עלילות מקס ומוריס: מה בין מוריס טלנסקי ומקס ביאליסטוק
רשימה פוסט מודרנית על הקשר בין טלנסקי, מל ברוקס, קולנוע יהודי, שלום עליכם - ושאר ירקות
מל ברוקס (יהודי, כמובן) הינו אושיית קולנוע מכובדת בארה"ב. ג'ין וויילדר, מרטי פלדמן וזירו מוסטל (אליו אשוב בהמשך, במסורת רבי ומורי טרנטינו, לפיה אין מוקדם ומאוחר כשרוצים לעשות יותר כסף) היו משחקני הבית שלו.
הוא חתום על הצלחות כמו "אוכפים לוהטים", "רבי אברהם במערב הפרוע", "שיגעון בחלל", "פרנקנשטיין הצעיר", ועוד פרודיות.
והשנה חוגג ברוקס 40 שנה לסרטו המעולה "המפיקים" (יהודים לא ממש חוגגים, תמיד יש משהו מעיק ועצוב ברקע, ובכ"ז).
מקס ביאליסטוק גיבור הסרט, הוא מפיק יהודי כושל, שעתידו מאחוריו, ויחד עם רואה החשבון שלו ליאו בלום הוא מנסה טריק מוזר: להרים מחזמר כושל מלכתחילה (במקרה שלהם- לא עלינו- מחזמר על היטלר) ואז לשמור אצלם את כל כספי המשקיעים (ולרוב מדובר בנשים זקנות).
הסרט עלה גם כמחזמר בברודוויי בשנת 2001 וזכה ב 12 פרסי טוני (פרס התיאטרון האמריקאי)- הכמות הגדולה ביותר בה זכה מחזה מברודוויי אי פעם (זה מויקיפדיה, אני מקוה שהנתון מדויק). אגב, ליתר בלבול- שמו של רואה החשבון זהה לשם גיבורו של ג'יימס ג'וייס בספרו "יוליסס".
16 ביוני הוא היום בו מתרחשת עלילת הספר, וגם התאריך בו ביאליסטוק ובלום נפגשים. עוד פרט טריווייה - ג'ין וויילדר לא היה אמור לשחק את בלום. התפקיד הוצע לדסטין הופמן, שבדיוק אז קיבל את ההצעה לשחק בסרט "הבוגר" (עם אן בנקרופט, אגב, אשתו המנוחה של מל ברוקס).
והרי מקס ביאליסטוק הוא מעט טלנסקי. או להיפך. מקס ומוריס. שוב יהודי, שוב מפיק על (של אירועים, של הופעות, של ערבי התרמה- למי אכפת). שוב הסתבכויות שלא מרצון בפרשות כספים מפוקפקות.
ואיך אמר המשורר הידוע, הסבא רבא א. איינשטיין- "אמרו את זה קודם לפני"- ובכן- גם ברוקס וגם טלנסקי לא המציאו כלום.
בשנת 1935 הוציאו האחים מרקס, גם הם יהודים כשרים, את סרטם המצליח והאיכותי "לילה באופרה". בסרט, מנסים גראוצ'ו ואחיו לסייע לזוג צעירים אוהבים, זמר וזמרת אופרה, ותוך כדי כך מרמים מעט נשים זקנות ויוצרים בלגן גדול, כהרגלם.
מה לעשות, זה אנחנו. כבר מאז שוק פורים בבני עקיבא לפני 25 שנים (תראו איך הזמן רץ כשלא נהנים) הבנו את חשיבות השנורר.
יש כאלה שמקבלים סבונים סוג ב', שרוכי נעלים, וקולבים מחנויות בגדים- ויש כאלה שנותנים או מקבלים עשרות אלפי דולרים (ואין לי חלילה כוונה להאשים את אולמרט, הזכאי לחזקת חפות כל זמן שלא הוכחה אשמתו- רשימה זו הינה הומוריסטית בלבד).
גם הם לא המציאו כלום. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את אחד מכתבי שלום עליכם, הריהו שלום רבינוביץ' (1859- אוקראינה- 1916-
בבקשה- אנא קראו מדגם ממכתביו של מנחם מנדל, והיווכחו. אפילו טוביה החולב נאלץ לעזוב ולהגר לאמריקה. אפילו הוא מוטרד לא מעט מבעיותיו הכלכליות, ולא רק מבנותיו ושידוכיהן.
יהודי, מה אפשר לעשות. ומי היה אחד "הטוביות" המפורסמים ביותר בברודווי? זירו מוסטל, משחקני הבית של ברוקס. ומי שיחק את מקס ביאליסטוק, המפיק היהודי הכושל, בסרט "המפיקים" (1968)- נכון, זירו מוסטל, בן דמותו של ברוקס עצמו, ומטובי ידידיו..
אז, על זה כל הסיפור. יהודים, שמלווים כסף ליהודים אחרים (או מקבלים מהם), ושבלית ברירה עושים עסקים עם גויים, לא עלינו. שטעטל (לנו מותר לעשות על זה סרטים, אחרים שהיו עושים היו נקראים אנטישמים).
שכחו רק לספר להם שהשיטה השתנתה (כך אנו מקווים, לפחות...), כמאמר הציטוט המיוחס, דומני, לספירו אגניו, שהיה סגן נשיא אצל ניקסון ונתפס בעבירות כספים שונות- "המנוולים שינו את השיטה" רק שלא סיפרו לו. אגב, אגניו לא היה יהודי.
כך אנחנו. כמה שנעשה צ'ק אאוט, כמה שנתרחק, בסוף תמיד נישאר בעיירה שלנו. עם אבא ואמא שרק רוצים שנתחתן, עם השדכנית, עם הסוחרים הממולחים והעסקאות המפוקפקות.
כך גם הפוליטיקאים שלנו. עדיין על הציר שבין אנטבקה וכתריאליבקה- לברוקלין וליהודיה.
ופעם אחרונה- אני מאחל אריכות ימים לטלנסקי ואולמרט.
ישראל גולדמן הוא מורה להיסטוריה, מחנך ומורה דרך בירושלים ובחו"ל.
נא להמתין לטעינת התגובות
