שליפות עם רוחמה וייס
רבי יוחנן בן זכאי? מעריצה אותו. הלכה? עולם מרתק שקשה לי לקיים. רבני צהר? אנשים יקרים. מקווה? הייתי פעם והספיק לי. ד"ר רוחמה וייס שולפת
למדה תלמוד ומחשבת ישראל לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, למדה תואר שני במדעי היהדות בית המדרש ללימודי היהדות, של התנועה המסורתית בירושלים. את עבודת הד"ר כתבה באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא המזון והסעודה בספרות חז"ל.
הייתה מורה לתלמוד בבתי ספר תיכוניים בירושלים; יוזמת ומקימה כיתת לימוד במגמת יהדות מוגברת בבית הספר התיכון המסורתי; הייתה המנהלת של בית המדרש "בית שמואל" מבית האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת; הקימה וניהלה את "חידוש – יוזמות בחינוך ובתרבות יהודית בע"מ".
מרצה לתלמוד באונ' העברית, בית המדרש 'קולות', היברו יוניון קולג', מכון שכטר, בית המדרש בית שמואל והישיבה החילונית.
כתבה ביקורות ספרים ב"ידיעות אחרונות". במשך ארבע שנים ערכה את הסדרה "יהדות כאן ועכשיו" מבית ידיעות ספרים, וכיום עורכת סדרת ספרים חדשה בשיתוף עם 'ידיעות ספרים'. מנהלת את 'מרכז סוגיות חיים' – ביבליותרפיה תלמודית (שיתוף פעולה חדש של ההיברו יוניון קולג' ובית דניאל בתל אביב)
פרסמה את הספרים: "שמירה" , "מתחייבת בנפשי – קריאות מחויבות בתלמוד". (ידיעות ספרים)
בשבועות הקרובים יוצא לאור ספר שיריה השני "שפתי תפתח" (הקיבוץ המאוחד – ריתמוס)
גרושה ואם לשניים מתגוררת בירושלים.
אלוקים – אני מקווה שהוא מעדיף שקוראים לו 'אלהים'. ככל שהתרחקתי מעולם שמירת המצוות כך התקרבתי אליו. אל האמונה.
שבת – הכי שיש. וגם יום מורכב למשפחות גרושות, יום הידוע בכינויו 'כל שבת שניה'. כשהילדים אצלי – שבת משפחתית, קידוש, נרות ו'ארוחת דודים'. כשהילדים אצלו – אני מקפידה על הרבה שקט, פיסול וכתיבת שירה וגם ולפעמים. 'בארוד' הפאב של דניאלה.
כיסוי ראש – כל כך כואב. בזבוז של יופי, תשוקה ושמחת חיים. פגיעה בצלם אלהים.
בני עקיבא – הקסם שעטף את נעורי. ההתחרדות של בני עקיבא התחילה כשהייתי בתיכון וזה חבל. אני מאחלת לבני עקיבא שיחזרו לעצמם, לחיים שפויים של עבודה ופעילות חברתית, של קשרים בריאים בין בנים לבנות, שיפסיקו עם ההתעסקות האובססיבית בצניעות ובאיסור נגיעה. כולנו (כמעט) עברנו על האיסור הזה, כולנו נאלצנו לשקר. יותר מחנאות ופעולות התנדבות והרבה פחות פוליטיקה.
מִקווה – בררר... הייתי שם פעם אחת וזה היה לגמרי מספיק. הלכות גבריות שנדחפות בכוח לעניינים נשיים.
אבי רביצקי – איש יקר וחכם. מדאיג. מעורר חרדות מרבצן. כל כך מצער.
הפרדת דת מהמדינה - מה שהיה צריך להיות וכבר לא יקרה. הדבר השני שיהרוס אותנו
תענית דיבור – 'לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה' זו לא קלישאה. זו אמת פשוטה. תנסו את זה. אנחנו חיים בחברה שמדברת את עצמה לדעת; מילים, טלויזיה, רדיו.
וויפסנה יהודית – הנסיון המרגש החדש שלי ושל חברים נוספים להשתמש במגוון טכניקות לצד השפה הלמדנית כדי להתבונן פנימה, להתבונן על הנפש. הסדנה הראשונה התקיימה באמצע אוגוסט. הבאה בפברואר. זה נותן לי משהו שאין בי (ואולי כך גם לתרבות היהודית)
אמונה – עם השנים זה הולך ומתחזק בי. וזה מתוק ותובעני כאחד.
ניו אייג' – כמו כל נסיון רוחני חדש - הרבה פוטנציאל והרבה סכנות של רדידות. אני מקווה שהמים העמוקים ינצחו.
רבני צהר – אנשים יקרים. לצד נשות 'קולך' הם האופציה היחידה של האורתודוכסיה לשיקום מוסרי ולפריחה.
הלכה – עולם מרתק. עולם שאני באופן אישי לא מסוגלת לקיים את הצד המעשי שלו. הלוואי שכל הרבנים היו זוכרים שהשרש של ההלכה הוא ה.ל.כ. ההלכה משתוקקת לעשות את התנועה הכל כך מוכרת לה מהעבר – ללכת קדימה.
תלמוד – מרגש בלי סוף. הרבה פעמים חסר הגיון, עקשני, מצחיק ודי ניירוטי. לפעמים מזכיר לי את עצמי.
רבן יוחנן בן זכאי – האיש שאני מעריצה. האיש שהיה לו אומץ להבין שלפעמים בחיים צריך לוותר על הרבה בשביל להשיג 'הצלה מועטה'. הפוליטיקאי האמיץ והחכם ביותר שהעם היהודי הצמיח.
'כל המלמד ביתו תורה כאילו למדה תפלות' – כשהייתי צעירה זה העליב אותי. זו כנראה הסיבה בגללה התחלתי ללמוד תלמוד. למזלי זו לא הסיבה בגללה אני עושה את זה היום.
עזרת נשים – כאב אישי. מקום שאני כבר לא מוכנה לשבת בו. בקהילות ישראל בעבר הרחוק הוא ככל הנראה לא היה קיים, בעתיד הקרוב הוא ככל הנראה יעלם מרוב הקהילות.
דניאלה וייס – למה היא תמיד כל כך כועסת? (והיא לא קרובת משפחה שלי)
מסורבת גט – מי שאחראי למצבן אלו החילוניים והדתיים הליבראליים. אנחנו בוחרים להקשיב לממסד הרבני ולהתעניין ברצינות מביכה בשאלת ה'ממזרות'. בעיית העגונות תיפתר רק כשאנחנו, הרוב, נחליט לשחרר את הממסד הרבני לדרכו.
'קולך' – המהפכה החשובה ביותר המתרחשת היום בעולם האורתודוכסי. אני מאמינה שהנועזות וההצלחה שלהן יהיו גדולות בהרבה מכפי שהן בכלל מוכנות להעלות על הדעת.
חנה קהת – אשה של אמת. אשה יקרה ובעלת מוח מבריק. בצעירותי למדתי אצלה קבלה ופילוסופיה. אני מאחלת לעולם האורתודוכסי שהוא ייתן לה לנצח.
שירה – אצלי היא צמחה יחד עם האמהות ועם האמונה באלהים. קסם שאני לא מבינה כיצד הוא מתרחש בי ואני לא יכולה בלעדיו.
נינט – אני לא באמת מכירה אותה אבל מעריכה את רצונה להצליח מאחלת לה שתוסיף לעשות טוב לאנשים ותהנה ממה שהיא עושה.
שמחה – יש לי רגעים כאלה; הכי הרבה עם הילדים וגם כששיר נכתב לי, ובפסגות מסויימות של גילוי עצמי ושל לימוד תרה חדש. בשמחה יש משהו קופצני. שלווה ואהבה הם מבחינתי מקומות יותר נחשקים.
אופנה – פעמים רבות משעממת. מאפשרת לאנשים לחמוק מאחריות ומאמירה אישית. למחוק את עצמם. אני אוהבת אנשים שמסתובבים ברחוב כאילו כל החיים הם הצגה אחת גדולה והם השחקנים הראשיים. אנשים שאוהבים להראות את עצמם, לבלוט.
פאבים – לף בראון. אבסולוט עם מיץ תפוזים בצד וקוביית קרח. הכי שווה בעולם – אצל דניאלה ב'בארוד'.
זוגיות – האימון הכי קשה והכי משתלם בחיים.
ערוץ 2 – פחות או יותר כמו כל ערוץ אחר. רוב הזמן זבל? מטחנה למוח? האם יש קלישאה שעוד לא נאמרה על רגעי השיא של של המדייה הזו? אבל זה גם קצת שקר כי רק אנחנו אחראים לצפייה שלנו בטלויזיה.
היא חייה בזכות ההעדפות שלנו. עלינו גם להודות שאנחנו אלה ששולחים אליה את ילדינו. ואמת נוספת היא שברגעים שממש קשה גם בה יש נחמה.
כיבוש – לא נאור, לא מוסרי, ובאותה מידה גם מטומטם.
עובדיםזרים – ראו ערך 'כיבוש'.
שירות לאומי – שנתיים מעשירות בחיי. מסלול חשוב שחייב להיות אופציה אמיתית לכולם.
הרב שלמה אבינר – דוחה אותי (תרתי משמע).
דתל"שים – מותג שנחשב בטעות ליוקרתי. אנשים נוטים ליחס לדתל"שים הילה ומעדיפים לא לראות את השריטות העמוקות שהביאונו עד הלום.
אמת – אין מה להסביר. כשהיא קיימת מרגישים. האימון הגדול והקשה של החיים הוא לשקר כמה שפחות.
רפורמים; קונסרבטיבים – רק במדינת ישראל ניתן לשים ב'סיר אחד' את הרפורמים והקונסרבטיבים כשתי מילים כמעט נרדפות (מול ה'זרם העיקרי' האורתודוכסי כמובן...). שני עולמות עשירים, שונים ואמיצים, הקהילות הגדולות ביותר ביהדות העולם. יש להן כבר הרבה שנות היסטוריה. מאחלת לכל אחת מהן הרבה עתיד גם במדינת ישראל.
נפש – הדבר הזה שאי אפשר לאחוז ביד. המקום ממנו נכתבים השירים ונכתבת האהבה. המחוז הכי לא מובן והכי מוכר שלנו.
'יהדות כאן ועכשיו' – שמו של אחד המסעות המקצועיים המרתקים שהיו לי בחיי וזאת במידה רבה בזכות דובי איכנוולד, המנכ"ל של ידיעות ספרים, שהוא המנהל הכי חכם ומאפשר שניתן להעלות על הדעת. פעם עוד יפתחו בי"ס לניהול על שמו.
אינטרנט - בעיקר לצרכי גוגל. שליפה מהירה של מידע. העיתונים היחידים שאני קוראת. יש לי טור פרשת שבוע קבוע ב- ynet יהדות ובו הקמנו את 'בית המדרש של הטוקבקים' ואתר משלי
nrg יהדות – תבורכו.
thexfiles@013.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
