ראשי » ירוק » סביבהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

להציל את הגרביל

בעלי החיים בדיונת סמר, לא יודעים לשרוד במקום אחר. הם רגילים לגשם אחת לכמה שנים ול - 60 מעלות ביום. אם לא תישמר כאן מסה קריטית של חולות, נישאר עם שמורה לנוי בלבד

הדיונה היא אי של חול. אי שתושביו המקוריים, שפונקו במיליוני שנים של בידוד, לא בדיוק יודעים איך להתמודד עם פולשים, ומשלמים על זה בחייהם. רבות מהחיות בדיונה לא יודעות להסתדר בשום מקום אחר. הן מומחיות בתנאי החיים הקיצוניים שם, חום שיכול להגיע ל - 60 מעלות ביום, גשם פעם בכמה שנים, ורוחות שטורפות מדי ערב את הדיונה והופכות את החיים בה לדבר דינמי ופרוע מאוד-והמומחיות הזו כובלת אותן לחולות.

- ככלות החול: המאבק על דיונת סמר
- חרדים לגורל הדיונה? כנסו לעצומה

ככל שהדיונה מצטמצמת, ושטחי החקלאות והחציבה סוגרים עליה, גדלה התחרות על כל פיסת מזון באי, ומתרבים הפוגרומים של אורחים לא קרואים מהחוץ.

הקרב על הדיונה הוא קרב מאסף. במלחמה הזאת כבר איבדנו את חתול החולות ושועל החולות, שני טורפים שחיו בה עד ששטחי החקלאות הקיפו אותה, והביאו איתם את התן והשועל המצוי. מול שני אלה לא היה לבעלי הבית המקוריים של הדיונה שום סיכוי. ניסיון להחזיר זוג חתולי חולות לדיונה בערבה נגמר לפני פחות משנה בעוגמת נפש, כשהשניים נטרפו, ורק משדרי הרדיו שלהם אותרו עם סימני לעיסה מעבר לגבול ירדן.

גם הגרביל הדרומי, מין של מכרסם ששרד בארץ רק כאן, נמצא בסכנת הכחדה, בגלל שקרובו, גרביל הערבה, שהגיע עם החקלאות, דוחק את רגליו. החולות מתרוקנים בהדרגה מתושביהם המקוריים.

האלימון, עפרוני גדול עם מקור ארוך שמעדיף לרוץ במקום לעוף, כבר לא מדגים כאן את מופע החיזור המרהיב שלו. צפוף לו מדי. גם הוא לא יודע איך לאכול את הצעת הפשרה של המינהל. החשש הגדול הוא שאם לא תישמר כאן מסה קריטית של חולות, נישאר עם שמורת עציץ, שמורה לנוי, כמה דונמים של חול נקי ואף עקבה חוץ מטרקטורונים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...