סיפור מההפטרה - נגע צרעת
הבידוד החברתי שנגזר על המצורעים מכריח אותם להתרגל לחשוב גם על אחרים - בכך מתחיל התיקון. דוד נתיב ממכללת הרצוג בגוש עציון מבאר את ההפטרה
נ.צ. תנ"כי
ההפטרה קשורה באירוע קשה בימי אלישע הנביא. האויב הארמי הטיל מצור ממושך על שומרון, ובעיר היה רעב כבד, עד שאנשי העיר החלו לאכול חמורים ואף בשר אדם. בעת ההיא בא דבר ה' והודיע על מהפך קיצוני שיהיה למחרת : המצור יפסק ולעם יהיה שפע של אוכל, ובזול. ההפטרה מתארת כיצד התקיימו הדברים, אף שהם נשמעו הזויים בעת השמעתם.
מצורע הוא אדם שדבק בו נגע הצרעת. נגע זה מבטא בתנ"ך מציאות רוחנית-ניסית-הלכתית, המטופלת בכלים "רוחניים": הכהן הוא המאבחן, טומאת המצורע מסולקת בעשייה הלכתית – הזאה, גילוח, כיבוס בגדים, טבילה, קרבן.
הלכות מצורע לא חלות היום למרות שקיימת מחלת עור בשם צרעת. אין בינה לבין הצרעת התנ"כית אלא שיתוף שם בלבד.
האירועים התנ"כיים בהם מצאנו שאנשים נפגעו בצרעת, קשורים בכישלונם בהתנשאות
התורה נוהגת כאן מידה כנגד מידה : הוא דחק אחרים החוצה, אחרים דוחקים אותו.
עד היום אנו מכנים אדם שהחברה דוחקת אותו החוצה – מצורע, גם כאשר עורו אינו נגוע כלל. מצורע הוא שם נרדף לאדם מבודד חברתית, דחוי.
המצור ההדוק של ארם על שומרון, אותו מתארת ההפטרה, בודד את בירת ישראל החוטאת.
מחוץ לעיר שהו ארבעה מצורעים, כמתחייב מהלכות מצורע – שהמצורע מוצא מחוץ לעיר מוקפת חומה.
הרעב הקשה שפגע בעיר בעקבות המצור, לא פסח גם על המצורעים, והם החליטו לנסות למצוא מזון אצל הצבא הארמי שצר על העיר. מותם בסמוך לשער העיר היה וודאי, ואילו הריגתם בידי הארמים לא היתה וודאית.
בהתקרבם למחנה ארם, תוך חששות כבדים, הם גילו לתדהמתם מחנה נטוש. ניכר היה שהחיילים ברחו מבוהלים [מסיבה לא ברורה] בהותירם אחריהם מזון ורכוש רב. המצורעים הרעבים התנפלו על המזון, ואחר כך על הרכוש, עד שמילאו כל תאוותם, ואז חשו שלא בנוח, על שלא שיתפו גם את אנשי העיר הרעבים בשפע המופקר.
הם שבו לעיר ודווחו לזקיפים שבשער שומרון הנצורה על המצב החדש. לאחר תהליך אימות זהיר וממושך של המהפך המדהים, הצטרפו אנשי העיר כולם לחגיגת השפע.
דווקא המצורעים, שהיו מחוץ למעגל החברה בשל מעשיהם וצרעתם, הם שגילו כי טבעת הבידוד הוסרה מעל העיר. כאשר הפסיקו לחשוב רק על עצמם ופנו לאנשי העיר כדי לצרף אותם למעגל השפע, הם תיקנו את כישלון בידודם, ובכך הביאו טובה לכלל אנשי העיר, המבודדים והרעבים.
גם אם נכשלנו אפשר לתקן. על כישלון של התרחקות ובידוד נענה בחיבור ובמעורבות. בהפטרה למדנו: ערבות ומעורבות מסלקות רעב ומובילות למציאות עריבה ונעימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
