שחקן נשמה
הוא שיחק בעשרות הצגות בתיאטראות הגדולים, אבל גם בסרטים הוליוודיים וב"חגיגה בסנוקר". נלחם בתפקידיו הציבוריים ברדידות הטלוויזיונית, אבל מוכר לדור הצעיר בעיקר הודות לתפקידו בטלנובלה "האלופה. סיפור חייו של השחקן מוסקו אלקלעי, שהלך אתמול לעולמו בגיל 77, אחרי קריירת משחק מפוארת
מוסקו אלקלעי הלך אתמול לעולמו כשהוא מלא תוכניות וחלומות. בגיל 77, כשמאחוריו 60 שנות קריירה מרשימה, השחקן המוכשר כבר תכנן את התפקיד הבא שלו. "היה לו חלום לעשות הצגת יחיד, בה הוא מגלם שחקן זוטר מראשית ימי הבימה, שחקן שכל תפקידו הוא להחזיק קיר והוא מספר על שאיפותיו וחלומותיו", מספר מנהל תיאטרון "קרוב", ניקו ניתאי.
לא מזמן עמד אלקלעי יחד עם שני עמיתיו לתיאטרון שמואל וולף ואלברט כהן במרכזו של ערב הוקרה עבורם. גם הפעם, היה אלקלעי מסמר הערב. "קשה להבין בתקופה כזו של ציניות את הטוהר הפנימי שהיה לו בכל פעם שהוא נכנס למקדש הזה של התיאטרון", מספר ניתאי, "הוא ממש קידש את המקום. לא ביהירות, אלא כל הזמן בחיפוש ילדותי, כמו ילד שמתרגש לקראת דבר חדש". חודש וחצי לאחר אותו ערב, נדם צחוקו המוכר של אלקלעי, לאחר שלא הצליח להחלים מניתוח שעבר.
מוסקו אלקלעי נולד בבוקרשט בירת רומניהב-1931. סבו, שעל שמו הוא נקרא, היה מוציא לאור ידוע בארצו. במשך השנים ניהל אלקלעי יחסי אהבה-שנאה עם המקום בו נולד ובגר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נזרק מבית הספר בשל היותו יהודי, ואביו נשלח לעבודות פרך.
לימים, לפני עליתו לארץ ב-1962, הפנתה לו שוב מדינתו עורף, והוא פוטר מעבודתו בתיאטרון הלאומי הרומני. בהעדר אפשרויות עבודה באותה תקופה הוא החל ללמוד יידיש, ופנה לשחק בתיאטרון היידי המקומי כשהוא מתקיים בדלות קשה. בנפול שלטונו של הרודן צ'אושסקו, ישוב אלקלעי לבוקרשט, כדי לקבל את תואר אביר התרבות הרומנית.
"כשבאתי כעולה חדש", סיפר אלקלעי בראיון בראשית שנות ה-70, "אמרתי לעצמי: 'עליך לשכוח כל מה שעשית כאילו לא עשית כלום, ולהתחיל הכל מחדש. קודם כל אתה נלחם על כל תפקיד קטן, זה נשמע טפשי, אבל אחרי שאתה משיג זאת, זו נקודת אור. אל תיכנס לקבוצת הממורמרים, כי אז אבוד תהיה'. באתי הנה והתחלתי מאפס, 14 שנות תיאטרון זרקתי מאחוריי".
את צעדיו הראשונים בארץ עשה בתיאטרון "זווית", ואחר כך עבר לתיאטרון הקאמרי, שם יוצב הערב ארונו. לאחר חילוקי דעות אמנותיים, פוטר מהתיאטרון הקאמרי ועבר לשחק בתיאטרון אורנה פורת.
בשנת 1975 חלה השחקן יהודה עפרוני, שהיה אמור לשחק בתיאטרון הלאומי "הבימה" בהצגה "הלילה ה-12".
"נעדרתי ומוסקו החליף אותי כסר טומי", נזכר עפרוני, "מאז המשכנו לשחק שנים בהצגות יחד. הוא היה שחקן מאוד טמפרמנטי עם יכולת רחבה, פרטנר הגון ביותר,
בשנותיו בתיאטרון שיחק בין היתר בהצגות "אמא קוראז" לצדה של ליא קניג, שותפתו לדרך עוד מרומניה, "הנפש הטובה מסצ'ואן", " הלוויה חורפית", " פילומנה", " אופרה בגרוש", " נמר חברבורות" לצדו של יוסי בנאי ז"ל, "סאלח שבתי", " קברט", " חתונת הדמים" ו"הקוסם מברוקלין".
לאורך כל אותה התקופה המשיך לשחק בסרטים בארץ ובעולם. "מאז שאני במקצוע", אמר בראיון ל"מעריב"ב-1990, "יש לי סיוט וחלום והם קשורים זה בזה. בסיוט אני נמצא בטקס פרסי האוסקר. אני בין המועמדים ואז אומרים לי שזכיתי, ואני צריך לעלות לבמה. יש לי בדיוק 58 שניות להיות שם ואני צריך לומר משהו, ואני לא יודע מה לומר, המילים נתקעות לי. אבל לא חשוב אם אקבל פרס או לא, כי יש לי כבר על מה לחלום, עד שאמות".
את הדברים אמר לאחר ששיחק לצדה של גלן קלוז בסרט ההוליוודי "מפיסטו" של הבמאי אישטוואן סאבו. לימים סיפר כי יחסיו עם קלוז התהדקו כל כך, עד שבמהלך מלחמת המפרץ ביקשה לשלוח לו ולמשפחתו כרטיסים כדי "להצילם". אלקלעי, פטריוט עד יום מותו, סירב.
עוד שיחק בסרטים "החברים של יאנה", עליו זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, "חגיגה לעיניים", "חגיגה בסנוקר", בסרטיו של אפרים קישון "תעלת בלאומליך", " השועל בלול התרנגולות", " ארבינקה", "אסקימוסים בגליל", ורבים אחרים. סרטו האחרון היה "מלך של קבצנים", שיצא בשנה שעברה.
"זו אבידה נוראית", אומר במאי הסרט, אורי פסטר, "מעבר לזה שהוא היה שחקן בקנה מידה ענק, הוא היה איש מלא שמחה, צעיר ברוחו. ב'מלך של קבצנים' הוא היה הראשון שקרא את התסריט והוא עזר לי לאורך כל הדרך. הוא זה שהמליץ לי לצלם את הסרט ברומניה. במהלך הצילומים, לא היה שחקן שיותר תמך והיה חבר טוב ממנו. הכי כיף היה לשבת איתו על 'דרינק תרבותי'. היינו יושבים ערבים שלמים ושומעים את החוכמות שלו. הוא עבד מהלב, היה שחקן נשמה שכל תפקיד שלו היה מרגש בסוף עד דמעות".
כששמע השחקן זאב רווח על מותו של אלקלעי, נזכר דווקא בסצנה מ"חגיגה בסנוקר", וחיוך עלה על שפתיו. "כששמעתי על מותו התמלאתי צער, אבל כשאומרים לי 'מוסקו', אני נזכר כמה הוא הצחיק אותי", מספר רווח, ששיחק עם אלקלעי גם על הבמה ב"סלאח שבתי". " זה אדם שמאוד אהבתי והערכתי, שחקן שהיתה לו שמחת עשייה בלתי רגילה עם חיות בלתי רגילה. כשהוא שיחק תפקיד הוא התנפל עליו, אני לא מכיר תפקיד שהוא פספס. תמיד הוא היה טוב. זכרו ימשיך הלאה דרך הקולנוע והטלוויזיה כי הוא עבד עד יומו האחרון, הוא ידע גם להקשיב, כאדם לחבריו וכשחקן לפרטנרים".
למרות עשרות התפקידים הבלתי נשכחים שלו, אלקלעי הטביע חותם של ממש על התרבות הישראלית דווקא כאיש ציבור.ב-1986 מונה לחבר המועצה הארצית לתרבות, ובין השנים 1987-1993 שימש יו"ר אמ"י. בכל אותה תקופה שינה למעשה את האופן שבו נתפס האמן בישראל, גם היום.
באמצעות כושר התבטאותו יוצא הדופן יצא לא אחת למאבקים חריפים, במהלכם תקף את רשות השידור ואת חברות התקליטים על יחסם לאמנים. לא אחת גם הביא להשבתה כוללת של האמנים במחאה על פגיעה בזכויותיהם.
ב-1992 מונה להיות חבר המועצה הציבורית של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וב-2002 היה ליו"ר זמני של הרשות השנייה.
מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, שהיה אז מנכ"ל הרשות השנייה, סיפר כי "מעבר להיותו בן אדם עם נשמה גדולה ולב רחב מאין כמוהו, היה מוסקו כסלע יצוק בשמירה על האינטרס הציבורי בערוצים המסחריים, והיווה סמן ימני בדרישות התוכן האיכותי בערוצים 2 ו-10. תרומתו העצומה בהקשר זה היתה בעיקר בתחום הדרמה והסרטים הדוקומנטריים. באופן אישי אהבתי אותו מאוד, הוא היה מסוג האנשים שהיה תענוג להתווכח עמם על שום גישתו לוויכוח לשם שמים".
במהלך כהונתו תקף אלקלעי לא אחת את הרדידות אליה נסחפה הטלוויזיה בישראל. הוא תקף תוכניות כמו "הדוגמניות", וזכור במיוחד מאבקו בתוכנית "אקזיט" במהלכה חשף מי שהנחה אותה אז, עפר שכטר, את עכוזו לעיני המצלמות. "איזה מין צעד אמנותי, הישג פסיכולוגי או אמצעי סאטירה משיגים כשילד צעיר ונחמד מסתובב עם הגב לקהל ומוריד את התחתונים בשידור חי?", שאל אז אלקלעי.
אולם הדור של אקזיט למד לאהוב את אלקלעי דווקא כששיחק לצדו של שכטר בטלנובלה "האלופה" ב-HOT. באחד האירועים שליוו את הסדרה, היה צורך לחלצו באמבולנס מקהל המעריצות הצעירות שגילו אותו מחדש. "אותי אתן אוהבות?", שאל אז בתמימות הידועה שלו.
הוא הותיר אחריו שני בנים, שי ורון, ואישה שהיתה תמיד לצדו, סוכנת השחקנים רודיקה אלקלעי. השנה מלאו 50 שנים לנישואיהם. את אהובתו הנצחית פגש כשבאה לראיינו בתום הצגה בתיאטרון הלאומי הרומני. "אמרתי שיש לה רגליים יפות ובאותו ערב הלכנו לאופרה", סיפר , "מאז לא נתתי לה לנשום".
הלוויתו של מוסקו אלקלעי ז"ל תתקיים היום בשעה שלוש בבית העלמין קריית שאול.
עדכוני ברנז'ה לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
