השוטרים הנוקמים: נהריה זו סיציליה
תשעה חודשים לאחר שהניחו מטען מתחת למכוניתו של העבריין מיכאל מור מנהריה, השוטרים המכונים "הנוקמים" מדברים וסוגרים חשבון
תשעה חודשים עברו מאז שהתפוצצה הפרשה. חמישה שוטרים מצטיינים מאיזור הצפון החליטו לקחת את החוק לידיים והניחו מטעני נפץ בביתו ומתחת לרכבו של כריש הפשע הגדול של נהריה, מיכאל מור. כותרות ראשיות, "עשבים שוטים", מיהרו המפקדים הבכירים להסביר ולהתנער מהמעשה.
אשור, הבכיר שבחבורה, נמצא היום במעצר בית, אזיק אלקטרוני לרגלו. בכניסה ללובי יש שומר שמברר לאן פני הבאים מועדות. במושבים סמוכים מתגוררים רמי מוסא ויוסי לוי מוקפים בחומות ובמצלמות אבטחה. אלדד חדד, לעומתם, בתפקיד הנווד. יש לו דירה בנהריה אבל אסור לו להיכנס אליה. כולם מקוטלגים בדרגת האיום הגבוהה ביותר. הפחד הגדול שידו הארוכה של העבריין בסוף תשיג אותם.
"השנה האחרונה ביגרה אותי. בגיל 32 אני מרגיש כמו בן 50", אשור מחייך קלות. "מפקחים עליך 24 שעות, שומר מתחת לבית. אתה לא יוצא, אתה לא יודע מה זה ללכת עם מכנסיים קצרים כי אתה עם אזיק אלקטרוני. הכל נעצר. אבל גם עכשיו צריך לדעת שלכל אדם יש את הזכות הטבעית להגן על ביתו, חייו ורכושו".
מה מוביל עילוי משטרתי כמו אשור, שכשמונה היה הרב פקד הצעיר במשטרת ישראל, לעקם את החוק? אשור הוא אחד שסומן. מגיע ממשפחה שבה האם שוטרת והאחות שוטרת. כקצין מצטיין הוא נחטף ממג"ב על ידי המשטרה הכחולה ונשלח להיות קצין מודיעין ובילוש בצפת, אבל בגיל 26 היה זה מפקד היחידה המרחבית בגליל אילן הרוש שהציע לו להגיע לנהריה הבעייתית.
מצד אחד זה קרץ לו. הוריו גרים שם. מצד שני אשור ידע מה הולך שם. משטרת נהריה הייתה נושא שיחה מרכזי באיזור הצפון. אין אחד שלא שמע על מאבק הכוחות האלים בין הבלשים המקומיים לבין מור, העבריין הבכיר בעיר. זה התחיל בקטנה, לפני כשמונה שנים. מור הסתכסך עם שוטרת מקומית שהעירה לו ברחבת העירייה. הוא בתגובה זרק נפצים לכיוונה, בלשים הגיעו, לקחו אותו לעיני כולם. לא נעים אם אתה אחד שמחשיב את עצמך ככלי.
ב-16 במאי 2000 החריש רעש גדול את ביתו של ראש צוות הבילוש יוגב אלימלך. רימון רסס חדר למתחם. שבוע חלף ושני רימונים נוספים נזרקו על תחנת המשטרה שבכניסה לעיר. אחרי חודש, בשעת לילה מאוחרת, שימש קצין המודיעין והבילוש יגאל נחמני כקצין תורן וישב בחדרו של מפקד התחנה שנמצא מעל קומת הכניסה. לפתע כל החדר התהפך. רימון נורה באמצעות מטול רימונים 203־M ופגע בשיש שליד החלון. שוטר שעמד בכניסה פונה לבית החולים, היומנאית התעלפה.
במהלך החקירה המיידית זימר אחד העצורים. הוא הצביע על שניים מחייליו של מור כעל אלה שביצעו את העבודה. נתן עדות מפורטת שבזכותה השניים נותרו בתאם, אבל לא עבר זמן רב עד שעקבותיו אבדו. התיק נותר פתוח, החיילים שוחררו.
"המשטרה כהרגלה עשתה ישיבה, הגיעו הקודקודים", מספר יוסי לוי רכז מודיעין במשטרת נהריה ומגיבורי הפרשה. "החליטו לפרק את הבילוש. את יוגב זרקו לעכו, בלש אחר עבר לשפרעם. מיכאל מור השיג את מה שרצה. הצוות שהציק לא היה קיים. את השם שלו הוא קיבל מהפגיעה באנשי משטרה. והוא גדל וגדל ולא מדובר בעבריין בכיר. מחוץ לעיר הוא לא שווה שום דבר, אבל נהריה קטנה, מעוזם של היקים, ואחד כזה הופך למסוכן. לא מתעסקים איתו. נכנס לשלטון, לרשויות, בעלי
אז קראו לאשור, קצין צעיר עמוס במוטיבציה שישקם את האגף המפורק. "לא התעלפתי ממה ששמעתי", אשור מספר. "האווירה הייתה מעיקה. העיפו את ראש הצוות, הבהירו שיש אנשים מסוימים שאיתם לא מתעסקים. הייתי בשוק. התחילו לעשות סקירה: 'פה שני רימונים נפלו, פה ירו.' בלשים אמרו: 'אתה מגיע לתפקיד שקודמיך בו נכנסו לכלא או נפצעו.' לא ויתרתי. זורקים לשוטר רימון הביתה ונעבור על זה בשתיקה? להרים את העיר".
המטרה הייתה נוכחות וחיכוך. כשאנשיו של מור פירקו איזה חייל צעיר שהסתכסך איתם בפאב, הוא שלח את כל הכוחות כדי לעשות שרירים. היחידה קיבלה את התואר מצטיינת מחוזית, אנשיו הרימו ראש.
כחצי שנה אחרי שנכנס אשור לתפקיד, בשבת, הוא היה באירוע משפחתי בירושלים. באמצע החגיגה הסלולרי טרטר. רימון על ביתו של ראש צוות בילוש מיקי אלקובי. זה היה בשעה 20:00 בערב. אלקובי גר בקומה הראשונה. הוא רק שמע קלאק קטן על הדלת, חשב שמישהו דופק. פתח וראה רימון ללא נצרה, המנוף מחובר לגוף עם נייר דבק כדי לתת לזורק כמה שניות לברוח. הוא צעק "רימון, אל תצאו", ונכנס פנימה. יוסי לוי שמע את דיווחו הנרגש של אלקובי בקשר. הוא היה בדיוק בצומת ראש הנקרה ומיהר להגיע לבית חברו. לוי החנה את הרכב עוד לפני שהסיור המשטרתי הראשון הגיע ומיהר לעלות.
הרימון עדיין לא התפוצץ, אבל נייר הדבק החל להשתחרר. נותר זמן מועט עד הפיצוץ. "אני צועק בחדר המדרגות בצרחות איומות: 'משטרה, שאף אחד לא ייצא מהבית", לוי שחזר השבוע. "מגיעות ניידות ואני מבקש שאף אחד לא ייכנס. מיקי עמד לידי בהלם. אשתו יצאה דקה לפני כן עם הילדים".
הוא מוסיף: "מהקומה השנייה יורדים אנשים. אני מדלג מעל הרימון וטס למעלה, פוגש אישה עם ילדה על הידיים ואחריה עוד בחור. אני על אזרחי, עם מכשיר קשר ובהיסטריה: 'פוליס, משטרה, רימון', והם מתעקשים. ממהרים. אני חוסם את הדרך. תוך כדי ויכוחים האור נכבה ואני שומע את הצליל הזה של מנוף שהשתחרר ויודע שיש לי שנייה וחצי. עושה צעד אחורה, חצי קדימה, מחבק את האישה עם הילדה ואז פיצוץ אדיר. חדר מדרגות סגור, תאר לך. מאותו רגע לא שמעתי כלום".
באותן דקות אשור ירד במהירות מירושלים. פלאשבקים עברו לו בראש. ביולי 1997 הוא קצין מג"ב צעיר שהולך לבקר את סבתו בירושלים. בדרך הוא עבר בשוק מחנה יהודה ולפתע פיצוץ מטורף, פיגוע התאבדות. 15 הרוגים, עשרות פצועים. הוא היה המפקד הראשון שהגיע לשטח וסייע לפתוח צירי תנועה לאמבולנסים שהגיעו. "הגעתי לזירה ונזכרתי", הוא מספר. "כל ההרס מסביב, אותה תמונה. הדחקתי את הפיגוע עם השנים, אבל כשהגעתי למיקי עמדתי המום".
עוד הם מנתחים את האירוע הקשה ובקשר דיווחו על זריקת רימון נוספת ליד ביתו של סייר התנועה אייל דניאל. למזלו של יוסי לוי רכז המודיעין, ראה אחד מסייעניו את הזורקים. "היה עד שראה מי ישב על הקטנוע וזיהה שניים מחייליו של מור", אשור מספר. "הסריטו אותו, הקליטו. זה הלך לפרקליטות. לא הספיק. לא הגישו כתב אישום. אותו עד ברח. הוא כבר לא בחיים, מת ממנת יתר".
המכות המשיכו ליפול על אשור. מהמרחב התקשרו ואמרו שהם שוקלים להעביר את אלקובי לתחנה אחרת. לקצין המצטיין קפצו הפיוזים. "נדפק לכם המוח?", אשור נזכר בשיחה שהייתה לו. "פירקו כבר בילוש, מיכאל הולך עם הסיפור הזה כאילו הוא החליט מי יהיה ביחידה. העליתם לו את האף עד השמים, אתם רוצים לחזור על הטעות? עוד ראש צוות בילוש מנהריה עזב את תפקידו כי עשה את עבודתו?".
אשור הרגיש איך הכל מתמוסס. מפקד המחוז דאז יעקב בורובסקי הקים צוות משימתי לטיפול בפשיעה בנהריה. אשור היה אחראי על הצד האופרטיבי, הייתה הרבה עבודה, אבל כשנכנס דן רונן לתפקיד מפקד המחוז הצוות פורק. "שאלתי למה? ענו: 'אגו'", הוא מחייך. "כל מה שהקודם עשה זה לא מעניין". אשור השתכנע שבשביל לחזור לעניינים הם חייבים להכות את הארגון של מור.
"אתה עוד פעם מגיע לזירה. אתה רואה את האישה והילדים המומים", אשור נזכר. "מהרימון היה חשוך. אשתו חשבה שאני בעלה והתחילה לצעוק: 'עכשיו אתה עוזב את המשרד', ואני אומר לה שזה יניב והיא בוכה: 'מה אני אעשה.'? אתה מת. באותו זמן גם אתה והמשפחה שלך מאוימים. העננה הולכת וגדלה והכי מטריף - מגיע לזירה מפקד המרחב ואומר: 'הרימון לא היה מיועד לרכז המודיעין'. אני אומר לו: 'אין מקום לטעויות, נזרקו כבר בעבר על שוטרים. יש ידיעות לא רק שלנו אלא של יחידות אחרות'. יצאה לתקשורת הודעה: 'חשד לפלילים, כנראה טעות בכתובת'".
כעבור יומיים הגיעה לנחום הודעת אס-אם-אס. "אם חשבת שזה לא נועד לך וזו טעות, אז זה נועד לך ותרד מאיתנו". זו הייתה שעת לילה מאוחרת. אשור שמע על ההודעה המתגרה והוציא את כל אנשיו מהמיטות. הפכו עולמות עד שהגיעו לחבורה של מיכאל. אספו אותם לתחנה. הסלולרי שממנו נשלחה ההודעה לא נמצא.
מצאו את האופנוע שממנו נזרק הרימון על נחום, הגיעו לאנשים, אבל התיק התמוסס לו. שוב חוסר ראיות. "ברגע שיש תיק פשע חמור, התחנה לא מטפלת וזה עובר למרחב או למחוז", יוסי לוי מסביר. "ואז פתאום תיקים נסגרו. הפסיקו לחקור ולא פירטו למה. מקרים חמורים שבהם מיכאל היה מעורב. פה נעלמה קלטת, שם העד לא מוכן להגיע. סיפורים מוזרים".
נהריה רחוקה מהמרכז, אבל שם זה שיקגו. רימונים על ביתו של ראש העיר ג'קי סבג. איומים על ילדיו. לדברי אשור, עסקים רבים משלמים פרוטקשן. הקצין נזכר בערב גיבוש שהיה להם באולמות האבירים בעכו. מתקבל דיווח על ירי במסעדה בעיר. יצאו לטפל וחזרו. רק התיישבו, ומידע חדש על רימון הלם שנזרק בבית הקפה שוב הקפיץ אותם. "פרצו לביתו של רון פרומר, שהיה מועמד לראשות העיר מבלי שהוא ידע", אשור נזכר. "הייתה כוונה להניח מטען בתוך הבית במידה שהוא לא יענה לתנאים שלהם. חדירה למוסד שלטוני, מה יותר מזה? אתה עושה מה שבכוחות שלך ומה שמעבר אתה נותן ליחידות אחרות שיעשו, אבל לא עשו, כי יש דברים יותר חשובים".
אלמוני במסכה ניסה להתנקש בסגן ראש העיר דני הירש בבית קפה הומה אדם בשעה 22:00 בערב. במזל הנשק נתקע. אשור שמע שיורם סרוסי, מעוזריו של פרומר שכבר נבחר לראש העיר, נכח כשמור איים על הירש וביקש ממנו שייתן עדות. סרוסי מילא את חובתו האזרחית אבל ספג רימון, וכשעבר דירה ספג רימון נוסף במשכנו החדש. "מאיימים על סגן ראש עיר, סיציליה זה קטן", אשור כבר צועק.
"לא נגמרים הקווים האדומים? אני רואה היום את סרוסי ברחוב ומשפיל מבט. לצערי, אני הבאתי אותם למצב של לתת עדות והם משלמים את המחיר. אם היה קורה משהו למשפחה שלו, הייתי נגמר. היום הוא מסתובב עם אקדח גז בשיא הפרנויה. רימון רסס זו כותרת, אבל תגיע לזירה ותזדעזע. בשבת נזרק רימון במרכז העיר, ישבתי פה ושמעתי. בנהריה רגילים בשתיים ומעלה לשמוע פיצוצים. היה בום אחד, יהיה שני. תבין מה עובר לאנשים בראש".
אלה היו ימים מתסכלים. רימונים, ירי ואי אפשר לעצור אף אחד. מיכאל מור מקדים אותם בצעד. האנשים בתחנה הגיעו למסקנה קיצונית במיוחד - יש ביניהם חפרפרת. "מחפשים לתפוס את מיכאל בטעות והוא יודע", יוסי לוי מספר. "בהאזנת סתר שמענו איזה מקור שמקורב לו אומר: 'תשמע מותק, הוא יודע, יש שוטר שעובד איתו.' סימנו אנשים".
"נכנסתי למפקד המרחב: 'אחד השוטרים מעביר מידע לעבריין אלים, לטרוריסט. תעשה מעשה.' הוא העביר את זה הלאה אבל אני קיבלתי בראש. רצו לזרוק אותי בגלל שפניתי אליו. כבר לא האמנתי באף אחד. היה חשד, השמות הועברו. הבלשים שעובדים סביב הכנופיה הוחתמו על הצהרת סודיות. אתה מבין לאט לאט שאתה המטרה הבאה".
פעמיים רצו במחוז להעביר את אשור מתפקידו והוא סירב. בסוף אמרו לו שהוא מקודם. הופך לקצין מודיעין ובילוש בעכו, שם התחנה יותר גדולה. הוא הסכים. אבל גם המעבר לא שינה את רמת האיום. יום אחד הוא קיבל טלפון מאביו, ז'אן קלוד. הוריו מתגוררים בבית פרטי בנהריה. האב אמנם לא רצה להדאיג, אבל הוא שם לב אחרי הצהריים למשהו מוזר. מכונית מאזדה ואופנוע שנסע לידה עצרו בקרבת הבית וכשהוא יצא הם הצביעו עליו ונסעו. האב זכר חלק ממספר הרישוי ומסר לבנו.
המספר והתיאור נשמעו מוכרים לאשור. הוא החליט להעביר את הנתונים לבדיקה במשטרת נהריה. קצין המודיעין והבילוש שם שמע את הפרטים, עצר לשנייה ואמר לאשור שהוא מיד חוזר אליו. הוא חזר וסיפר שכלי הרכב שייכים לחייליו של מור ושהם היו תחת מעקב מאחר שבאותו יום התקבלו ידיעות שיש כוונה לחסל שוטר. העוקבים לא הבינו למה כלי הרכב נעצרו מול אחד הבתים, עכשיו הכל התחבר.
"עברתי לעכו, אני עובד שם כמו מטורף ועד שאני אקבל את הרימון הם לא יירגעו?", אשור מסנן. "פתאום זה לא רק הבית שלי. אחותי, הוריי? אין לזה סוף. אתה לא ישן בלילות. כל פעם שמחלק העיתונים מגיע בבוקר אתה נדרך. הילד יוצא למרפסת, אתה איתו. לחצן המצוקה נמצא כאן כבר שנים".
המועקה והפחד נמשכו ואז ב-10 באוקטובר 2006 שוב הודעה מצמררת. חבר היה על הקו. שאל אם הוא יושב. אלדד חדד, שהיה בלש בנהריה ובאותו זמן ביחידה המרחבית, קיבל רימון. אשור מספר שהוא לא יכול היה לקום מהמיטה. חדד נקלע במקרה לעימות. ראה את האחיין של מיכאל מור עצור. "נתתי לו צעקה: 'אל מי אתה מדבר?", אלדד נזכר. "הוא הסתכל עליי ואמר: 'אתה תבוא לבית משפט ותעיד שמתעללים בי. והוא עם אזיקים ואף אחד לא נוגע בו. נפנפתי אותו והוא עשה תנועה עם הראש כמו: 'חכה חכה'".
"ישנתי באותו זמן. חודש לפני נזרק לשכן עם אותו שם משפחה כמו שלי. עם הרעש של הפיצוץ שמעתי אנשים צועקים: 'רימון אצל חדד', הייתי בטוח שזה אצלו. לקחתי אקדח ויצאתי. שומע שאומרים: 'לא, אצל השוטר.' חזרתי לדירה וכל הסלון והמרפסת מפורקים. היה מחדל פשע פיקודי בנהריה שלא היה בשום מקום אחר בארץ. שבעה שוטרים חוטפים רימונים בבתים. בתל אביב ובירושלים זה לא היה קורה".
זו הייתה הדירה שחדד קנה. מהמשטרה ביקשו שלא יחזור אליה. הוא עבר לכפר הנופש בראש הנקרה, משם לבית אמו בנהריה. רק הניח את הראש ושוב שיחה בהולה: 'תצא מיד, הגיעה ידיעה חמה לגביך'. עד היום חדד לא בביתו. מצאנו אותו השבוע באחת הערים בצפון. "אומרים שהמוות הוא הדבר הכי גרוע, אבל יש משהו יותר גרוע, הציפייה והדרך. בן אדם שמת, הוא מת", הוא אמר לנו בכאב.
בימים הראשונים אחרי אותו פיצוץ בביתו של חדד מבקרים רבים הגיעו אליו כדי לחזק את ידיו. לחלק נראה שהמקרה היה נקודת שבירה. "היו ויכוחים, היו צעקות. הבנו שצריך לעשות משהו", אשור משחזר. "הייתה תחושת חוסר אונים. מצד אחד אנחנו משטרת ישראל, אבל אין משטרה. אתה יודע מה קורה, פונה לממונים, לכל העולם ואומרים לך: 'אל תדאג, הכל בסדר. שב בשקט', ממשיכים להיזרק רימונים, ממשיכים לירות. הבעיה הציבורית היא הבעיה האישית שלך ומי יעזור? התריעו ששוטרים ייקחו יוזמה, יעשו משהו שאסור".
המעשה שלכם היה קצת קיצוני
"תבינו, את יוסי רוצים לרצוח. המשפחה שלי בסכנה. עד המדינה בפרשה שלנו סיפר שיש ידיעה שמישהו מאיתנו הולך לרדת. אתה חנוק. אני חודשיים לפני קידום, הולך לקבל את דרגת הרב פקד, להתמנות למפקד מגמת מודיעין בילוש בבית ספר הארצי לשוטרים. אני יודע שיש לי אישה בבית בשמירת היריון ואני נטרף. או שאתה ממשיך לשבת בבית וממתין לפיצוץ, או שאתה לוקח את המשפחה ועוזב או שאתה עושה את המעשה הקיצוני ביותר ויורה לאנשים בראש, הורג אותם. החלטנו ללכת על האמצע".
בין הנוכחים והמצטרפים היה גם רמי מוסא, רכז מודיעין במשטרת עכו. הוא גרוש שגר ביחידת דיור בביתו של אלדד. חברים טובים. "אחד החיילים שלהם גר מאה מטר מאיתנו, אתה יורק עליו והוא נופל, אבל הוא הולך זקוף", מוסא מספר. "אתה מגיע למסקנה שדוחקים אותך לפינה. אתה רואה את אוזלת היד של המשטרה וכולם בסביבה דיברו. הקלות הבלתי נסבלת שעפים רימונים, איך מתנכלים לבעלי עסקים. כמו מערבון שהפושעים שולטים".
הם נזעקים היום כשמדברים איתם על הנחת המטענים. הם מכנים את זה תרגיל, מופע פירוטכני שהם עשו כדי לעורר את המשטרה ולגרות את מור שיעשה טעות. "המטרה הייתה לעשות רעש. להפחיד, לגרום לו לעשות מעשה," יוסי מסביר.
אלדד היה מהמניחים. מטען אחד שמו מתחת לרכב של מיכאל, אחד מתחת לחלון. "זה לא מטען, זה התקן", הוא מתקן. "אין לי מושג בדברים האלה וכשאני קיבלתי זה היה מוכן. די-וי-די אני לא יודע לחבר. עד המדינה היה הדומיננטי. הוא הציע, הוא קנה. אני לא רציתי שיתפוצץ. אמרתי: 'מספיק מראה עיניים.' אמרתי שיהיה כמו אריה מפוחלץ. עובדה שאותו עבריין התקשר למשטרה. זה לא היה אמור לעשות כלום".
אם היה מחזיק מעמד עוד יומיים יכול להיות שהסערה הייתה חולפת, אבל ברגע שרמי מוסא ראה את אשתו של עד המדינה מגיעה למתקן המעצר הוא הבין שזה כנראה נגמר, חברם הטוב יזמר. "זה הורג אותי", אשור אומר. "כשישבתי עצור ושמעתי את הססמאות: 'רצח, יכול היה לגרום למוות' ישבתי עם הפה פתוח. אתה מת להגיד את האמת, אבל לא יכול כי ברגע שתגיד אתה מסכן את משפחות החברים שבאותו רגע אתה לא יודע מה קורה איתם. אני לא גאה במה שעשינו, אבל אני גם לא מתבייש. עשיתי את זה כדי להציל את המשפחה שלי".
ואתה יושב במעצר
"שעתיים ביום אני יוצא ורק עם ליווי. עובר לידי איזה סוחר סמים, לוחץ יד ואומר: 'יהיה בסדר'. במהלך המעצר העבירו אותנו לכלא גלבוע. חצי מהאנשים שם אנחנו עצרנו. שמו אותנו בבידוד. רואים שמש שעה ביום. כשהיינו יוצאים היה אסור לדבר שלא יידעו שאנחנו פה. הזוי".
עוד שבועיים מתחיל הדיון בעניינם. לפחות משהו בנהריה התעורר מאז פיצוץ הפרשה. מחמישה העלו את התקן הבלשים בעיר ל-.12 כוח יס"ם מסתובב היום קבוע ברחובות. מור יושב בכלא. נשפט ל-22 חודשי מאסר כי בסוף הוא עשה טעות ושיחת טלפון שלו הובילה לזולה של נשקים. אפילו קודקודים בכירים במשטרה שבהתחלה הפנו עורף כבר ביקרו את העצורים וחיזקו ידיים. המפכ"ל אמר עליהם: "אנשים טובים שטעו בשיקול דעת".
אשור לא שוכח את המילים. "אני יכול להתווכח איתו על שיקול הדעת", הוא אומר. "אתה נותן את הנשמה 12 שנה, מעמיד את המשפחה שלך בסכנה כתוצאה מהעבודה ואתה עצור. אתה פותח חדשות ורואה את מפקד המחוז הצפוני מפיל עליך רפש והוא לא מכיר אותך ולא יודע מה עשית. אבל לא פיטרו אותנו ואני לא מזלזל".
הם עדיין רחוקים מלחייך. בלידת בתו של אשור היו פרושים עשרות אנשי משטרה ליד בית החולים בשביל לאבטח. את יוסי לוי ומשפחתו פינו לילה אחד בגלל ידיעה חמה שהולכים לירות טיל לתוך הדירה. הוא זוכר צלפים ואנשי ימ"ם שאבטחו אותו. "המשטרה שומרת על המשטרה, זה לא נתפס", יוסי צוחק. "המשטרה צריכה להביא ראיות, לעצור עבריינים. אתה חייב לעבור למהלך התקפי".
ז'אן קלוד, אביו של אשור, יושב איתנו בסלון ואומר שצריך לעשות על המקרה הזה סרט. רק בנו, איש חזק, גם עכשיו חולם על ימים עברו. "אני מוכן לחזור לעבודה", הוא אומר. "לברוח? אני אחזור וביום שאני לא אוהב את המקום, אני אקום לבד ואלך. המקרה שלנו, אם נסתכל עליו מלמעלה, היה השעון המעורר של המשטרה".
מיכאל מור מרצה בימים אלה עונש מאסר. עו"ד מיכאל כרמל ועו"ד זיו גלעד הגיבו בשמו: "הטענות של חמשת העבריינים במדים מלמדות על הנואשות שלהם. כל הדברים אינם מבוססים בחומר ראיות. חלקם הושתל כמידע מודיעיני על ידי הנאשמים כדי להכתים שמות של אנשים. הידיעות מיוצרות כדי להצדיק את מעשיהם".
עו"ד אביטל בן-נון, המייצגת את יניב אשור, אמרה בתגובה: "לכל אדם יש זכות מעוגנת בחקיקת יסוד לחיים, לחירות ולרכוש. זכויות אלה, ככל הנוגע לנאשמים, נרמסו באופן יומיומי על ידי עבריינים, כאשר גורמי הפיקוד במשטרת ישראל מודעים ונמנעים מלנקוט בצעדים הדרושים. לאחר כמה שנים בהן היו הנאשמים ובני משפחותיהם חשופים לסכנה, ולאחר שכל דרכי הפעולה האלטרנטיביות נוסו על ידם ונכשלו בהיעדר גיבוי ופעולה מהפיקוד, החליטו לעשות מעשה על מנת להדוף את הסכנה. הפעולה לא בוצעה כנקמה ולא על מנת לפגוע בגוף או בנפש, אלא אך ורק כאקט של הגנה עצמית. כל אדם מן היישוב שהוא ומשפחתו היו נתונים בסכנת חיים כמה שנים, היה נוהג כמו הנאשמים".
עו"ד מיקי חובה ממשרדו של עו"ד אביגדור פלדמן, המייצג את אלדד חדד, אמר בתגובה: "מקרה מצער בו מצאו עצמם הנאשמים במציאות קשה שכמוה רואים בסרטי מאפיה הוליוודיים. מציאות בה המשטרה עומדת חסרת אונים מול גוף עברייני מאורגן".
עו"ד עמית בר, המייצג את רמי מוסא, אמר בתגובה: "ילדיו של רמי לא צריכים להתעורר ב-3:00 לפנות בוקר לקול פיצוץ, אלא להתעורר כמו כל ילד ב-7:00 בבוקר עם שעון מעורר וללכת לבית הספר. אין למדינה סמכות מוסרית להעמיד לדין את הנאשמים אחרי שהמשטרה לא עשתה את הדבר המינימלי, וזה לשמור עליהם".
עו"ד ארז נוריאלי ועו"ד משה מג'ר, המייצגים את יוסי לוי, אמרו בתגובה: "יוסי היה מאוים במשך שנים ובתיק יש ראיות שמלמדות איך ניסו עבריינים לחסלו ואיך היה בסכנה. מדובר בביזיון של המשטרה לאורך שנים בטיפולה בתופעה שנקראת מיכאל מור".
מדוברות המטה הארצי נמסר בתגובה כי "התיק נגד השוטרים עדיין מתנהל בבית המשפט ובשל כך לא נוכל להגיב".
נא להמתין לטעינת התגובות
