עוד לא קם לנו אייבי שני

למרות שמעולם לא הקים תנועת ולא היה שייך לאחת אייבי נתן הצליח לעורר את הציבור והיווה התגלמות הרעיון של האחריות האישית

אורי אבנרי | 28/8/2008 6:28

החברה הישראלית איבדה אתמול אדם שהיה מיוחד במינו, במלוא מובן המילה. עוד לא קם אייבי נתן שני, ואני, אישית, מאוד עצוב. פשוט עצוב.

אייבי נתן מילא תפקיד ייחודי בתנועת השלום הישראלית. על אף שהוא מעולם לא הקים תנועה ולא היה שייך לתנועה, ייחודו היה בפעולות היחיד שהוא עשה ועוררו את הציבור הישראלי. כך למשל הוא הכריז על שביתת רעב ממושכת בדרישה להפסיק את ההתנחלויות, הוא נפגש עם יאסר ערפאת (ועל כך הוא נכלא‭,(‬ הוא טס למצרים במטוסו הפרטי (וגם על כך הוא ישב בכלא) ועוד.

את אייבי הכרתי זמן רב לפני שהוא הפך לאיש פוליטי, כשהוא רק פתח את מסעדת "קליפורניה" בחוף פרישמן בתל אביב. המסעדה התחילה כמסעדה של אנשי צוות אוויר אבל היא הפכה במהרה למרכז הבוהמה התל אביבית, ואני הייתי בין הלקוחות הקבועים.

היה לנו שולחן קבוע ואני חושב שאייבי הפך לאיש פוליטי כשהוא הקשיב לדיונים שלנו סביב השולחן.

מוכן לסבול בשביל דעותיו

בבחירות ‭'65‬ אייבי הקים רשימה שלא עברה את אחוז החסימה. הסיסמה שלה היתה "אם אבחר לכנסת, אטוס למצרים‭."‬ הוא אמנם לא נבחר, אבל הג'וק הזה עקץ אותו וכעבור כמה חודשים הוא ערך את הטיסה המסוכנת של "שלום ‭."1‬ מאז הוא הפך לפעיל שלום במלוא מובן המילה.

אייבי היה התגלמות הרעיון של אחריות אישית - תכונה מאוד נדירה בארץ. כשהוא עשה מעשה הוא קיבל עליו את האחריות ונשא בתוצאות. היה לו את האומץ הזה לעשות דברים למען

השלום ואני הערכתי אותו קודם כל בתור אדם שעושה דברים, עושה אותם לבדו, יוזם אותם לבדו, לוקח את האחריות לבדו ונושא בתוצאות לבדו.

בגלל אומץ לבו ותעוזתו היו תקופות שהוא היה מאוד פופולרי בישראל, הרבה מעבר לתנועת השלום עצמה והמונים היו מגיעים לאסיפות שהוא ארגן. אפילו גאולה כהן, שהיא ממש לא פעילת שלום, השתדלה לשחרר אותו מהכלא. כזה בן אדם היה אייבי וכך אני אזכור אותו לעד. אייבי הססגוני והחברותי, אייבי האמיץ שהיה מוכן לסבול בשביל דעותיו.