בועז יונה: התאבלתי על קריסת חפציבה
מנכ"ל חפציבה לשעבר מספר על הגיהינום בכלא האיטלקי, על הסיקור התקשורתי הלא הוגן ועל עסקת הטיעון. "זה לא יעזור אם ידרכו עליי"
אם בית המשפט יאשר את עסקת הטיעון, יבלה יונה בכלא, לאחר ניכוי שליש, קיצור מינהלי ועשרת חודשי המעצר באיטליה, שלוש שנים ושמונה חדשים בלבד. 1,335 ימי מאסר. בחישוב מקורב, יום מאסר אחד על כל שלושה רוכשי דירות שנשארו עם בית רק על הנייר. בטיסה לארץ כבר אפשר היה לראות הקלה על פניו של יונה. יש לו סיבות: עסקת הטיעון פטרה אותו בעונש קל, והכי חשוב, הוא לא ייאלץ לדרוך יותר על אדמת איטליה. "עם המדינה הזאת גמרתי", הוא אומר. "הייתי בגיהנום".
כל המדינה שנאה את בועז יונה כשחפציבה קרסה. כל המדינה שנאה אותו כשנמלט לאיטליה. וכל המדינה שנאה אותו כשנאם בזעם את ה"אני מאשים" שלו על המטוס. אחר כך, בשיחות אישיות שקיים עם הכתבים, אפשר היה להבין מהיכן הגיע הזעם הזה.
"הייתי בסיוט, בסרט רע", מספר יונה. "זה בית סוהר של זרים בלבד. הכנופיה הרוסית-מולדובית היא הדומיננטית. מולם יש את הבולגרים והאלבנים, המרוקאים והיפנים. קרבות כל היום, מכות רצח, בעיטות לפנים. אני לא יודע למה, אבל שייכו אותי לבולגרים. החבאתי את העובדה שאני יהודי. אם הם היו יודעים, לא הייתי יוצא משם. רק לקראת ההסגרה הם הבינו שאני מישראל ושאני יהודי. אז התחילו הפגיעות".
על גב ידו הימנית של יונה כווייה עמוקה מסיגריה. "יש לי עוד לאורך היד", אמר. ביקשנו שיראה, אבל יונה התבייש להפשיל את השרוול. "קיבלתי מכות והרבצתי בחזרה, אלבנים תקפו אותי".
מהרגע שהוכנס לכלא הבין יונה, ששם המשחק הוא כוח. "התחלתי להתאמן, לעשות הליכות בחצר של הכלא, חיזקתי את הידיים והרגליים". הוא מושיט את ידיו, "הנה, תרגיש. עשיתי כושר, הייתי בהישרדות אמיתית. לא מה שרואים בטלוויזיה. סבלתי, אבל אני חזק. אבא שלי אפגני, אל תשכח".
יונה זכה לקידום מהיר בכלא. "נתנו לי לעבוד במטבח אחרי חודש וחצי. יש שם אסירים ששפוטים ל-30 שנה והם לא מקבלים דבר כזה. אני הייתי עציר ונתנו לי לעבוד במטבח". יונה למד הרבה בכלא. בעיקר על העולם התחתון.
את חצר בית הכלא, ראה שעה אחת ביום יחד עם כל האסירים. "כולם מסתובבים בכיוון אחד סביב המרכז. אם תלך נגד הכיוון יהרגו אותך במקום. באמצע המעגל היה יושב אסיר אינדיאני מטורף שנשפט על סחר סמים. אם הייתה יוצאת השמש הוא היה מתחיל לצעוק לשמים".
גם לסיגריות, שעזב בגיל ,40 חזר יונה במהלך הישיבה במונטוריו. "הייתי מחלק סיגריות לאלבנים אז עזבו אותי בשקט. כשהשתחררתי הכינו לי חברים אלבנים מתנת פרידה, מצית עם דגל אלבניה מצופה בעץ". ליונה היו עוד שני חברים קרובים בכלא: סידור תפילה ומחברת שבה ניהל יומן. "התחלתי להתפלל. היה לי סידור. חיבקתי אותו כל לילה וזה שמר עליי. תפילין אסור להכניס לכלא שלא ישמשו להתאבדות. כל שבועיים היו מוציאים אסיר שהתאבד. מה שעזר לי לשמור על שפיות היה היומן שכתבתי. ספר שלם. הייתי תקופה עם 12 אנשים בתא. אחר כך שמו אותי עם שלושה אלבנים. כשהם היו יוצאים לחצר הייתי כותב. אם אחד מהם היה חוזר לתא ורואה שאני עם הגב כותב, הייתי מרגיש ישר את המכה מאחורה. לא צריך שם תירוץ כדי לתת מכות".
יונה מדבר באריכות, בפתיחות. מספר על כל מה שעבר. רק פעם אחת הוא משתתק דקה ארוכה ומסתגר: כאשר הוא נשאל על תקיפות מיניות בכלא. אחר כך הוא נותן תשובה עקיפה. "אין מושג כזה 'התייחדות' בכלא איטליה. אם גזרו עליך 30 שנה, אז 30 שנה לא תראה אישה. עשרה חודשים לא הייתי עם אישה. פעם אחת הגיעה סוהרת, אישה רעה, סאדיסטית. פעם היא ראתה ליד אחד האסירים בדל סיגריה אז היא אמרה לו ללקק את הרצפה".
לדברי יונה, הבירוקרטיה האיטלקית בכלא מערימה קשיים בכל פנייה להנהלה. "לקראת החזרה לארץ ביקשתי אישור להסתפר. ארבעה ימים אתה פונה בכתב לכל העולם, ואף אחד לא מאפשר. בסוף סיפר אותי אסיר אלבני חדש שהגיע, בן 22. הוא לקח שני סכיני גילוח, שבר את מחיצת הפלסטיק שמפרידה ביניהם ובמשך שעתיים סיפר אותי".
כשיונה מדבר על קריסת חפציבה הוא מתלהט. בעיקר על הסיקור התקשורתי. "תהיו הוגנים, בניתי 30 אלף דירות בארץ. כשכולם ברחו בשנים הקשות אני נשארתי בארץ. אל תהיו בית משפט ותחרצו דין! הגיע לי עיתון לתא ופתאום אני קורא 'שלשל לכיסו 300 מיליון.' תשאלו את אשתי, שלשלתי פסטה כל יום בכלא, לא 300 מיליון. כל יום כתבות. ממה אני עשוי?! מאבן?! אני כמו הר געש, והייתי חייב להתפרץ. מי שגונב שותק, לא מדבר, אני לא יכול כבר.
"כשקיבלתי עיתון עם הידיעה על החקירה של אולמרט אמרתי לו בלב, 'אהוד, כשהעיתונות רוצה לגמור אותך היא תגמור אותך'. הפכו אותי לגנב. אני הולך לטהר את שמי ואת שמו של אבא שלי. לא גנבתי. לכל היותר מעדתי, חזרתי לארץ להילחם על שמי ואלה העובדות. עשיתי הכל לעצור את הכאוס. קראתי לחברה שלי 'חפציבה' על שם אמא שלי. עכשיו בפרקליטות אומרים שרציתי להסתיר כספים. אף אחד לא מדבר על 30 אלף משפחות שיושבות בבית שאני בניתי. בית ב-200 אלף דולר ששווה 300 אלף. שבעה בתי מלון בניתי. שבעה! מי מזכיר את זה?! פשטתי את הרגל. הבית שלי מפורק, אשתי באיטליה, בת אחת בצבא, ילד אחד אצל ההורים שלי ועוד ילדה אצל האחים. תמיד הזהירו אותי להישמר מרע, מרע זה ראשי תיבות של משטרה, רופאים ועורכי דין. לא נשמרתי מר"ע".
אני שואל אותו מה יש לו, בכל זאת, להגיד לאלפי המשפחות שנפגעו. "תשנו את התפיסה ואת הגישה אליי", הוא משיב. "לא יעזור לדרוך עליי ועל המשפחה שלי. לא ייצא מזה כלום. עזרו לי לעזור למינהל המיוחד, וכל אחד יקבל את המגיע לו".
יונה הכחיש בטיסה את קיומה של עסקת הטיעון, אף על פי שידע שבחודשים האחרונים מנהל עורך דינו יאיר גולן מגעים להשגת הסדר טיעון. "יש עסקה של שבע שנים?", שאל. "מי יחתום על זה, אתה?!". אבל בינתיים הצליח עורך הדין גולן לשכנע את הפרקליטות כי במידה וינוהל המשפט, הוא יסתיים לאחר ערעורים לבית המשפט העליון בערך בשנת ,2014 וכי בהעדר עסקה, ישמור יונה על זכות השתיקה. אחת הדיילות ניגשת אליו. למדנו יחד בירושלים, היא אומרת לו. "אני מקווה שלא קנית ממני במקרה בית", הוא עונה בחיוך.
בזמן הזה עמדו נציגי המשטרה בבית משפט השלום בירושלים וביקשו להאריך את מעצרו של יונה. "בהיותו מנכ"ל חפציבה ביצע בעצמו יחד עם אחרים מעשי מרמה והונאה כלפי לקוחות החברה, כלפי המוסדות הבנקאיים שליוו את הפרויקטים של קבוצת החברות, וכלפי ציבור המשקיעים שהחזיקו בניירות ערך של החברות הציבוריות בבעלות", טענו בפני בית המשפט. "מעשיו הביאו לפגיעה חמורה ברכוש הציבור ובאמון שהציבור רוכש לבעלי תפקידים בתאגידים כלכליים". המשטרה מייחסת לו חשדות בלא פחות מ-14 סעיפי עבירה.
עכשיו אנחנו לקראת נחיתה. יונה פונה אליי בסופה של שיחה בגילוי לב. "יש לי בקשה אחת", הוא לוחש. "אל תשימו יותר בעיתון את התמונה שלי עם הזקן של האבל, שצילמו אותי באיטליה אחרי שנעצרתי". היית באבל בזמן המעצר, אני שואל. "ישבתי שבעה, אחר כך החודש של האבל, ועכשיו אני בשנה. ישבתי שבעה על חפציבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
