ראשי » חדשות » בעולם

הניצולים במיאנמר עדיין מחכים לעזרה

יריעות פלסטיק משמשות בית למיליון איש, הארוחות מורכבות ממעט אורז וטונה והכולרה והמלריה משתוללות. דיווח מתוך מיאנמר

ארבעה צעירים בני לא יותר מ-14 מנסים לבנות את ביתם מחדש. הם עומדים בתוך ביצה של מי שטפונות מזוהמים, ומנסים לתקוע את הקורות לתוך האדמה הבוצית כדי לבסס את היסודות לבקתה. שניים מהם קופצים על הקרשים במטרה להפעיל יותר לחץ, אבל כלום לא עוזר.

בקצב הנוכחי, אין סיכוי שישלימו את הבנייה תוך שבועיים-לפני עונת המונסונים. ארבעה ילדים, ביצה, ארבע קורות עץ. זו התמונה המסתתרת מתחת למשפט ה"יבש" המוזכר שוב ושוב מאז התבררו ממדי האסון שזרע הציקלון במיאנמר (בורמה)-יותר ממיליון איש נותרו ללא קורת גג.

בעיירה ליטיאה שמחוץ ליאנגון חילקו אתמול, לראשונה מאז הציקלון, מזון לרעבים. תושבי המקום מוגדרים על ידי אנשי סוכנויות הסעד במקום כ"עניים". אבל עניים הם היו עוד לפני הסופה הקטלנית. היום הם כבר מוגדרים "עניים מאוד".

בית הספר בעיירה פונה מתלמידיו ומאוכלס במשפחות שבתיהם נהרסו בסערה. שני תינוקות ישנים על הרצפה בחדר חשוך ובן דודם מנופף עליהם במניפה, להשיב להם מעט אוויר. בכיתה הסמוכה אישה מבשלת אורז על פתיליה וכותשת שום כדי לתבל אותו. שק האורז שלה, מצע רך יקר ערך, כמעט ונגמר, ועוד מעט לא יהיה לה במה להאכיל את המשפחה.

בינתיים במרכז יאנגון, הצוות המקומי של תוכנית המע זון של האו"ם מתארגן לקראת חלוקת מזון: כל עובדי המשרד מגוייסים למשימה, אפילו הפקידות ממחלקת משאבי אנוש. בדרך הם מתבדחים ביניהם על תוצאות משאל העם הטרי, המעניקות לחונטה הצבאית הסכמה גורפת לחוקה המוצעת.

במחוז לסיו 92 אחוז מהמצביעים שמו "כן" בקע לפי. מתברר שיום לפני ההצבעה הגורלית, ערכו במקום נציגי הממשל "חזרה גנרלית": האנשים הגיעו לקלפי ובמסגרת "ההסבר" כיצד להצביע, נאמר להם לסמן "כן" בפתק ההצבעה. "ואז בטח אמרו להם ללכת הביתה", מתבדחת מריה, עובדת מקומית, "בטח אמרו להם שאין צורך שיחזע רו למשאל האמיתי".

הצוות של האו"ם יחד עם צוות מקומי של ארגון רופאים ללא גבולות מהולנד מגיע לבית הספר בעיירה, והמכונה היעילה מתחילה לעבוד. בדרך כלל מחלקים פה אוכל לעע ניים במיוחד, או לנגועים בנגיף האיידס, אבל היום התור ארוך מהרגיל.

האנשים ממתינים בשקט לתורם, אמהות עם תינוקות על הידיים, זקנים, ילדים. כל אחד מקבל יריעות פלסטיק לכיסוי הבית, קופסאות טונה, חתיכת סבון וג'ריקן ריק שאיתו יוכלו ללכת לבאר המים הנקיים היחידה שנוע תרה ולהביא מים הביתה.

לקראת

סוף החלוקה האווירה מתלהטת. לא כולם קיבע לו אורז, ויש החוזרים למשפחתם בידיים ריקות. "ככה זה", מסביר האחראי על החלוקה, "נכון שכולם פה עניים, אבל אנחנו צריכים לדאוג קודם לאלה שנשארו בלי בית, לאנשים שחיים כאן, בתוך בית הספר".

כולם לוקחים את יריעות הפלסטיק ושקיות המזון ומתפזרים לבתיהם, או יותר נכון לערימות הקש והבמבוק שפעם היו בתיהם, חוזרים לתהליך השיקום שחייב להסתיים תוך שבועיים, לפני שיגיעו שלושה חודשים של גשם רצוף.

אתמול החלו להתפרסם תמונות הזוועה של גופות מנופחות צפות במים מדרום המדינה, אזור הדלתא שספג את הפגיעה הקשה ביותר. לפי דיווחים שונים, הממשלה מעבירה צפונה את הפליטים מהאזורים שנפגעו באופן הקשה ביותר, כדי להקל על הטיפול בהם.

לכאורה זה הגיוני, הרי כל התשתית בדרום נהרסה. אבל למעשה, הדבר יגרום להם נזק גדול יותר בטווח הארוך, מסביר האקן טינגול, סגן מנהל משרד בורמה של ארגון המזון העולמי: "במאי-יוני הם זורעים (הדלתא היא אזור גידול האוכל של המדינה) ובאוקטובר-דצמבר קוצרים את היבול. אם עכשיו מכריחים אותם לעזוב את אזורי המחיה שלהם, הם לא יוכלו לזרוע ובשנה הבאה לא יהיה להם מה לאכול".

אבל בינתיים אין להם ברירה, אלא להיעקר ממה שנותר מהכפרים ולנסוע במשאיות של הצבא למחנות הפליטים המאולתרים, שם חיים עשרות אלפי אנשים בתנאים של חוסר מזון ותברואה ירודה, ומחלות כמו מלריה וכולרה.

ואם כבר אסון, אז הנה עוד אחד: ספינה של הצלב האדום, שנשאה משלוח סיוע ראשון לקורבנות הציקלון במדינה, טבעה אתמול לאחר שהתנגשה בגזע עץ נסתר שנמצא במים. בארגון אמרו בייאוש, כי נאלצו לנטוש את ספינת הסיוע הראשונה ששיגרו- שעשתה את דרכה מהעיר יאנגון לאזור מוכה האסון בדלתת נהר האיראוואדי, עמוסה בציוד רפואי, במזון ובבקבוקי שתייה - לאחר שהיא החלה לטבוע בעקבות הפגיעה הקשה שספגה.

למרות שאנשי צוות הספינה, שכולם חולצו בשלום, הצע ליחו להציל חלק מהציוד, החשש הוא שמרבית המזון זוהם במי הנהר. "זו מכה צורמת", אמר מייקל אניאר, מתאם הצלב האדום במיאנמר, "פרט לעובדה שלא ניתן להעביר עכשיו את הסיוע לנזקקים, ניאלץ גם לשקול מחדש כיצד לפעול במדינה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...