כניסת השבת - מותר לשחד את הפריץ
פרשת טלנסקי מעניקה אפשרות להצצה חד-פעמית אל עולם ערכים, שחרדי אחד הגדיר אותו בערך כך: מותר לגנוב מהמדינה. אם אסור, זה רק בגלל הסיכון להיתפס והשלכותיו, החל מהפדיחה המכונה בחרדית "חילול השם" ועד החשש מהעונש הפרטי והקולקטיבי. אבישי בן חיים
אם לשפוט על פי התקשורת במגזר, נראה שהחרדים התייצבו בפרונט ואספו את טלנסקי אל חיקם בחיבה גלויה. אפילו בביטאון הליטאי הקשוח "יתד נאמן" דיווחו על "ר' משה טלנסקי, איש חביב בצורה נדירה, חרדי אמריקני טיפוסי".
העד הדתי המודרני זכה ב"יתד נאמן" לתואר ר', עניין לא פעוט בעיתון ששלל את התואר הרבני מהרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני עקיבא וראש מערך הגיור, למשל, שמופיע שם כסתם "חיים דרוקמן".
אבל מעבר לחיבוק החמים גררה פרשת טלנסקי עיסוק חרדי בסוגיית יחסי החברה החרדית עם תרבות השוחד. לא מדובר רק בקריצות ובלחישות. הפעם מדובר בגילוי פומבי חדשני ומפתיע מעל דפי העיתונים החרדיים.
שחור על גבי לבן הם כתבו על אודות הכסף השחור. נדמה שהחרדים מעולם לא הפלילו את עצמם באופן גלוי כל כך ושמו על השולחן את מה שחלקם מעבירים מתחתיו.
בדרך העניקו אפשרות להצצה חד-פעמית אל עולם ערכים, שחרדי אחד הגדיר אותו בערך כך: מותר לגנוב מהמדינה. אם אסור, זה רק בגלל הסיכון להיתפס והשלכותיו, החל מהפדיחה המכונה בחרדית "חילול השם" ועד החשש מהעונש הפרטי והקולקטיבי.
מי שרוצה רשאי דווקא להתעודד: אם החרדים באמת היו מרגישים בגולה, סביר להניח שהווידוי הזה לא היה בא לעולם, מאימת הפריץ.
אולי צדק החרדי שניצב השבוע על גבי באמפר ברחוב הקבלן בהר-נוף, שפתאום עלה לכותרות לאור הטענה כי פסי ההאטה ברחוב, שבו מתגורר בנו של טלנסקי, נבנו בעקבות פנייתו של המיליונר לאולמרט. "חבל שלא באת להר-נוף ביום העצמאות", אמר , "החרדים נהיו ציוניים. רבע מהשכונה יצאו לעשות'על האש', חוגגים את יום העצמאות כמנהג החילונים".
בכל מקרה, הפעם באמת לא צריך לחפש את מה שנלחש בחדרי חרדים, אלא פשוט להקשיב למה שהחרדים מספרים על עצמם.
בשבועון החרדי "בקהילה" פרש השבוע העיתונאי יעקב ריבלין מבוא מהזווית החרדית על אודות "נתיבות השוחד והשלמונים בישראל". תחת הכותרת "תורת הקבלה", והאזהרה "לא לחפש הקשרים בין המתפרסם לעיל ואירועי הימים האחרונים", מובאת עדותו של איש עסקים חרדי ידוע, המספר כיצד נתן שוחד לפוליטיקאי חילוני בכיר מאוד ולעוזרו, כדי להשיג מבנה גדול לטובת בית ספר חרדי.
"באתי אליו ללשכה", סיפר איש העסקים לעיתונאי, "הם כבר ידעו ממני קודם במה המדובר והיה צריך רק לשלם. שמתי את הכסף על השולחן והם התחילו למלא את הכיסים של הז'קטים שלהם כמו שני סוחרי סמים.
כשגמרו למלא אמרו לי:'יהיה בסדר. ראה את העניין כסגור'. עבר חודש?חודשיים, אין קול ואין עונה. לקחתי את הרגליים והלכתי בעצמי לבניין.
אז לא היו שומרים וסידורי ביטחון כמו היום. נכנסתי אצלו ישר לחדר ואמרתי לו כך:'אני לא מפחד משום דבר. אם העסק לא יסתדר אני אעמוד כאן בחוץ עם שלט גדול - אדון. . . תחזיר לי את הכסף שגנבת'. אמרתי ויצאתי החוצה.
תוך כמה שבועות קיבל בית הספר הודעה שהוא מקבל מבנה גדול אחר בסביבה. אני מניח שהמבנה הראשון כבר הובטח למישהו אחר שאולי שילם יותר".
ריבלין הוסיף עדות נוספת בעניין מתן שוחד לאותו פוליטיקאי, על ידי "שני אישים ידועים בזרם יהודי גדול בארץ ובתפוצות". ואם מישהו לא הבין שאין פה ניסיון אמיתי לנסות להסתיר שהמשחדים החרדים הם שני חב"דניקים, הוגדר הזרם ככזה "העוסק באהבת ישראל ובקירוב רחוקים כמעט מכל מקום בעולם".
במאמר מערכת בעיתון החרדי "יום חדש" התייחסו ישירות לטענה כי החרדים עסוקים במתן שוחד במסדרונות השלטון, והעניקו טיעון להצדקת ההתנהגות החרדית באמצעות סיפור על אחד מגדולי הרבנים במאה ה-18: " פעם, כך מספרים, הטיח מלך בוהמיה בחכימא דיהודאי, רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל:'אצלכם
אתם נותנים שוחד לפקידים. מי מתיר לכם להשיג יתרונות על ידי שוחד ושלמונים?'. התחייך רבי יהונתן וענה לשליט פראג:'אנחנו היהודים נותנים שוחד לפקידים הנוצרים, כדי שייתנו לנו שוויון'".
אם מישהו מהקוראים החרדים שאל את עצמו מה עליו לענות לאלה השואלים איך זה שגם במדינת ישראל הריבונית ממשיכים החרדים להפעיל את אמצעי השוחד, מבהיר כותב המאמר: "את התשובה נתן להם כבר רבי יהונתן אייבשיץ - אנחנו החרדים, נותנים שוחד (הנחה, שהיא עצמה, כאמור, התבררה כבדויה ומצוצה מן האצבע) לפקידים ולאמרכלים, כדי שאלה ייתנו לנו משהו הקרוב לשוויון".
חלק מההסתייגויות החרדיות, שבהחלט נשמעו פה ושם, לא התמקדו בגינוי התופעה כשלעצמה אלא הופיעו בליווי הנימוק התועלתני הקדום: "וכבר ציווה רבנו הקדוש לבניו -'אל תבריחו את המכס, שלא ייקחו כל מה שיש לכם'".
טלנסקי עצמו, אגב, הגיע לביתו של הרב חיים קנייבסקי בבני-ברק וזכה לברכה סולידית: "תצא בשלום מהפרשה". אולי בגלל ההבנה כי פרסום הסיפור על הרב אייבשיץ נתפס כמתן לגיטימציה כמעט רשמית לשוחד ואולי מסיבות אחרות, למחרת הופיע ב"יום חדש" מאמר מפרי עטו של בן הרב, שתחת שם העט אבישי חבר (ראשי תיבות של אברהם ישעיהו בן רבי חיים) הודה: "מתברר כי יותר ויותר אנשים מתוך המחנה החרדי מתעסקים בכל מיני דברים לא כשרים בלשון המעטה - שוחד, הלבנות כספים, העברות סמים והברחות לסוגיהן.
נוצר הרושם כאילו נכנס הדבר בגדר'והותרה לו'". הוא תקף את התופעה ואת הלגיטימציה הציבורית שניתנת לה וקרא לשינוי גישה: "מוטל עלינו להתרחק מן המיאוס ומן הדומה לו בכל כוחנו, שלא תהיה לנו כל שייכות להתנהגויות מעין אלו ויידעו כולם כי תחומים אלה, אין לקשור אותם עם החרדים".
ההתפלפלות הכי חזקה שהסתובבה השבוע אצל החרדים היתה בזו הלשון: "אם טלנסקי יהיה עד מדינה נגד אולמרט, אז ראש הממשלה יהיה בבעיה, אבל אם אולמרט יהיה עד מדינה נגד הציבור החרדי - אנחנו, החרדים, בבעיה". כן , היו בציבור החרדי גם מי שנכנסו לכוננות ספיגה של ממש בגלל החשש כי המעורבות החרדית בפרשה תתנקם בהם ותפנה את הזרקורים אל הפעילות במגזר מול מוסדות השלטון הישראלי.
כבר בשבוע שעבר, בצל צו איסור הפרסום, הזהיר יוסי אליטוב, הפרשן הפוליטי של העיתון החרדי "משפחה", את החרדים השמחים לאידו של אולמרט כי "הציבור החרדי ימצא עצמו מתמודד עם מבוכה לא קלה לאחר הסרת צו איסור הפרסום".
אחרים הסתייגו מהחיבוק לאספן התרומות האמריקני וקבעו כי לא מדובר ב"טלנסקי שכולו תכלת". ברשת המקומונים החרדית "קו עיתונות דתית" ניסה הפרשן אבי בלום לתהות על "פשר העדנה הבלתי מובנת לה זכה מוריס טלנסקי בתקשורת החרדית, תוך הצגתו במידה רבה כ' אחד משלנו'".
הוא ביקר את "ההתייחסות הסלחנית כלפי משחדי הפריץ", ופירש : "בגולה הורגלנו שבלא זה, לא ניתן לשמור על הקיום היהודי".
היה לו גם נימוק מקורי נגד הלגיטימציה ברחוב החרדי לדפוק את השלטון: "מדובר בגבולות, שכשהם מיטשטשים כלפי השלטונות, הם מיטשטשים אחר כך גם כלפי האזרח הקטן.
מי שמרגיל עצמו לזלזל בענייני כספים ומינהל תקין כלפי מעלה, אינו יכול לא לנהוג באותו זלזול כלפי מטה, בגביית תשלומי שכר לימוד מופקעים, הלנות שכר סדרתיות וזלזול מתמשך בתנאים סוציאליים של עובדים".
הוא הוסיף המלצה מהפכנית: "אולי הגיעה העת לנהוג ביחס שלילי שווה, גם תודעתי?תקשורתי, כלפי מחליקי שלמונים (מעטפות בלעז) משולי המחנה. אין כל שוני בין עבירת השוחד לכל עבירה פלילית אחרת.
הציווי האלוקי'לא תיקח שוחד' לא נכתב בספר החוקים החילוני של מדינת ישראל. גם השלכות הנתינה והלקיחה,'כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים', אמורות בספר הספרים ולא בשום מקום אחר. הגיע הזמן גם להתייחס לכך בהתאם".
ואם מישהו במסדרונות השלטון הישראלי התלהב מסיפורי החרדים על עצמם וחולם על אופציה להתעשר מהם, כדאי לו להקשיב לאלה מן החרדים שטוענים כי מדובר בהגזמות פרועות וב"מקווה נייעס" (חדשות מהמקווה) ולרשום את הערת האזהרה שלהם בתוך הסיפור הבא.
"היה פוליטיקאי חילוני אחד, שלעת זקנתו התקרב מאוד לדת ובלי קשר גם התחרש. כשהגיעו מכריו החרדים משכבר הימים לבקרו, ביקשו ממנו 'למדנו, על מה ולמה התחרשת'. והוא השיב 'משום השוחד שלקחתי'. שאלו :'אבל כתוב השוחד יעוור עיני חכמים, לא כתוב שיהפוך אותם לחירשים'. והוא הסביר:'כן, אבל מה לעשות ואני על השוחד שהבטיחו לי החרדים רק שמעתי. לראות, לא ראיתי מהם שקל'".
פרשת טלנסקי הסבה את תשומת הלב גם אל תופעת השנור בציבור החרדי, ההולכת ומתעצמת. הגיעו הדברים עד כדי כך שנולדה הבדיחה החרדית הבאה:
בשכונה אמריקנית אחת התגוררו בשכנות עשיר יהודי ועשיר גוי. יום אחד ניגש הגוי ליהודי ושאל: "איך זה יכול להיות שאצל כל העשירים בשכונה יש פריצה לבית פעם בשבוע, ואצלך אף פעם לא? ". ענה לו היהודי: "יש לי מזוזה בדלת והיא שומרת".
ביקש הגוי לקבל גם אחת כזו וקבע אותה בכניסה לביתו. עבר חודש והוא התייצב אצל שכנו היהודי עם המזוזה ביד ועם ההסבר: "תעשה לי טובה, קח בחזרה את המזוזה שלכם. אמנם נפסקו הפריצות פעם בשבוע, אבל מאז ששמתי מזוזה השנוררים שלכם לא מפסיקים לדפוק לי על הדלת כל היום וכל הלילה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
