מה רבי עקיבא היה אומר על עסקת השבויים?
אם ללכת אחרי העיקרון החז"לי לפיו אין להפוך את חטיפת היהודי לאטרקטיבית, הרי שעסקה, כל עסקה שהיא – אסורה בתכלית. שכן אדם שנשבה בשל היותו יהודי הופך את חטיפת היהודים לכדאית. שבתאי קור מהרהר על רבי עקיבא והחיילים הישראלים
חז"ל אוסרים לשלם תשלום מופקע עבור פדיון שבויים ומסיבה ברורה: תשלום מופקע מעודד חטיפות נוספות.
מדוע אם כך לא השתמשו חז"ל בעבר בכוחם ההלכתי ואסרו לחלוטין על פדיון שבויים? הן בניגוד למתרחש היום, כשדעת הקהל מסוגלת לאלץ עשרים ושלושה שרים להצביע בעד עסקה שלפני שנתיים יצאה מדינה שלמה למלחמה כדי לא לחתום עליה,
בעבר הייתה פסיקת חז"ל מיושמת ללא עוררין ובכך יכולות היו להימנע כל אותן חטיפות שנועדו בעבר לתשלום כופר.
ההסבר הוא שאותו "שבוי" שחז"ל מתירים לפדותו, הוא שבוי שנשבה לא בשל היותו יהודי, אלא בשל היותו אדם הראוי לעבודה ואם היהודים לא יפדו אותו, ירכוש אותו נוכרי וישתמש בו כעבד שייהפך ביום מן הימים לדמות נוסח הגיבור בסיפרו של בשביס זינגר ושבוי כזה, חובה לפדות.
אבל אסור להוסיף ולו שקל אחד נוסף "בשל היותו יהודי". השקל הנוסף, כך הבינו חז"ל, יהפוך את חטיפת היהודים למשתלמת.
על פדיון איברים חז"ל לא חשבו, בעבר לא היו גנבי הנפשות חצופים כל כך ולא נדרשו חז"ל לדון בעניין פדיון איברים.
לחז"ל ברור היה שאדם הנחטף בשל היותו יהודי מקומו בגן עדן, שכן כל עוונותיו נמחלים לו, ומקום גופתו אינו חשוב. ההלכה היהודית המצווה על קבורה כהלכה תדאג בעצמה לקבורתם של אלו שבני האדם אינם מסוגלים לקבור.
השבוי המפורסם, רבי עקיבא, שעונה בשל היותו יהודי ונסרק בשרו במסרקות של ברזל, לבטח מבין טוב מאיתנו ללבו של השבוי - מה היתה דעתו על פדיון שבויים מהסוג הזה?
ובכן הוא עצמו יכול היה לפדות עצמו, בכך שהיה מצהיר (כלפי חוץ) שהוא מסכים להמיר את דתו. הוא לא עשה כן – לדעתו מוטב היה למות, ובלבד שלא לתת לשוביו את התחושה שהם ניצחו את היהדות. תחושת הניצחון שלהם, סבר רבי עקיבא, תעודד אותם לחטוף עוד ועוד.
השבויים שלנו כידוע לא נשבו לצרכי עבדות, כי אם בשל היותם יהודים, ויהדותם היא זו שמנוצחת בשעה שמדינתם מפקירה אותם, לא הם עצמם. ואותה יהדות מבינה שיש להיהרג ובלבד שלא תנוצח היהדות.
אם ללכת אחרי העיקרון החז"לי לפיו אין להפוך את חטיפת היהודי לאטרקטיבית, הרי שעסקה, כל עסקה שהיא – אסורה בתכלית. שכן אדם שנשבה בשל היותו יהודי והתשלום שנגבה עבורו, בשל היותו יהודי, הופך את חטיפת היהודים לכדאית.
אך במקרה
אם רבי עקיבא היה נוהג לפי רוח העסקה שנחתמה ביום ראשון, לכאורה היה עליו להיכנע ולומר "איני יהודי יותר" ובכך להציל את חייו.
אחת מהעבירות שהיהודי מצווה למות ובלבד שלא לעבור עליה היא עבודה זרה. ישאל השואל: הן אמונה היא דבר שבלב, ועבודה זרה, אם איננו מתכוון באמת לסגוד לה אלא עושה זאת מתוך אילוץ, מה רע יש בכך?
אבל לדעתי חז"ל הבינו כאן את הסוד: השפלת היהודי בדרך של אילוץ לעבוד עבודה זרה יש בה עונג המהווה עבור הרשע תמריץ מהמדרגה הראשונה.
אין לתאר את גודל שמחתם של המחבלים ביום בו ישוב הרוצח סמיר קונטר הביתה, הם יראו בכך ניצחון שיוביל בעתיד לכניעתו של העם היהודי. מדובר בתמריץ מסוכן, תמריץ שהיהודי מצווה למות בכדי למנוע אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
