פרשת רון ארד: החולצה שלא נבדקה
בתמונתו בשבי לובש ארד חולצה נדירה ממירוץ יאכטות בקנדה. עוד קצה החוט שאילו היה נבדק, אולי היה מוביל לאנשים שיודעים היכן רון
כשהחומר הגיע לישראל הוא הועבר על ידי אורי לוברני, ראש צוות שבויים ונעדרים, לבחינה מודיעינית על ידי אמ"ן. החוקרים חיפשו אחר כל פיסת אינפורמציה נוספת - מסוג הנייר שעליו נכתבו המכתבים ועד להשערות על מצבו הרפואי של הנווט השבוי.
הרבה מידע נוסף לא היה שם, אולם כעת עולה אפשרות לכיוון חקירה נוסף, שלא מוצה בזמנו. הכיוון הזה נוגע למה שארד לובש.
מדובר בסווטשירט לבן, ועליו הכיתוב "ויקטוריה מאווי" (Victoria-Maui), וציור של מפרש מתנופף. כל מי שעסק בתמונה לא ייחס לבגד שלבש ארד משמעות, אולם מבדיקה שערך מעריב מתברר כי מדובר בפריט נדיר ביותר שרק מעטים היו יכולים להחזיק, שלא ניתן לרכוש בחנויות ושלא הועבר בקלות מיד ליד.
"ויקטוריה מאווי", כך מתברר, היא תחרות יאכטות יוקרתית ותובענית, המתקיימת אחת לשנתיים מאז 1967 את התחרות מארגנים שני מועדוני יאכטות אקסקלוסיביים: הרויאל ונקובר בקנדה ומועדון היאכטות להאינה אשר במאווי, הוואי. התחרות אורכת שלושה שבועות מתישים, המתחילים בנמל הסגרירי של עיר הבירה של בריטיש קולומביה, ויקטוריה, ומסתיימים בחופים שטופי השמש של הוואי. מיותר לציין כי בשני המועדונים האלה לא שמעו מעולם על רון ארד.
"מדובר בסווטשירט שמקבלים משתתפי התחרות בקו הזינוק", מספרת פמלה בנדל, יושבת הראש של המועצה המארגנת של תחרות ויקטוריה מאווי שמתגוררת בקנדה. "אתה לא יכול סתם להיכנס לחנות ספורט בויקטוריה ופשוט לקנות אותו, זה סווטשירט שאתה עובד קשה מאוד כדי להשיג".
לכל תחרות, מדי שנתיים, יש סווטשירט שונה, ובנדל מגלה כי מעט מאוד פריטים מודפסים בכל פעם, בין 100 ל-150, כמספר המשתתפים בתחרות. מרבית המשתתפים מגיעים מקנדה ומארצות הברית, מעט מאוד משוגעים לדבר מגיעים ממדינות אחרות.
מקבלים את החולצה 150 איש לכל היותר, כהוכחה לכך שעברו את המסע מקנדה להוואי. סווטשירט אחד עבר מסע ארוך עוד יותר, עד ללבנון. "גם אם לוקחים בחשבון שבשנות השמונים היו משתתפים רבים יותר, זה עדיין מספר מאוד מצומצם של סווטשירטים", אומרת בנדל. "אז איך אחד מהם הצליח להתגלגל לקבוצת טרוריסטים בלבנון?".
לא מעט גורמי מודיעין שהיו מעורבים לאורך השנים בפרשת רון ארד התקשו להיזכר אם מישהו טרח אי פעם לבדוק את החולצה מהתמונה.
ב-16 באוקטובר 1986 תקפו מטוסי חיל האוויר בסיס אש"ף באזור צידון. בשל תקלה טכנית נאלצו הנווט רון ארד והטייס ישי אבירם לנטוש את מטוס הפנטום שלהם. אבירם חולץ על ידי מסוק, אולם נסיונות האיתור של ארד על ידי שני מסוקים נוספים לא צלחו.
הנווט נתפס על ידי אנשי הארגון השיעי אמל והוחזק על ידי קצין הביטחון של הארגון, מוסטפא דיראני, ואנשיו. כשנה לאחר מכן הגיעו המכתבים והתמונה, במסגרת תחילתו של משא ומתן בין ישראל לנביה ברי, ראש אמל. ברי דרש את שחרורם של מאות אנשי פת"ח. בישראל התמהמהו. המחיר נראה כבד מדי.
באותה תקופה נולד הקרע בין מוסטפא דיראני לבין הנהגת אמל, מאבק שהוביל לפרישתו של דיראני מהארגון והקמת ההתנגדות המאמינה, ארגון בן עשרות אנשים בלבד, שחבר לגרעינים הראשונים של החיזבאללה. המידע הוודאי האחרון לגבי גורלו של ארד ממקם אותו בכפר נבי שית בלילה שבין ה-3 ל-4 במאי 1988.
באותו לילה פשטו כוחות גדולים של צה"ל על הכפר מיידון, 60 קילומטר מדירת המסתור של חמולת שוכור בנבי שית, שבה הוחזק ארד.
יש כמה תרחישים לגבי מה שקרה לרון ארד באותו הלילה: אפשרות אחת היא ששומריו של ארד שמעו את קולות הקרב שעלו מנבי שית, חששו כי מדובר בנסיון חילוץ והרגו אותו; ייתכן שהוא ניסה להימלט ונורה; אפשרות שלישית היא ששומריו נמלטו (או יצאו לכיוון הקרב), ארד נשאר לבד וככל הנראה נרצח על ידי כוח אחר.
זכריה חאמזה היה הממונה על השמירה בבית חמולת שוכור שבו הוחזק ארד. בשלב מסוים עזב את לבנון ועבר להתגורר יחד עם משפחתו בגרמניה. במשך שנים ארוכות נטען כי הוא האיש שמחזיק במידע הקונקרטי ביותר לגבי גורלו של ארד, וכי גרמניה מסרבת לאפשר את חקירתו על ידי ישראל.
אלא שהשבוע הודה גורם בכיר המעורב בתיק כי חאמזה אכן נחקר בגרמניה. בחקירתו טען כי בלילה שארד נעלם הוא נקרא להגיע לסייע בקרב במיידון, ומאז לא ראה את ארד. דבריו נתמכו על ידי בדיקת פוליגרף.
בישראל עלו גם אפשרויות נוספות, אולם לא נמצאו להן סימוכין: שרון ארד נמכר על ידי דיראני לאיראנים, לסורים או לחיזבאללה. אלא שחקירתו של דיראני בישראל, שנחטף על ידי סיירת מטכ"ל בשנת 1994 לא הובילה לממצאים מהותיים.
בחלוף השנים נבדק כל קצה חוט הקשור בארד. כל קצה חוט, למעט אולי המסלול המוזר שעשה הסווטשירט שלגופו. כיום, הסיכוי שמציאתו תוביל למידע חדש על גורלו של הנווט אינו גדול, שכן הסווטשירט הגיע לרון ארד עוד כשזה היה בידי דיראני, והתעלומה המרכזית היא לגבי גורלו מאוחר יותר.
אולם ייתכן שבזמן אמת, בסוף1987 התחקות אחרי החולצה היתה יכולה להוביל למעגלים שהקיפו את האנשים שהחזיקו בנווט הישראלי. משני הצילומים החדשים שהגיעו כחלק מעסקת השבויים האחרונה עולה כי ככל הנראה קיבל ארד את החולצה בסמוך מאוד לתפיסתו.
בצילום הראשון שהגיע הוא נראה לובש פיג'מה על רקע שטיחון עם כיתובים בשפה הפרסית; בצילום השני הוא כבר לובש את הסווטשירטשל ויקטוריה מאווי כשהוא חיוור, זקנו קצר יחסית והוא מסתיר את ידו מתחת לסווטשירט. ככל הנראה נפצע ארד בידו, אולי במהלך הצניחה מהמטוס ואולי בעת מאבק עם שוביו.
הצילום השני שבו ארד לובש את הסווטשירט, זה שהגיע לפני 21 שנה, נעשה ככל הנראה מאוחר יותר מזה שהגיע לאחרונה. ארד נראה בו חסון יותר, זקנו ארוך יותר ונראה שידו החלימה מעט. הסווטשירט עצמו סופק לארד מן הסתם על ידי שוביו. ישי אבירם, טייס הפנטום של רון ארד, מציין כי "למיטב זיכרוני, היה יום חם מאוד, ושנינו לבשנו חולצת טריקו בלבד מתחת לסרבל הטיסה".
אז כיצד הגיע הסווטשירט הנדיר לאנשי אמל? ניתן להעלות כמה השערות. ראשית, יכול להיות שהחולצה נתרמה, נמסרה או נמכרה לחנות צדקה או יד שנייה, ומשם המשיכה להתגלגל עד שהגיעה ללבנון.
אלא שמארגני התחרות מפקפקים באפשרות הזאת: "זה לא בגד שאתה נפרד ממנו כל כך בקלות", מתעקשת יושבת ראש התחרות פמלה בנדל. "אנשים עובדים קשה מאוד כדי להשיג אחד כזה ואתה לא תתרום אותו סתם כך. אני שומרת עד היום את כל החולצות שקיבלתי מהתחרויות שהשתתפתי בהן לאורך השנים, וכך גם כל החברים שלי. אתה עובד מאוד קשה במשך שנתיים בשביל להגיע לתחרות והחולצה היא ההוכחה שהיית שם. כל המשתתפים שאני מכירה מקפידים לשמור על החולצות שקיבלו".
גם מארגן התחרות בצד של מועדון היאכטות "להאינה" בהוואי, מייק סאורס, טוען שכל מי שהוא מכיר טרח לשמור על החולצה כמזכרת יקרת ערך. "זה מסוג הדברים שמעלים אצל כל מי שאני מכיר אבק נוסטלגי נעים", הוא אומר.
מה שמוביל לאפשרות שאולי אחד השובים של ארד היה קשור בדרך כזו או אחרת לאדם שהשתתף בתחרות. וייתכן שזו אינה אפשרות כל כך מופרכת: בבריטיש קולומביה, כך מתברר, מתגוררת קהילה גדולה מאוד של מהגרים איראנים, ברובם כאלו שנמלטו לאחר המהפכה החומייניסטית ב1979.
בתחילת שנות ה-80 התגוררו בקנדה כ-5,000 מהגרים איראנים, והמספר תפח עד ל-60 אלף כעבור עשור. "לקהילה האיראנית ללא ספק יש נוכחות במדינה", אומר ג' ון תומפסון, נשיא מכון מקנזי, מרכז מחקר קנדי שעוקב בשנים האחרונות אחרי תאי טרור וארגוני פשיעה שפועלים בקנדה.
בין המהגרים, טוען תומפסון, הגיעו גם סוכנים איראנים. "אני יודע שסוכנים איראנים הסתובבו כאן מניסיון אישי", הוא מספר. "אני עצמי עברתי נסיון גיוס מאוד מגושם מצד אדם שהבהיר לי שהוא סוכן מודיעין שהגיע מהמדינה. באותה מידה יכול להיות שבן למשפחה איראנית אמידה החליט לחזור בתשובה ונסע לעזור לאחיו השיעים בלבנון. אולי מדובר באדם שהגיע ממשפחה שאחד מחבריה השתתף במירוץ ובן משפחה אחר היה קשור בדרך כלשהי לחטיפה של ארד. יש אינספור תרחישים שיכלו לקרות בסיפור המוזר הזה".
קנדה היא גם אחד מריכוזי המהגרים הלבנונים הגדולים בעולם,כ-250 אלף במספר, גם הם בעיקר פליטים שנסו ממלחמת האזרחים במדינה. במחצית שנות השמונים הקנדים אפילו פתחו מרכז סיוע שהנפיק ויזות חירום בהליך מהיר ללבנונים, שפעל בניקוסיה, קפריסין. ואם כל זה לא מספיק, מתברר כי תאים הקשורים לארגוני טרור, ובאופן ספציפי לחיזבאללה ולאמל, פעלו בקנדה מאז אמצע שנות השמונים.
הפעם הראשונה שבה חשף שירות המודיעין הקנדי (CSIS) פעילות הקשורה לחיזבאללה היתה בתחילת שנות התשעים. מוחמד חוסיין אל חוסיין, מהגר לבנוני שנחשד על ידי שירות המודיעין הקנדי בריגול, הודה בחקירתו כי הוא פועל בשליחות החיזבאללה.
אל חוסיין גילה לחוקרים כי לחיזבאללה יש סוכנים בכל רחבי קנדה, שאוספים מידע "למקרה הצורך". הוא גורש מהמדינה ולא ידוע מה עלה בגורלו מאוחר יותר.
"הפעילות של אנשים שקשורים בחיזבאללה ובאמל התחילה בצפון אמריקה הצפונית לקראת אמצע שנות השמונים", מספר לויט. "מאז ועד היום קנדה וארצות הברית היו נקודת היציאה של צינורות להעברת כסף למימון פעילות טרור בלבנון. האם אפשר לקשר את הפעילות הזו לאחד מהאנשים שבסופו של דבר הגיעו אל רון ארד? קשה מאוד לומר".
אדם שאולי החזיק במידע על קשרים בין פעילי חיזבאללה ואמל קנדים ללבנונים הוא פאוזי מוחמד איוב, פעיל בכיר בחיזבאללה שהיגר לקנדה בשנות השמונים וככל הנראה הפעיל שם מספר סוכנים. איוב, שעל פי ההערכות היה מקורב מאוד למספר שתיים בחיזבאללה, עימאד מורנייה, אף הגיע לישראל בשנת 2000 עם דרכון אמריקני מזויף ופעל בארץ במשך שנתיים ללא הפרעה.
איוב נתפס דווקא על ידי המשטרה הפלסטינית ב-2002 בחברון, שאליה הגיע על מנת לרכוש תערובת "רסס" להכנת מטען (ברגים, אומים ומסמרים, שמתפזרים ויוצרים את האפקט הקטלני במטען). מחקירתו בישראל עלה כי הוא נשלח למשימות איסוף מודיעין ואימון פעילי חמאס וג'יהאד.
הוא הועבר לכלא אשמורת, שם ישב לצד מוסטפא דיראני והשייח עבד אל כרים עובייד (שנחטף על מנת לשמש קלף מיקוח בתיק ארד). כל השלושה השתחררו במסגרת עסקת טננבאום ב-2004. ככל הידוע, איוב מעולם לא נשאל על הקשר האפשרי בין פעילי חיזבאללה שפעלו בקנדה לבין רון ארד.
בשלושת העשורים האחרונים השתמשו ארגוני טרור רבים בקנדה כבסיס לגיוס והעברת כספים. רק בשנים האחרונות הוחמרו החוקים המקומיים על מנת לטפל בתופעה, והקנדים פרסמו רשימה של ארגוני טרור שהתמיכה הכלכלית בהם דרך מוסדות שונים שפעלו במדינה היא עבירה פלילית.
בשנת 2002 נתפסה בארצות הברית רשת מתוחכמת של סוכני חיזבאללה שפעלה בצפון קרוליינה. אנשי הרשת נהגו להבריח משם סיגריות, כיוון שהמיסוי על סיגריות נמוך מאוד ביחס למדינות שונות בארצות הברית שבהן המיסוי על טבק היה גבוה יותר. את הרווחים הם שלחו לרשת מקבילה שפעלה בקנדה והיתה ממונה על רכישת ציוד ריגול (משקפות לראיית לילה, מכשירי ג'י פי אס ומחשבים) שנשלח ללבנון.
על פי פרסומים שונים בקנדה, מורנייה אף הגיע לביקור במדינה בשנת 2000, כשהוא מצויד במראה חדש ובדרכון מזויף.
בשנים האחרונות נתפסו מספר רשתות נוספות של פעילי חיזבאללה שעסקו בהונאת כרטיסי אשראי, גניבת רכבי יוקרה ואף סחר בנשק וסמים. הרווחים העצומים התגלגלו ללבנון להמשך פעילות הארגון. גם כיום מזהירים מומחי מודיעין כי פיגוע הנקמה על חיסולו של עימאד מורנייה עלול לצאת מאחד התאים בקנדה.
הרשת האמריקנית, איי בי סי, דיווחה לפני כשבועיים כי שירות המודיעין הקנדי עוקב אחר 20 פעילים החשודים בהשתייכותם לחיזבאללה, וכן דווח כי הוגברה השמירה על מוסדות יהודיים וישראליים במדינה.
האם יש סיכוי שאחד הפעילים הוותיקים של חיזבאללה או אולי "מפעיל" של המודיעין האיראני, פועל על ציר קנדה לבנון ויכול לספק קצה חוט באשר לנסיבות שהובילו את הסווטשירט הנדיר לנווט השבוי? ייתכן שמאוחר מדי לדעת את התשובה לכך, ושזו תיזכר כעוד הערת שוליים בפרשה הטראגית.
"ללא ספק מדובר במידע מעניין שיש לבדוק, והעמותה תתייחס לכך בפעילותה הקרובה בניסיון לדלות מידע מול אוכלוסיית המהגרים שהגיעו לקנדה מלבנון ומאיראן. אחת הסיבות להקמת העמותה היתה לפעול בנחישות וביצירתיות שבה לא פעלו, לצערי, הגופים הרשמיים לאורך השנים".
"כל מידע שהגיע בתיק של רון ארד נחקר לעומק על ידי כל גורמי המודיעין במדינה", אומר אמנון ליפקין שחק, שעמד בראש אמ"ן בין השנים 1987 ל- 1991. " קשה לי מאוד להאמין שאיזה סווטשירט שהתגלגל מבריטיש קולומביה יספק היום כיוון חדש. מצד שני, כשזה מגיע לעבודת מודיעין, הכל יכול להיות ".
נא להמתין לטעינת התגובות
