זמן לחשבון נפש בקרן החדשה לישראל
בדמוקרטיה, אף ארגון אינו חסין מפני ביקורת. וכדאי שהקרן החדשה תתחיל לבצע בדק בית במקום להכפיש אחרים שוב ושוב. תגובה ליובל יבנה
בדומה לחוקרי מכון NGO Monitor, כל אחד יכול לקרוא את פרטי המימון של הקרן החדשה לארגונים המעורבים בצורה כזאת או אחרת בדה-לגיטימציה של ישראל, שכן הכול גלוי. הקרן מפרסמת באתר האינטרנט שלה את הדוחות הכספיים לשנים 2007-2010, בהם מצוינים המענקים שאושרו בדולרים. חוקרי NGO Monitor התבססו באופן בלעדי על נתונים אלה והביאו אותם לידיעת הציבור בישראל.
אם הקרן החדשה טוענת שנתונים אלו מופרכים מהיסוד, אזי קיימות שתי אפשרויות – אפשרות ראשונה היא שהדוח שכתבנו מדויק ובכירי הקרן שוב מגיבים בהיסטריה ומתייגים את מבקריה כ"לא לגיטימיים".
אפשרות שנייה היא, שאכן, הנתונים בדוחות הקרן אינם מדויקים, ופה מתעוררת בעיה גדולה אף יותר – הדוח הכספי של הקרן החדשה לישראל אינו מדויק, הארגון לוקה בחוסר שקיפות ואין לבכיריו שמץ של מושג מה מתחולל בתוכו. כך או כך, הנתונים שצוינו אצלנו, אלו הנתונים שצוינו בדו"חות הקרן.
הכחשות הקרן בדבר הארגונים שהיא מממנת, או אלו שהיא מימנה, לא דורשים פרסומים של מכוני מחקר או חשיפות של עיתונאים - מבט חטוף ב"חוקה הדמוקרטית" של עדאלה, ב"הצהרת חיפה" של מדה אל-כרמל ובפעילות הענפה של "קואליציית נשים לשלום", מבהיר לקורא מה ארגונים אלו חושבים וכיצד הם פועלים בנוגע לקיומה (או אי-קיומה) של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אכן, מר יובל יבנה התגאה גם בקווים המנחים שאומצו על ידי הנהלת הקרן באוגוסט 2010, ובעובדה שהקרן הפסיקה לממן ארגונים הפועלים נגד קווים
כמו עכשיו, גם במקרה זה, הקרן החדשה הגיבה בהשמצות וסתירות לביקורת לגיטימית, ולבסוף נאלצה להודות בטעותה ולנתק את קשריה עם הקואליציה. מה שבכירי הקרן לעולם לא יודו כמובן, שהפסקת המימון ואימוץ הקווים המנחים נעשו לאחר מחקר של NGO Monitor, אליו התלוו התכתבויות עם בכירי הקרן החדשה. אז מי מוכר למי לוקשים?
טיעוניו של יבנה ממחישים עד כמה בכירי הקרן והתורמים לא מבינים מה מתרחש אצלם בארגון. האם הפעם הקרן החדשה באמת הפסיקה לממן את ארגונים אלה? והאם מתוך דבריו משתמע שעד אוגוסט 2010 הקרן מימנה את ארגונים אלה ללא קווים מנחים וללא שום ביקורת עצמית?
הבעיה המרכזית היא שלא ניתן לאמת את טענתו בדבר הפסקת המימון, מפני שהדוחות הכספיים של הקרן הזמינים לציבור, מראים אחרת. זאת בנוסף לעצם היותה של הקרן רשומה כ"חברה זרה" בישראל, ולעובדה שישיבות ההנהלה שבהם מחליטים על חלוקת הכסף סגורות באופן מוחלט, גם לתקשורת.
בדמוקרטיה, אף ארגון אינו חסין מפני ביקורת, וכדאי שהקרן החדשה תתחיל לבצע בדק בית במקום להכפיש אחרים שוב ושוב. יתרה מכך, הדאגה של מר יובל יבנה צריכה להתמקד בעובדה שארגון החברה האזרחית הגדול ביותר בישראל, שיכול לנתב את פעילותו רק לעשיית טוב ולקידום הצדק החברתי, מתנהג בצורה שמאפיינת משטרים שנעלמים מן העולם – חוסר שקיפות, חוסר יכולת לקבל ביקורת ומעל הכול, חוסר היכולת להודות בטעויות.
הכותב הוא חוקר במכון NGO Monitor
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם