הפלסטינים מציעים: להאיץ המו"מ - ולדון בליבה
הפלסטינים אמנם הכריזו על גיבוש טיוטת הסכם עם ישראל, אך בפועל - הפערים עדיין גדולים. מעריב מספק הצצה לשיחות בין ישראל לרשות: על הדרישה הפלסטינית לקבל את לטרון, והצעת הפלסטינים לפתרון בעיית ההתנחלויות: "אין לנו בעיה שיישארו תחת שלטון פלסטיני"
קונדוליזה רייס לא ענתה, אבל ציפי לבני ענתה במקומה: "הבעיה אתכם", אמרה לאבו-עלא, "היא שב-67' בכלל לא הייתם. לא הייתה מדינת פלסטין. הייתה ירדן". אבו-עלא קפץ על המציאה. "או קיי", אמר ללבני, "אז תחזירו את השטח לירדן. עד האינץ' האחרון, נקי מהתנחלויות. אין לנו בעיה עם זה".
בעיות , מסתבר, לא חסר. הסכם בין ישראל לפלסטינים רחוק, עדיין, אבל היחסים קרובים. השבוע, אומר אבו-עלא, המגעים יואצו. הצעתו ללבני וצוותה פשוטה: להתחיל לכנס את המו"מ. ניסוחים, יש כבר הרבה זמן. בכל נושא, יש עמודה תחת האות "P" המסמנת את העמדה הפלסטינית, עמודה תחת האות "I" המסמנת את העמדה הישראלית, ועמודה המכילה את הפערים בין העמדות.
"אני מציע", אומר אבו-עלא. "שניקח שני נושאי ליבה, והצוותים המקצועיים יתחילו לשבת על העמודות, לצמצם את הפערים. הם יעבירו את זה ללבני ואלי, אנחנו נצמצם כמה שאפשר, ונעביר את זה לאבו-מאזן ולאולמרט, שינסו מצדם לצמצם עוד את הפערים. בסופו של דבר, זה יעבור לאמריקנים, לגישור". כך , אומר אבו-עלא, צריך לעשות כל שבוע. בכל פעם שני נושאי ליבה אחרים.
מה ייצא לאבו-עלא מכל זה? הוא יודע שההסדר רחוק. הפערים גדולים. ייצא לו מכל זה, ניסוח. אולי גם הכרה אמריקנית במה שהושג עד כה. מסמך מחייב, מסכם, של המאמץ. זה, לקראת נפילה אפשרית של אולמרט. שתהיה המשכיות, אומר אבו-עלא, שאפשר יהיה לחדש את המהלך בשנה הבאה.
סבב שיחות אינטנסיבי עם גורמים פלסטינים בכירים המעורבים במו"מ, מביא תמונת מצב. זוהי הגרסה הפלסטינית. היא לא תלושה מהזמן, והמקום, ובעיקר מחידוש המגעים בין פת"ח של אבו-מאזן לחמאס. מהלך דרמטי, בעייתי מאוד, שלא חדר בעוצמה האמיתית לכותרות בישראל. מהלך שיכול להרוג את המו"מ, ואולי בגלל זה נזעק אבו-עלא לעגן אותו במסמכים.
הפלסטינים, אגב, לוקחים בחשבון שאולמרט מעדיף את המסלול הסורי. על פי מידע שהגיע לרמאללה מביקורו של אסד באמירויות המפרץ, אמר הנשיא הסורי למארחיו: "היחסים שלנו עם
הפלסטינים מפרשים את זה כרמיזה סורית לכך שדמשק תהיה מוכנה לצנן את הציר שלה עם איראן, תמורת מחיר ישראלי מתאים. "הסכסוך שלכם עם הסורים פשוט יותר וניתן לפתרון מהיר", אומרים ברמאללה, "ויכול להיות שאולמרט יעדיף לעשות את זה בחודשים הקרובים".
הם עוקבים בדריכות אחר המצב הפוליטי בישראל. האם אולמרט ישרוד? הוא אומר להם שכן. מלבני, הם מבינים שכנראה לא. אגב, בדיבור האישי, הדיסקרטי, הגובל ברכילותי, רומזת להם, לדבריהם, ציפי לבני שהיא מתכוונת לנצח את הפריימריס ב"קדימה".
במילים אחרות, היא עוד תנהל איתם מו"מ. לא מעמדת שרת החוץ. מכס ראש הממשלה. לבני מכחישה בתוקף. הפלסטינים מקבלים את זה ברגשות מעורבים. מצד אחד, היא לא קלה איתם. אישה קשה, לבני. מצד שני, מופז ונתניהו קשים יותר.
הפערים עצומים. בנושא הטריטוריאלי, למשל, כבר נחשף במעריב שלבני מציעה 92% מהשטח. הפלשתינים, בדוחק, מוכנים להסתפק ב-98% (וגם זה, תמורת חילופי שטחים). "לא יהיה הסכם עם אריאל, עם מעלה אדומים, עם כל המובלעות הענקיות האלה בלב השטח שלנו", אומר אבו-עלא.
הוא פותח, במו"מ, מפות גדולות, תצלומי אוויר משודרגים ושאר אמצעים. הוא מראה את הכתמים הכחולים הענקיים בלב ירושלים. פסגת זאב, מעלה אדומים, הר חומה, וכל שאר השכונות היהודיות הענקיות שפוזרו שם מאז 67'.
"איך נחיה עם כל זה בלב השטח שלנו?", הוא שואל. "אנחנו מוכנים להתקזז לאורך הקו הירוק. תיקונים קלים לכאן ולשם. עם זה, אין בעיה. אבל אריאל, שחודרת עמוק לתוך הקרביים שלנו, וכל מה שאתם קוראים עוטף ירושלים, עם מעלה אדומים, ואי-1 וכל השאר? זה לא בא בחשבון".
כשאומרים לו שאין מנהיג ישראלי שיפרק את אריאל, הוא אומר שאין מנהיג פלסטיני שיוכל לספוג את אריאל. לכן, ההסכם רחוק. זה, עוד לפני שדיברנו על ירושלים. או על הפליטים. "שלושים שנה לקח לנו לשכנע את העם שלנו להעדיף את פתרון שתי המדינות לשני עמים", אומר אבו-עלא לאולמרט. "אם אין ברירה, בואו נחזור לפתרון מדינה אחת. אין לנו בעיה עם זה".
לאולמרט יש בעיה עם זה. גם ללבני. "אין דבר", אומר אבו-עלא. "לא יהיה הסדר, נחכה לכם כמה שנים, אתם תחזרו בסוף". קונדוליזה רייס ממהרת לצנן. "זה בסדר, זה עכשיו, הם רוצים מדינה", היא אומרת לישראלים. "ממשיכים לדבר". עכשיו, הפלסטינים מכניסים "עזים". לטרון היא אחת מהן. מדברים של שטחי הפקר בין הצדדים.
בכלל, המצב במו"מ מוזר. ככל שהפערים גדולים, בלתי עבירים, כך היחסים טובים. לבביים. אמון הדדי. מצד אחד, אולמרט מרגיז אותם. מספר להם שהכביש הזה, שכל כך מפריע להם, סביב מעלה אדומים, זה כביש שהוא סלל כשהיה ראש עירית ירושלים. "זה בשביל לעזור לכם", הוא אומר להם, "אבל זה לא עוזר לנו", הם עונים.
וכל השכונות הללו, ואי-1 כל זה, אומר אולמרט, "מתקופת היותי ראש העיר". הפלסטינים לא יודעים אם לצחוק או לבכות. מצד שני, הם מחבבים אותו. הם גם נותנים כבוד ללבני. "היא מקשיבה לנו", הם אומרים, "גם אנחנו מקשיבים לה". דו-שיח של חרשים, אבל באווירה טובה.
על פי הפלסטינים, יש ועדות עבודה ומומחים בכל הנושאים. על פי לבני ואנשיה, רק בחלק מהנושאים. בנושאי הליבה, כמו ירושלים ופליטים, אין. בנושא סידורי הבטחון, יש ויש. על ירושלים, מדברת לבני עם אבו-עלא ישירות, ואולמרט עם אבו-מאזן. כך גם על הפליטים.
"אני מבין את החששות שלה בנושאי הביטחון", אומר אבו-עלא, "אפשר להשיג פתרון. זה צריך להיפתר ביחסים טובים, הבנה, שיתוף פעולה ותיאום, וגם באמצעות כוח רב לאומי או בינלאומי שיחצוץ בינינו, וישכנע אותכם שזה בסדר. לנו אין בעיה עם זה".
לבני, כמובן, לא מתלהבת מכוח רב לאומי. היא גם לא מוכנה לוותר על גושי ההתנחלויות. לפלסטינים יש כאן הצעה מעניינת. "עם ההתנחלויות", אומרים. "אפשר לעשות אחד משלושה דברים. לפרק ולפנות, לספח לישראל, או להשאיר תחת שלטון פלסטיני. אין לנו בעיה שיישארו תחת שלטון פלסטיני. תפדאל. מוכנים לזה, ברצון".
נו, עד שלבני תהיה מוכנה לזה, יקח הרבה זמן. ואחר כך, המתנחלים יהיו צריכים להיות מוכנים לזה. כך שהכל עדיין רחוק מאוד, קשה מאוד והסיכוי שזה יקרה השנה שואף לאפס. אבו-עלא יודע את זה. הוא פועל עכשיו לא למען ההסדר, אלא למען ההסטוריה. והממשל האמריקני (ואולי גם הישראלי) הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
