שליפות עם אסתר אטינגר
יידיש? בית גידולי.ש"י עגנון? הגדול מכולם. ילדות? נושא ספרותי בלתי נלאה. רונה קינן? לא מתלהבת. כתב הארץ יאיר אטינגר? בננו היקר
הייתה עורכת ב"קריית ספר" בבית הספרים הלאומי, ומאוחר יותר ספרנית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. ערכה פינת ביקורת ספרות בקול ישראל, הגישה וערכה אנתולוגיות ספרותיות ברדיו. כתבה ביקורות ספרים בעיתון הארץ ובעוד עיתונים. שיריה התפרסמו בכתבי עת ובמוספים שונים. הייתה חברת מערכת של כתב העת לשירה "כרמל". כתבה את ספרי השירה: "ירוק אפשרי", "לפני המוסיקה", "השאלת האמן", "חיי בורגניים להפליא". כתבה את המונוגרפיה "זלדה, שושנה שחורה" ואת הרומנים: "פלא לילה", "אשטלינה אהובתי" ו"מאהב מושלם" (את שני האחרונים כתבה עם רות אלמוג). פעמיים זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס יהודה עמיחי לשירה, פרס הנשיא לפרוזה, ובעוד פרסים ספרותיים.
נשואה ואם לארבעה, מתגוררת בירושלים.
אלוהים
אצטט את המשוררת זלדה: "רק המחשבה על אלוקים היא אי במערבולת".
שכר ועונש
ליודע תעלומות. אמנם זה אחד מעיקרי האמונה, אך מרתיעים אותי מנהלי הפנקסים, אלה שיודעים ומחשבים בדיוק, מי לגן עדן ומי לגיהינום.
בית יעקב
מפעל חינוכי חשוב ומרשים. בית ספרי הראשון. כתבתי עליו בהרחבה, מתוך קִרבה וריחוק, ברומן "פלא לילה".
חרדים
יש לי בני משפחה חרדים אהובים, וככלל, אני מרגישה אליהם חיבה רבה, על אף המרחק. מקוממת אותי מאוד הנימה האנטישמית המכוונת לא אחת כלפיהם על ידי דוברים "נאורים".
יידיש
בית גידולי, המושמץ כיום לרוב, בדרך כלל שלא בצדק. יידיש, שפת אבותיי המרתקת, שאני שמחה לגמגם בה כאשר יש לי עם מי. אני בעד ייחוד, אך נגד בדלנות וקיטוב. כיום כבר אין כמעט אשכנזיות או מזרחיות "טהורים", והולך ונוצר פה תמהיל מרתק, במשפחה, במוזיקה ובמטבח, וזה נפלא.
שנות ה-50
הייתי קטנה, הכול היה ראשוני כל כך, וחדש. נעשו דברים גדולים וגם טעויות מרות, אך היה להט, שחסרונו מורגש היום.
יאיר אטינגר
בננו הצעיר, ובאופן לגמרי אובייקטיבי, עיתונאי מוכשר ביותר והגון.
ש"י עגנון
הסופר הגדול מכולם. אך לא בטוח שיסכימו לכך קוראים צעירים, שלשונו, עולמו ומקורותיו זרים להם, למרבה הצער, ולא באשמתם.
שירת ימי הביניים
אהבה גדולה שלי. שירת "תור הזהב" היא מפסגות השירה העברית. יש התעוררות רבה היום לפיוטים שמקורם לרוב בשירה זו, וטובי הזמרים שרים אותם לפי המסורות השונות ומזכים אותנו בחוויה מרגשת, טקסטואלית ומוזיקלית. מומלץ בחום גם האתר "הזמנה לפיוט".
תהלים
פס הקול המופלא של היהודי. מלווה וסומך אותו ביום צר וביום חג.
משיב הרוח
כתב עת יקר לשירה. יש בו כמה כישרונות מצוינים ורעננים.
רונה קינן
עדיין לא הצלחתי להתלהב.
לאה גולדברג
משוררת וסופרת גדולה. גם סופרת ילדים יחידה במינה.
בורגנות
כולנו קצת בורגנים. יש תואם מסוים בין אורח חיים דתי לבין בורגנות. המסגרת – המשפחתית, החברתית, הכלכלית – חשובה בשניהם. אולי כדאי להחליף
ילדוּת
התשתית החשובה ביותר לחיים. גם נושא ספרותי בלתי נדלה. אך האם יש ילדוּת לא קשה? היא אמורה להיות נפלאה, מגוננת ומלאת תום וקסם, אך היום הילדות נראית חסרת מגן וקצרה מתמיד, מקור לדאגה נמשכת.
שמחה
כן תרבה. טעם החיים.
השואה
צל ענק שמרחף מעלינו תמיד ובכל מקום. בין הנספים רבים מבני משפחתי.
קולך
תנועה ברוכה, שאני מזדהה עם מטרותיה, לתת קול לנשים מקופחות, כמו מסורבות גט וקרבנות התעללות, וחלקה רב בשינוי הגישה המסורתית לנשים, בתור שותפות בלימוד תורה ובעבודה הדתית.
לשון הקודש
שפת אמי האהובה, לשון כתבי הקודש לדורותיהם, מלכת הלשונות, העדויה בבגדי פאר ותכשיטים, ולעתים מתחפשת בבלויי סחבות. יורדת לשוק לשמוע איך מדברים אותה, מזדעזעת ונבהלת, אך גם שמחה שהיא עדיין צומחת, חיה ובועטת.
ניקוד
עוד לא נס לֵחו, בעיקר נחוץ לשירה. לדאבוני, לעולם לא אלמד לנקד ואזדקק לעזרת אנשים טובים.
התקווה
עוד לא אבדה תקוותנו.
הרב קוק
גאון בתורה ובמחשבה חובקת עולם, משורר. בעל העזה וחזון.
מנחם בן
משורר ומבקר שירה חד עין ולשון, שלא עושה חשבון לאיש ואין לו פרות קדושות.
שיר השירים
שיא השיאים. שירת האהבה הנשגבה ביותר.
ספרות רזה
כמה קשה לעשות דיאטה. ועוד כשיש שפע לשוני כזה, שפתנו בעלת תיבת התהודה הענקית. לפעמים רחוקות זה מצליח, הרזון. לפעמים זו דלות. אני מעדיפה את העושר הלשוני, אך יש לנהוג בו בטעם ובזהירות, ומתוך ענווה.
יצירה
חלק אלוה ממעל.
פרסום
לא נאה לרדוף אחריו, אך צניעות יתירה גובלת בצניעות מזויפת וגם ביוהרה.
ספרות נשים
בלי הנחות. על ספרות הנכתבת על ידי נשים לעמוד באמות המידה של ספרות טובה.
נשיות
מתנה יקרה לנשים בלבד, לעבדה ולשמרה.
מקווה
שלא ילינו את שכר הבלניות, שחלילה לא תהיה זו מצווה הבאה בעברה.
כיסוי ראש
כמגן מפני החמה והצינה וכמסמן השתייכות, לנשים וגברים. בתחום הנשי רואים היום כיסויי ראש חינניים ומקסימים מאוד, להוציא כמה פאות נוכריות מנקרות עיניים שמחטיאות את ייעודן, ובקצה השני "אופנת הטאליבן" החסודה.
ציונות דתית
תנועה חשובה וחיונית, שלקחה חלק בחיי החברה והתרבות בארץ, והפכה לצערי לחרד"לית, שסימניה הקצנה דתית, הסתגרות, וניסיון להידמות לחרדים, אך בלא החכמה וההומור שלהם. הלוואי ותחזיר לה ולנו את דמותה המקורית, המשלבת תורה עם דרך ארץ, ותתרום לכלל ישראל.
פוסט ציונות
רעה חולה.
פלסטינים
שכנינו לארץ הזאת, שאנחנו בסכסוך מר וקשה איתם כבר מאה שנה, בלי פתרון שנראה באופק.
בית המקדש
הלב. רק להתגעגע.
ברסלב
תורותיו של ר' נחמן וסיפוריו, נפלאים ועמוקים. הברסלבים המפזזים בין המכוניות, הרבה פחות.
חב"ד
חסידות המשלבת עיון והלכה עם שמחה ומאור פנים, עושה שליחות חשובה במקומות נידחים. משיח? לא בא.
העידן החדש
לא מתחברת ולא זורמת, לא אורגנית ולא "רוחנית".
קפיטליזם
הגזימו, לא? יש יותר מדי חלשים ויותר מדי קשרי הון-שלטון שערורייתיים ובזויים.
סיטרא אחרא
שלא נדע.
ערוץ 2
אם כבר, אז רק זפזופ ליונית בחדשות, מעבר לזה אין מה לחפש שם.
נינט
מה היא עשתה?
טוקבקים
מקווה שלא יהיו מרושעים מדי.
nrg יהדות
אתר תוסס ומעניין, נעים להכיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
