מה אתה יותר יהודי או ישראלי?
כבר 4 שנים שערוץ יהדות מלווה את פסטיבל "לא בשמיים" ליהדות וישראליות. השנה הוא חוגג עשור להווסדו, אז שלחנו את ציפי חוטובלי אל המדשאות הירוקות של כפר בלום, והיא משגרת רשמי שיחה עם ג'קי לוי ומוטי שקלאר, מאושיות הפסטיבל
זה קורה בפסטיבל היהדות של כפר בלום, הכנס החד שנתי של חובבי השיח היהודי-ישראלי- תרבותי- זהותי- בעלי הנופך הסמי- אינטלקטואלי, שמתכנסים אחת לשנה בגליל העליון, לדון בענייני רוח, הרחק מקלחת המבזקים.
השנה הכנס בכפר בלום חוגג עשור (תודו שלא הרגשתם, כנראה שהזמן עובר מהר כשנהנים), ומוטי שקלאר, מהוגי ויוזמי, מתנדב לספק מעט מורשת קרב:
הגלגול הראשון של הכנס היה ב"קבוצת שחרית", כיוזמה של העיתונאים יאיר שלג ואמנון דנקנר, וחברו לה אנשי תקשורת נוספים יחד עם אינטלקטואלים מהאקדמיה (בין השאר: ירון לונדון, מוטי שקלאר, פרופ' שלום רוזנברג ופרופ' אבי רביצקי) שהיו מתכנסים אחת לחודש ללימוד משותף במקורות היהודיים
משראו כי טוב, החליטו להרחיב את היוזמה מעבר לגבולות הברנז'ה במטרה להפוך את הלימוד היהודי לחוויה רלוונטית לחברה הישראלית, וכך נולד הכנס הראשון, בשנת היובל למדינה.
שקלאר אומר שהכנס נולד מתוך ההכרה בכך שהחברה הישראלית לא תשרוד בלי שיח יהודי, ושבלי החילוניים השיח היהודי יישאר נחלתם של הדתיים בלבד. "החלוקה האמיתית במדינת ישראל היא לא בין השבט הדתי לשבט החילוני, אומר שקלאר, "אלא בין השבט היהודי לשבט האזרחי, שרוצה לנתק את הישראליות מהיהדות."
מילים יפות, שלא פעם מזמינות יחס ציני לכל קבוצות ההידברות וצווי הפיוס למיניהן שפסטיבל כפר בלום יכול לשמש כסמל שלהן, אבל שיחה לילית על הדשא של הלובי בכפר בלום עם ג'קי לוי יכולה להוציא לכל הציניקנים את הרוח הסקפטית מהמפרשים.
ג'קי לוי, הותיק באושיות הפסטיבל, ומייצג הזרם של אנשי הבין לבין והגם וגם של השבט היהודי, מאמין אמיתי כי מכפר בלום תצא תורה. לא פחות.
ג'קי הוא חסיד גדול של הסיפור היהודי ישראלי. הוא רוצה שכפר בלום יהיה ליהדות מה שכנס קיסריה הביא לכלכלה. כשאני שואלת אותו מה מביא אותו לפסטיבל הזה מדי שנה (חוץ מחופשה משפחתית חינם), הוא מדבר על קבוצת תמיכה של המפלגה הישראלית החסרה. המקום שבו הוא רואה אנשים מסוגו, שמנהלים דיאלוג בין עולמות.
המקום שמוכיח שהעולם לא שייך לפנאטים ושהשיח הדתי – חילוני לא מתחלק בין ש"ס לבין שינוי. המקום שבו היהדות מדברת ישראלית שוטפת והישראליות לא צריכה לעבור גיור כדי להפוך ליהדות, מקום שמגיעים אליו אנשים שאיתם הוא היה שמח להקים מדינה.
את באי הפסטיבל הוא מאפיין כאנשים שיש להם נאמנות לאמת יותר מאשר נאמנויות שבטיות, ופחדים שבטיים, עם סקרנות ועניין אמיתי במה שיש לו לומר.
כשאני מנסה לבדוק אם הוא לא קצת נאיבי (שלא לומר, תקוע אי שם בשלהי שנות ה-90) באמונה שלו בהידברות, וכשאני מקשה אם אין כאן סכנה של החלפת קלישאות יהודיות בקלישאות ישראליות וסכנת רדידות, הוא מסכים איתי שתמיד קיימת סכנה כזו, אבל שעצם פתיחת החלון מאווררת את השיח, ובעיקר עושה טוב לעולם הדתי,
ההישג המשמעותי מבחינתו הוא העובדה שקוראים לפסטיבל "חגיגת לימוד " שהרי ידוע הוא שאם יש חגיגה הערך הלימודי שלה הוא אפסי, ואם יש לימוד הוא ממש לא חגיגה, כך שהיכולת של הפסטיבל ליצור חיבור בין הלימוד לחיים הוא השמחה האמיתית.
ומה עם הצעירים?
וכמידי שנה גם השנה נציין שמספר האנשים שגילם נמוך מארבעים זעום למדי, (ג'קי: המרצים יותר צעירים מהקהל), מבין כ 3,000 האורחים שעברו בכנס, הגיעו רק 200 צעירים מתחת לגיל 30, והרוב נע סביב גילאי החמישים בואך גילאי הפנסיה, המארגנים תולים את הבעיה בענייני תקציב (האירוח בליווי תשלום על 3 ימי האירועים יעלו על אלף ₪). בעיני, זה הכשל המרכזי של הפסטיבל הזה, על כל הטוב שבו.
אז לשנה הבאה, כדאי כבר מעכשיו למארגנים לנסות להצעיר את קהל היעד, דרך הצעת אפשרויות לינה זולות יותר, כי בסופו של דבר אם הכנס הזה יישאר בידי קיבוצניקים חילוניים מהצפון לצד מזרוחניקים חביבים שבאים להעביר כמה ימי קיץ בהרצאות בצפון
כפר בלום יישאר תופעה שההשפעה שלה לא חודרת אל שכבות מרכזיות באוכלוסיה. וחבל, כי הרעיון היה להביא לימוד שידבר אל כולם, אבל כולם ממש עוד לא שם.
נא להמתין לטעינת התגובות
