מכונת האמת הגדולה
ב"הפוליגרף" היושרה מייצגת דבר מה שלילי שמנסים להצניע. בדיוק כמו במדינה. ולכן מדובר בתוכנית מבורכת
הדרמה ב"פוליגרף," ויש בתוכנית הזו מנות גדושות של דרמה, ממוקמת במקום אחר לגמרי. המתחרים ב"פוליגרף" הם אנשים רגילים, די דומים לצופים, שעונים לפני השידור על 50 שאלות אינטימיות כשהם מחוברים למכונת אמת. בתוכנית הם נשאלים 21 מתוך 50 השאלות. ואם הם עונים אמת, מביכה ככל שתהיה, לעיני קהל המוני, מכריז קול נשי מוקלט, בנימה רשמית למדי, שאכן אמת בפיהם, ועל המסך הגדול מאחוריהם מתנוססת בחגיגיות המילה "אמת."
והתוכנית הזאת בהנחיית גדי סוקניק, שמשודרת על ידי הזכיינית רשת בימי רביעי בזמן צפיית שיא בערוץ ,2 עוררה פה שערורייה. צופים, חברי כנסת וראשי הרשות השנייה הזדעקו. רשת נקראה לשבץ את התוכנית מחדש בשעת לילה מאוחרת או לדחות את שידורה בשעה, ולהוסיף אזהרה שלפיה היא מיועדת לבני 14 ומעלה. הזעזוע הציבורי נובע מן הסתם מחציית הגבולות: יש דברים שלא מדברים עליהם בפומבי. סוד מלוכלך צריך להישאר סוד מלוכלך.
כל מי שמזדעזע מעדיף כמובן את השקר, הצביעות וההתחסדות. התוכנית הזאת מושתתת על ערכים שיש בהם כדי לערער את שלוות הנפש הבורגנית ולהעכיר את מראית העין המהוגנת שלה. לא מעט צופים מוכנים לקבל את המסר של "הפוליגרף" - הפנטזיות הכמוסות של הבריות ומעשיהן המוכמנים אינם עולים בקנה אחד עם מצג השווא של ה"נורמליות" - בסדרות דרמה בדיוניות. אבל במתכונת של ריאליטי, פוגע המסר הזה במקום שהוא הרבה יותר מדי קרוב לבית.
יתרה מזאת, "הפוליגרף" ממחישה שהתכנים החשובים יותר בנפש האדם מוגלים למחוזות הפנטזיה, או הפעולות ה"לא מוסריות," שאסור לעשות. זו תוכנית שחושפת את הדיכוי והצביעות של המוסר הקונבנציונלי ובו בזמן את חוסר היעילות המשווע שלו. זה לא משהו שמי שלמד מבוא לפסיכולוגיה לא
ובמובן זה "הפוליגרף" היא תוכנית מבורכת. ואם היא גם חושפת שבני זוג לא באמת מכירים זה את זה כמו שנדמה להם, גם זה לטובה. להזדעזע מ"הפוליגרף" זה להזדעזע מהחיים. והאמירה הזו חלה כמובן גם על העובדה שהמתחרים וקרוביהם - ויש לשים לב שהקרובים הגיעו לאולפן והם חלק מהעסק לא פחות מהמתחרים - מוחלים על כבודם ומוותרים על זכותם לפרטיות תמורת תגמול כספי שעשוי להגיע עד מיליון שקל. תאוות בצע ותמריצים כספיים גרמו כבר מזמן לטיפוסים מסוימים לאבד כל בושה בטלוויזיה.
זאת הנקודה שבה הדיון ב"הפוליגרף" תופס תפנית משמעותית. לתוכנית הזו יש אובססיה עם מושג האמת. המפתח להצלחה בה הוא יושר. המתמודדים מקווים להתעשר בעזרת היושרה שלהם. כלומר, המטרה היא מיליון שקל, האמצעי הוא כנות מוחלטת. יש לשים לב שהאמת, כשלעצמה, איננה כאן המטרה. למעשה, ללא התגמול הכספי היא משוללת כל ערך. אין שום טעם לענות אמת בשידור בטלוויזיה על שאלות חודרניות, פולשניות ומביכות שכאלה בלי לקבל בתמורה הרבה מאוד כסף. בעצם, עדיף לשקר. זה עוד מסר: אמירת אמת, כשלעצמה, היא לא רק חסרת טעם אלא אף מיותרת. יש לשקול אם היא שווה את המחיר. ולפיכך, הכול, כולל ערך כגון יושר, משועבד לכסף.
וכאן זה מתחיל להיות באמת מעניין. כי יש כנראה קשר בין אחוזי הצפייה הגבוהים של "הפוליגרף" בזמן צפיית שיא בערוץ השידור הנצפה במדינה להלוך הרוח הלאומי, שסוער כבר זמן רב סביב סוגיות כגון האם דיבר אמת הנשיא לשעבר קצב על אודות סודותיו המלוכלכים, והאם דיבר אמת חיים רמון על הנשיקה המלוכלכת שלו, והאם מדבר אמת ראש הממשלה אולמרט על מעטפות הכסף המלוכלכות שהעביר לו משה טלנסקי. הציבור משוכנע שההנהגה שלו מושחתת.
הציבור שומע סיפורים מסמרי שיער על שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ועל כספי מימון הבחירות של הנשיא הנוכחי פרס ושל שר הביטחון אהוד ברק. נורמות נכלוליות השתלטו על המדינה. והנה תוכנית שמעמידה במרכזה את מושג האמת ואת המדד האובייקטיבי של מכונת האמת. וקשה שלא לתהות אם לא מדובר כאן במעין קתרזיס לאומי. חגיגת אמת, בלי גרסאות ובלי בטיח, חקוקה באבן של ממצאי מכונת האמת, בפריים טיים. בקתרזיס הזה, מי שמשקר כמו הפוליטיקאים לא מרוויח אגורה, ואילו מי שאומר אמת - יבוא על שכרו.
הפרדוקס הוא שבתוכנית הזו, האמת היא, על פי הגדרה, לא נעימה. זה מה שהכי מעניין. אמת = דבר מה שמאן דהוא מעדיף להצניע. זה מה שרצף בלתי פוסק של שערוריות שחיתות פוליטיות עושה לתודעה הקולקטיבית של אומה. הוא מזהה את האמת עם לכלוך. האמת שמוחאים לה כפיים ב"הפוליגרף" היא מכוערת. וככל שהיא מכוערת יותר אפשר להרוויח עליה יותר כסף. זה כבר ממש מכוער. המתחרים לא נתפסים כאמיצים או כנים אלא כטיפוסים לא מוסריים שהשתתפותם בתוכנית מביאה את עשייתם בתחום היעדר המוסר לרף האולטימטיבי שלו. בבחינת הרצחת וגם ירשת. גם הונו את קרוביהם כל חייהם וגם מקבלים על זה בוחטה. וכך יוצא שגיבורי הפריים טיים החדשים דווקא כן קורצו מהחומרים של בכירי הפוליטיקאים.
שהרי זה מה שפריים טיים תמיד עושה: משקף למדינה את הפרצוף שלה, גם אם הוא מתכוון לעשות בדיוק את ההפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
