ראיון בלעדי: רמי אמירה מדבר
על אף שניסו לחסלו פעמיים, רמי אמירה נשמע רגוע. על הנחת המטען ליד בית אמו: "אם אמי הייתה נפגעת, לא היו עבריינים בארץ"
לולא נותרה על החוף עם חור בלב מרגריטה לאוטין, עובדת סוציאלית ואם פלוס שניים, היה הסיפור הזה נגמר בידיעה זעירה בעמודים הפנימיים על אודות חילופי יריות בחוף בת ים. המשטרה הייתה מסבירה כי מדובר בחיסול חשבונות על רקע פלילי-כלכלי, וכי אמירה, שמכחיש את האמור, הוא סוחר אמל"ח שהסתבך עם ראש משפחה אחד, או יותר, על רקע עסקיו הצולבים.
את "אי ההבנה" האמורה, כפי שאמירה מכנה אותה, היה מנסה הר האדם, שכתפו אל כתפי, לפתור בדרכים אחרות. בדיוק כפי שפתר את ניסיון החיסול הקודם שלו מלפני כשנה, אז פנה לווטרינר כדי שיוציא את הקליע מהכתף, בלי לעשות מזה עניין.
אלא שהפעם, האנשים שרצו להוריד את אמירה רצחו את מרגריטה לאוטין, ומדינה שלמה שמה את עצמה בכפכפיו של בעלה אלכסנדר ותבעה, כמוהו, את ראשי הרוצחים ואת מי ששלח אותם. אצבעות משטרה כוונו אז ומכוונות היום ליצחק אברג'יל. מה שקורה מאז, כך מעריכים במשטרה וגם ברחוב, הוא לא מלחמת ירושה - ירושת אברג'יל, אלא מלחמת מנע נגד חלוקתה.
ניסיון חיסולו של צ'רלי אבוטבול השבוע בפיצוצייה נתנייתית הוא לפי סברה אחת מהלך שנועד למנוע פלישת גורמים שונים, למשל מצד משפחת אבוטובול, לתוך הממלכה האברג'ילית, על בני בריתה וסניפיה.
מה שמחזיר אותנו לאמירה, המזמין כעת סודה עם תפוזים מהמלצר הנראה קצת מודאג. אמירה מעוניין להבהיר: הוא היה מעדיף "שיתלו אותו על חבל", מאשר לשבת עם הסוכנים האמריקנים החורשים את עולם הפשע הישראלי לאורך ולרוחב בשבועות האחרונים.
אמירה יודע שהוא בסכנת חיים, לא מוכן לזהות את מי שהניח מטען בבית אמו שבנתניה לפני שבוע, ורק מצהיר כי "אם אמא שלי תיפגע, לא יישאר לי שקל בכיס". עבור מי שמתקשה בפענוח, נתרגם כך: אמירה יממן נקמה במי שיפגע בבני משפחתו ובעיקר באמו.
זה ראיון יוצא דופן. לא רק בגלל תוכנו, או בגלל שנולד כתוצאה ממפגש מקרי,
אמירה , אתה מודאג?
"אשקר לך אם אגיד לך שאני לא מודאג".
איך אתה שומר על עצמך?
"שומר. החלפתי מקום מגורים. אף אחד לא יודע איפה אני גר. יש לי מצלמות בבית. שיניתי הרגלי ישיבה, הרגלי התנהגות. לא קובע עם אנשים איפה שהייתי קובע פעם. תשמע, מי ששם את המטען הזה, זה חובבנים. אני לא יודע מה זה מטען צינור. מי שעבר צבא כמוני, יודע מה זה מטען צינור. אני לא מאמין שעל מטען צינור אפשר להרכיב שלט. זה יותר בשביל להפחיד מאשר בשביל לעשות. קנאים יש הרבה. אבל שונאים אין לי בכלל".
עשה טובה. "קנאים" לא שולחים מחסלים לחוף הומה אנשים, בשביל "לפרק" מישהו שהם מקנאים בו. וגם לא שמים מטען אצל האמא.
"את רונן בן-עדי (אחד החשודים בניסיון הרצח של אמירה, ב.ג) הייתי אוהב כמו חבר. הוא עזר לי. היינו בשתי סיטואציות טובות, של חברים. נדהמתי כשראיתי את רונן בעיתון. אתה יודע מה? גם אם יביאו לי הוכחות מרשיעות עליו, אני לא אאמין שזה הוא. הוא חבר טוב".
"אם אמא שלי הייתה נפגעת, לא היו יותר עבריינים בארץ", מבהיר אמירה כשנשאל על ניסיון החיסול בסמוך לבית אמו בבת ים.
מה היה קורה?
"מה היה קורה? לא היה נשאר לי שקל בכיס, זה מה שהיה קורה. אמא יש אחת. מה, אפשר להחליף אמא?".
תגיד, מה קורה עכשיו ברחובות?
"בלגן. חוסר ודאות".
בגלל המעצר של יצחק אברג'יל?
"המעצר של יצחק. הפיגוע שלי...".
שאני אגיד לך מה אומרים עליך במשטרה?
"זה לא מעניין אותי, נשמה. 19 שנה, אין לי תיק אחד. היה לי פעם איזה קרב קטן, מכות, בחוץ. קרבות. חוץ מזה כלום. חוץ מלהיות חייל קרבי, לא הייתי חייל של אף אחד. אני חבר של כולם. גדלתי בנתניה. הייתי חבר טוב טוב טוב של אסי אבוטבול, הייתי חבר טוב טוב טוב של פרנסואה, חבר טוב טוב של צ'רלי, של פליקס זיכרונו לברכה, של גבי פלאח זיכרונו לברכה.
"הייתי חבר טוב של ריקו שירזי. של הרצל אליהו זיכרונו לברכה. אין עבריין שלא היה אהוד עליי, הייתי אוהב את כולם והם אוהבים אותי ולא היה לי בלגן עם אף אחד. עם האלפרונים יש לי חברות טובה, עד היום".
אני יודע משוטרים ועבריינים כאחד שאתה ספק האמל"ח של כמה וכמה משפחות פשע.
"אתה רוצה שאני אודה בעיתונות שאני מכרתי אמל"ח? אני יכול להגיד לך שאני מומחה לכל סוגי האמל"ח. מה שאמרו כל מיני עדי תביעה, יכולים להגיד. ברוך השם אין לי שום תיק על מכירת אמל"ח.
תגיד , יורם אל-על הולך להיות עד מדינה נגד איציק אברג'יל?
"אני לא מאמין".
הוא לא בדרך לתוכנית האמריקנית להגנת עדים?
"אני לא מאמין. אני מאמין על הרבה אנשים אחרים, אבל אני לא מאמין שהוא כן".
אסי ועקנין?
"לפי השמועות, מה שהן אומרות, כן".
חי ועקנין?
"לפי השמועות, מה שהן אומרות, כן".
גבי בן-הרוש?
"לפי השמועות, כן. אבל עזוב לדבר על אנשים אחרים, בוא נדבר עליי".
"ראיתי את המ"פ שלי נפצע מאבן גדולה שהושלכה עליו. הוא היה מלא דם. תפסנו את זורק האבן ואת זה שעזר לו והכינו אותם בכל הכח... אני חושב שלאחד מהם שברנו רגל ולשני שתי ידיים...".
הדובר הוא רמי אמירה, מודל פברואר 1988. תמונתו של הגולנצ'יק קישטה את העמוד הראשון של מעריב למחרת התקרית. שני עשורים אחר כך אמירה לא רודף, אלא נרדף. יש להניח גם שהיה מסתפק בזורקי אבנים, לו הייתה מוצעת לו האופציה.
איך חייל מצטיין מגולני הופך, תוך 20 שנה, למטרה נעה?
"השתחררתי מגולני, שלוש שנים חייל למופת. צלף. מאגיסט. מה שאני יודע בשטח בודדים יודעים בשטח. מאוד מועיל הייתי. ניסיתי ללכת לדרך של שמירת אנשים, שמירת אישים. יצאתי לשטח. התחתנתי, עוד כחייל. לא הספקתי לראות כלום. עבדתי כשומר במועדונים בלילה ובמשחטה של עופות ביום. עבדתי קשה מאוד. הייתי יושן כמה שעות כמו בגולני, תקופה מאוד ארוכה".
אמירה מוסיף: "נוריתי. לא פעם ראשונה, לא פעם שנייה. פעם שלישית. יריות במועדונים, פה בתל אביב. בינתיים ניסו לתפור לי תיקים על יריות ודקירות, והכרתי במעצר את הרצל אליהו, זיכרונו לברכה. הוא אחר כך נרצח. וככה לאט לאט למדתי להכיר קליינטים ואנשים והתחלתי להלוות כסף לאנשים.
"עכשיו בוא אסביר לך. יש הבדל בין גביית כספים לבין הלוואת כספים. אני הייתי מלווה כספים בשוק. כן. בצורה הכי יפה שיש, רשמי, מסודר. בהתחלה ניסיתי ככה, עד שבאו אליי השלטונות, עד שאמרו למה לווית ככה. העדפתי לעשות את זה חוקי. עשיתי את זה חוקי. ואז התפתח לי ריב עם האישה, שעשיתי את זה על שמה. ואז סגרתי את זה. ובעזרת השם אני פותח את זה על שמי".
השוק האפור זה נתיב האקספרס לעולם הפשע. כשאתה מלווה למישהו מאה אלף דולר, והוא לא משלם, צריך לגבות את הכספים האלה איכשהו.
"קודם כל, לא מלווים סכום כזה גדול לבן אדם אחד. מלווים סכום קטן, בשביל שהרצון שלו לפרק אותך לא יהיה גדול. צריך לתת כמה שיותר קטן, ולעבוד עם הבן אדם בחברות ובצורה טובה. אבל דיסטנס. וכלל הכי חשוב שיש: לא להלוות לעבריינים. לא לעבריינים, ולא לנשים".
למה לא לנשים?
"איך אומרים? עדיף שק נחשים, על שק נשים".
מתי התחלת להרגיש שאתה דורך על יבלות?
"לא דרכתי על שום יבלת".
דרכת על יבלת גדולה מאד של מישהו.
"יש פה אי הבנה. ואת אי ההבנה הזאת צריך להבהיר אותה".
אז בוא נבהיר אותה.
"אי אפשר להבהיר אותה. זה לוקח זמן".
מישהו חושב שעשית משהו שלא עשית?
"הוא חושב. אבל התמונה תתבהר. והוא יראה שלא עשיתי כלום. יש פה אנשים צרי עין ואנשים מטעים. הטעות הזאת תתבהר במהרה, בעזרת השם".
אתה עושה מאמצים להבהיר את התמונה הזאת?
"אני עושה מאמצים, כן".
דיברתי אתמול עם דמות מעולם הפשע. הוא אמר לי: רמי אמירה הזמן שלו קצוב.
"אתה יודע, פעם היה סיפור על איזה דוקטור שבא לאיזה מישהו, אמר לו: 'תשמע, אתה דחוף צריך לעשות צנתור'. הבן אדם אמר:'לא רוצה'. אמר הרופא: 'אני נותן לך מעכשיו חודש, אחרי זה אני בא לכסות אותך'. אמר הבן אדם: 'אני אשמור על עצמי, אוכל פחות כולסטרול, אני אשגיח על עצמי'. אחרי חודש הוא בא לבדיקה. שואל: 'איפה הדוקטור?' אומרים לו: 'מת, בתאונה'.
"כולם העתיד שלהם לא מובטח. יש מישהו שמובטח? אתה מובטח? הוא מובטח? אף אחד לא מובטח. יש כלל כזה: מי שרצח, יירצח. מי שפגע, ייפגע. מי שלקח, יילקח. זה משמים. אני לא רצחתי, ולא פגעתי ולא לקחתי".
בשנה האחרונה, וגם בשבועות האחרונים, מסתובבים בישראל סוכנים אמריקנים שמציעים לעבריינים דילים כדאיים. היית שוקל הצעה כזאת?
"לשים חבל על הצוואר עדיף מאשר לעשות דבר כזה".
היה פעם עבריין מכובד בשם ברוך דדוש. הוא העיד נגד הבוס שלו, רוזנשטיין, והיום חי בווילה מרווחת בארצות הברית, תחת זהות בדויה עם מיליון דולר בבנק, כך לפי השמועות. לא קורץ?
"לא מעניין אותי האחים דדוש. אני בז לאנשים האלה. לפי דעתי, זה אנשים חלשים. אין מצב שאני אדבר, אין לי גם על מה להעיד, ואם מישהו מהמשפחה שלי יעשה כזה דבר, אני אתן את הראש שלי. הבנת?".
כשהוא נשאל האם היה נכנס לעולם הפשע לו יכול היה לחזור 20 שנה אחורה, אמירה אומר: "תשמע, פה בארץ אוהבים כוח. אוהבים הרפתקאות. מצד ימין, המצרים. ממול, הירדן. אחרי המצרים, יש את עזה. מצד שמאל, יש את הסורים והלבנונים, והחיזבאללה. בקיצור כל העולם רוצה להרוג אותך. ואנחנו, העם המובחר איך שאומרים? אז אנחנו נולדנו להיות ערניים למצב הקיים.
"גרמני יכול לנסוע לרודוס ולעשות בטן-גב, מבלי להסתכל שמאלה וימינה. אבל כשאתה נוסע לחוץ לארץ, אתה צריך להיות ערני כי אתה יהודי וישראלי. אני צריך להסתכל ימינה ושמאלה לא בגלל שאני רמי אמירה, אלא בגלל שאני יהודי. אם אני לא יהודי, אני צריך עוד פעם להסתכל ימינה ושמאלה, כי אני רמי אמירה. אצלנו פה, הילדים שנולדו פה, חיים את הזהירות. אתה רואה נשקים. ואתה רואה חיילים, ואתה רואה פתאום פיצוץ. אז כל ילד שחי במדינת ישראל, כל ילדה, חי את האדרנלין של הישראלי ואת האנרגיות. ובגלל זה אנשים יותר...".
אמירה לא סיים את המשפט הזה. התובנה המעניינת על אודות הקשר שבין ההתמכרות הישראלית לביטחוניזם לבין האחוזים המאמירים של ההתגייסות לעולם הפשע, שלא לדבר על האהדה שדמויות העולם הזה מעוררות בחוגים מגוונים, משחקני כדורגל ועד מקובלים דרומיים, נקטעה בגין צמד יס"מניקים מעוטרים באזיקים משקשקים שצעדו אל תוך הלובי של הילטון.
"הכל בסדר?", שאל היס"מניק. "הכל בסדר", אמר אמירה. הם ביקשו תעודות זהות, גם מאיתנו, כמו גם מכל מי שאמר לאמירה שלום בלובי. "זה ככה פעמיים ביום", אמר אמירה. "עכשיו יעשו חיפוש, אחד-אחד. אם ימצאו פה סכין באיזור, זה ישר שלנו. מה הם רוצים? לעשות לנו פדיחות".
כלומר , לגרש אותך מהילטון, כי אתה סכנה לסביבה.
"אבל רק במקומות כאלה אפשר לשבת. יש איש ביטחון בכניסה. אבל אני לא אלך מפה".
אני שואל שוב: אם היית יכול לחזור לאחור, היית נכנס לעולם הזה ועושה אותו המסלול שהוביל אותך לכיסא הזה?
"אולי כן הייתי נכנס. לעולם הזה. כן. יש הרבה כסף. וחיים טובים".
אתה שותף לתחושה שכל הקווים נחצו במלחמות הפשע של החודשים האחרונים?
"זה לא שנחצו חוקים כמו שאין הרבה חוקים. פעם היה ספר חוקים. היום אין שום חוק. אין שום קו".
מה הסיבה לזה?
"יותר מדי כסף. והרבה ילדים מושפעים. אם אחד הילדים היה נפגע ליד הבית שלי, אמא שלי, הייתי מתאבד תוך דקה".
"זאת אמירה אצילית. כל הכבוד לו שהוא אומר דבר כזה. אני גם הייתי רוצה לראות את הראש של הבן אדם הזה שירה בי".
אם היה לך נשק, ביום ההוא בחוף הים, היית יורה?
"בטח שהייתי יורה. כמו שאתה יודע, הייתי צלף טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
