, אבל רפי ואוקון מתייחסים אליך כאילו אתה העבד שלהם בלי טיפת פידבקים וזלזול על סף ניצול".
גם הכתבים בערוץ מציינים שנדהמו משיטות העבודה. "אני זוכר ערבים שלמים שהייתי מקדיש לתחקירנים שהיו באים לבכות לי", מספר כתב בכיר בחדשות 10. "אוקון הוא מקצוען אמיתי והוא יעשה הכל בשביל אייטם, אבל בדרך הוא קובר הרבה אנשים והוא לא שם לב".
חייהם של התחקירנים בתעשיית הטלוויזיה קשים, ובתוכניות רבות הם נחשבים לעובדים השחורים של הענף. עם זאת, שגרת יומם של התחקירנים במערכת "חמש בערב" מתישה בהרבה מזו של רוב חבריהם למקצוע. את היום הם מתחילים בשעות הבוקר המוקדמות, תלוי בלוח התורנויות, ומסיימים בשש בערב בתום השידור. כשהם מגיעים הביתה הם מתבקשים, על פי תורנות, לצפות במהדורות החדשות ובמקרים רבים לתאם את האייטמים לתוכנית ביום שאחרי, פעולה שנמשכת לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה.
"כשאני הגעתי למערכת", מספר תחקירן שעזב את התוכנית, "פיטרו בתוך שבוע שני תחקירנים, ונוצר מצב שבזמן שאמורים להיות לפחות שלושה, היינו אני החדש ובחור נוסף, שעבד שם רק שלושה חודשים לבד על תוכנית שלמה. עבדנו כמו עבדים. אחרי כל זה אתה מסתובב עם תחושה שמחר יכולים להגיד לך 'תודה רבה, אל תבוא יותר'".
וכשעובדים שעות רבות כל כך
מעבר להערות הציניות לפעמים עובדי התוכנית סובלים מהשפלות פומביות. "פעם טיפלנו בנושא רגיש מאוד, ואף מומחה בתחום לא הסכים להתראיין", נזכרת תחקירנית חרוצה שעזבה את התוכנית והשתלבה בהמשך בתפקיד בכיר בתוכנית אקטואליה אחרת. "רדפתי במשך יום שלם אחרי מומחים, ובסוף כשלא הצלחתי לסגור את המומחה, אוקון צרח ממרחק 'תעיפו אותה מפה, אני לא רוצה לראות את המטומטמת הזאת'. כולם שמעו את זה. מאז אותו יום לא הייתי נרדמת בלילה. היו לי סיוטים ודפיקות לב בקצב מסחרר".
תחקירנית אחרת נזכרת באירוע דומה: "פעם אחרי שידור ישבנו בחדר, וראינו מרואיינת שניסינו להשיג מופיעה בתוכנית המתחרה. כשאוקון ראה את זה הוא פשוט צרח עלינו בכל הכוח, ומיד פתח באיומי הפיטורים. יצאתי מהישיבה והתחלתי לבכות. כשחזרתי אמרתי למפיקה בקול רועד שאני פשוט לא מסוגלת להמשיך". תחקירנית אחרת זוכרת כיצד ניסתה לשאול את רשף שאלה ואז אוקון צעק עליה: "את לא תתערבי בדברים של רפי רשף הגדול".
אך לא רק העובדים הזוטרים מספרים על היחס המזלזל. "הייתי במעמד בכיר, וראיתי איך מתייחסים לתחקירנים ולעוזרי ההפקה ולהשפלות שהם עברו, ולא ידעתי מה לעשות", מספרת מפיקה בכירה בענף. "זה היה מטריף אותי. הייתי מסתכלת על ההשפלה, על אנשים שחלקם כבר כמעט בני 30, ואיך הם בוכים כמו ילדים קטנים, איך מקללים אותם 'אין לך איי קיו אחד בראש' ולא הייתי מאמינה. כל יום עבודה זה אומר לבוא בבוקר ולראות מי יבכה היום, מי יעזוב את השידור באמצע, ומי ייצא מהמערכת כשהראש למטה. הם היו מרסקים אותם וזה היה קורע לי את הלב. עד שלא יכולתי יותר ועזבתי".
אחת העובדות הבכירות האחרות זוכרת איך השפיעה עליה סביבת העבודה. "הרגשתי שמכים אותי", היא משחזרת, "זה היה פשוט אלים. אוקון צועק בכל הכוח כשהוורידים מתפוצצים לו, ליד מלא אנשים. הרגשתי כמו אישה מוכה. אני חושבת שזו פעם ראשונה שאני מצליחה לדבר על זה מאז שעזבתי את המערכת הזאת. הזיכרון הכי חריף שלי הוא כשאוקון צעק על אחת העובדות בקונטרול 'מטומטמת, מה את עושה?' כי היא שכחה דף חשוב. ככל שהיא המשיכה לבכות הוא רק המשיך לצעוק עליה. זה היה מזעזע".
מרבית הטענות על האווירה הקשה מופנות כלפי אוקון, אבל יש מי שמפנים את חציהם כלפי רשף. "רפי לרוב לא היה צועק או מרים את הקול, אבל כשהוא היה רוצה להעיר הוא היה יודע לעשות את זה בדרכים שלו - שלפעמים היו קשות הרבה יותר", מספר אחד מחברי המערכת לשעבר. "הוא היה מגלגל עיניים, או עושה תנועת יד מזלזלת, מעיר את אחת ההערות הציניות הדוחות שלו, והעובדים היו מתפרקים".
"הדבר שהכי כאב לי היה לראות את רפי עומד בצד, שומע איך אוקון צועק עלינו, מעליב אותנו ומאיים עלינו, והוא לא היה עושה כלום", מספרת תחקירנית מוערכת שהחליטה לעזוב מבחירה. "אתה מסתכל על אדם עם כל כך הרבה מודעות, שמטפל בכל יום בעוולות חברתיות, והדברים הכי איומים קורים מתחת לאף שלו והוא לא עושה כלום".
גם פרידה מהתכנית, עניין שיגרתי, נעשית לפעמים בצורה בעייתית. "אני זוכרת שהגיעה תחקירנית חדשה, ואחרי שבועיים הודיעו לה ב-SMS שהיא מפוטרת", מסכמת תחקירנית בעצב, "הייתי בשוק מהדרך שבה היא איבדה את עבודתה, אבל במקביל גם שמחתי בשבילה: 'איזה כיף לה שהיא לא צריכה לסבול יותר'".
הרצון של צעירים חסרי ניסיון להשתלב בתכנית גרם להם לעיתים להתפשר על שכר נמוך יחסית. חלק נכבד מהתחקירנים, בעיקר אלה שנשכרו ללא ניסיון, השתכרו 4,500 שקל ברוטו. בעלי הניסיון שהשתלבו בתכנית השתכרו בין 5,500 ל-5,700. למען ההשוואה, בתוכנית המתחרה "שש עם עודד בן עמי" מרוויחים תחקירנים מתחילים 5,700 שקל ובתוכנית "לונדון וקירשנבאום" המשודרת בערוץ 10 מרוויחים שכר התחלתי של 5,500 שקל , לעבודה של ארבעה ימים בשבוע בלבד. עם זאת ראוי לציין שרשף ואוקון נוהגים באופן קבוע לתת הזדמנות לתחקירנים חסרי ניסיון ובמידה והוכיחו את עצמם, הם זוכים להעלאה.
אוקון ורשף שנחשבים למקצוענים והישגיים בתחומם לא מרוצים מהמצב הקיים. גורמים המקורבים אל השניים מסבירים שחייהם מוקדשים לתוכנית. הם מתחילים את העבודה מוקדם בבוקר ומסיימים אותה מאוחר בלילה. "הם יודעים שיש בעיה והם מנסים לעשות הכל כדי לתקן אותה", מסביר מקורב.
"גם להם לא נוח וכואב להם לעיתים לראות תחקירנים בסוף יום עבודה. במקרים שבהם זה לא מסתדר הם מנסים לסייע להם להשתלב בתוכניות אחרות ולהמליץ עליהם. יתכן והליהוק שלהם הוא לא בסדר אבל זה כואב להם לא פחות מאשר לתחקירנים שנאלצים לעזוב. אוקון לדוגמא, יודע שיש בעיה בהתנהגות שלו והוא באמת מנסה לעבוד על זה לא רק בשביל הסביבה שלו אלא גם בשבילו עצמו. לדעתי, בחודש האחרון ישנו שיפור של ממש".
נא להמתין לטעינת התגובות
