הפוליטיקה של החיות הנכחדות
כשהפוליטיקאים מחליטים לאיזה חיות מותר לחיות ולאיזה פחות המילה ''חמוד'' הופכת למילת מפתח. הצצה אל השיקולים האמיתיים שמאחורי ההכרזה על חיה כמוגנת
מי לא אוהב דובים חמודים בעלי פרווה לבנה בוהקת שרובצים להם על קרחון בלב הקוטב?
ומכיוון שברור שהדוב אהוד כל כך, מדוע לא נמהר להעניק לו מעמד של חיה מוגנת? כך לפחות נקטה בסוף השבוע ממשלת ארצות הברית, כשהוסיפה את דובי הקוטב לרשימת החיות הזכאיות להגנה.
אך במהלך הקמפיין האגרסיבי, שניהלו פעילי בעלי חיים למען הפרוותניים הלבנבנים, נדחקו איכשהו
"כדי לקדם שמירת טבע והגנה על זנים בסכנת הכחדה, עושים לעתים קרובות שימוש בבעלי חיים אטרקטיביים כמו דובי הקוטב," אומר אקולוג מחוז אילת ברשות הטבע והגנים ד"ר בני שלמון.
"מדובר במעין 'ספינת דגל.' לוקחים מין שחביב על הקהל ומסבירים שהוא נכחד. כך, חושבים אוהדי הטבע, נגביר את המודעות, נציל אותו ואולי על הדרך נסייע למינים נוספים. לא לחינם סמל הארגון הבינלאומי לשמירת הטבע בעולם (IUCN) הוא דוב פנדה, הרבה מזה מושתת על האטרקטיביות של החיה."
איש אינו גורס שאין להגן על דוב הקוטב, הטורף היבשתי הגדול בעולם שאוכלוסייתו הולכת ומידלדלת בכל שנה.
על פי נתוני קרן הטבע העולמית ,(WWF) יש כיום כ- 25 אלף דובי קוטב בלבד וזואולוגים וקלימטולוגים מאמינים כי ההמסה הצפויה של הקרחונים וימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תוביל לכך שכ- 15 אלף מהם ייעלמו בעשורים הקרובים.
אבל מדוע להגן דווקא עליהם? והאם אכן ההוספה מבטיחה הגנה? ממשלת ארצות הברית אמנם נכנעה וצירפה את הדוב אל רשימת החיות המוגנות, אבל במקביל הצהירה שהיא משאירה לעצמה את הזכות לפעול כראות עיניה בנושאים הקשורים באופן הדוק בהתחממות העולמית, כמו גזי החממה שמלכתחילה הם הגורמים להמסת הקרחונים. הסיבות הן כלכליות בעיקרן וקשורות לכך שחברות הענק האמריקניות לא רוצות שיפקחו על מפעליהן המזהמים.
פעילי סביבה מודעים להשפעת הכלכלה על רשימת המינים הנכחדים, ולכן מיהרו למתוח ביקורת על ההודעה והגידור את המסמך כ"רשימה על הנייר" בלבד, ולא אקט שיגרור אחריו צעדים משמעותיים.
סיבה נוספת לפקפוק בקרב הספקנים נובעת מהעובדה שההכרזה יצאה
"זה נראה כמו עלה תאנה," אומר פרופסור דני רבינוביץ,' אנתרופולוג מאוניברסיטת תל אביב וסגן יושב ראש גרינפיס בריטניה. "ברמה מקומית נקודתית נכריז על דובי הקוטב כעל מין מוגן ונעשה הכל כדי להצילם, אבל כשמדובר בתהליכים גלובליים שגורמים נזקים לאותם מינים, נמשיך לפעול כרגיל."
לטענתו, סוגיות אלה מתנהלות ברמה היומיומית ללא קשר ביניהן. "יש עולם שבו מערכות ממשלתיות ומערכות שמירת טבע מנסות להגן ועושות עבודה חשובה, וייתכן כי ההכרזה הנוכחית אף תאפשר לשירות חיות הבר והדיג האמריקני לעשות כמה דברים שלא יכלו לעשות בעבר," הוא מציין.
"אבל הפער בין זה לבין העולם הגדול של הבית הלבן והמערכות הכלכליות שממשיכות לפמפם תהליכים, הוא עצום. לא הייתי אומר להם 'אל תכריזו,' אבל הדבר רק ממחיש את עוצמת הבעיה."
הבעיה חמורה יותר כשבודקים איזו חיה זוכה בסופו של דבר להגנה. לפי שלמון, מספר גורמים קובעים מה מידת סכנת היכחדותו של מין מסוים.
"זה קשור לגודל האוכלוסייה, להתפרסותה הגיאוגרפית, למספר תת-אוכלוסיות מין זה הקיימות ועד כמה הן רחוקות זו מזו, מה גודל השטח שמין זה תופס, וכיצד מסודרים הפרטים בשטח," הוא מסביר. "שכלול קריטריונים אלו מוביל לקביעת רמת הכחדה שיכולה לנוע ממוגן דרך סכנת הכחדה, סכנת הכחדה חמורה ועד לנכחד."
אך מובן שסוג הבדיקה קובע אילו חיות יינצלו. בעבר היה נהוג בארצות הברית לבחון את אזורי המחיה, כולל אזורים שבהם החיה שוטטה בתקופות קודמות, ולבחון את הסיבות שבגללן נטשה אותם.
היום על פי כללים חדשים יחסית, המדענים בודקים רק את ההישרדות של החיה באזור הנוכחי, ומתעלמים מהאזורים שמהם הדירה את רגליה. התוצאה - פחות חיות זוכות להגנת הממשל.
וכמובן גם מעורבת בכך הרבה פוליטיקה. במהלך סוף השבוע התווסף העיסוק בחיות נכחדות אל רשימת הנושאים השנויים במחלוקת שבמוקד העימותים שבין המועמדים לנשיאות ארצות הברית.
"השקענו שלושה מיליון דולר כדי לחקור את הדנ"א של דובי הגריזלי"!? שאל בפליאה המועמד
הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית ג'ון מקיין, "לא ייאמן. ממש בזבוז של כסף."
שר הפנים, דירק קמפטורן, הגדיל לעשות כשהזכיר לכולם שההגנה על הדובים חשובה, אך בטלה בשישים מול ההתפתחות התעשייתית. "החלטנו להגן על הדוב," הוא הצהיר, "אבל מובן שלא ניתן לזה להפוך לעימות שישפיע על פיתוח הדלק והנפט שהמדינה זקוקה להם''.
ומדוע ייתנו לכך להפוך לעימות? במהלך השנים הצטיינה ממשלת ארצות הברית בהזנחת מיני חיות, חמודים פחות, עד שנכחדו. סלמון האגמים האדום, למשל, חיה לא חיננית בעליל, נעלמה בשנת .2001 כך גם הארנב הננסי הטהור שחי עד שנת 2006 בצפון-מערב ארצות הברית ורבים אחרים.
בבדיקה שערך העיתון "וושינגטון פוסט" התגלה שהאשם הוא בבית הלבן, אשר בתקופת בוש הזניח את המינים שבסכנה: הנשיא בוש הוסיף במהלך שנות כהונתו 59 זני חיות בלבד, מחצית מהכמות, באופן יחסי, שהוסיפו קודמיו למסמך.
וגם האדם עצמו פוגע בחיות, לפעמים בלי משים. "ככל שהאוכלוסייה גדלה, כך יש יותר יונקים ועופות בסכנת הכחדה," מסביר שלמון.
"הראשונים להיפגע הם בעיקר פילים, לווייתנים, טיגריסים וכל אותם מינים שצורכים שטחי מחיה נרחבים. אולי כאן יתרונם של דובי הקוטב, בכך שאינם צריכים לחלוק קרקע עם בני האדם, שלא מסוגלים לחיות בתנאי המחיה שלהם."
כדי להניע תהליכים שישמרו גם על חיות אטרקטיביות פחות, התאגדו ארגוני השמירה על הטבע בארצות הברית כדי להניע מהלכים נגד הממשל. למשל, "שומרי עולם הבר" הגישו תביעה לצו שיפוטי שיורה לממשל להוסיף 681 מיני חיות לרשימת המינים בסכנת הכחדה, מן הטעם שכל דחייה נוספת בטיפול בחיות תהיה הפרה של החוק האמריקני.
המאבק שלהם הוא בעיקר בחוואים, ביזמי נדל"ן ובבעלי עסקים נוספים המתנגדים לחקיקה שתגן על מינים בסכנת הכחדה, כדי שעבודתם בשטחים לא מפותחים תהיה קלה יותר.
בינתיים גני החיות בארצות הברית מתאגדים כדי להגן על מינים אחרים הנמצאים בסכנת הכחדה. למשל, הגן הלאומי בוושינגטון יצא השנה ביוזמה חדשה. שנת 2008 הוכרזה כ"שנת הצפרדע" ומטרתה "ללמד את הציבור בארצות הברית על המשבר האמפיבי הגלובלי."
האמפיבים הם זן הולך ונעלם. יותר משליש מתוך 6,000 המינים הרשומים נמצאים כיום בסכנת הכחדה. וכך התגייסו גני חיות ואקווריומים גדולים לפעול למען ריבוי אוכלוסיית הצפרדעים. הצפרדע הפנמנית הזהובה ניצלה ממש בדקה ה- .90 טפיל בשם Chytrid כמעט הרג את כולן במחלה שפגעה במערכת העצבים שלהן.
גן החיות בוושינגטון הסב עצמו לבית ריבוי וגידול לסוג זה של צפרדע, ובימים אלה הם מתגאים בלידתן של 200 צפרדעים פנמניות זהובות חדשות.
בארץ, אגב, פיגרו במשך שנים אחרי יוזמות כגון אלה. "אצלנו ראינו תופעה דומה עם קרפדה מסוג עגול לשון שחור גחון," מספר שלמון. "מדובר בקרפדה שהיתה ייחודית לישראל, אך עם ייבוש החולה נהרס בית הגידול, ועמו נכחדה הקרפדה. לאחר מכן מצאו פרטים בודדים ובהמשך חיפשו וכבר לא מצאו, המין נכחד מן העולם''.
נא להמתין לטעינת התגובות
