לגיא לואל יש חדשות בשבילכם
ליתר דיוק מהדורה שלמה. העובדה שהוא עשה ארבע טלנובלות ועכשיו מככב בתפקיד הראשי ב"חשופים", לא הופכת אותו לשחקן טלנובלות, ובטח שלא מסדרת לו את חשבון הבנק. ובכלל, נראה אתכם מצלמים סדרה יומית בבקרים, מככבים בתיאטרון בערבים ומגדלים תינוקת בלילות. שלא לדבר על המחלה שגורמת לו להירדם בכל פעם שהוא מאבד עניין
הייתה לך נקודה שבה התחלת להשלים עם זה שלא תהיה עשיר, כי בחרת במקצוע הזה?
"אתה אף פעם לא משלים עם העובדה שלעולם לא יהיו לך כמויות מטורפות של כסף. אתה נורא מקווה שזה ישתנה", לואל צוחק, "אני בונה על אשתי, על הפיס, על הכול, רק לא עליי. לא השלמתי עם זה, אבל אני מקבל את זה שכיף לי במקצוע הזה ואני אמשיך וזה כנראה אחד הוויתורים שאני אצטרך לעשות".
לפני שנה ושלושה חודשים חייו של לואל השתנו מן הקצה אל קצה עם לידת בתו הבכורה שירה. עכשיו, מי שנכנע לעולם ההפכפך של המשחק, והרשה לעצמו להתמסר לתקופות ארוכות של שיממון פרנסתי, מתחיל להרגיש את כובד האחריות. "אתה שואל את עצמך איפה הייתי קודם", הוא אומר, "נהייתי אבא יחסית מאוחר, בגיל 35. אני לא יודע מאיפה להתחיל לתאר את השינוי בחיים שלי. אי אפשר להתעלם מזה שתחושת האחריות שלך משתנה. שסף החרדה שלך נורא יורד. כל דבר נורא מדאיג אותי. אני בכלל היסטרי אם היא משתעלת. למזלי יש לי אישה שמאזנת אותי. בעיקר מקננת בי ההבנה, שיש משהו שתלוי בך לחלוטין ושאתה לא יכול להמשיך ולעשות מה שאתה רוצה. זה הרבה יותר בעייתי להישאר בלי עבודה כשאתה אבא, מאשר כשאתה רווק".
עכשיו כשהוא מצטלם לתפקיד הראשי ב"חשופים" של HOT לצד יעל בר זוהר ובערבים מופיע ב"סוף השבוע עם תום" בבית ליסין, יכול אפילו טיפוס נוירוטי כמו לואל לנשום קצת לרווחה. "עכשיו זו תקופה מאד לחוצה, אבל זה ברור לי שתהיה ירידה. זה המקצוע. הרבה פעמים לא מבינים את זה, אבל זו הדינמיקה של המקצוע".
בגלל זה אתה עושה טלנובלות, בגלל הביטחון לאורך זמן?
"בטח. גם התיאטרון, אם אתה נופל על הצגה טובה, נותן ביטחון. טלנובלה זה בהחלט משהו שמרגיע אותך לחצי שנה, שזו תקופה די ארוכה, לעומת דרמה אחרת שיכולה להצטלם חודש".
מה התקופה הכי ארוכה שהיית בבית?
"יצא לי חצי שנה לא ממש לעבוד. זה מלחיץ מאד. אתה מפתח הרבה מאד תחביבים, כמו לבשל. חוץ מזה קוראים הרבה, אבל לאחרונה לא הייתה לי תקופה ממש פנויה כי יש לי את שירה, אז הזמן מתמלא בשנייה. למרות זאת, כשאני מצלם כל הזמן, אז אני לא רואה אותה מספיק לצערי".
ויש רגשות אשם?
"ועוד איך. בגלל זה, כשאין לי יום צילום אני נשאר איתה בבית בזמן שאשתי עובדת".
כשלואל אומר אשתי, הוא מתכוון לבת זוגו הפרסומאית דרורית זרמון. השניים "כמעט" נשואים, לדבריו,
אתה במהותך אדם לא יציב?
"לא 'לא יציב', אבל יש בי משהו רחפן. אני יציב מאד, אבל קצת מרחף. לא תמיד מבדיל בין עיקר לתפל, כאלה. אשתי מאפסת אותי. זה לא שהיא יושבת ומטיפה לי, אבל היא שומרת עליי שפוי. עם רגליים על הקרקע. היא נותנת לי את הקונטרה".
"אני לא חושב שאפשר להגיד עליי 'הוא שחקן טלנובלות'", אומר לואל. זאת על אף שמאחוריו כבר שתי עונות של "האלופה", "טלנובלה בע"מ", ו"בובות". בהחלט שיא ישראלי. "מה שמשנה, הוא מה שאתה מרגיש בהקשר הזה. כל התקופה המשכתי לעשות תיאטרון והצגות ילדים, לא הרגשתי אף פעם שהז'אנר הזה מגדיר אותי. זו פרנסה. זו מערכת נורא לחוצה ואי אפשר להגיד שאין לפעמים חיכוכים ואין לחצים, אבל בסך הכול זה כיף, אם זה היה סבל לא הייתי עושה את זה".
על אף הקילומטראז' הטלנובלי שלו, שלא היה מבייש את גוסטבו ברמודס, עבור רבים לואל הוא עדיין גולן, כוכב "חכמת הבייגלה", כנראה סרט הקאלט האחרון שנעשה פה. ב-2002, כשצילם את הסרט, דיברו עליו בעיקר בהקשרים של כוכב הקולנוע הבא, והתחושה הייתה שהוא שבר את ההגה לכיוון אחר. "אני באמת לא מרגיש שחתכתי", הוא אומר, "ההצעה של 'דרסט' (חברת ההפקות של כמעט כל הטלנובלות בהן עבד) באה בהפתעה, לא עשיתי טלנובלות לפני זה. זה היה כיף, זו הסיבה שהמשכתי שם. זו עבודה מגניבה. אני שחקן שבמקרה עובד בטלנובלה. אני מקווה שזה לא מה שמגדיר אותי כשחקן. ההבדל היחיד הוא אם אתה עושה רק טלנובלות, או שאתה עושה גם דברים אחרים, ואני עושה גם דברים אחרים".
הדרך לליהוקו של לואל כמגיש החדשות, איתן ארזי, ב"חשופים" לא הייתה פשוטה. מספר פעמים הוא כבר ביטל את השתתפותו, בשל מחויבויות קודמות. אחרי 15 מועמדים אחרים ודחייה של הצילומים, החליטו להתגמש ללוח הזמנים שלו. אחת הסיבות לכך, וגם הוא מודה בזאת בעצמו, היא ההתאמה הייחודית שלו לז'אנר התובעני הזה. "אתה לא יכול להיות לא נחמד, אתה לא יכול לריב עם אנשים, כי זה מעכב ימי צילום, וזה הפסד כסף", לואל מפרשן, "אתה לא יכול לא לקום בזמן או לא ללמוד את הטקסטים שלך. אי אפשר להתפשר על זה. זה מחייב המון עבודה בבית".
כשנופלת על לואל, באמת אחד האנשים הנחמדים בתחום, טלנובלה, חייו נסחפים למערבולת שינון בלתי פוסקת. "בדרך כלל בסוף השבוע, אני משתדל ללמוד את כל הטקסטים שיש לי לכל השבוע כדי שבמהלך השבוע יהיה לי יותר קל. אחרת, אני חוזר מיום צילום בשש בערב ורץ להצגה בבית ליסין, ולמחרת אוספים אותי בחמש בבוקר. אחר כך, עוד ללמוד טקסט באמצע הלילה, זה סיוט. אבל גם זה קורה לי. יש לילות שאני ישן משהו כמו שלוש שעות".
נושא השינה בעולמו של לואל די מורכב. אחרי הכל הוא אולי חולה הנקרולפסיה המפורסם בישראל. מחלתו, שגורמת לו להירדם בכל פעם שהוא מאבד עניין בסובב אותו, הביאו אותו בצבא מהתותחנים לתיאטרון צה"ל, אולם מאז די נעלמה. "אחד הסיוטים הכי גדולים של שחקנים, זה לא להתעורר להצגה", הוא מספר, "וזה קרה לי פעם אחת כשעבדתי בהבימה. ההצגה החלה בשש וחצי בערב ורק בעשרים לשבע הצליחו להעיר אותי בטלפון בבית".
מאז, הוא מתעורר בקלות. "מרגע שאשתי פוקחת עיניים היא לא יכולה להימרח יותר במיטה", הוא מספר, "לי אסור להגיד עוד דקה אני אקום, כי אז אני לא קם".
ובמהלך היום, אתה ערני?
"אני ערני גם אם אני עייף. אלא אם אני יושב ולא עושה כלום ואז אני נרדם. בגלל זה אני מעשן כל הזמן", הוא צוחק.
איתן ארזי, מגיש החדשות שמגלם לואל, הוא אולי הדמות העצובה והאלגנטית ביותר שעשה עד היום. היא גם אולי זרה לו מכול שרשרת האנשים הלא יציבים שגילם בסדרות הקודמות. ברנז'ת מערכות החדשות, שעולמה מתואר ב"חשופים", הייתה כל כך זרה לו, עד שהוא נאלץ להתחיל לראשונה בחייו לפתוח את הטלוויזיה בשמונה בערב. "אני לא איש של אקטואליה, זה עושה לי כאב ראש", הוא אומר ומבטו הטרוט אכן משכנע, "זה מפליא אותי שיש אנשים ממש חיים את זה. בשבילי זה ממש מאמץ. זה חשוב לי עכשיו כי אני רוצה לראות איך העניינים מתנהלים".
ממי ממגישי החדשות שאבת השראה?
"לא ממש השראה, אבל הדמות של המגיש האולטימטיבי בשבילי זה יעקב אילון. הסמכותיות הזו שלו. יש בו משהו מהמגיש הקלאסי, אמינות נורא חזקה, פטרוניות כזו. בדמות שלי צריך להיות משהו ממנו".
בניגוד אולי לאילון ולחדר החדשות שלו, לואל לא מרגיש כי סט הצילומים הוא מקדש ומבין שלא תמיד הוא מנפק יצירות אמנות. החן האמיתי שלו, הוא בפשטות. "בבית צבי אתה לומד שהמשחק הוא קודם כל עבודה. אמנות זה משהו שיוצא על הדרך מתוך הרבה עבודה. תעשה הרבה הצגות, לאחת יהיה ערך אמנותי גבוה משל האחרות. במקצוע הזה אתה יכול נורא להתיימר לעשות אמנות, וזה ייצא סתם הצגה".
בעולם הטלנובלות, אין מקום לדבר על סטניסלבסקי או על מהלכים רגשיים. לואל הפך לאלוף הטריקים הטלוויזיוני. למעשה כבר ב"בייגלה", בסצינת הבכי המפורסמת באוטו, לואל חתך בצל ושפשף אותו על שתי עיניו. "בטלנובלה יש את הפלא שקוראים לו 'טיר סטיק' (מקל דמעות - ל.א). אני יודע ששחקנים לא תמיד אוהבים את זה, אבל זה שטויות. אמנם בהצגה יותר קל לבכות באמת, אבל בצילומים זה בלתי אפשרי כי אתה צריך להיות בשיא מיידית. אף אחד לא ייתן לך חצי שעה להיכנס למצב רוח. אז יש טיר סטיק. המון. אבל אם אתה יודע לעבוד עם זה ולהשאיר את העיניים פתוחות, אז זה הולך חלק".
איך אתה חי עם הפוקוס עליך, עכשיו אתה לראשונה בתפקיד ראשי?
"אני מאד אוהב את העבודה הזו, אני חושב שאני טוב בה והמשחק עצמו מהנה אותי. המסביב הוא קצת כורח. היה לי הרבה יותר נוח אם הייתי יכול להישאר אדם פרטי לגמרי. כשעשיתי את בובות, שיחקתי דמות שיצאה מהארון. שיחקתי אז בהצגת ילדים ואיך שעליתי לבמה צעקו לי 'יא מזדיין בתחת!'. גם כשאני מסתובב בסופר וקופץ עליי מישהו עם מצלמה, זה לא נעים לי".
שמחת על האתגר לגלם הומו?
"הייתי אמור להיות דמות אחרת ואמרו לי ששני התפקידים האלה לא מלוהקים ושאלו אם יש לי בעיה להיות הומו. שאלתי, איפה יש יותר ימי צילום? אני תמיד ארצה את העבודה היותר מעניינת. ושתיתן לי יותר פרנסה".
במילים אחרות אתה זונה.
"כן. אנחנו זונות. שחקנים הם זונות".
נא להמתין לטעינת התגובות
