כוחותינו שבו מטביליסי בשלום
חשיפה: איזו מדינה שוחרת שלום נדחפת בין גיאורגיה לרוסיה, מספקת נשק לאחת ותירוצים לשנייה? לפני כמה שבועות זו הייתה ישראל
גם במשרד החוץ גרם המצעד, שהתקיים כמדי שנה ב-26 במאי, למבוכה קשה. שם כבר נעשו מזמן רגישים לעסקאות הנשק הישראליות, שגרמו בשנים האחרונות לכמה הסתבכויות דיפלומטיות של ישראל ברחבי העולם. נציגי המשרד, שהחלו לשבת באופן קבוע באפ"י, האגף לפיתוח על הייצוא הביטחוני, החלו להקפיד הרבה יותר על העסקאות שהם מאשרים. באשר לגיאורגיה, הוחלט לאשר למכור לה מערכות הגנה וטכנולוגיה, בתנאי שלא יועברו עימן גם מערכות התקפיות, ותוך דרישה שהישראלים ישמרו על פרופיל נמוך ככל האפשר.
אלא שבאפריל השנה הפילו הרוסים מל"ט הרמס של אלביט בעת שהיה בטיסת מודיעין. חשיפת המטוס גררה תגובה זועמת של הגיאורגים שטענו שמדובר בהפרת הפסקת האש בין הצדדים; הפרשה התגלגלה לכותרות התקשורת העולמית והגיעה עד האו"ם. העובדה שהמל"ט היה מתוצרת ישראל גרמה למבוכה רבה לממשל הישראלי, כך שאפשר היה להבין את חוסר הנחת שגרמה הצגת הנשק הישראלי לעיני כל ברחובות בירת גיאורגיה, רק חודש אחר כך.
החששות שסוחרי הנשק הישראלים בגיאורגיה יסבכו את המדינה בסכסוך חמור עם מעצמה בינלאומית לא היו מופרכים, והעובדה שבראש הסוחרים הללו עמדו דמויות מוכרות כמו השר לשעבר רוני מילוא, שמייצג בגיאורגיה את אלביט ותע"ש, ומשוחררים טריים מהמערכת הביטחונית כמו אלוף (מיל) ישראל זיו ותא"ל (מיל) גל הירש, המקימים לגיאורגים גדודי חי"ר ויחידות מיוחדות, רק החמירה את המצב.
ואכן, הרוסים החליטו לשים קץ לרומן הצבאי בין ישראל לגיאורגיה. לפני כחודשיים שיגרו הרוסים מכתב לשרת החוץ, ציפי לבני, בו התבקשה ישראל לעצור את מכירת הנשק לשכנתם המתחמשת. גם רוסיה, כך הוזכר, נעתרת לעיתים לבקשות ישראל להימנע מאספקת מערכות נשק מתקדמות ליריבותיה.
שרת החוץ מצידה שיגרה מכתב לשר הביטחון, אהוד ברק, ולמנכ"ל משרדו, פנחס בוכריס, ובו דרשה לבטל את היתרי המכירה של נשק התקפי ומזל"טים לגיאורגיה. במשרד הביטחון עוד ניסו לעכב קצת את התערבותם, אולי במטרה להלחיץ את הרוסים, כדי שאלה יעצרו את מכירות הנשק לסוריה ולאיראן. אולם במהרה נאלצו לקבל את הווטו של משרד החוץ ולעצור את החגיגה.
"יש לנו בעיה עם הפעילות בגיאורגיה", הודה השבוע בכיר במשרד הביטחון. "יש ויכוח אם לעזור להם או לא, ובזמן האחרון קצת הורדנו פרופיל. משרד החוץ לוחץ עלינו בטענה שאנחנו מסבכים את היחסים עם הרוסים. כרגע אנחנו רק מוכרים תחמושת לציוד שסיפקנו, וממשיכים עם ההדרכות והציוד ההגנתי. כל שאר ההיתרים נעצרו".
האירוע המוזר הבא התרחש לפני כחודש, במהלך תערוכת הנשק יורוסאטורי 2008 שהתקיימה בפריז. סגן שר ההגנה הגיאורגי, באטו קוטליה, הגיע לתערוכה בלוויית לא אחר מאשר השר לשעבר
אדם עמד שם והמתין למשלחת בחוץ, כשלצדו עוד מקורב ישראלי לשר ההגנה הגיאורגי. סגן השר קוטליה זיהה את השניים וכבר ביקש להתקרב אליהם ולהחליף כמה ברכות ונשיקות, אבל מילוא קפץ ונעמד בין הצדדים, כשלעזרתו נחפזים בריצה מנכ"ל אלביט, יוסי אקרמן, והבעלים מיקי פדרמן. השלושה הקיפו את האורח ומנעו כל גישה אליו, ויניב אדם נאלץ לחזור כלעומת שבא.
התקרית הייתה דוגמה סמלית לגמרי ליריבות חסרת הגבולות שהתפתחה בין חברות ואישים ישראלים המחזיקים באינטרסים עסקיים בגיאורגיה. הייצוא הביטחוני הישראלי לגיאורגיה מסתכם בלפחות 300 מיליון דולר, ועל כל חוזה חותך הסוכן עמלה היכולה לנוע בין 10 ל-30 אחוז משווי העסקה.
הרומן הבטחוני בין ישראל לגיאורגיה החל אחרי מהפכת הוורדים שהתחוללה במדינה ב-2003 ושמה קץ לממשלו של הנשיא אדוארד שוורדנדזה. את ההפיכה הנהיגה חבורת אידאליסטים בני 20 פלוס, רובם בוגרי אוניברסיטאות אמריקניות ואירופיות, שבראשם שר המשפטים לשעבר תחת שוורדנדזה, מיכאל סאקשווילי. החבורה הצעירה שינתה את פני גיאורגיה תוך זמן קצר: תחילה טיפלו בשחיתות ובבירוקרטיה; בהמשך נזנח הקו הפרו-רוסי, הפתיחות כלפי משקיעים זרים עלתה, וכתוצאה מכך דירוג האשראי של המדינה השתפר פלאים.
במסגרת ההתנתקות מההשפעה הרוסית, שואפת גיאורגיה להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו. לשם כך, החל סאקשווילי ברפורמות מהירות בצבא שהוגדל ל-26 אלף חיילים, ובכללם 5,000 שאומנו על ידי ארצות הברית. הגיאורגים הפיצו בעולם רשימת קניות מעודכנת, שכללה בין היתר עשרות מיליוני כדורים לרובי סער, מסוקים, משוריינים, מטוסים ללא טייס, עשרות טנקים, אמצעים לראיית לילה, מערכות חדישות לבקרת אש, מכ"מים, מרגמות, רקטות ועוד - אם אפשר, מתוצרת מערבית, כנדרש בצבאות נאט"ו.
כל ההתפתחויות הללו לא נעלמו מעיני מוסקבה. גיאורגיה היא נכס אסטרטגי יקר ערך, המקשר בין אירופה לאסיה. צינור הנפט בין הים הכספי לים התיכון עובר בתחומה, ובשמיה חולפת כמעט כל התעופה האזרחית בין המזרח למערב. הרעיון כי על גבולה הדרומי תשב חברת נאט"ו פרו-מערבית החריד את הרוסים, שהחלו להשפיע על הנעשה במדינה: הם תמכו באופוזיציה, יצרו משבר אנרגיה כדי להחליש את הנשיא, ואיימו להכיר בעצמאות אבחזיה ודרום אוסטיה, שני מחוזות בדלניים שבראשית שנות ה-90 התנתקו, בתמיכת הרוסים, מגיאורגיה.
הרוסים לא הסתפקו בהשפעה מבית: מערכת היחסים הרגישה בין שתי המדינות סגרה בפני הגיאורגים דלתות רבות בעולם, שחשש להרגיז את השכנים מצפון. אבל דווקא עם ישראל הצליחו הגיאורגים לייסד מערכת יחסים חמה. ישראל סייעה למדינה כבר בראשית דרכה העצמאית, ואילו הנשיא סאקשווילי ביקר בחיפה המופצצת בזמן מלחמת לבנון השנייה. בעידודו של השר הצעיר לפיתוח כלכלי, גיורגי ארבלדזה, שבין היתר למד באוניברסיטת תל אביב, החלו אנשי עסקים ישראלים להפנות תשומת לב לגיאורגיה, בעוד יוצאי המדינה שהתעשרו בארץ השקיעו בעוד ועוד פרויקטים של נדל"ן במולדתם.
לבו של שיתוף הפעולה היה בתחום הביטחוני. אין זה מפתיע, בהתחשב בעובדה ששר ההגנה הגיאורגי דוד קזרשווילי עלה לישראל, שהה בארץ שנה וחצי וירד חזרה למולדתו. קזרשווילי דובר עברית, ואחדים מבני משפחתו משמשים כסוכנים עבור התעשיות הביטחוניות. "לכל סוכן ישראלי שמייצג חברה ביטחונית ישראלית או כמה צמוד איזה בן דוד של שר ההגנה שפותח עבורו את הדלתות", מסביר איש שיווק בחברה בטחונית. "ככה דואגים למשפחה".
במשרד הביטחון נדרשו לתמרן בין דרישות סותרות. מצד אחד, המשרד מבקש בשנים האחרונות להגדיל ככל הניתן את הייצוא הביטחוני. מצד שני, גם להם היה ברור שאי אפשר למתוח את החבל מול הרוסים יותר מדי. כך נולדה ההחלטה לאפשר לחברות ישראליות למכור נשק וידע לגיאורגים, אבל בשקט. מזל"טים, רקטות, מרגמות והדרכות כן, טנקים לא. כשבמשרד החוץ הביעו דאגה, טענו אנשי משרד הביטחון שכל עוד אין מלחמה בין גיאורגיה לרוסיה, אין בעיה למכור ציוד שכזה.
העסקאות יצאו לדרך, אבל הקונספציה התנפצה כבר באביב האחרון. הכל התחיל בצהרי 18 במרץ, כשמל"ט הרמס מתוצרת ישראל התרסק בשטח המחוז העצמאי אבחזיה, ככל הנראה כתוצאה מתקלה טכנית. הבדלנים האבחזים, שטענו שהם הפילו את המטוס באש מהקרקע, מיהרו להביא את התקשורת לנקודה בסמוך ליישוב פרימורסקו, שם נמצאו שברי המטוס, ועליו המספר הסידורי 551. האירוע דירדר עוד את היחסים בין הגיאורגים לרוסים, שהחליטו לשים קץ לטיסות המודיעין של המל"טים הישראליים. כעבור חודש, ב-20 באפריל, שיגרו הרוסים מיג 29 ליירט מל"ט הרמס בטיסת מודיעין מעל אבחזיה, וזה פגע במטוס, שצלל לים.
הגיאורגים טענו שמדובר בפעולה מלחמתית; הרוסים הכחישו, וטענו שמטוסים שלהם לא היו בכלל באיזור באותו היום. האו"ם החליט לחקור את הפרשה. את העדות המכרעת סיפקו התמונות מההרמס. ברגעיו האחרונים הצליח המל"ט הישראלי לצלם את המיג הרוסי כשהוא יורה טיל לעברו. לכך נוספו נתוני המכ"ם, שהראו בבירור מטוס קרב טס לכיוון שטח רוסיה זמן קצר לאחר הפלת המל"ט, והיו גם עדויות של תושבים שראו את הקרב בין המיג למטוס הריגול הקטן מהקרקע.
אם זה לא הספיק, הדוח של האו"ם פורסם בעיתוי אומלל ביותר מבחינת ישראל: 26 במאי, אותו יום שבו הוצג הנשק הישראלי לראווה בחוצות טביליסי, במסגרת מצעד יום העצמאות. "בהיעדר ראיות סותרות", קבע האו"ם, "הנתונים מובילים למסקנה שהמטוס (המיירט) שייך לחיל האוויר הרוסי". גם הגיאורגים לא היו שיות תמימות בסיפור הזה: הטסת מל"ט ריגול מעל שמי אבחזיה הייתה הפרה של הסכם מוסקבה להפסקת אש באיזור, שנחתם ב-94. "יש סיבה לכך שאיסוף מידע מודיעיני ייראה בעיני הצד האבחזי כמבצע צבאי, במיוחד בתקופה שבה היחסים בין שני הצדדים מתוחים", קבע דוח האו"ם, אולם ציין כי אין בכך הצדקה ליירוט המל"ט.
כלי התקשורת בעולם מיהרו לדווח על סיר הלחץ הקווקזי שאיים להתפרץ. הגיאורגים אף הפיצו את סרטון הווידאו שצילם המל"ט לפני שצלל לים, כהוכחה לתוקפנות הרוסית. נשיא גיאורגיה, מיכאיל סאקשווילי, מיהר להופיע בטלוויזיה הממלכתית ואמר כי שוחח בטלפון בלילה עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, במשך 40 דקות, ודרש לשים קץ למה שכינה "התוקפנות הלא מוצדקת נגד שטחנו הריבוני".
במהדורות החדשות ברחבי העולם לא שכחו לציין מי סיפק את מטוס הריגול לגיאורגים, ואילו הרוסים מצדם מיהרו להתלונן בפני משרד החוץ בירושלים. וכך, בן לילה, מצאה את עצמה ישראל בלבו של אחד הסכסוכים הרגישים ביותר בין המזרח למערב בשנים האחרונות.
היה זה אירוני שמי שהביא את המל"טים הישראלים לגיאורגיה והקפיץ את אנשי משרד החוץ הוא לא אחר מאשר סגן שר החוץ לשעבר, רוני מילוא. מילוא, 59, פועל בגיאורגיה יחד עם אחיו הגדול שלמה, שכיהן בשנים 1995-2000 כיו"ר תע"ש, ועם רפי אלואשווילי, סוכן אלביט בגיאורגיה.
רוני מילוא הביא עימו לעולם העסקים קשרים ענפים שיצר כשר בממשלות ישראל. הוא החל את דרכו הפוליטית כחבר כנסת בשנת 1977, שימש כסגן שר החוץ תחת יצחק שמיר ובתפקידי שר נוספים. בין השנים 1993-1998 כיהן כראש עיריית תל אביב; מאוחר יותר שב לפוליטיקה, והקים עם יצחק מרדכי ואמנון ליפקין-שחק את מפלגת המרכז, מטעמה שימש כשר הבריאות בממשלתו של אהוד ברק וכשר לשיתוף פעולה איזורי בממשלתו של אריאל שרון.
ב-2003 פרש מילוא מהחיים הפוליטיים והתמנה כיו"ר חברת איזורים. הוא סירב לתפקיד יו"ר חברת החשמל, לאחר שבקשתו לשמש בו ב-80% משרה לא נענתה, והחל להעביר את עיקר עיסוקיו לחו"ל. במרץ 2007 ניסה לתווך בעסקה ראשונה בגיאורגיה: רכישת 20% ממניות בנק TCB, אחד משני הבנקים הגדולים בגיאורגיה, על ידי בנק לאומי. אלא שהעסקה לא יצאה לפועל ומילוא הפסיד עמלה שמנה. בצר לו פנה לתחום חדש ופורח במדינה - עסקאות נשק. יחד עם אחיו שלמה יצר מילוא קשר טוב עם שר ההגנה וסגנו, והחל לשמש כסוכן של חברות אלביט והתעשייה הצבאית.
הקשר של חברת אלביט עם גיאורגיה החל עוד לפני עידן מילוא, כשזו חברה לאיש העסקים הגיאורגי נונה טורדיה, לעסקת השבחת מטוסי סוחוי 25 רוסיים. כשהצטרפו מילוא וקבוצתו, מכרה אלביט בתיווכם 18 מיני מזל"טים מדגם סקיילארק וחמישה הרמסים לגיאורגיה. הסקיילארק הוא מזל"ט זעיר השוקל חצי קילו, משוגר באופן ידני ומכסה תא שטח קטן.
ההרמס 450 הוא כבר סיפור אחר לגמרי: מדובר באחת מהגאוות של אלביט, מל"ט טקטי המסוגל לשהות באוויר 20 שעות, לשאת מצלמה במשקל 150 קילו שמשדרת תמונות בזמן אמת, ולשייט בגובה 18 אלף רגל. ההרמס נמצא גם בשימוש צה"ל. העסקה בין אלביט לגיאורגים כללה גם הדרכות בהפעלת המטוסים ותחנות קרקע להפעלתם; במקביל חתמה אלביט על עסקה לשל דרוג מערכות בקרת אש של תותחים. אגב, בידי הגיאורגים נותר כיום רק מל"ט הרמס אחד, לאחר ששלושה התרסקו בשל תקלות טכניות והרביעי, כזכור, הופל בידי הרוסים.
קבוצת מילוא מייצגת גם את התעשייה הצבאית בגיאורגיה. לאחרונה מכרה תע"ש נשק וציוד לגיאורגיה במאה מיליון דולר, ובכלל זה רקטות, תחמושת, מכלי דלק למטוסים ונורים נגד טילים. העסקה העיקרית והרגישה ביותר הייתה מכירה של מערכות רקטיות רב תכליתיות מסוג לינקס (LYNX), תמורת כמה עשרות מיליוני דולרים. מדובר במערכת ניידת, המסוגלת לשגר רקטות בקטרים שונים לטווחים של 20 עד 200 קילומטר. הלינקס מסוגלת לאסוף מידע ולאתר מטרות באל מצעות מזל"ט הסקיילארק, וכוללת מערכת שליטה ובקרה מתקדמת.
העסקה היומרנית ביותר שניסו האחים מילוא לקדם הייתה מכירת 200 טנקי מרכבה בהיקף של כחצי מיליארד דולר. הגיאורגים ביקרו בארץ, התלהבו מהמרכבות והיו מוכנים לחתום על עסקה, אולם הפעם משרד הביטחון כבר סירב לאשר את המכירה, בשל החשש מתגובת הרוסים. רוני מילוא ואחיו שלמה סירבו לבקשות חוזרות ונשנות של סופשבוע לפרט את עסקיהם בגיאורגיה. "מדובר בעסקים, ואני לא מעוניין להגיב", אמר רוני מילוא. "אני בטוח שתעשה עבודה טובה, שיהיה לך בהצלחה".
בסוף 2007 הגיע לגיאורגיה הגיבור הטראגי של מלחמת לבנון השנייה, מפקד עוצבת הגליל תא"ל (מיל') גל הירש. הירש, 44, ששירת בסיירת הצנחנים, פיקד על יחידת שלדג ובית הספר לקצינים ולבסוף על אוגדה 91, הוא הקצין שבגזרתו נחטפו אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל. על תפקודה של אוגדה 91 במלחמה נמתחה ביקורת חריפה, וועדת אלמוג, שחקרה את חטיפת החיילים, המליצה להדיח את הירש מתפקידו.
בנובמבר 2006 עזב הירש את הצבא כשהוא מתוסכל ופגוע לנוכח "הנטישה", כפי שהגדיר אז את יחסם של המפקדים הבכירים לדרג הלוחם. לאחר פרישתו הקים את חברת דיפנסיב שילד עם הפסיכולוג התעשייתי יוסי לירן ורס"ן (מיל') יניב אדם, שהיה סגנו בשלדג ואחר כך סמנכ"ל חברת כמיטל. החברה פנתה לסיב"ט וקיבלה במהירות היתרים לבצע הדרכות חי"ר בגיאורגיה.
הירש מצא במהירות את מקומו בטביליסי. מי שיצר את הקשר הראשוני עבורו הוא האלוף (מיל') יורם יאיר, אולם לעסקה הראשונה הוא נעזר במתווך ישראלי בשם מישקה ביניאשווילי, המתגורר בארץ ומקורב לצמרת הביטחונית בגיאורגיה. בעזרתו זכתה דיפנסיב שילד בחוזים לאימוני גדודים והדרכה של גדוד חי"ר מיוחד. "איך הגעת אליי?", שאל ביניאשווילי המופתע כשהתקשרתי אליו. אחר כך הוסיף: "אני לא קשור בדברים האלה, אני עוסק בנדל"ן".
גל הירש יצא בעצמו לשטח, נפגש עם גורמי צבא וגיבש תוכנית הדרכה ואימונים. לצורך הפרויקט הוא חתם חוזה עם קצין ישראלי אחר במילואים, ניר שאול. לשאול חברה בשם ניר טל, הפועלת בכל העולם ומתמחה בהדרכות בתחומי חי"ר, לוחמה בטרור ואבטחת אישים.
שאול, המגייס את מדריכיו מקרב יוצאי יחידות קרביות ויחידות מיוחדות בצה"ל, כבר אימן את הימ"מ של יוון, את היחידה לאבטחת הבנק הפדרלי בלטביה, את שומרי הראש של נשיא קזחסטן, משמר בתי המשפט הבולגרי, ועוד. באתר האינטרנט של החברה מתגאים ב"מומחים ישראלים בעלי ניסיון מכל התחומים - מלוחמה בטרור ועד מניעת פשיעה וייעוץ ביטחוני".
"הגנרלים מסתובבים ומוכרים, אנחנו באים ומבצעים", מספר שאול על פעילותו בגיאורגיה בראיון נדיר. "זה היה פרויקט גדול לאימוני גדודים. היו לי בשטח 50 מדריכים. הקורס הסתיים בהצלחה גדולה לפני חודש. קיבלנו צל"ש מהלקוח, כולל חיבוקים מהנשיא וארוחת ערב גדולה לכבודנו".
עיקר הקושי בהדרכות מהסוג הזה, מספר שאול, הוא בטיפול במדריכים הישראלים הצעירים. "זה עניין של ניסיון. ההורים של המדריכים מתקשרים אליי, הנשים מתקשרות אליי. אני יושב עם שר הביטחון הגיאורגי לארוחת ערב חגיגית, הקורס הסתיים, כולנו רוקדים מחובקים, ואני ניגש לאחד המדריכים ואומר לו: 'יאללה, לך לארוז'. אז שר הביטחון אומר לי: 'אל תהיה כל כך קשוח, תן לו ליהנות', ואני עונה לו 'שמע, אשתו מתקשרת אליי כל שעתיים, הוא מסתובב בלי טלפון סלולרי והוא צריך להיות עוד שלוש שעות על טיסה. לכן אני אקח אותו אישית לשדה'. חשוב לטפל בכל צורך של המדריכים. כשמדריך נוסע לעשות מצגת בקצה גיאורגיה וחוזר ברכבת על חשבונו, הוא מסתובב חודש ממורמר. הדברים הקטנים קול בעים אם ההדרכה תצליח".
מה התפקיד שלך מול המדריכים?
"אני בעצמי מדריך, עכשיו גמרתי מילואים בבית הספר ללוט"ר. אני מדריך שם במילואים מאז שהשתחררתי מהימ"מ לפני 15 שנה. אני עדיין מסתובב עם חורים של פיינטבול בטוסיק מחיילים שפספסו ופגעו בי. אני חי את המדריכים ויודע מה הצרכים שלהם. צריך לדעת לשלם להם את המשכורת ארבעה ימים לפני הזמן, ותמיד דולר אחד יותר ולא דולר אחד פחות. אני דואג לביטוח גם אם מדריך החליט לצאת באמצע קורס לחופשת סקי ונקע את הרגל. זה מה שחשוב".
לא כל ההדרכות של דיפנסיב שילד זרמו בצורה חלקה. בשלב מסוים החליטה החברה לגייס שחקן חיזוק וחתמה חוזה עם חברת Global CST Ltd, שתפעל כקבלן משנה נוסף בדרכת גדוד החי"ר המעורב. בעלי החברה הם האלוף (מיל') ישראל זיו וחברת מיקאל בע"מ (הכוללת את סולתם ולITL), מאחוריה עומד הצמד רוני נפתלי ואברהם (מיקו) גילת.
האלוף (מיל) זיו, שהיה מפקד אוגדת עזה ותפקידו האחרון בצה"ל היה מפקד אגף מבצעים במטכ"ל, גייס לחברה שלו יוצאי אמ"ן, מוסד ושב"כ. הוא זכה להצלחה גדולה כשהעביר הדרכות לדרגי המטה בצבא קולומביה בנושא שיתוף פעולה בין זרועות ועבודת מודיעין. זיו ואנשיו לימדו קצינים קולומביאנים איך מבצעים "סגירת מעגל" נגד פעילי טרור, תחום שבו ישראל נחשבת למובילה בעולם, ולהדרכה הזו היה חלק משמעותי במכות שספג ארגון הגרילה FARC.
לצורך הפרויקט בגיאורגיה, ליקט זיו בארץ שבעה יוצאי חי"ר ויחידות מיוחדות ששימשו כמדריכים בקורס לגדוד החי"ר המיוחד, שנפתח תחת מעטה סודיות בדצמבר 2007 בבסיס ליד עיר הנמל בטומי. אבל בגיאורגיה נתקל זיו בבעיה חדשה: כמה מהמדריכים הישראלים גילו חוסר שביעות רצון מהתנאים ומהעבודה וביקשו לעזוב.
"היו בעיות, הפרויקט לא נוהל נכון", מגלה ניר שאול. "הוא לא יודע לטפל במדריכים. מדריכים לא חזרו לעבודה כי לא טיפלו בהם יפה. רק אחרי הרבה קשיים הם התגברו על זה והקורס הסתיים בהצלחה. מבחינה מקצועית הדל ברים בוצעו בצורה יפה ומכובדת, והלקוח לא הרגיש כלום". "אני לא מכיר שום בעיות עם מדריכים שעזבו", אומר ישראל זיו בתגובה. "התוצאות של ההדרכות שעשינו מצוינות, לשביל עות רצון גבוהה ביותר".
אתם עדיין פועלים בגיאורגיה?
"אנחנו עדיין פועלים שם".
בימים אלו עוברת דיפנסיב שילד למשרדיה החדשים בתל אביב; לפני חודשיים הצטרפו אליה אל"מ (מיל') דרור שקנאי, קמ"ן פיקוד צפון ששימש כסגן לשיווק חטיבת הטילים ברפאל, ובנו, עודד שקנאי. דרור מונה למנהל בדיפנסיב שילד וגם קיבל מניות בחברה. הירש פועל כעת גם בוייטנאם, שם משמשת לו כסוכנת חיה משל, לשעבר סוכנת אלביט במדינה.
בגיאורגיה, לעומת זאת, יש פחות ישראלים. התקריות הבינלאומיות והמצעד הצבאי הביאו לווטו של משרד החוץ על הרחבת הפעילות במדינה, ונכון לעכשיו, ההיתרים לסחר נשק וידע הוקפאו. המעורבות הישראלית בגיאורגיה עברה, כמו שמגדיר זאת גורם במשרד הביטחון, לשלב ה"תחזוקה ושיפורים".
אותו גורם ידע גם לספר על מכבש לחצים שמופעל בימים אלו על שרת החוץ, שר הביטחון, ראש סיב"ט יוסי בן-חנן, ומנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס, בדרישה לחדש את ההיתרים. מי שיצליח למשוך בחוטים ולזכות מחדש באישורים, יזכה בשלל של מיליונים. "עוד לא ראיתי חברה שלא הפעילה את כל הקשרים האפשריים," אומר הגורם. "במשרד החוץ קצת כועסים בגלל הלחצים שמופעלים עליהם, הם עדיין לא רגילים".
במשרד החוץ סירבו לשתף פעולה עם הכתבה. מהמשרד הועברה התגובה הבאה: "מדיניותה של ישראל ידועה וישראל אינה נוהגת לספק נשק התקפי לחבלי ארץ רגישים באופן שעלול להעמיד בסכנה אינטרסים מדיניים של מדינת ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
