פסח 1968. מאז ולתמיד
אתמול חגגו בחברון 40 שנה ליישוב היהודי בעיר, בעצרת גדולה. לרגל האירועים, "מעריב" ביקש ממתנחלי מלון פארק לשחזר את ליל הסדר הראשון בחברון
הרעיון היה של הרב משה לוינגר. זה היה באביב , 68 כמעט שנה אחרי מלחמת ששת הימים. כל הנסיונות של אנשי ארץ ישראל השלמה - אז עוד לא קראו להם מתנחלים - לקנות דירות בחברון נכשלו, ולהם אצה הדרך לגאולה. עד שלוינגר נכנס למלון "פארק" וביקש רק לשכור את המקום לעשרה ימים, עם אופציה להארכה. הרב לוינגר, כך מספר הצ'יזבט, רק הוסיף בעל פה "עד שיבוא (משיח) בן דוד".
יותר מ-60 איש נכחו באותו ליל סדר. פרט ללוינגר, היו שם הרב חיים דרוקמן, הרב שלמה אבינר, הרב אליעזר ולדמן, ישראל הראל (אז עיתונאי "מעריב"), אליקים העצני, בני קצובר, וגם הסופרים משה שמיר ואהרן אמיר. "אנחנו הגענו רק לליל הסדר", משחזר העצני, אז רמת גני בן 42. "אבל פתאום ראינו אנשים צעירים עם נשים וילדים, מביאים איתם מקרר, מכונת כביסה, תנור, את כל הבית.
"זו תחושה של קפיצת קוואנטום. ההרגשה היתה שהם בבית אצל אברהם אבינו, לא רואים את הערבי הזה שמשכיר להם את המלון. השתלטו לו על הגישפט מתוך חירות פנימית בלתי מוגבלת. הרגשתי השתאות. קינאתי בהם, מאיפה הם לוקחים את העוצמה הפנימית".
"דבר ראשון קבענו מזוזות", מוסיף הרב דרוקמן, 75, שערך את הסדר. "אפילו עכשיו אני מתרגש מזה. בבוקר החג הלכנו ברחובות חברון עם טליתות, ספר תורה, בשירה ובריקודים, עד למערת המכפלה. במרבית הבתים היו עדיין דגלים לבנים. שנה אחרי מלחמת ששת הימים והערבים הבינו שחברון שייכת לנו. הרגשנו שהמשיח בדרך, חשנו את משק כנפי הגאולה".
בני קצובר, סטודנט שנה א' למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ראה בראשית 68' מודעה בעיתון שסיפרה על "כינוס דחוף בנושא ארץ ישראל". שמונה צעירים הגיעו לכינוס. "הודיעו לנו שבעוד כמה שבועות יהודים מתכננים לעלות לחברון והם צריכים מתנדבים לשמירה", נזכר קצובר.
"הגעתי בקו 23 מהתחנה במזרח ירושלים, וכל יום נסעתי למלון פארק. היה ברור
"כולנו ידענו שהמטרה היא לא ליל הסדר", מוסיף הרב לוינגר. "הלכנו קילומטר וחצי בחברון עם הטליתות, בבוקר שאחרי ליל הסדר, עד למערת המכפלה, וכולנו ידענו ששבו בנים לגבולם".
למחרת החג, על פי עצתו של הרב צבי יהודה קוק, שיגרה חבורת חברון החדשה איגרת ברכה לשר הביטחון משה דיין. "חג שמח ממתנחלי חברון", נכתב באיגרת. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמילה "מתנחלים" נכנסה לשימוש פעיל בהקשר הפוליטי. "מתנחלים זה הרבה יותר ממתיישבים", קובע העצני את הטרמינולוגיה המועדפת עליו,"'מתיישב', אתה יושב ואתה קם. כשאתה מתנחל אתה נשאר, אתה חוזר לנחלת אבותיך ולא נוטש".
חודש לאחר מכן כונסה הממשלה לדון במתנחלים החדשים. "ראש הממשלה לוי אשכול קיבל החלטה גאונית", אומר קצובר. "לאשר יישוב הוא לא יכול בגלל ארצות הברית והשמאל, לגרש לא נעים לו בגלל מערת המכפלה ופרעות תרפ"ט. אז הוא החליט על הקמת ישיבה בחברון. לא יישוב חדש, אבל לא גירוש". 32 המשפחות, שהיוו אז את כלל מתנחלי חברון, עברו לממשל הצבאי.
מאז ועד היום נקלעו מתנחלי העיר לעשרות עימותים עם שוטרים וחיילים ולאינספור תקריות אלימות עם פלסטינים וארגוני שמאל. הישיבה שם גבתה למעלה ממאה קורבנות יהודים - חיילים ואזרחים, והרבה יותר פלסטינים. "אבל מכל תקרית", בטוח בני קצובר, "האחיזה שלנו רק מתחזקת. מכל צרה צמחה ישועה".
העצני מסכים. "בגלל הרצחנות של הערבים פה בחברון התקדמנו", הוא אומר. "דקרו מישהו - קיבלנו בית, רחוב דוד המלך הוא כמו הוויה דולורוזה. תחנות של סבל יהודי. כל 50 מטר נרצח מישהו. בדמיך חיי. כל תקרית הביאה התקדמות בהכאת השורשים באדמה הסלעית הזאת. יש רשימה בלתי נגמרת של יהודים שנרצחו פה ב40 שנה, וכל רצח כזה או ניסיון קידם אותנו עוד קצת".
התנהלותם של מתנחלי חברון לאורך השנים, סבור העצני, מקטינה את הסיכוי לפינוי. "פה לא ילכו כצאן לטבח ויכול להיות שהעובדה הזאת תגרום להרתעה. הרוב במחנה שלנו הכריע נגד הכיוון של מועצת יש"ע של להתנחל בלבבות ולהוכיח שאתה יפה.
"לעומת זאת, יש את גישת הקיפוד של החברונים. אל תאהב אותי, תיזהר לא לגעת בי, ואני מוכן לשלם את המחיר. לו ידעתי שתמורת מלחמת אחים הם לא יאהבו אותי, אז שלא יאהבו אותי. אצלנו לא יהיה שיתוף פעולה עם המגרשים, לא נבכה יחד ולא נרקוד. ואם יעקרו חס וחלילה זה למחנה מעצר ולא לבית מלון".
נא להמתין לטעינת התגובות
