הפנטזיה התורנית על "תעלת הימים הדרומית"
יהודה דרורי מסביר מדוע תעלת הימים היא תוכנית עתיקה ובלתי ריאלית, בעוד שישנן חלופות זולות ויעילות להעברת מים והתפלתם
לגופו של עניין ברור שחייבים לפעול ומהר להציל את ים המלח וסביבתו. כולנו מבינים כי ים זה הינו אוצר טבע ומרפא ייחודי בעולם, משאב חשוב לכלכלה הישראלית, וחשיבותו התיירותית-רפואית הינה רבה יותר מכל אתר מרפא בעולם. אתר חשוב זה נהרס מאז הופסקה אליו זרימת מימי הירדן והנהרות האחרים המובילים לים המלח כמו הארנון והיבוק, לא רק בגלל עונות יובש ארוכות כמו בגלל ניצול המים על ידי ישראל ירדו וסוריה למטרות חקלאיות.
בנוסף, קיים גם ניצול בלתי מבוקר של משאבי ים המלח על ידי החברה לישראל, מה שמוסיף לבעיה כך שיש מלונות שנבנו ליד החוף והורחקו ממנו ויש גם שקרובים מידי ולחלקם נשקפת סכנת הצפה בגלל "תיעול" ע"י מפעלי ים-המלח.
פני ים-המלח יורדים ב-90 ס"מ מדי שנה. כתוצאה מירידות אלו נוצרה בעיית "הבולענים" - התהוות חללים תת-קרקעיים שקורסים פנימה, מה שעלול יום אחד להתברר כאסון לאומי, דהיינו, "לבלוע" מטיילים, מכוניות ואפילו אוטובוס על נוסעיו או בית מלון על כל שוכניו. סכנה זו הינה כה מוחשית ומפחידה, שבקיבוץ עין גדי למשל הופסקו זה מכבר כל ענפי החקלאות, ותיירות הפנים באיזור ירדה לאפס. ואם נדמיין בפלצות כי ייפגעו תיירים, הרי שהאיזור יתרוקן לשנים רבות מתיירות חוץ ופנים.
זה יותר מ-30 שנה ששרי ממשלה ומדענים מעלים רעיונות לפתרונות ב"תעלות ימים", לפי שתי אופציות עיקריות: "התעלה הדרומית" (אילת-סדום) שנפסלה בגלל עלותה גבוהה, בעיות הפרשי גבהים ומשך זמן להקמתה ו"התעלה המרכזית" (מאשקלון לים מלח), שנבחנה בשעתו בניסוי בשטח על ידי השר יצחק מודעי ז"ל, ונמצאה גם היא בלתי ריאלית מאותן הסיבות ממש.
משום מה ,שמעון פרס העלה את רעיון "התעלה הדרומית" לפני כארבע שנים כדי לקדם את הבייבי שלו: "שיתוף פעולה איזורי עם ירדן" ואף שדיבר על מימון של הבנק העולמי, סקר כללי וראשוני שעשו אנשי הבנק הזה חשף בעיות הנדסיות מורכבות ומסובכות (הבדלי גבהים של כ-700 מטר) ובמיוחד הצביע על כך שהעלויות יגיעו ליותר מתשעה מיליארד דולר (סכום שאין מי שייתן אותו), ושבנייתה תמשך לפחות עשר שנים.
בכל "סערת המוחין הפוליטית" הזו, נבצר מלהבין מדוע ממשלות ישראל התעלמו תמיד מהאפשרות השלישית, הפשוטה והקלה למימוש שזו "התעלה הצפונית", אשר ניתנת לבניה מהירה וזולה. הכוונה לתוכנית מגירה שבין הוגיה הראשונים היה הפרופ' לאודרמילק (וטיפח אותה יגאל אלון ז"ל ביחד עם עוזרו-המהנדס שלמה גור ז"ל) ואשר מטרתה הייתה להזרים בהקדם מים התיכון דרך עמק יזרעאל ובקעת הירדן לים המלח. למניעת המלחת מי התהום, במקום בתעלה ניתן להשתמש בצינורות ענק כדי
הביצוע יתקיים תוך שימוש בתוואי פשוט וזול של רכבת העמק (מה שימנע הלאמת קרקעות) ושימוש בערוץ הירדן הריק כיום כמעט לחלוטין, או בצינורות לאורכו. באופציה זו ניתן לייצר כמות אדירה של חשמל ממפל מים בן 200 מטר באיזור עמק בית שאן ולנצל את מרבית תפוקת החשמל להתפלת מי ים. העלות המוערכת כיום לביצוע פרוייקט זה הוא פחות משלושה מיליארד דולר, וזמן לביצוע של 4–3 שנים.
כל שהממשלה חייבת לעשות הוא להכריז מייד על הפרוייקט להצלת ים המלח כ"פרוייקט לאומי", למנות מינהלת פרוייקט אשר תוציא מכרז בינלאומי להנחת צינורות להזרמת מי ים התיכון לים המלח, הזוכה במכרז יתחייב להקים תחנת כח גדולה (שתנצל מפל מים בגובה 200 מטר בעמק בית שאן) ובסמוך לבנות מפעל להתפלה גדול שיזרים מים לחקלאות ולשתיה לכל הארץ ואפילו לשכנותינו.
לטענת הסרק של מפעלי ים המלח שעירוב מימי שני הימים יגרום לשינוי כימי מסוכן, יש להזכיר כי בשעתו טיעון זה נבדק על ידי השר יצחק מודעי ז"ל (שהיה בהשכלתו מהנדס-כימאי) וטענה זו לאחר בדיקה כימית מקיפה הופרכה לחלוטין. (יש לזכור שהאינטרס של מפעלי ים המלח הוא לשמור על ריכוז מלחים גבוה בים). גם הירוקים יצטרכו להחליט על סדר העדיפויות שלהם בשמירה על ים המלח.
חשוב להדגיש שעם השלמת הפרוייקט יהיו לנו שפע של מים מותפלים זולים וגם רזרבות חשמל, לכן ניתן כמובן לחשוב על עתיד חלוקת מים וחשמל איזורית. אלא שכרגע, המחשבה המובילה המוצעת פה היא הצלת ים המלח והאיזור ומניעת אסונות לתושבים, לתיירים ולכלכלה, ויחד עם כך לקבל את כל היתרונות הכלכליים שניתן להפיק מפרוייקט לאומי מעין זה. לפיכך, אנחנו חייבים להפסיק לבזבז זמן, כסף ואנרגיה על מיזמים פנטזיונרים חסרי כל סיכוי למימוש כ"תעלת הימים" הדרומית.
הכותב שימש כסגן הממונה על ייעול המשק הציבורי וה"רפורמטור" ליישום מסקנות ועדות קוברסקי. כיום משמש כדירקטור חיצוני בכמה חברות במשק
נא להמתין לטעינת התגובות
