ליבה - לא לחרדים בלבד
מי שדורש מחרדים ללמוד שייקספיר, ראוי שידרוש מחילונים ללמוד את הרמב"ם. ציפי חוטובלי בעד תוכנית ליבה דו כיוונית
ציפי חוטובלי. צילום: רועי נגרי
החיוב בלימודי ליבה הוא דבר נכון, וההפסד בהתחמקות הזו הוא בעיקר של מערכת החינוך החרדית, שמותרת מרצון לקבל כלים לרכישת השכלה גבוהה בעתיד ובכך להצמיח אזרחים בעלי השפעה ועמדה בישראל, בויתור הזה יש החמצה, והוא מנוגד לרוחות החדשות המנשבות בחברה החרדית, שהנשים בה לוקחות חלק פעיל בשוק העבודה.
הרש"ר (ר' שמשון בן רפאל) הירש, מגדולי רבני גרמניה במאה ה-19 הבין כבר בראשית תקופת ההשכלה כי ניתן להתמודד עם רוחות הקדמה מתוך היהדות, ואין צורך להסתגר מפניהן, וכך ייסד את בית הספר האורתודוכסי הראשון ששילב בין השכלה כללית ללימודי קודש. הרש"ר הירש היה חרדי, ונכדו ד"ר יצחק ברויאר (שהיה משפטן) היה מייסד את אגודת ישראל, אבל בציבור החרדי לא היו לגישה הזו ממשיכי דרך.
אבל, אם כבר מדברים על לימודי "ליבה", אותו מטען אינטלקטואלי, שהוא זכותו הטבעית של כל תלמיד בישראל, כדאי לדבר גם על לימודי הליבה החסרים של מערכת החינוך הממלכתית, ועל המטען הרוחני שהיה ראוי למערכת החינוך להוסיף לתלמידיה הלא דתיים.
מה יודע תלמיד ישראלי על עולמו היהודי? על גדולי ההוגים היהודים? על כתבי היסוד של הספרות התורנית האדירה שנכתבה לאורך דורות על ידי חז"ל? אם לשפוט לפי מבחני הידע (או אולי נכון יותר לכנות אותם "מבחני הבורות") שמתפרסמים כאן מדי שנה, הרי שהתלמיד הישראלי מבין ברוב תחומי היהדות בערך כמו שתלמיד חרדי מבין באמנות פוסט מודרנית.
יש שאלונים בהם הבורות מגיעה לשיאי שפל של חוסר יכולת לזכור מיהם אבות ואמהות האומה, או לדעת מה בעצם קרה בט' באב. ואמנם נכון שהבורות הזאת אינה נחלת לימודי היהדות לבדם, והיא קיימת גם בידע ההיסטורי, ובידיעת הארץ, אבל החוסר היסודי הזה הוא תשתית הקיום שלנו, ולכן מייצר ישראליות תלושה מיהדות, וחסרת שורשים.
כשמדברים על לימודי ליבה, חשוב לכלול בהם גם את הליבה היהודית:
• תנ"ך- עם פרשנות חז"ל והמדרשים, לימוד יסודי של ספר יהשע, שופטים, ושמואל. וגם של מגילת אסתר ומגילת רות, שנקראים לרוב כסיפורי אגדות.
• לימודי עומק של חגי ישראל, לא רק דרך הסיפורים של גן הילדים.
• פילוסופיה יהודית -ספר הכוזרי של ריה"ל, ספרי היסוד של גדולי תנועת החסידות, הרב קוק והרב סולוביצ'יק כהוגים מודרניים שהתמודדו עם הרבה מהשאלות שמטרידות גם היום את הפרט והכלל.
• להכיר את ספריו של הרמב"ם, ולדעת איך ללמוד לקרוא את מדרשי חז"ל.
אפשר להוסיף לרשימה הזאת עוד, ואפשר להתווכח על התוכן שלה, ואבל אסור לוותר עליה כי לימודי הליבה האלה הם תעודת הזהות שלנו.
מדרש שבת- על הקשר בין שבויים ומרגלים
"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי, וידור ישראל נדר לה' ויאמר אם נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" (פרשת חוקת, פ' כא, פס' א-ב).
זאת הפעם הראשונה שעם ישראל מתמודד עם מצב של שבי, וזה קורה בדרך האתרים- רש"י במקום מסביר שזו הדרך בה הלכו המרגלים ויוצר חיבור בין חטא המרגלים – שזרה רפיון בעם, ותחושה של חוסר יכולת להתמודד עם האויבים המחכים בארץ, ובין מציאות של שבי, שמופיע כאן כחטיפה, חסרת סיבה, ולא במצב של מלחמה, ממש כמו החטיפה של שליט, גולווסר ורגב.
התגובה בפרשה שלנו היא לצאת למלחמה, ולא לתת לפגיעה המורלית של השבי להשתלט. גם מלחמת לבנון השניה נפתחה בעקבות אירוע חטיפה, וגם אז היתה הצהרה על החזרת הבנים כמטרה מרכזית של הלחימה. הכשלון
עסקה שלא מחזירה לצערנו חיילים חיים, אלא מחזירה את ישראל למצבה ערב המלחמה, כמדינה שאפשר להפעיל עליה סחטנות רגשית.
הטעות הבסיסית היתה להמשיך להשלות את המשפחות בסיכויי החיים של אודי גולדווסר ואלדד רגב, ולטעון ציבורית שמטרת העסקה בין השאר, לחלץ את קרנית גולדווסר מעגינותה. דבר שמנותק מההערכה של מערכת הביטחון שקיימת כבר חודשים ארוכים שהשניים, אינם בין החיים.
ההכרזה על היותם חללים, יכלה לשחרר את קרנית גולדווסר מעגינותה, ולהוריד את תג המחיר של העסקה. הטעות השניה היא להפקיד את ההחלטה הזו בידיהם של פוליטיקאים עם שיקולים קצרי טווח. כדאי לשקול מיסוד של וועדה שתכלול אנשי ביטחון ורבנים לצד נציגי ממשלה שתקבל במשותף הכרעות בסוגיות הרות גורל כאלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
